חיפוש באתר

מה מחפשים?

טורים ומאמרים

טעיתי המילה שמותגים פוחדים להגיד // רינה יוגל

טעיתי המילה שמותגים פוחדים להגיד // רינה יוגל
שום סלוגן לא יבנה אמון כמו שתי המילים "סליחה, טעינו"

אתם מכירים את הרגע הזה. משהו השתבש: מוצר פגום, קמפיין שהתפוצץ בפנים, שירות שאכזב. הרשתות כבר רותחות והטלפונים בחדר הישיבות לא מפסיקים לצלצל. ואז במקום מילה אחת פשוטה מתחיל דיון ארוך על ניסוחים.
למה? כי אתם חוששים. חוששים שהודאה בטעות תיתפס כחולשה, שהיא תרחיב את המשבר במקום לכבות אותו, ושהמילה "טעינו" תהפוך מחר בבוקר לכותרת הראשית.

אבל דווקא כאן מסתתר הפרדוקס. המילה הפשוטה ביותר היא גם הקשה ביותר להגיד, ובדיוק בגלל זה יש לה כוח. הודאה בטעות היא לא סימן של חולשה. היא כלי שיווקי עוצמתי, אולי אחד מהכלים שהכי פחות מנוצלים בעולם המיתוג. מותגים שהבינו את זה גילו שהקהל לא מחפש מושלמות. הוא מחפש מישהו שמסתכל לו בעיניים ואומר את האמת, ומי שאומר אותה ראשון, לרוב גם שולט בסיפור.

טעינו: ארבעה פחדים ואפס אומץ
הפחד הראשון הוא משפטי: כל מילה נמדדת בזהירות וההודאה של היום מרגישה כמו כתב התביעה של מחר.
הפחד השני הוא עסקי: ירידה במכירות, לקוחות שמאבדים אמון ומשקיעים שמתקשרים בלחץ.
הפחד השלישי הוא ארגוני: מי ייקח אחריות? מי יעמוד מול המצלמה? סביב השולחן כולם מהנהנים, אבל אף אחד לא ממהר להתנדב להיות זה שמתנצל וזה שהשם שלו ייקשר לטעות.
והפחד הגדול מכולם הוא האגו: השקעתם שנים בבניית דימוי מושלם ומהודק, כזה שפשוט לא נופל. כל קמפיין, סלוגן ופריים שירתו אותו. עכשיו מבקשים מכם להכניס סדק קטן בדימוי הזה, במו ידיכם. זה מרגיש כמו לוותר על הכול, אבל דווקא הסדק הזה הוא מה שהופך מותג לאנושי. וכשמותג מרגיש אנושי, הרבה יותר קל לסלוח לו.

ההודאה שקנתה למותגים את מה שכסף לא קונה
הודאה בטעות יכולה להיות המהלך הכי מפתיע, והכי חזק, שלכם. אף אחד לא מצפה לה, ולכן זוכרים אותה.
ברגע של משבר כל העיניים מופנות אליכם. הלקוחות לא בוחנים רק מה השתבש, אלא בעיקר איך אתם בוחרים להגיב. דווקא שם נפתחת הזדמנות: לקחת טעות ולהפוך אותה לרגע שמקרב את הלקוחות אליכם, במקום להרחיק.
הנוסחה פשוטה, אבל דורשת אומץ: "טעינו, הנה מה שקרה, וזה מה שאנחנו עושים בעקבותיו." שלושה משפטים שמחזירים לכם את השליטה.
וכאן נכנסת השקיפות. כשלקוח רואה שאתם מודים, מסבירים ופועלים לתקן, הוא מקבל משהו ששום תקציב פרסום לא יכול לקנות, סיבה להאמין לכם. מתוך האמון הזה נולדת נאמנות. לכן שקיפות היא לא חולשה ולא נימוס: היא אסטרטגיה. מותגים שמבינים את זה לא רק עוברים את המשבר בשלום, אלא יוצאים ממנו מחוזקים.

"נפלו טעויות": מי בדיוק הפיל אותן?
"אנחנו מצטערים על אי הנוחות". אתם מכירים את המשפט הזה ואולי אפילו כתבתם אותו. הוא נשמע מנומס ואפילו אכפתי, אבל בפועל הוא נועד לעשות דבר אחד, להימנע מלומר "טעינו".
זהו ז'אנר שלם של התנצלות שאינה התנצלות. "אנחנו מצטערים אם מישהו נפגע" מעביר את הבעיה אל הנפגע. "נפלו טעויות" משאיר את הטעות בלי אבא. הסבילות הופכת לאסטרטגיה: משהו קרה, אבל אף אחד לא עשה אותו.
הקהל מזהה את ההבדל בתוך שניות ספורות. הוא לא צריך יועץ תקשורת כדי לשמוע שמשהו חסר. כשבמשפט אין מי שאשם, אין תיקון ואין אחריות, הוא מבין בדיוק מה ניסיתם להסתיר וההתחמקות הופכת לסיפור בעצמה.

