עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "לוטו – יאללה תזרמו" // עטרה בילר

פורסם

ב-

עטרה בילר, קמפיין הלוטו
עטרה בילר, קמפיין הלוטו

הלוטו לא מפסיק לחקור את השפעת העושר על בני האדם. מאז ומתמיד היה ברור ש"הכסף הגדול" לא מעניין אם לא מספרים מה עושה לנו הכסף הגדול, מה קורה לנו כשהוא מפציע על אופק חיינו. אז פעם פעם היו המיליונרים שצעקו מאחורי המסכות. מסכות – כדי לשמור על חשאיות כמובן. צרחות – כי קשה להכיל סכום משנה חיים כמו הזכייה הגדולה בלוטו.

לאחר מכן התעכב הלוטו באסטרטגיית הצדק הפואטי. הכסף הגדול מאפשר לי לנקום בסוכני העוול שלי. הבוס כפוי הטובה, בעל הבית הרשע ועוד דמויות שנאלצתי להיות תלוי בהן מסיבות כלכליות. עד שהפרס הגדול הופיע בחיי. ואז, הרבה, הרבה לפני שאני רץ לקנות וילה או יאכטה – יש לי חשבון קטן לסגור, והוא הכי דחוף לי. לקנות את המוסך של המוסכניק שסידר אותי.

לרכוש את הדירה ולנפנף ממנה את בעל הבית. וכן הלאה. רק אחרי הנקמה אוכל ליהנות בשקט מהכסף. לאחר מכן הגיע שלב שמדגים שאפשר להתעשר לא על חשבון אחרים. למשל – גם לקנות ספינה וגם להציל לווייתנים.

עכשיו, אחרי תקופה ארוכה שרק הלוטוגוצ'ים כיכבו בפרסומות הלוטו (ללא אנשים) חוזר הלוטו, ובגדול, להאיר אספקט נוסף של התעשרות פתע. כשאתה מתעשר – מה אכפת לך לגלות שחושבים עליך דברים שהם לא משהו? אז ההורים שזכו ב 28 מיליון ₪ בלוטו מגלים שהילדים מזמן חושבים שהם לא מתאימים וצריכים להתגרש. זה רק מצחיק אותם כי הסכום שמשנה חיים עומד, איך לומר, לשנות את חייהם… אז הם זורמים עם כל מה שילדים חשבו ואפילו עם קטטת הירושה שמתחילה בו במקום.

האימא שזכתה ב 28 מיליון שקלים בלוטו מגלה שהבן ואשתו כבר מזמן חושבים שהיא צריכה לעבור לבית אבות. הנאום, מדוע כדאי לה לעבור לדיור מוגן, מוכן בפיהם כאילו עשו חזרות רבות במשך זמן רב. האימא שמקשיבה להבל הזה מחליטה לזרום איתם כי הכיף הגדול לפניה. הילדים שמדובבים את ההורים להתגרש, הבן ואשתו שמעודדים את האימא ללכת לבית אבות – יאכלו אוטוטו את הלב. מדובר בסכום שעומד לשנות את היחס שלהם כלפי הזוכים מקצה אל קצה כי הוא ישנה את כל מה שהם חשבו על הירושה.

זה עומד לשנות את מערכות היחסים עם ההורים המתעשרים. הפרסומות עוצרות על מפתנו של שינוי דרמטי במאזן הכוחות ומניחות אותנו שם, לחשוב מה הלאה. אהבתי את הגישה החדשה של הלוטו כי היא חכמה, נוגעת באמת כואבת ומצחיקה בו זמנית ובעיקר – מביאה זווית חדשה ומרעננת לתמורה שכסף פתאומי עשוי להחדיר לחיינו.

