בהשראת אינקו אינקו אינקו אינקו-באטור של להקת הקליק משנות השמונים, רמזי ממיני סופר אלונית הקים להקה. ה״מיני סופרז״.
זה הקליפ של הקליק:
כל הנאמבר של להקת המיני סופרז של רמזי זרועה בלקסיקון של סופר אלונית.
רמזי הוא הסילאן של הלהקה.
שוקו שוקו שוקו מלווה בצליל הספציפי של סוף של השוקו שהשאיבה בקש עושה.
פרעצל פרעצל פרעצל – ורמזי משקשק בפרעצלים על מזלגות כאילו שזה מאראקאס ההקשה הברזילאי.
גמבה – נענע שמככבים בבית הראשון הופכים לגם – בננה בהמשך.
רמזי נותן קצב: אה וואן -טו -פרי.
הגיטרה היא בעצם גבינה צהובה.
ואפשר לצלול עוד ועוד למצוא איך, כשאתה שרוף על מיני סופר אלונית, אתה לא יכול לשיר שום דבר אחר. הראש שלך מלא סחורה.
כדי לצאת מהתלם שאלונית יצרה – זה לא סופר זה מיני סופר – הפרסומות מאלתרות ושוברות את התבנית הקודמת. היה לנו מיני-מי ועכשיו יש להקה.
הלהקה היא עליית מדרגה כי תמיד להקה היא עליית מדרגה.
הטייפ קאסטינג של חברי הלהקה שהוא אייטי׳ז הארד קור – מאופרים ומנוכרים, לא רק כמו הקליק אלא כמו אליס קופר וכמו בוי ג׳ורג׳ (כן אני יודעת שאני עושה סלט מהתקופות אבל הרי בסלט עסקינן). שפת הגוף רובוטית ספאסטית כמו שפעם פעם חשבו כשרצו לתת לקליפ נופך של קצת מדע בידיוני. כיום זה מרגיש ווינטז׳ ומעורר רחמים, ורק רמזי, זחוח מתמיד, לא מודע לכך.
ערב טוב כרוב ניצנים זועק רמזי והקונים אדישים במיוחד. אחד מהם מכרסם תפוח עץ. כדי להחריף את הפאדיחה ברור שרק רמזי בהיי. הוא צועק ״זה לא סופר״ ומושיט את המיקרופון לקהל בידיעה ברורה שהוא יענה ״זה מיני סופר״ – מניירה ששמורה לזמרים כמו שלמה ארצי או גידי גוב שכל המדינה יודעת בעל פה את השירים. כשאף אחד לא עונה רמזי משלים לבד את הסיסמה ובהמשך לז׳אנר ניצנים או קיסריה הוא זורק את המיקרופון ומשליך את עצמו אל עבר קהל המעריצים רק שאין קהל ואין מעריצים.
מצחיק, כי אין כמו הומור עצמי, אבל יחד עם זאת אפשר לסקור את הסחורה הטרייה והמגרה, ולקבל את הרושם המאד ברור שאלונית, דווקא בגלל שזה מיני סופר, מסוגלת, אפילו שזה בפריסה ארצית, להביא סחורה יותר מוקפדת וטרייה. איך הצליחו להניח את המסר המסחרי על גבי הסאטירה המגוחכת? זה כבר כשרון בעיני.
מחנות נוחות מצליחה אלונית לטעת מותג עם ערכים ברורים של טריות ושפע, יחד עם סיפור מלא אווירה שלדעתי גם ׳נותן בראש׳ למותגי קאלט כמו אמפמ.
עטרה בילר היא אסטרטגית מיתוג וסטוריטלר. היא אחראית על מהלכים קאנוניים של פרסום ומיתוג לאורך השנים ועובדת עם לקוחות משמעותיים במשק. עטרה פועלת יחד עם אלון וינפרס ב׳קטי תנדה׳, סוכנות מיתוג סוג אחר, המתאימה לעידן הדיגיטלי (inbound branding). מומחיות קטי תנדה באיתור הסיפור הייחודי שמסתתר במותג ובנייה, סביבו, קהילה של אוהדים אמיתיים שמרגישים שאינם יכולים בלעדיו, ומשגררים אותו הלאה. הנחת היסוד אומרת שבמקום שהלקוח רואה צחיחות קיים אגם שמזמין אליו מאות אלפי שקנאים שמקננים בו ומשגשגים בו. מרחוק זה נראה כמו קסם, אבל בפועל זו עבודת עומק שיטתית, שמעניקה יתרון אסטרטגי משמעותי ביחס לתחרות.