הנוסחה הסודית של התנצלות מושלמת (היא קצרה ממה שחשבתם)
הודאה טובה בנויה משלושה מרכיבים ברורים:
הכרה: אומרים במפורש שטעיתם.
הסבר: מספרים מה קרה, בלי לייפות.
תיקון: מראים מה אתם עושים עכשיו ומה ישתנה מכאן והלאה כדי למנוע הישנות.
במקביל, יש כמה מילים שכדאי למחוק מהטיוטה מיד: "אבל" מוחק את כל מה שנאמר לפניו. "בעצם" נשמע כמו תירוץ. ו"מעולם לא קרה לנו" רק מזכיר לכולם שהפעם זה דווקא כן קרה.
רוצים תבנית פשוטה שאפשר לעבוד אתה? "טעינו. זה מה שקרה, זה מה שאנחנו עושים כדי לתקן, וזה מה שנעשה כדי שזה לא יחזור".
ארבעה משפטים קצרים, בלי מילים מיותרות ובלי התחמקויות. הודאה כזו משדרת ביטחון, היא מראה שהבנתם את המצב ושאתם מספיק חזקים כדי לעמוד מאחוריו.

תקלה קטנה, הזדמנות גדולה
משבר קטן הוא לא רק בעיה שצריך לנהל, אלא הזדמנות של ממש. במחקרי שירות יש לזה אפילו שם: "פרדוקס התיקון", לקוח שבעיה שלו טופלה היטב הופך לעיתים לנאמן יותר מלקוח שלא נתקל בשום בעיה.
למה זה קורה? כי ברגע המשבר הוא רואה מי אתם באמת. לא דרך הפרסומת המלוטשת, אלא כשמשהו משתבש בשטח.
וכאן נכנסים הכלים שבונים קרבה: כנות מראה שאין לכם מה להסתיר, פגיעות מזכירה שמאחורי המותג עומדים אנשים והומור, כשהוא במינון הנכון, מוריד את המתח והופך את השיחה לאנושית.
לכן, בפעם הבאה שמשהו קטן מתקלקל, אל תמהרו להסתיר אותו מתחת לשטיח. הלקוחות לא תמיד יזכרו את הטעות עצמה. הם יזכרו איך גרמתם להם להרגיש אחריה.

3 מותגים שאמרו "טעינו" ויצאו מזה גדולים יותר
ב-2009 ספגה רשת הפיצות דומינו׳ס ביקורת ציבורית חריפה על טעם המוצר שלה. במקום להתגונן, היא השיקה את קמפיין Pizza Turnaround, שבו עובדים ומנהלים קראו מול המצלמה ביקורות שליליות אמיתיות והודו שהפיצה לא עמדה בציפיות.
אבל הם לא עצרו במילים: הרשת שינתה את המתכון, פתחה ערוץ תקשורת עם הלקוחות והציעה ערבות החזר כספי.
המסר היה ברור: טעינו, שמענו ושינינו. הקמפיין נחשב עד היום לאחד ממהלכי המיתוג המוצלחים בתעשיית המזון המהיר.
בפברואר 2007, בעקבות סופת קרח, נתקעו נוסעי JetBlue במטוסים בשדה התעופה JFK בניו יורק, חלקם עד כעשר שעות. יותר מ-1,000 טיסות בוטלו ולפחות 100,000 נוסעים נפגעו.
המייסד והמנכ"ל, דיוויד נילמן, לא ניסה להסתיר את הכשל. הוא התנצל בפומבי במודעות, בסרטון ובראיונות והכריז על "מגילת זכויות הלקוח": מדיניות פיצויים מוגדרת מראש לעיכובים, לביטולים ולמניעת עלייה למטוס.
המסר: אנחנו אחראים, והנה בדיוק מה יקרה אם ניכשל שוב. המשבר הפך לנקודת מפנה בתדמית השירות של החברה.
גם בישראל ב-2017 הוצב שלט חוצות של מובילאיי עם הסלוגן "גם בפריז נוהגים בטוח" ולצידו… הביג בן, שנמצא כידוע בלונדון. עוברי אורח זיהו מיד את הטעות והיא רצה מהר ברשתות.
במשרד הפרסום שקלו להוריד את השלט, אבל במובילאיי בחרו אחרת. בתוך שעות הזמינה החברה את הציבור לאתר את השלט, להצטלם איתו, לשתף ולהשתתף בתחרות על מערכת מובילאיי. היא אפילו הודתה לגולש הראשון שגילה את הפספוס.
כך, במקום להסתיר מבוכה קטנה, הפכה אותה החברה לרגע של אהדה.

