עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "yes קומסי קומסה" // עטרה בילר

פורסם

ב-

עטרה בילר
עטרה בילר, yes (אהוד רומנו)

על הרבה דברים אפשר להתפשר. לא על הטלוויזיה. זוהי הפילוסופיה של יס, ואכן, בקליפ שבכלל לא נראה כמו פרסומת, משתפים פעולה סטפן לגר ואמלי בן סימון (אלנה פלונקה בשמה האמיתי) כשהם שרים על כל מה שישראל לא משהו בהם. לא מספיק טובה בהם. כל מה שישראל "ככה –ככה" בהם, או כמו שאומרים בצרפתית – comme ci comme ca (קומסי קומסה).

המבנה פשוט וכואב. כל דבר שמתקרב להיות נפלא – יש בו פגם או פשרה. למשל – הנשים או לה לה אבל הנימוסים לא משהו סליחה, קום סי קום סה. אנחנו מדינה נחמדה אבל יש בה אנשים לחוצים בלי סוף, רוצים שלום אבל רבים כל הזמן, וכך הלאה, עוברים דרך שחקני כדורגל במדרש, מסמנים 'ככה ככה' על חופשת סקי בחרמון, על הפקקים ביום ראשון, מגיעים לפרסומות – הכל ככה-ככה. עוברים על החדשות ועל החינוך. הכל קום סי קום סה, כל זה כדי להגיע לערב ולרגע מול הטלוויזיה. אותו רגע שיס מטפחת ומקדשת מיומה הראשון. רגע האסקפיזם. ואז, אומרים לנו סטפן ואמלי, לטלוויזיה אסור להיות ככה ככה. היא חייבת להיות מושלמת. בניגוד לקליפ המקור, הפרסומת מגיעה ל-yes. כנגד כל הדפוס הפשרני והמחופף של הישראלים, yes מבשרת שלמות וטוטאליות. אל תסתפקו בטלוויזיה ככה ככה כשאפשר ליהנות מ-yes.

קומסי קומסה – מקאן תל אביב

אז אין פה feature ספציפי שהפרסומת מדברת עליו, או ערוץ או תוכן ש-yes מעוניינת לקדם. אבל היא עושה הפגנת כוח ומפגינה מובילות. הכל במדינה שלנו סובל מחלודה. הכל פה סוג ב'. החיים לא משהו ולא רק שעל רקע כל זה מתנוסס מותג ששואף לשלמות, התפקיד של הטלוויזיה בחיים האפורים – הופך להיות יותר משמעותי. טלוויזיה קיימת כדי לברוח ממציאות וככל שהמציאות לא משהו – האחריות של הטלוויזיה לאפשר לנו להסתכל לצד האחר, ממנה והלאה – כבדה יותר. וכן, yes מקבלת על עצמה את האתגר הזה ועומדת בו בכבוד.

הטריק של קליפ ארוך שלכאורה אינו פרסומת שממנו נולד קליפ קצר שהוא כן פרסומת נחמד אבל לא מטלטל. ראינו כאלה דברים בעבר, מה גם שאמלי בן סימון כבר מזוהה כפרזנטורית של yes מקילומטרים. אבל למרות זאת אהבתי גם את הפרסומת וגם את הלא פרסומת. סטפן לגר כריזמטי ומוכשר שאין דברים כאלה. הכוראוגרפיה אליפות ויש בה אלמנטים של צעד דהירת הסוס של גנגם-סטייל ואפילו קצת של דבקה מג'נון, אבל למי אכפת כשהקוקיות-נטע-ברזילי של סטפן לגר מתנוססות בגאון ומספקות לנו, בשילוב מצחיק עם אלנה – אמלי הילדה – בידור משובח לעילא. הרי בידור זה מה ש-yes התחייבה לספק לנו מאז ומעולם!

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "הופכים צרכנים ליצרנים גגות סולריים" רשות החשמל // עטרה בילר

פורסם

ב-

הצעת הערך ברורה.

רשות החשמל קוראת לנו לברר אם אפשר להשתכר מהצבת קולטי שמש על הגג שלנו.

מדובר במהפכת אנרגיה שכל העולם עובר. זה לא חדש. זה קצת מעניין כי מדובר בכסף אבל העולם של בואו תעשו כסף ואנחנו נראה לכם איך הוא עולם חבוט, רמוס וצפוף. 'אוקיינוס אדום'.

 

אז רשות החשמל בחרה בדרך אחרת. האסטרטגיה שננקטה מתמקדת בחיינו, האנשים. יחידי הסגולה שיש להם קורת גג. ואליהם היא פונה.

לפני שהיא מגיעה להצעת הערך ולתועלת הכלכלית, היא מוכיחה לנו, לאנשים, שהיא מכירה אותנו ויודעת דבר או שניים על חיינו.

הסרטון מתחיל בדיוק בזה.

אנחנו רואים תקריב של גג ישן, מרזב מחליד ואנטנה – הסממן הבולט ביותר של גגות ישראליים במשך מספר לא מבוטל של עשורים. אז לכל הצעירים שבינינו – פעם לא היו צלחות קליטת טלוויזיה רב – ערוצית. היו אנטנות ואפשר למלא ספר בסיפורי קליטת טלוויזיה, אנטנה על הגג, אנטנה על המרפסת. הקריין, שיודע שהאנטנה היא נחלת העבר הולך לימים של לפני הטלוויזיה הישראלית ומספר לנו שהאנטנות עבדו כבר אז בקליטת ירדן או לבנון. כי לא היה באמת מה לראות בטלוויזיה וכשקלטנו משהו, לא חשוב באיזו שפה, זה נתן לנו תחושת חיבור למין האנושי, לא חשוב איזה.

רשות החשמל הפכה אותי ברגע לקהל שבוי. רק רצינו להגיד תודה, אומר הקריין, והוא עובר מעצם לעצם שהורגלנו למקם על גגות הבתים המשותפים. ואכן הוא מתחיל באנטנות שקלטו ירדן ולבנון, עובר לחבלי הכביסה. לספות שראו ימים יפים יותר. נכון, למי לא הייתה תקופת הסתלבט על הגג – במקום לזרוק את הספות הישנות יצרנו "זולות" וזה סיפק לנו תחושת מרחב וחופש בעולם של דירות צפופות שאת החדר של הילד יצרנו מלסגור מרפסת. כדי לפרוט עוד יותר על נימי הנוסטלגיה מודה הקריין לשקי הבטון ולמרצפות השבורות שאיזה קבלן הבטיח להוריד למטה. מפתיע אך עם זה מדויק. וגם לאיזה פסל שמסתבר שאולי אלו בובות חלון ראווה מאופסנות על הגג. ולנו די ברור שהן מספרות סיפור על חנות בגדים שנסגרה. עוד גוון למצוקה הכלכלית. ברור לנו שאנחנו אומרים תודה לכל מה שאכלס את הגגות שלנו במשך רוב חיינו – תודה כי צריך להיפרד, וצריך להיפרד כי משהו גדול עומד לקרות לנו.

אז רגע לפני המשהו הגדול, התרגשתי מהתובנה. נכון. כל מי שחי במדינה במשך ה 30 -40-50 שנה האחרונות יודע שהגג שימש אותנו כמחסן, כמרפסת, כבריחה מהצפיפות, כתוספת שטח מחייה, כי מי שאין לו וילה צמודת קרקע זקוק לכל סנטימטר רבוע כדי לחיות קצת יותר טוב.

בשלב הזה ברור לנו שהקליפ פונה לרוב הציבור שחי על הגרוש ושהיה יכול ליהנות מעוד קצת רווחה כלכלית, רואה אותו ואת חייו ואת הכאב שלו.

שם, בנקודה הזו בדיוק, מציע הקליפ שנפנה את הגגות המוזרים שיצרנו ונצטרף למהפכת הגגות הסולאריים.

על כל גג פנוי ניתן להתקין פאנלים סולאריים ולהרוויח מזה כסף.

ואם לא די בכך, מעניק לנו הקריין את סיבת המהלך: הופכים צרכנים ליצרנים.

חזק, פשוט, וכמעט, אם יורשה, נקמני.

נקמת הרוב שחי בעשירונים הבינוניים.

עד כה שרדנו את הצפיפות ואת יוקר המחייה. מי אם לא הגג יספר את סיפורנו?

אז מעתה אפשר להפוך את היוצרות ולעשות כסף בזמן שאנחנו עושים דברים אחרים. ומי יודע, אולי נוכל לעשות פחות וליהנות יותר?

באתר של רשות החשמל אנחנו מוזמנים לבדוק כמה הגג שלנו שווה.

בי זה נגע, אותי זה שכנע.

 

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "סנו מקסימה ילדים זה כביסה" // עטרה בילר

פורסם

ב-

'תפסיק לסלסל תתחיל לקפל' אומרת אשתו של משה פרץ, אחרי שהוא מספר לנו ש'מילא קיסריה' אבל היום שלש מכונות…
תביאו שלשה תביאו ארבע ילדים – ואגב חרוזים ראויים – מקרוני – מיניסטרוני – שר לנו הכוכב "ילדים זה כביסה, הרים של כביסה".

הפרסומת היא לסנו מקסימה עם אפקט הז'וול להסרת כתמים קשים, ופרץ ממשיך את שיר הברירה הטבעית רק עם 'דבר המפרסם' – סנו מקסימה מקסימה…ואם לא הבנו די – "אין על מקסימה". כי חייבים. אתעלם מההרגל השמרני והלא – סומך – על – קהל – היעד של המותג סנו שתמיד, אבל תמיד, עסוק בסגירים וסיסמאות כדי להבטיח מטבע לשון. ומדוע אתעלם? קודם כל כי זה לא המנדט שלי ושנית, כי אולי זה כן עובד.
לענייננו – אהבתי את הפרסומת כי 'ילדים זה כביסה', שנופל על 'ילדים זה שמחה' המיתולוגי – מצחיק ורלוונטי.
א. ילדים זה באמת הרים של כביסה, והורות זוהי עבדות של קיפולים ושוב קיפולים.
ב. מקופל, אפרופו קיפולים, בתוך המשפט – שכתמים זה שמחה. הווה אומר – כל עוד הילדים אוכלים ומשחקים – כתמים זוהי ערובה לחיים ולבריאות…
ג. נעים לראות את פרץ שאיננו מצטיין בדימוי של גבר חדש – עושה ומקפל כביסה. פשוט נעים.
ד. נחמד ומרענן לקבל את סנו עם הומור עצמי בלתי דידקטי כי בעיני רק ככה, עם טוויסט של סאטירה – אפשר.

כמובן שהשימוש בשיר הברירה הטבעית ציני במיוחד כי השיר המקורי חוגג את המשפחה הגדולה ואת ריבוי הילדים, וניקיון הבית וההתמודדות הטכנית – רחוקות ממנו שנות אור. הראייה של השיר המקורי את המשפחה הגדולה חסרת אמצעי המניעה ותכנון המשפחה – רומנטית ומתרפקת. זה מה שהופך את 'ילדים זה כביסה' לעוד יותר מצחיק ולכן יותר מעניין.
ב'הרים של כביסה' יש מעט מאד רומנטיקה והרבה צחוקים וכפי שאמרנו – נוזל או אבקת כביסה זה הקלישאה העתיקה ביותר בעולם הפרסום, לצד משקאות קלים ומכוניות, ולכן כל זווית חדשה היא מבורכת וצפויה לעשות את זה עבודה.
אה, כן, וסלב, כמובן.

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן מותגי

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA