ביטוח לאנשים שנוסעים מעט, כלומר ביטוח יותר חסכוני, זה דבר שאנחנו מכירים או במלים אחרות – קשה מאד מאד לייצר פה news. הסכנה שהנה כלל מוציאה מוצר שנדמה לנו שחברת הביטוח שלנו כבר נותנת לנו – היא סכנה ממשית.
כמובן שכלל מעוניינים לא רק לייצר אהדה למותג אלא לצרף מבוטחים חדשים, או להוסיף הצעות ערך בקרב מבוטחים קיימים.
איך אפשר להגיד את זה ברור, משעשע ולא חופר ומשעמם?
לוקחים את עולם הנסיעות למקום אחר, מצחיק ויצירתי במיוחד.
החתול שמיל, שהוא הפרזנטור של כלל, משיא את בחירת ליבו. כבר קורע שדמות כל כך א-מינית בכלל שוקלת להתחתן.
בחירת ליבו היא דמות מ"חתונה ממבט ראשון" שהתאפיינה במוטיבציה נמוכה לזוגיות. בכללי. עוד יותר מצחיק. מה הם עושים ביחד?
במקום יין אדום תחת החופה, הוא נותן לה ללגום חלב, כי הוא חתול. וחתולים סוגדים לחלב.
החתול התחמן והערמומי נושא אישה מאד חסכונית שהרי זו דרכם של חתולים. הם אינטרסנטים. חתולים יפגינו חיבה למי שמאפשר להם להשאר עצלנים ולא להתאמץ.
כלתו לא רוצה לנסוע במכונית החתונה המקושטת. היא מעדיפה ללכת ברגל. היא צריכה לחשוב. בסצנה הבאה הוא קורא לה לצאת אתו לטיול. המכונית שלו ארוזה לעייפה בציוד לטיול ארוך ורחוק שמשלב הפלגה בסירת גומי, שינה בשטח באוהל וצידניות עמוסות אוכל לרוב. היא לא רוצה. היום הנסיכה שלו מבולבלת. לא בא לה לטייל.
הוא מציע לה לנסוע לאימה האהובה לה הוא אפה עוגה (חנפנות מוגזמת. מי אופה עוגה לחמותו ועוד חתול אנוכי?) אבל אשתו מסרבת. 'אתה לא רואה שאני משקה?" אגב השקיית הגינה במשפך.
מפה והלאה יש עוד ועוד הזמנות של שמיל לנסוע לכל מיני מקומות בעוד האישה הטריה שולפת עוד ועוד תירוצים. הכל בחרוזים ילדותיים. זה היופי של ז'אנר החתול שמיל – הוא דמות אינפנטילית אך ברורה ומתחרזת.
לכנרת לא כי היא מתוסכלת.
למצדה גם לא כי היא שבוזה.
למדבר, להר לכפר גם לא – כי כואב לה הראש. היא שבורה. היא מבואסת. חוששת. מבוהלת. ציירת. בשרית, חלבית.
לבר? היא עייפה.
"אתה לא רואה שאני בוכה?" אנחנו עדים לסצנות שעפות מהר מול העיניים. בכולן היא לא במצב טוב במיוחד ועם מוטיבציה ברצפה.
ליבנו עם החתול שמיל.
קאט.
הם בטיפול זוגי. והפסיכולוג שואל – זה שאתם לא מקיימים נסיעות לא יוצר בעיה בקשר?
פה ברור לנו שלא רק אנחנו דמיינו. ההקבלה בין קיום יחסי מין לבין קיום נסיעות ברורה ומכוונת. זה לא רק הראש הכחול שלנו. מסכן שמיל. אשתו לא רוצה לקיים. נסיעות…
ואז יוצא המרצע מהשק, או שמא נאמר – החתול מהשק – ושמיל השפל אומר לפסיכולוג – להיפך – אנחנו חוסכים אלפי שקלים על כלל מטראז'. נוסעים מעט משלמים מעט. "התחתנתי עם מכרה זהב" שולף החתול את קלישאת הקלישאות.
מה היה לנו כאן? זוג שלא מקיים, בו הבעל הוא החתול שמיל. והאישה היא יעכנה פולניה שלא רוצה. לא חשוב מה. קשה לה עם אינטימיות וזה יושב על נסיעות לפה ולשם ומעבר לים. נדבקתי בחרוזים.
בואו, ביטוח שבנוי על שלם כפי שאתה נוסע כבר המציאו. אבל השם – "מטראז'" שמתייחס למידות קטנות (בניגוד לקילומטרים שנסיעה לרוב עוסקת בהם) הוא שם מצחיק וקטנוני – ממש כמו החתול שמיל שמנהל פנקסנות וחי סביב הגרוש.
שניסע לככר המדינה? הוא מציע לאשתו והיא 'לא מרגישה כמוך כרגע'. משפט שלומדים להגיד בטיפול זוגי. שמיל צוהל.
צחקתי מהפרסומת לכלל מטראז'. השם הרג אותי. מטראז' זה יותר מתאים לחייט מאשר למרחק נסיעה – כנראה מדובר במוצר לאנשים שממש ממעטים לנסוע..
הפרסומת בנויה נכון ומפיקה את המיטב ממוצר שקל להתעלם ממנו בעוד שהיא מסבירה אותו באופן מדויק ומדליקה אותנו עליו.
שמיל הקמצן מתאים לנו כי אנחנו חשדניים מטבענו כלפי מוצרי ביטוח וגם לא תמיד מבינים אותם.
ה typecasting של חתול תחבולן שמדבר בחרוזים ילדותיים ברורים לא היה יכול להיות נכון יותר לחברת ביטוח בעידן של ציניות ואדישות בו אנו חיים.