מפולקסווגן ועד תנובה: ככה הופכים טעות לקטסטרופה
עכשיו דמיינו את התרחיש ההפוך. הטעות כבר בחוץ, ואתם בוחרים לשתוק או להכחיש. בדרך כלל זה לא מכבה את המשבר. זה רק נותן לו עוד חמצן.
ברשתות החברתיות כל שתיקה מתמלאת מהר בקולות של אחרים. צילום מסך הופך לשרשור, השרשור לכתבה והכתבה לסיפור שכבר לא שלכם. ככל שאתם מחכים, כדור השלג גדל.
והנזק האמיתי מגיע אחר כך. המשבר נגמר בסוף, אבל אמון שנשבר לא תמיד חוזר, ובטח לא באותה מהירות. הלקוחות זוכרים לא רק את הטעות, אלא בעיקר את השתיקה שאחריה.
מותגים שלא הודו בטעות, או הודו רק אחרי שנחשפו, שילמו בדרך כלל פעמיים: פעם אחת על הטעות עצמה ופעם שנייה על התגובה שהפכה אותה למשבר.
כך קרה לפולקסווגן: במשך יותר משנה, כשרגולטורים בארצות הברית שאלו למה רכבי הדיזל שלה מזהמים בכביש יותר מאשר בבדיקות, החברה האשימה "בעיות טכניות".
ב-2015 היא נאלצה להודות שתוכנה שהטעתה את בדיקות הפליטה הותקנה בכ-11 מיליון רכבים. המניה צנחה בכ-40%, הקנסות והפיצויים הגיעו לעשרות מיליארדי דולרים והמנכ"ל מרטין וינטרקורן התפטר. ההכחשה הפכה את פרשת 'דיזלגייט' למשבר מוסרי.
גם ביונייטד איירליינס התגובה ליבתה את המשבר. ב-2017 צולם נוסע נגרר בכוח ממטוס החברה בטיסה עם עודף הזמנות. המנכ"ל אוסקר מוניוז התנצל בתחילה על הצורך "לשבץ מחדש" נוסעים ובמכתב לעובדים כינה את הנוסע "מפריע ותוקפני".
הסרטון הפך ויראלי, הזעם גבר, ובמסחר שלפני פתיחת הבורסה נמחקו לרגע כ-1.4 מיליארד דולר משווי החברה. רק אז הגיעה התנצלות מלאה ולקיחת אחריות, אבל עד אז הקהל כבר הבין מה חשוב לחברה: התדמית, לא הנוסע.
וגם בישראל ראינו דוגמה כזו בפרשת הסיליקון בחלב של תנובה.  ב-1995 חשף עיתון "מעריב" שתנובה מוסיפה לחלב העמיד תרכובת סיליקון, חומר אסור, כדי למנוע קצף בייצור. במקום להודות, החברה יצאה במסע פרסום רחב שהכחיש את השימוש בו. רק בהמשך הודתה, וגם אז בלי להתנצל.
המחיר היה כבד: ב-2008 חייב אותה בית המשפט לפצות את הצרכנים ב-55 מיליון שקל, וקבע שמדובר "בהטעיה מכוונת". ההכחשה לא קנתה לתנובה זמן, היא רק הפכה תקלה בייצור למשבר אמון שליווה אותה שנים.

שום קמפיין לא יעשה לכם את מה ששתי מילים יעשו
כקופירייטרית אני מבלה את רוב הזמן בחיפוש אחרי המילים הנכונות. ודווקא ברגעי משבר המילים הנכונות הן בדרך כלל הפשוטות ביותר. מותגים שהודו בטעות, בלי ניסוחים מתחכמים ובלי התחמקות, הצליחו להפוך משבר להזדמנות לחיזוק הקשר עם הלקוחות. בעיניי, ההודאה אינה סימן לחולשה, אלא לביטחון, לשקיפות ולנכונות לתקן.
וחשוב לי להגיד: הכלל הזה לא שמור רק למותגים גדולים עם מחלקות דוברות ותקציבי ענק. אם אתם בעלי עסק קטן, בית קפה שכונתי, חנות אונליין או סטודיו של אדם אחד, הוא נכון אצלכם אפילו יותר. אצלכם הלקוח מכיר אתכם בשם, והקשר אתו אישי. משלוח שאיחר, הזמנה שהשתבשה או שירות שלא היה במיטבו הם הזדמנות להרים טלפון ולהגיד: "טעינו, וזה מה שנעשה כדי לתקן".
אני יכולה לכתוב לכם את הסלוגן הכי מבריק בעולם, אבל שום סלוגן לא יבנה אמון כמו שתי המילים "סליחה, טעינו" שנאמרות בכנות.


 

הכותבת היא רינה יוגל, בעלת חברת "טקסטלי",  קופירייטרית ועורכת לשון המתמחה בכתיבת תוכן שיווקי המשלב SEO, GEO ובינה מלאכותית.

הצטרפו לשיחה

מצייצים, לא בוטים

אימות אנושי קטן, רק בכדי לוודא שיש לכם דופק