עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "אתר מיתוג והדפסה אונליין PIX" // עטרה בילר

פורסם

ב-

פיר? צחקתי בקול.

אחד הפטנטים הידועים שתמיד עובדים זה להסביר מדוע לא כדאי להשתמש במותג. ולהדגים כמה נזק ההצלחה תעולל לנו…

בתכסיס הזה משתמש PIX , אתר להדפסה ומיתוג אונליין. נשמע טכני וכמו עוד אחד מהאתרים של עשה זאת בעצמך. בנה לעצמך אתר מתג את עצמך בקיצור – תחסוך את המתווך וסביר שגם יהיה לך לא קל. הפעם מצליחה הפרסומת לפרק את ההתנגדות הזו. זה כן יהיה קל ואל תחפשו באגים כי אין. הבאג היחידי – יצליח לכם יותר מדי ותתגעגעו לימי העצלות הזוחלת …

מי שמתוודע אלינו הוא ערן הגנן. הכלאה חיננית בין עידו רוזנבלום ואודי קגן. כריזמטי ומצחיק. את רוב הפרסומת הוא מנצל כדי להזהיר אותנו שלא להיכנס לPIX כי יקרה לנו מה שקרה לו. לאורך הקליפ המצלמה מתרחקת והצמצם נפער על ביזנס מצליח שאין בו מילימטר לא ממותג. ברור ש PIX אחראי להצלחה חסרת הפרופורציה הזו. אחרי זום אאוט משמעותי אנחנו קולטים שמדובר בהאנגר ענק בגודל של מגרש כדורגל שאת הגג הממותג כנראה אפשר יהיה לראות מהחלל כמו שרואים את חומת סין. ההגזמה הפראית נועדה לביים עקומת צמיחה שאיבדה רסן מהרגע בו PIX לקח את העסק של ערן הגנן לידיו. הכל התחיל מכרטיס ביקור קטן, התפתח לפלייר אבל מפה לשם נהיה 'ערן הגנן' אימפריה. השם "ערן הגנן" מרמז על עסק קטן ואינטימי או אולי כזה שרצה להיות קטן ואינטימי ואיבד שליטה כהכניס את PIX לחייו. אנו עדים לתעשיית – עתק צמחיית נוי שאין שניה לה.

ערן מתלונן ומקטר אבל לא מסוגל למחוק את החיוך מעל פניו תוך כדי. מסכן ערן, יש לו יותר מדי כסף… מאחוריו אפשר לראות טורים אינסופיים של מדפים עמוסי סחורה (סטייל אקאה) כולה ממותגת לאורכה ולרוחבה. מלגזות, שולחנות ספירת מזומנים בעזרת אוטומטים ופסי ייצור עליהם נעים עציצים ללא הרף, סטייל "זמנים מודרניים" של צ'רלי צ'פלין. סצנה של שפע ושגשוג עסקי שכל אחד מאחל לעצמו. הבגדים של העובדים, ספל הקפה, השולחנות וקורות ההאנגר, הכל ממותג ערן הגנן.

כשנכנסים לאתר PIX פוגשים שוב את ערן שאומר לנו "אז בכל זאת החלטתם להיכנס?".

אני השתכנעתי.

מה שאהבתי בפרסומת הוא את ההחדרה של מותג שהיה לא מוכר בעליל, עם סיכויים נמוכים לרגש אותנו. עולם האונליין של 'עשה זאת בעצמך' צפוף ופרגמטי. מאד לא טרנדי לספר סיפור מרגש שגורם לנו להזדהות ולהתרגש כשמדובר במותגים שהם web native כמו PIX. אז זהו ש – PIX לדעתי חריג. עובדה שאני שוקלת להשתמש בהם…

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "הופכים צרכנים ליצרנים גגות סולריים" רשות החשמל // עטרה בילר

פורסם

ב-

הצעת הערך ברורה.

