קודם כל לקח לי כמה פעמים להפיל את האסימון מרוב שזה נמוך: חות׳ים, שלא הבנתי מה קשור אבל אני רגילה שרב הלא קשור על הקשור, זה בעצם חוטים.
כוונת המשורר: הטכנולוגיה של פרטנר היא לא על ׳חוטים׳ אלא על סיבים. וזו כמובן טכנולוגיה טובה יותר לגלוש בה, מהירה ורציפה. לעומתה, טכנולוגיית ה״חוטים״ (שזה כאילו כל השאר) היא טכנולוגיה ישנה, לא יעילה, נתקעת ״כמו מאובן״ ואיטית.
במיוזיקל קצר אך מושקע, שר ורוקד סטטיק עם ׳חותים׳ כשנושא השיר הוא כמה טכנולוגיית הסיב הישיר של פרטנר טובה יותר מטכנולוגיות ישנות (של מתחרים) שפועלות באמצעות חוטים.
תעברו לסיב ישיר (Partner Direct), כלומר לפרטנר, היא הצעת הערך של הפרסומת.
הלחן, הריקוד והגינונים (תיפוף על קחונים), בסביבה מאובקת שנראית כמו שכונת מצוקה במדבר, המדמה כנראה את הרחוב בתימן – נועד לפרנס לגלוג על תימנים.
הלגיטימיות ללעג הזה נשאבת מעצם העובדה שהם עוינים ושיגרו לעברנו טילים בעת מלחמות איראן ובינהן. בשונה ממטרת הסאטירה: להפיג מתחים ולגעת בכעסים ופחדים, כשהיא מגוייסת למטרות עסקיות של מותג מסחרי – זה נקלה בעיני.
למרות ההצדקה החדשותית (= החות׳ים ממשיכים לשגר ולהפציץ), אני לא אוהבת את השימוש בהם כמנוף להאדרת פרטנר, מה גם שנמאס לכולנו לשמוע שוב ושוב על סיבים ולסבול את הדרמה המנופחת סביבם.
ההלל שפרטנר שר לטכנולוגיה של עצמו מוגזם ומיצה את עצמו כמה פרסומת ago…
הצרכן יודע לבקש סיבים מכל חברה והתחרות מי צועק יותר חזק או מי משפיל אוכלוסיה עוינת בצורה יותר כשרונית – מיותרת בעליל.
לדעתי פרטנר צריכים לחשוב מה יש בסיפור של Hello Future שיכול להיות מעניין. הסיפור של עתיד שנשמע טוב יותר (שזה מה שאורנג׳ אמרו לפני שנהיו פרטנר) רתום לחיינו אנו, האנשים, והעתיד האנושי שלנו.
מה שמעניין אותנו הוא לא כמה מהירה תהיה רשת האינטרנט וכמה חלקה תהיה התקשורת, אלא מה זה יחולל בחיינו ואיך נשגשג בזכות זה באתגרים שממתינים לנו מאחורי כל פינה. שם לדעתי מסתתרים סיפורים ומתחבאות הצעות ערך שיש להן קשר עם הטכנולוגיה אבל רק כ enabler ולא כגיבורת הדרמה…
עטרה בילר היא אסטרטגית מיתוג וסטוריטלר. היא אחראית על מהלכים קאנוניים של פרסום ומיתוג לאורך השנים ועובדת עם לקוחות משמעותיים במשק. עטרה מייצרת אסטרטגיות מותג ומהלכי מיתוג ותקשורת שיווקית שפוגשים את ההזדמנות הכי משמעותית בשוק ומייצרים, לכן, את התוצאות העסקיות האופטימליות עבור הלקוח.
עטרה בעלת תואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת בר אילן והייתה בעברה יועצת ארגונית על פי שיטת Tavistock הבריטית.
