עקבו אחרינו ברשת

קמפיינים

ניתוח קמפיין: סדר יום חדש בממיר – הערוצים המסחריים עוברים דירה // עטרה בילר

פורסם

ב-

עטרה בילר מעלה על שולחן הניתוחים השיווקי של קהילת מנהלי שיווק מצייצים את הקמפיינים האחרונים של הערוצים המסחריים מבית קשת, רשת וערוץ 10 שמנסים לעשות לנו סדר בשינויים שעתידים להתבצע בממיר שלנו – האם הפמפום של המסרים עובד? האם המסר נטמע? האם נדע להבדיל בין הערוצים? כל זאת ועוד בניתוח לפניכם:

אחד המקצועות הקשים ברפואה הוא אנטומיה ולחילופין , שינון של פסקי דין במקצוע המשפטים. כל מה שאין לו הגיון פנימי ויש ללמוד אותו כמו תוכי לשם הפנמת עובדות הוא קשה לנו. אנחנו אוהבים פשטות. סיפור עם פואנטה הוא צורה לארוז הרבה פרטים תחת קורת גג הגיונית. מה היה הג'וב של סינדרלה? באיזו שעה היא הייתה אמורה לחזור הביתה מהנשף? ולמה? מה היה הקשר המשפחתי שלה לשתי האחיות? איזה פריט לבוש היא שכחה במנוסה מהנשף ומדוע מיהרה? ועוד – אלה הן שאלות שכולנו יודעים להשיב עליהן, לא כי שיננו אותן אלא כי הכול יושב על שלד סיפורי שגם אם נרצה לא נוכל לסלק מזיכרוננו.

ברוח זו, אעלה מהאוב סיפור שקשור בספרות ומספרים:

שירות שיחה אחרונה או כוכבית 42 – מה אתם זוכרים?

כאשר עברה חברת בזק למרכזיה הדיגיטלית היא הציעה שירותים שאפשרו לנו לחזור למי שצלצל אלינו ופספסנו אותו, לעבור משיחה לשיחה ולבצע העברת שיחה, ועוד שירותים דיגיטליים שהמרכזת האנלוגית לא יכלה לתת. אחד השירותים האטרקטיביים במיוחד נקרא "שיחה אחרונה".

הפרסום הראה אב מחתל תינוק על גבי משטח החתלה מוגבה כשבו זמנית מצלצל הטלפון. היות שלא עוזבים תינוק באמצע – פספס האב את השיחה. אולם מעתה, מציעה הפרסומת, יוכל האב להפעיל שירות "שיחה אחרונה". כיצד? עליו לחייג כוכבית 42. השאר ידוע. אבל הוא ידוע בזכות דבר אחד. עד שלא שונה שמו של השירות ל"כוכבית ארבעים ושתיים" הוא לא הצליח לחדור לתודעה שלנו. עובדה שרובכם לא זוכרים את הפרסומת עם האב אבל כולכם זוכרים את 'כוכבית ארבעים ושתיים'. מוסר ההשכל אומר שכאשר אין שום הגיון – צור אותו. לקרוא לשירות בשם הפעולה אינו אלא קיצור דרך קוגניטיבי שמקל על התודעה ומאפשר לנו להרגיש שהשירות עובד עבורנו ולא אנחנו – עבורו.

הנמשל ברור. מזה שבועות ארוכים אנחנו נדרשים לשנן ולתייק בזיכרוננו את האפיקים החדשים של ערוצי הטלוויזיה, בתוכם המספרים החדשים של הזכייניות רשת וקשת. במקום שפעם היה ברור שערוץ 2 הוא 22, ערוץ 1 הוא 11 וערוץ 10 הוא 10 – נהייה כאוס גדול, מה גם שהפעולה מסיטה ממסלולם הבקושי-ידוע והבקושי-זכיר את ערוצי הכבלים והלוויין. לפני שלמדנו מה מקופל ברשת ובקשת, כבר עלינו כיתה ועלינו להפגין בקיאות במספרי האפיקים החדשים שלהן… לפני שהבנו שסגרו את השידור הציבורי ולמעשה התחיל שידור ציבורי בשם 'כאן', הוא כבר עובר דירה. ומה קשור 14?

עושים סדר בג'ונגל הדיגיטלי

במקום להתיישב ולנסות לחבר סיפור מסגרת שיחבר את כל הקצוות, נשפך הרבה זמן וכסף כדי לתרגל אותנו, הצופים, ולהרגיל אותנו לסדר החדש חסר ההיגיון בעליל. לא הטבלאות המאורגנות שנשלחות לנו בהודעות מייל ולא הפרומואים המושקעים עתירי הטאלנטים מצליחות להטמיע בנו באופן פשוט ואורגני את ההרגל החדש שאנו עומדים לסגל כשהשלט –רחוק בידנו.

בסופו של דבר, יגיע ה 1 בנובמבר, בו נלחץ 22 או 11 או 10 ונחשוב שהתקלקלה לנו הטלוויזיה. נצלצל להוט או ליס או לפלטפורמות האחרות ונמתין זמן רב אחרי שההקלטה תודיע לנו שזמן ההמתנה ארוך מהרגיל. "אם ברצונך לוודא מדוע אינך מוצא את הערוץ המבוקש בממיר, הרינו להזכירך כי מתאריך 1 בנובמבר עוברים הערוצים למספרים הבאים…" – קרוב לוודאי שנשמע בעת ההמתנה ואולי אולי לחלקנו ייפול האסימון שבעצם אין לנו בעיה ושהכול בסדר אלא שאז נשבור את השיניים – 12? 13? 14? אנחנו בבזק בינלאומי? ברק? נטוויז'ן? אה.. זה לא קשור זה היה משהו אחר פעם…

שורה תחתונה, איל שני או איל קיציס מדביקים 12 או 13 או מה שזה לא יהיה לצד ימין למעלה – לא מספיק טוב בעיני להוביל שינוי הרגלים. וגם לא כוכבי דה וויס באגרזי קלקר. חמוד אבל מיותר.

בואו נעצור לרגע וניתן כבוד ל"אחת ארבע ארבע" או ל"הקש על החמש" או ל"שש שלש שמונה עשרים עשרים מי שלא זוכר לא מוכר" (רוני דונביץ', לוח העיר, שנות התשעים), כי אלה הגיבורים האמתיים של הג'ונגל הדיגיטלי שאפשר וצריך ללמוד מהם.

 

 

 

קמפיינים

ג׳יפ פרו בתקופת קורונה // עטרה בילר

פורסם

ב-

מעטות הפרסומות שמצליחות לחבר בין סיפור המותג לבין רלוונטיות לתקופה העדכנית. הקלישאה המתבקשת ואפילו הנסלחת מזמינה את כל העסקים לא רק לצאת מדרכם ולמחול על תאוות המכירות וההתעשרות, אלא לעשות את הצעד לקראת האדם בבידוד, קרוב לוודאי אדם שחווה חרדה בריאותית, חרדה כלכלית ומצוקה מרחבית שלא לומר קלסטרופוביה. אלה הרוב. מעטים אלה שהם אדישים לחלוטין למצב אם כלל יש כאלה.

אבל זוהי השעה הקשה של הפרסום. מצד אחד המותגים חייבים להפגין נוכחות ולהביע אמפטיה אבל מאידך כל אייטם מתוקשר מעורר חשדנות וציניות. קשה לתקשר עם עם במשבר וכל מסר נשפט בזכוכית מגדלת.

אפשר לחלק את הפעילות השיווקית תקשורתית למי שממהר לצאת מעורו ומהנרטיב שלו, כדי להעביר את המסר שפיקוח נפש דוחה מותג. לדוגמא, בנק הפועלים וקוקה קולה. זה יפה ונחמד לשתף פעולה סביב עולם המוסיקה אך מה לבנק הפועלים ולמוסיקה מלבד העובדה שחשוב לו להיות בכל מקום בכל רגע? וכמובן ישנם המותגים שמשתמשים בערכי הליבה שלהם לטובת המצב. ג׳יפ הוא כזה.

הגריל הקדמי של הג׳יפ הפך להיות אייקון. בתור מותג שמקפל ערכים של הרפתקה וריגוש במרחבים פתוחים, הוא יוצא מדרכו ומדובב את ההישארות בבית. אבל הוא עושה את זה בלי לעזוב את הג'ונגלים והסוואנות ודרכי העפר אי שם בשטח. ג׳יפ שהשתמש בגריל הקדמי כדי להראות מאחוריו גם את רוח ההרפתקה וגם את ההרפתקן עצמו, שהוא נאה ומצליחן וראוי לחיקוי, משתמש באותו גריל גם עכשיו כשהוא מוצא מהקשרו. דרך גריל הג׳יפ אנחנו רואים קיר ואופני פעוט ואנחנו מבינים שהג׳יפ חנוי במוסך. יש שיראו בזה מעקה הדומה לגריל בחדר מדרגות. אפשר לפרש את הצילום הזה בכמה צורות אבל אין ספק שמה שניבט דרכו זה הבית בניגוד לoutdoor  הפראי. ג׳יפ משתתף אתנו בכללי הבידוד החדשים וזה נעים לדעת שהאקשן ויצר המסע מושבת למעננו. הסיסמא אומרת ״הנוף הכי טוב לימים אלה״ וקצת יותר בקטן off road. In house.  – למי שהיה לו ספק.

תמיד אהבתי את המותג ג׳יפ למרות שהוא שייך לרשימת הדברים שארכוש רק אם אהיה עשירה יותר. עכשיו אני מרגישה שהתקרבנו…

עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים שפועלת על פי מודל הנרטיב. עטרה מחברת את נרטיב המותג עבור ארגונים וחברות מכל סוג, והוא משמש אותם לטפח מערכות יחסים מניבות עם קהלי היעד.

 

המשך קריאה

קמפיינים

יד שרה יוצאת בקמפיין חדש ומציל חיים

פורסם

ב-

בישראל חסר ציוד נשימתי מציל חיים

יד שרה עולה בקמפיין גיוס תרומות נרחב על מנת לספק ציוד נשימתי לאלפי ישראלים הסובלים מהשפעת הקורונה

המטרה- לגייס יותר מ 10 מיליון דולר לאספקת הציוד לישראל.

ביד שרה ממשיכים לפעול למען אזרחי ישראל ולספק את מיטב המכשור והציוד הרפואי לבית החולה.

יד שרה בשיתוף עם משרד הפרסום 'ראובני פרידן' וחברת גיוס המונים Charity יוצאים בקמפיין גיוס תרומות להבאת מגוון ציוד נשימתי הכולל:

ערכות ובלוני חמצן, מכשירי הנשמה, מחוללי ומדי חמצן, מוניטורים ומכשירי אינהלציה.

חברת אל על מסייעת בהטסה הדחופה של הציוד הנשימתי לישראל

קמפיין 'יד שרה נותנים את הנשימה' יעלה ברשתות החברתיות ובסושיאל

לינק לצפייה בקמפיין ולתרומות-  https://www.charidy.com/yadsara

 

המשך קריאה

קמפיינים

ניתוח קמפיין: "#ShowUs תראו לנו יותר נשים שנראות כמונו Dove" // עטרה בילר

פורסם

ב-

לכבוד יום האישה ולכבוד זה שהמותג Dove הוא אחד מפורצי הדרך המשמעותיים ביותר בתנועת שחרור האישה, יוצא המותג בקמפיין #ShowUs ובתרגום חופשי – תראי לנו ואם יורשה לי – תראי להם.

שלטי החוצות מציגים נשים שנראות שונה מהסדנטרט שהורגלנו אליו ואשר יותר ויותר ברור לכולנו שהוא מייצג אחוז מזערי מהאוכלוסיה. נשים רזות, גבוהות, סימטריות, חלקות עוד ובעלות פרופורציה של דוגמנית מהוות אחוז אפסי מהאוכלוסיה אבל הן משפיעות על תעשייה שלמה של יופי. Dove, מותג ששייך לאותה תעשייה מחליט מזה שנים לסכן את הענף שהוא יושב עליו כדי לפתוח את השיח למציאות שהיא רחוקה מהדימויים הדמיוניים שמוכרים לנו, ומהסבל שאנחנו עוברות בגין אותם דימויים. שהרי רובנו לא רק שלא נראית ככה אלא שאנחנו חוות בושה, רעב, דחיה ובטחון עצמי נמוך רק כי אנחנו לא נראות כך. הגיעה העת להפוך את הקערה על פיה והזעקה החדשה משתפת פעולה עם מאגר התמונות Getty Images שמייצרת את אוסף הנשים האמתיות הגדול בעולם. נשים מלאות, נשים עם שיער ירוק, נשים עם פיגמנטציה מנומרת, נשים מצולקות, נשים שריריות, נמוכות או כהות או כל מה שהיה עד כה בארון במיוחד בהקשר של יופי. כלומר מותר לך להיראות אחרת אם זכית בפרס נובל אבל יופי זה דבר מוסכם והוא צר ובעיקר מפלה. האמרה שכל אחת יפה בדרכה התרוקנה מזמן מתוכן. זה לא מעניין אותנו אנחנו נתאפר ונסתיר, נרעב ונחליק, נצבע ונקעקע וננתח ונזריק. אז זהו שDove מציע לנו – עד כאן. הקליפ שרץ ברשת מתחיל בבית התינוקות. אנחנו נחשפות לאידיאל היופי המפלה והמבטל. הביטול העצמי מתחיל מינקות אבל Dove מציעים לנו לאמץ אידיאל יופי שונה. זה שאף אישה לא מופלית בו. במקום הדוגמניות הרזות שהילדה הקונה מפנימה מכל עבר מופיעה אישה מלאה על המסך. הקריינית, שפונה אל הילדה כאם, מציעה לה חזון אחר של יופי. כושר מגיע בכל מידה אומרת לנו בחורה מלאה שעושה עמידת ידיים על יד אחת. כל שיער הוא ייצוגי אומרת הדוברת ואנחנו רואים אישה שחורה עם שיער מקורזל – זה שמפרנס את סלוני ההחלקה וקולעות הצמות. אישה בשלט חוצות מדברת אלינו בשפה אחרת ואומרת לנו שכל סוגי העור יפים, אחרי שרוכבת אופניים עם כתם לידה ענק במרכז פניה חולפת על פנינו. באותו חזון חדש של יופי מראים אותנו בדיוק כמו כל אחד אחר אומרת לנו אישה על כיסא גלגלים שמדפדפת באייפד באתר תיירות שם רואים זוג עם בחור עומד ואישה מרותקת לכסא גלגלים כפרסומת תיירותית ללונדון… באותו חזון נשיות יכולה להיות עוצמתית אומרת לנו שחקנית כדורגל מתוך שלט חוצות אחרי שחלפה על פנינו אישה בשיער קצוץ, בחזות שנחשבת פחות נשית ויותר גברית, כנראה שלא עוד. אישה מתוך פוסטר על הקיר מוסיפה שיופי, על פי אותו חזון, יהיה חסר גבולות, אחרי שאנחנו עדים לאשה עם שיער ירוק, בתסרוקת שהיא חצי גלח ומקועקעת למשעי. אשיה לא צעירה בשיער אפור עוטה שמלה אדומה מבקשת שבאותו חזון אפור נראה נפלא עם אדום.

הדוברת רוצה להראות לילדה עולם שבו רואים כל אישה, כי אנחנו חיים בכזה שלא. עולם שרובנו לא נראות – שזה יותר גרוע מלקבל ביקורת. פשוט לא מתייחסים אלינו וכשאני כותבת ׳אלינו׳ אני יורה למרכז העקומה שלנו, הנשים. רובנו לא מספיק יפות על פי החזון הישן ולכן כל כך צריך את החזון החדש. כי לוותר על להיות יפה  – לא יקרה. לא נוותר. זה חשוב לנו וזה בדמנו. להתקשט ולסגוד למי שאנו. בין אם אני מלאה או גברית, בהירה או כהה, מגולחת וצבוע או שאני מרשה לשיערי להלבין. אין פה תשובה אחת. זו לא תנועה שדוגלת בלהיראות טבעית או לאפשר לנו להשמין או להציע לנו להפוך חטובות. אגב החזון לא מתנגד לכך שנשנה את מודל היופי של עצמינו מפעם לפעם, אבל הוא מגן על הבחירה שלנו ומעניק לנו את הזכות להיראות שזו זכות שלא חשוב כמה מים זרמו בברזי הפמיניזם – לא דרשנו אותה ולא לקחנו אותה. את תראי לכולנו מסיימת הדוברת את דבריה ונתון מעניין עולה בסיום הקליפ: 70% מהנשים לא מרגישות כי הן מיוצגות בכלי התקשורת ובפרסומות. ובדיוק לשם כך מקימה Dove את המאגר החדש והגדול של תמונות של נשים – כזה שינפץ את סטראוטיפ היופי הנשי. הסיסמא #ShowUs גלו עוד יופי אמתי עם שם המותג Dove סוגרת את הקליפ וגורמת לנו לחשוב. איפה הלכנו לאיבוד? כמה פעמים ראינו צילום שלנו בפרופיל לא מחמיא וגרסנו אותו? מה לא עשינו כדי ללבוש משהו שניראה בו גבוהות ורזות יותר? מה לא עשינו עם השיער? אני אוהבת את הקליפ הזה שבו פוסטרים מדברים אלי באהדה וקוראים לי להצטרף למחאה. אני חשה מובנת ומקבלת חיזוק לכך שלא רכשתי (שוב) בגד באתר שבו כל הדוגמניות מידה 36 וברור לי שאראה פרה בכל בגד שיש להם למכור גם אם אקנה מידה גדולה יותר. בשורה התחתונה כולנו יפות והשינוי צריך להגיע מאתנו והתקשורת והפרסום יתיישרו בהתאם. אז הנה אג׳נדה שאוחזת בקצה חוט שבקצהו השני יש תקרת זכוכית מעמדית, שכרית, תעסוקתית. זה מתחיל בקטן בגיל צעיר. וכמו באפקט הפרפר, שינוי קטן פה יביא למהפכה גדולה שם.

   

עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים שפועלת על פי מודל הנרטיב. עטרה מחברת את נרטיב המותג עבור ארגונים וחברות מכל סוג, והוא משמש אותם לטפח מערכות יחסים מניבות עם קהלי היעד.

המשך קריאה

עושים טוב

עושים טוב: מימין ומשמאל עושים טוב // עיגול לטובה

פורסם

ב-

לראשונה- אושיות פוליטיות משני צידי המפה הפוליטית חברו יחדיו לקמפיין משותף עבור עיגול לטובה.

עיגול לטובה הינה עמותה ללא מטרת רווח המאפשרת לעגל עסקאות בכרטיס האשראי לשקל הקרוב והאגורות שמתעגלות עוברות לתרומה לעמותות לפי בחירה מתוך רשימת העמותות שחברות בארגון אשר מתעדכנת בכל שנה. לכבוד הבחירות יצאה עיגול לטובה בקמפיין קריאטיבי במיוחד בו מצולמים יחדיו אושיות מוכרות בניהם אנשי תקשורת ופוליטיקאים לשעבר כאשר הם משני צידי המפה הפוליטית.

בין המצולמים נרתמו לקמפיין:

יריב אופנהיימר, מיקי רוזנטל, איתן כבל, אמלי מואטי ושלומית ברהנו ומהצד הימני יהודה גליק, לימור לבנת, אמלי עמרוסי, שמעון ריקלין ויותם זמרי.

את הרעיון לקמפיין הגו 361 מעלות, החממה לקריאיטיב, ולטובתו נרתמו חברת הפרסום כנען עם מספר גדול של 30 מודעות באוטובוסים, רפיד שילוט ושמול פרסום חוצות המובילה באזור הצפון. הקמפיין יעלה גם בדיגיטל וברשתות החברתיות. משרד הפרסום 361 מעלות מלווה את עיגול לטובה מאז 2019 במסגרת פרו בונו וזה מהלך הפרסום השני שיוצר עבור העמותה, אחרי שהקודם, שילוט על גבי מוניות שירות – נחל הצלחה גדולה.

קרדיט קמפיין:

קריאייטיב: 361 מעלות

צילום: ארקדי רסקין

איפור: קולין בן הרוש

שיער: קרן בן חמו

לוקשיין לצילום: בית ספר תיכון מרום הכפר הירוק

 

 

 

 

 

 

המשך קריאה

פופולארים לאחרונה

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA