״יום בהיר יפה, אביב/ מזכיר לי משקה עם סיב״ – שרה נונו אחרי שפתחה את החלון לשמש ולבריזה של הבוקר, כשהיא לוגמת קפה עם אלפרו מוקצף.
נונו מחליקה למילות השיר את הדגן והסידן, והסיב כמובן, אבל מלבד רכיבי המשקה יש לנו פה סיב של ציניות, כי כמה אפשר להתלהב מרכיבים כשהחיים התובעניים מטיחים לרגלינו אתגרים, רפש ודברים הרבה יותר מעניינים מסידן?
הסיפור של אלפרו הוא סיפור אגואיסטי שחושף את האמת הקמאית שלנו: לא מתחשק לנו לחלוק משהו טעים עם אחרים. בעידן השפע יש מספיק מהכל לכולם, אבל עמוק בפנים לא בא לנו. ולכן זה מעניין.
נונו מכינה לעצמה קפה עם אלפרו במטבח ולא נותנת לחברה שלה להשלים משפט. החברה רוצה גם אבל לנונו יש אג׳נדה ברורה: קודם כל שלא יגידו לה שלא מתאים לה אלפרו, ובאותה נשימה, שלא יבקשו ממנה גם. החבל נאחז בשתי הקצוות. גם תתפלאי וגם תקנאי.
״אל״ – ההברה הראשונה בשם אלפרו – הופכת למטבע לשון שמסמל את האסטרטגיה הלעומתית של אלפרו.
גם לעומתיות כנגד חלב פרה שמהווה עדיין את הסטטוס קוו בשוק.
גם לעומתיות כנגד המולת הקיטש יפת הנפש שצצה מכל עבר כאשר מדובר במזון התחליפי, האלטרנטיבי, ה״נכון״.
הפרה הקדושה שנונו הורגת היא שאלפרו לא מגניב כי הוא כל כך ׳טוב׳ ו׳נכון׳. ״אני לא נראית לך אחת ששותה אלפרו?״ היא מטיחה בחברה, ומוסיפה ש ״זה בא לי״. כי מותר שיהיה גם בריא וגם מגניב וקצת מרושע.
בהמשך, ׳הורגת׳ נונו את הדעה הרווחת שמזון ומשקאות בריאותיים ואלטרנטיביים הם טהורים וערכיים ומוסרניים.
רוב תחליפי החלב והסוכר מדברים אלינו בשפה סטרילית, ובכך הם מפספסים את מי שאנחנו באמת.
אמנם תנובה אלטרנטיב חולש על מספר מוצרים ונוכחותו המסחרית עוצמתית, אבל כמו כל עולם ה wellness ותחליפי המזון מהחי – באמצעות – הצומח – השיח שכלתני ומרפרף מעל ראשינו ולא נוגע בתובנות אנוש.
נונו לא רוצה לחלוק את האלפרו שלה עם החברה. היא מתריסה, היא נושפת על פניה קצף אלפרו (שמוכיח שאלפרו מקציף לא פחות טוב מחלב פרה) והיא משקרת לה (״נכנסתי למעלית״) ואפילו נתפסת על חם בקלקלתה, כשהסלולרי וקפה עם אלפרו בידיה.
הסיפור של אלפרו בשורה התחתונה מחזיר אותי לימים הראשונים של במבה שם שר התינוק ״לא נותן ולא מכבד״, וכולנו אהבנו את האנוכיות התינוקית שלו, כי לתינוקות מותר. ודרך אגב הבנו כמה במבה טעים. ככה אלפרו. התבלין של אלפרו הוא רשעות קלה שמעבירה אותו מהיציע לקדמת הבמה, והופכת אותו ממשעמם לרוק סטאר, מפשרה לדבר האמיתי.
נונו עונדת עגילי קולן שמסמלים את צליל ה״אל״ הגבוה. טביעת האצבע המוזיקלית, הווקאלית והמילולית של הקליפ שייכים לז׳אנר הנונו-אי שנחרט לכולנו באוזן ובלב, זה שייחודי לה ורק לה.
אני מחכה להתפתחות בעלילה המרושעת-לייט של אלפרו ונונו שהרי את הסיפור על המשקה הלא סאחי, שמחליף לא רק חלב פרה אלא מחליף גם את כל מה שחשבנו על אלפרו – אפשר לספר באינספור צורות.
*גילוי נאות: הבן שלי, יהלי בילר צידון, מנגן יחד עם נונו (נעמי גל אהרוני) בהרכב.
עטרה בילר היא אסטרטגית מיתוג וסטוריטלר. היא אחראית על מהלכים קאנוניים של פרסום ומיתוג לאורך השנים ועובדת עם לקוחות משמעותיים במשק. עטרה פועלת יחד עם אלון וינפרס ב׳קטי תנדה׳, סוכנות מיתוג סוג אחר, המתאימה לעידן הדיגיטלי (inbound branding). מומחיות קטי תנדה באיתור הסיפור הייחודי שמסתתר במותג ובנייה, סביבו, קהילה של אוהדים אמיתיים שמרגישים שאינם יכולים בלעדיו, ומשגררים אותו הלאה. הנחת היסוד אומרת שבמקום שהלקוח רואה צחיחות קיים אגם שמזמין אליו מאות אלפי שקנאים שמקננים בו ומשגשגים בו. מרחוק זה נראה כמו קסם, אבל בפועל זו עבודת עומק שיטתית, שמעניקה יתרון אסטרטגי משמעותי ביחס לתחרות.
כמה שטויות
מאוהבת בבן הזוג שלי
עוד פרסומת דפוקה