רשות החשמל קוראת לנו לברר אם אפשר להשתכר מהצבת קולטי שמש על הגג שלנו.

מדובר במהפכת אנרגיה שכל העולם עובר. זה לא חדש. זה קצת מעניין כי מדובר בכסף אבל העולם של בואו תעשו כסף ואנחנו נראה לכם איך הוא עולם חבוט, רמוס וצפוף. 'אוקיינוס אדום'.

 

אז רשות החשמל בחרה בדרך אחרת. האסטרטגיה שננקטה מתמקדת בחיינו, האנשים. יחידי הסגולה שיש להם קורת גג. ואליהם היא פונה.

לפני שהיא מגיעה להצעת הערך ולתועלת הכלכלית, היא מוכיחה לנו, לאנשים, שהיא מכירה אותנו ויודעת דבר או שניים על חיינו.

הסרטון מתחיל בדיוק בזה.

אנחנו רואים תקריב של גג ישן, מרזב מחליד ואנטנה – הסממן הבולט ביותר של גגות ישראליים במשך מספר לא מבוטל של עשורים. אז לכל הצעירים שבינינו – פעם לא היו צלחות קליטת טלוויזיה רב – ערוצית. היו אנטנות ואפשר למלא ספר בסיפורי קליטת טלוויזיה, אנטנה על הגג, אנטנה על המרפסת. הקריין, שיודע שהאנטנה היא נחלת העבר הולך לימים של לפני הטלוויזיה הישראלית ומספר לנו שהאנטנות עבדו כבר אז בקליטת ירדן או לבנון. כי לא היה באמת מה לראות בטלוויזיה וכשקלטנו משהו, לא חשוב באיזו שפה, זה נתן לנו תחושת חיבור למין האנושי, לא חשוב איזה.

רשות החשמל הפכה אותי ברגע לקהל שבוי. רק רצינו להגיד תודה, אומר הקריין, והוא עובר מעצם לעצם שהורגלנו למקם על גגות הבתים המשותפים. ואכן הוא מתחיל באנטנות שקלטו ירדן ולבנון, עובר לחבלי הכביסה. לספות שראו ימים יפים יותר. נכון, למי לא הייתה תקופת הסתלבט על הגג – במקום לזרוק את הספות הישנות יצרנו "זולות" וזה סיפק לנו תחושת מרחב וחופש בעולם של דירות צפופות שאת החדר של הילד יצרנו מלסגור מרפסת. כדי לפרוט עוד יותר על נימי הנוסטלגיה מודה הקריין לשקי הבטון ולמרצפות השבורות שאיזה קבלן הבטיח להוריד למטה. מפתיע אך עם זה מדויק. וגם לאיזה פסל שמסתבר שאולי אלו בובות חלון ראווה מאופסנות על הגג. ולנו די ברור שהן מספרות סיפור על חנות בגדים שנסגרה. עוד גוון למצוקה הכלכלית. ברור לנו שאנחנו אומרים תודה לכל מה שאכלס את הגגות שלנו במשך רוב חיינו – תודה כי צריך להיפרד, וצריך להיפרד כי משהו גדול עומד לקרות לנו.

אז רגע לפני המשהו הגדול, התרגשתי מהתובנה. נכון. כל מי שחי במדינה במשך ה 30 -40-50 שנה האחרונות יודע שהגג שימש אותנו כמחסן, כמרפסת, כבריחה מהצפיפות, כתוספת שטח מחייה, כי מי שאין לו וילה צמודת קרקע זקוק לכל סנטימטר רבוע כדי לחיות קצת יותר טוב.

בשלב הזה ברור לנו שהקליפ פונה לרוב הציבור שחי על הגרוש ושהיה יכול ליהנות מעוד קצת רווחה כלכלית, רואה אותו ואת חייו ואת הכאב שלו.

שם, בנקודה הזו בדיוק, מציע הקליפ שנפנה את הגגות המוזרים שיצרנו ונצטרף למהפכת הגגות הסולאריים.