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "חריש בצוותא" // עטרה בילר

פורסם

ב-

עטרה בילר, ניתוח קמפיין

בצוותא, אהבת? קבל. שכונה חדשה שכולה שיתופית. פרסומת שסובלת מהתוכן, מהצורה ומהמוצר שהיא מפרסמת. במעין דיאלוג שהוא ספק קריקטורה וספק לוקח את עצמו ברצינות, מגי אזרזר וקותי סבג, זוג אורגאני בחיים האמתיים, מפגין התפעלות קולנית מהשכונה השיתופית הראשונה. בחריש. המשחק מוגזם, ובאופן סטראוטיפי שלא היה מבייש את ארצ'י בנקר, האישה היא הצרחנית ההיסטרית שמתלהבת בצורה חסרת רסן מהחידושים וההמצאות, והגבר או נגרר אחריה או מכיל אותה או מואס בה.

החרוז "בצוותא, אהבת?" התגלגל בעצלנות רבה מאיזה שרוול של איזה קופירייטר, ואולי אפילו לא בהכרח עוסק בקופירייטינג, אלא חשב במשך חודשים רבים "עם מה מתחרזת המילה צוותא". ההתלהבות של אזרזר מחללי העבודה המשותפים מרחיקת לכת, מגוחכת ולא משכנעת. חללי עבודה זה yesterday's news. פה ושם יש הברקה שלא מרימה את הקליפ: "תמיד רציתי לקרוא ספר" עונה קותי למגי ששואלת אותו, אגב הצגת חלל העבודה, אם לא התכוון תמיד לכתוב ספר. אני תמיד נמסה מהומור עצמי אבל הקליפ מתעקש להיות שטחי ורועש.

הטקסטים של אזרזר מהולים במילה "וואו" שנצווחת בסופרן כשהיא מגלה גינה קהילתית בה כל השכונה אכן עובדת את האדמה ומגדלת יבול. אזרזר העירונית מספרת לנו שאפשר לגדל שם פסיפלורה וגם לימונענע וגם תפוגזר – כמקריאה תפריט של בר מיצים. חצי מצחיק. 'בחפירות תמיד היית טובה' אומר לה קותי וחזרנו לארצ'י בנקר שעשה קריירה מלרדת על אשתו.

האולם הקהילתי בו אפשר לחגוג שמחות לא נראה לי טלטלה חדשנית. אחרי ה'קולולו' של מגי מבקש קותי מהברמן לחזק לו את המשקה. הוא קורא לו אבא שזה קיצור של אבאל'ה והמשקה נראה לי קצת כמו קפה שחור. יש פה נגיעות שהיו יכולות להתפתח לקליפ יותר מצחיק ממה שהוא. הבעיה היא שמה שזוכרים זה את ההתלהבות הדי חלולה של מגי אזרזר מדברים שאנחנו לא מצליחים להבין מה מיוחד בהם ובעיקר מה כל כך קהילתי וראשוני בהם.

בשורה התחתונה יש פה הסחת דעת רעשנית מהעיקר. והעיקר הוא שמישהו חשב טוב טוב טוב איך מצליחים למכור דירות באמצע שומקום ובינינו זה לא כל כך באמצע, זה די ימינה על המפה, ימינה מכביש 6 ולא בדיוק ליד שום מקום סימפטי במיוחד. חריש. לא אעבור לחריש בשביל אולם שמחות וגינה, גם אם כל מה שמעניין אותי זה קיבוץ עירוני. זה לא בדיוק זה וגם אם כן – הפרסומת לא מצליחה באמת להעביר לי את זה. התחושה היא שמדובר בשכונה שנראית לפחות על פי ההדמיה ככל שכונה סטנדרטית עם רבי קומות, ושמישהו מאד מתאמץ להקנות לה ייחוד ולזעוק אותו בחוצות. כי כפי שחיים טופול פעם אמר: "לפחות אם אתה מזייף בשירה, תזייף בקול רם".

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "מצביעים כלכלה גלובס" // עטרה בילר

פורסם

ב-

על רקע הבחירות הקרבות, לצלילי ג'ינגל בחירות מיתולוגי, פנאטי, במחווה שאיננו חדש לנו, משתמש המותג גלובס בשפת תעמולת הבחירות כדי לקדם לא רק את האג'נדה הכלכלית שלו, אלא להציף את העובדה שהיא נעדרת מרוב המסרים, המצעים וההבטחות המפלגתיות שאנו נחשפים אליהם.

האמירה פשוטה – כולם מתהדרים בסיסמאות מפוצצות, מסתתרים מאחורי גרפיקה פומפוזית, מצטטים מלים בלועזית, עושים שימוש בסימני פיסוק (שלש מלים בינהן נקודה – מזכיר לחלקנו את "שרון יביא שלום" עם הנקודה האדומה) והדגשים בולטים כדי להגביר מסרים, אך רובם ככולם מסיחים את דעתנו מהסוגיה הכלכלית שהיא אחת הקריטיות אם לא ה במדינת ישראל. הסחת הדעת לובשת צורה של בת יענה (אומרים יען?) שהיא גם הסחת הדעת "הנה ציפור" וכמובן  היא הסמל הקלאסי של הכחשה כי היא טומנת את ראשה בחול.

גלובס מרים את הכפפה הכלכלית מהרצפה, היכן שזנחו אותה אחרים, וטוען שהוא זה שיביא את הזווית הכלכלית בבחירות 2019, כי אחרים, מן הסתם, לא. למעשה גלובס משתמש בבחירות לא סתם כדי להגיד "תבחרו גלובס" אלא כדי להגיד לנו שאנחנו לא מקבלים את מה שמגיע לנו כבני אדם שאמורים לדעת להתמודד ולהתנהל בג'ונגל הפיננסי. אנחנו נזנחים לא רק בידי המפלגות והמועמדים אלא בידי כל מי שאמור לעזור לנו לנהל את חיינו הכלכליים. האצבע המאשימה מופנית גם למותגי התוכן שלא לומר מותגים עם נגיעה בפיננסיים.

"זה כלכלי לדעת מה כלכלי" הוא אחד ממשפטי המפתח של נרטיב גלובס שפוער את בור הבורות שלנו לגבי התמודדות עם יוקר המחייה והאתגרים הכלכליים שפוגשים אותנו לאורך ולרוחב חיינו.

אנחנו כיום יודעים לומר שהבורות טובה ונוחה למתי מעט שגוזרים עלינו קופון, מנצלים את מצוקתנו וזורים הבטחות והצהרות סרק. הספר "דוקטרינת השוק" של נעמי קליין מדבר על בעלי הון שנהנים מקטסטרופות בין אם הן מעשה יד אדם, כגון מלחמות ומפולות כלכליות, בין אם הן "פורס מאז'ור" כגון רעידות אדמה או צונאמי. בכל מקרה, בשורה התחתונה אם לא נבין איפה הכסף ומי מנהל אותו, נמשיך להיות בנות יענה ולנהות אחר מסרים שמקפידים שלא להזכיר את הכלכלה ולהסית את אלומת השיח ממנה והלאה לדברים שהם לפעמים פחות חשובים אך נצבעים ככן.

הקמפיין של גלובס מעניין כי הוא לא סתם עושה את מה שמדגדג לעשות – להגיד "מצביעים למותג שלנו". הקמפיין של גלובס מציג במערומיהם את המתמודדים רובם ככולם, ומתיר את גלובס כגוף היחידי בסביבה שמתמודד עם הנושא הכלכלי ומתווך אותו לציבור קוראיו. גלובס רק נעזר באנרגיה ובפאתוס של תעמולת הבחירות כדי להגיד לנו – אנחנו יותר מעיתון כלכלי שכותב על כלכלה ומנתח אותה, אנחנו כלי או utility שיעזור לך להתמקם נכון יותר בכאוס הכלכלי, שמשפיע עליך אם תרצה או אם לא תרצה. ולכן עדיף לך להתנהל בו במיומנות, ולשם כך – קרא גלובס או במילות הקמפיין – הצבע כלכלה.

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן בחסות

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 קבוצת המזבלה + מנהלי שיווק מצייצים