על כל גג פנוי ניתן להתקין פאנלים סולאריים ולהרוויח מזה כסף.

ואם לא די בכך, מעניק לנו הקריין את סיבת המהלך: הופכים צרכנים ליצרנים.

חזק, פשוט, וכמעט, אם יורשה, נקמני.

נקמת הרוב שחי בעשירונים הבינוניים.

עד כה שרדנו את הצפיפות ואת יוקר המחייה. מי אם לא הגג יספר את סיפורנו?

אז מעתה אפשר להפוך את היוצרות ולעשות כסף בזמן שאנחנו עושים דברים אחרים. ומי יודע, אולי נוכל לעשות פחות וליהנות יותר?

באתר של רשות החשמל אנחנו מוזמנים לבדוק כמה הגג שלנו שווה.

בי זה נגע, אותי זה שכנע.

 

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "סנו מקסימה ילדים זה כביסה" // עטרה בילר

פורסם

ב-

'תפסיק לסלסל תתחיל לקפל' אומרת אשתו של משה פרץ, אחרי שהוא מספר לנו ש'מילא קיסריה' אבל היום שלש מכונות…
תביאו שלשה תביאו ארבע ילדים – ואגב חרוזים ראויים – מקרוני – מיניסטרוני – שר לנו הכוכב "ילדים זה כביסה, הרים של כביסה".

הפרסומת היא לסנו מקסימה עם אפקט הז'וול להסרת כתמים קשים, ופרץ ממשיך את שיר הברירה הטבעית רק עם 'דבר המפרסם' – סנו מקסימה מקסימה…ואם לא הבנו די – "אין על מקסימה". כי חייבים. אתעלם מההרגל השמרני והלא – סומך – על – קהל – היעד של המותג סנו שתמיד, אבל תמיד, עסוק בסגירים וסיסמאות כדי להבטיח מטבע לשון. ומדוע אתעלם? קודם כל כי זה לא המנדט שלי ושנית, כי אולי זה כן עובד.
לענייננו – אהבתי את הפרסומת כי 'ילדים זה כביסה', שנופל על 'ילדים זה שמחה' המיתולוגי – מצחיק ורלוונטי.
א. ילדים זה באמת הרים של כביסה, והורות זוהי עבדות של קיפולים ושוב קיפולים.
ב. מקופל, אפרופו קיפולים, בתוך המשפט – שכתמים זה שמחה. הווה אומר – כל עוד הילדים אוכלים ומשחקים – כתמים זוהי ערובה לחיים ולבריאות…
ג. נעים לראות את פרץ שאיננו מצטיין בדימוי של גבר חדש – עושה ומקפל כביסה. פשוט נעים.
ד. נחמד ומרענן לקבל את סנו עם הומור עצמי בלתי דידקטי כי בעיני רק ככה, עם טוויסט של סאטירה – אפשר.

כמובן שהשימוש בשיר הברירה הטבעית ציני במיוחד כי השיר המקורי חוגג את המשפחה הגדולה ואת ריבוי הילדים, וניקיון הבית וההתמודדות הטכנית – רחוקות ממנו שנות אור. הראייה של השיר המקורי את המשפחה הגדולה חסרת אמצעי המניעה ותכנון המשפחה – רומנטית ומתרפקת. זה מה שהופך את 'ילדים זה כביסה' לעוד יותר מצחיק ולכן יותר מעניין.
ב'הרים של כביסה' יש מעט מאד רומנטיקה והרבה צחוקים וכפי שאמרנו – נוזל או אבקת כביסה זה הקלישאה העתיקה ביותר בעולם הפרסום, לצד משקאות קלים ומכוניות, ולכן כל זווית חדשה היא מבורכת וצפויה לעשות את זה עבודה.
אה, כן, וסלב, כמובן.

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן מותגי

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA