עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

דעה: מפרסמים, עזבו את הגוף הנשי בשקט // שרון בלום

פורסם

ב-

Image Credit: Pixabay CC0 Creative Commons

לשרון בלום, אשת שיווק ותקשורת, יש מסר למפרסמים בכל הקשור לדימוי גוף נשי  – די כבר להטיף לנו, הנשים, שאנחנו לא בסדר. נסו טקטיקה אחרת, אני מבטיחה לכם שזה ישתלם לכם ובגדול.

מיצינו לגמרי את המסר הזה. אנחנו עובדות כל כך קשה לאהוב את עצמנו, זו מלחמה יומיומית ורבות מאיתנו עדיין נאבקות. עדיין שונאות את עצמן כשהן מסתכלות במראה, עדיין מרגישות לא שוות מספיק בשביל להתהלך בביטחון בעולם הזה. גם ככה מטיפים לנו מגיל צעיר שאנחנו חייבות להשתנות.

שבת בבוקר. סרטון פרסומת של חברת Supherb לכמוסות הפרוביוטיקה שלהם מסעיר את הרשת.

מישהו שם חשב שזה מהלך גאוני לבקר בחנות  מותג האופנה ADIKA, ולהציע לעוברות ושבות בחנות להתנסות במוצר פרוביוטי שישטיח להן את הבטן כי "את מכירה את התחושה הזאת כשהג'ינס לא נסגר?". ממש כך. את יוצאת מחדר ההלבשה והופ, קופצת עליך בחורה חייכנית שאומרת לך שאם עד עכשיו את עדיין לא שונאת את הגוף שלך, הנה יש לך הזדמנות. והרי ביננו, במקום לחפש ג'ינס במידה אחרת שתתאים לך או לצפות שחברות האופנה ייצרו טווח רחב יותר של מידות, הרבה יותר הגיוני לקחת פרוביוטיקה ש"תעזור לך עם הג'ינס הלוחץ".

רוצה להשתתף בניסוי? צילום מסך מתוך הקמפיין של סופהרב בחנות Adika

השמנופוביה כאן להישאר

כל שנותר לנו, הנשים, לעשות היא להיכנע לתכתיבי החברה, להרגיש רע עם הגוף שלנו ולקחת איזה תוסף על הדרך. השמנופוביה כאן כדי להישאר.

רק לפני כמה חודשים "שומרי משקל" יצאו בקמפיין גדול וחגיגי תחת הכותרת "כן, את יכולה!" 

מה את יכולה, אתם שואלים את עצמכם? "ללכת עם הילדים לים, ללבוש שמלת חוף, ופשוט להרגיש מושלם בקיץ!" (כלשון המודעה). כי עכשיו, את ממש רחוקה ממושלם. ואל תשכחי שגם הג'ינס קצת לוחץ.

הפרעת אכילה או בחירה בפשרה?

אם עד עכשיו לא הבנו את הרמז, מגיעה הגברת ליהיא גרינר הממתגת עצמה כעת כ"כוהנת הדיאטות הגדולה" ואומרת בראיון נרחב ל"ידיעות אחרונות" – "להיות שמנה זו הפרעת אכילה" וגם:  בעיניי כל הנשים הגדולות מתפשרות. תכלס, אין להן כוח רצון. אין להן את המוטיבציה. הן ויתרו".

תתנו לנו להרגיש טוב עם עצמנו

בסדרת הדוקו "שמנופוביה" שעלתה בתחילת השנה בערוץ HOT8 מרואיינים גברים ונשים המתמודדים מידי יום עם התופעה. אחת הנשים מספרת שהיא ישבה בתחנת אוטובוס ואישה ניגשה אליה והציעה לה מלפפון. באותה הזדמנות היא גם המליצה לה "לאכול יותר ירוקים". נשמע לכם הזוי?

אתם יודעים מה, המעשה הזה לא רחוק מאישה בחנות בגדים הניגשת אליך ומציעה לך מוצר פרוביוטי כדי "להוריד את הנפיחות בבטן". הגוף הנשי פרוץ. אפשר לגשת, למתוח ביקורת ולהציע הצעות לשיפור כשבכלל לא ביקשנו אותן. אז תודה. אנחנו מסתדרות ממש טוב בלי זה. מנגנון ההלקאה העצמית נוצר אצלנו בגיל כ"כ צעיר, שאנחנו לא זקוקות לעזרה.

ובאשר לקמפיין של חברת תוספי התזונה? לשמחתי, תוך מספר שעות הסרטון הוסר מכל הפלטפורמות וכל הפוסטים הזועמים והשיתופים הנסערים נעלמו כלא היו. מנכ"ל ADIKA טוען שהדבר נעשה ללא קשר לחברה וללא קשר ללקוחותיה. נותר לי רק לקוות שזה אכן המצב.

כותבת המאמר הינה דוברת ערוץ HOT8, ופעילה בתחום הבודי פוזיטיב

שרון בלום. צילום: דליה בניטה

 

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "הופכים צרכנים ליצרנים גגות סולריים" רשות החשמל // עטרה בילר

פורסם

ב-

הצעת הערך ברורה.

רשות החשמל קוראת לנו לברר אם אפשר להשתכר מהצבת קולטי שמש על הגג שלנו.

מדובר במהפכת אנרגיה שכל העולם עובר. זה לא חדש. זה קצת מעניין כי מדובר בכסף אבל העולם של בואו תעשו כסף ואנחנו נראה לכם איך הוא עולם חבוט, רמוס וצפוף. 'אוקיינוס אדום'.

 

אז רשות החשמל בחרה בדרך אחרת. האסטרטגיה שננקטה מתמקדת בחיינו, האנשים. יחידי הסגולה שיש להם קורת גג. ואליהם היא פונה.

לפני שהיא מגיעה להצעת הערך ולתועלת הכלכלית, היא מוכיחה לנו, לאנשים, שהיא מכירה אותנו ויודעת דבר או שניים על חיינו.

הסרטון מתחיל בדיוק בזה.

אנחנו רואים תקריב של גג ישן, מרזב מחליד ואנטנה – הסממן הבולט ביותר של גגות ישראליים במשך מספר לא מבוטל של עשורים. אז לכל הצעירים שבינינו – פעם לא היו צלחות קליטת טלוויזיה רב – ערוצית. היו אנטנות ואפשר למלא ספר בסיפורי קליטת טלוויזיה, אנטנה על הגג, אנטנה על המרפסת. הקריין, שיודע שהאנטנה היא נחלת העבר הולך לימים של לפני הטלוויזיה הישראלית ומספר לנו שהאנטנות עבדו כבר אז בקליטת ירדן או לבנון. כי לא היה באמת מה לראות בטלוויזיה וכשקלטנו משהו, לא חשוב באיזו שפה, זה נתן לנו תחושת חיבור למין האנושי, לא חשוב איזה.

רשות החשמל הפכה אותי ברגע לקהל שבוי. רק רצינו להגיד תודה, אומר הקריין, והוא עובר מעצם לעצם שהורגלנו למקם על גגות הבתים המשותפים. ואכן הוא מתחיל באנטנות שקלטו ירדן ולבנון, עובר לחבלי הכביסה. לספות שראו ימים יפים יותר. נכון, למי לא הייתה תקופת הסתלבט על הגג – במקום לזרוק את הספות הישנות יצרנו "זולות" וזה סיפק לנו תחושת מרחב וחופש בעולם של דירות צפופות שאת החדר של הילד יצרנו מלסגור מרפסת. כדי לפרוט עוד יותר על נימי הנוסטלגיה מודה הקריין לשקי הבטון ולמרצפות השבורות שאיזה קבלן הבטיח להוריד למטה. מפתיע אך עם זה מדויק. וגם לאיזה פסל שמסתבר שאולי אלו בובות חלון ראווה מאופסנות על הגג. ולנו די ברור שהן מספרות סיפור על חנות בגדים שנסגרה. עוד גוון למצוקה הכלכלית. ברור לנו שאנחנו אומרים תודה לכל מה שאכלס את הגגות שלנו במשך רוב חיינו – תודה כי צריך להיפרד, וצריך להיפרד כי משהו גדול עומד לקרות לנו.

אז רגע לפני המשהו הגדול, התרגשתי מהתובנה. נכון. כל מי שחי במדינה במשך ה 30 -40-50 שנה האחרונות יודע שהגג שימש אותנו כמחסן, כמרפסת, כבריחה מהצפיפות, כתוספת שטח מחייה, כי מי שאין לו וילה צמודת קרקע זקוק לכל סנטימטר רבוע כדי לחיות קצת יותר טוב.

בשלב הזה ברור לנו שהקליפ פונה לרוב הציבור שחי על הגרוש ושהיה יכול ליהנות מעוד קצת רווחה כלכלית, רואה אותו ואת חייו ואת הכאב שלו.

שם, בנקודה הזו בדיוק, מציע הקליפ שנפנה את הגגות המוזרים שיצרנו ונצטרף למהפכת הגגות הסולאריים.

על כל גג פנוי ניתן להתקין פאנלים סולאריים ולהרוויח מזה כסף.

ואם לא די בכך, מעניק לנו הקריין את סיבת המהלך: הופכים צרכנים ליצרנים.

חזק, פשוט, וכמעט, אם יורשה, נקמני.

נקמת הרוב שחי בעשירונים הבינוניים.

עד כה שרדנו את הצפיפות ואת יוקר המחייה. מי אם לא הגג יספר את סיפורנו?

אז מעתה אפשר להפוך את היוצרות ולעשות כסף בזמן שאנחנו עושים דברים אחרים. ומי יודע, אולי נוכל לעשות פחות וליהנות יותר?

באתר של רשות החשמל אנחנו מוזמנים לבדוק כמה הגג שלנו שווה.

בי זה נגע, אותי זה שכנע.

 

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "סנו מקסימה ילדים זה כביסה" // עטרה בילר

פורסם

ב-

'תפסיק לסלסל תתחיל לקפל' אומרת אשתו של משה פרץ, אחרי שהוא מספר לנו ש'מילא קיסריה' אבל היום שלש מכונות…
תביאו שלשה תביאו ארבע ילדים – ואגב חרוזים ראויים – מקרוני – מיניסטרוני – שר לנו הכוכב "ילדים זה כביסה, הרים של כביסה".

הפרסומת היא לסנו מקסימה עם אפקט הז'וול להסרת כתמים קשים, ופרץ ממשיך את שיר הברירה הטבעית רק עם 'דבר המפרסם' – סנו מקסימה מקסימה…ואם לא הבנו די – "אין על מקסימה". כי חייבים. אתעלם מההרגל השמרני והלא – סומך – על – קהל – היעד של המותג סנו שתמיד, אבל תמיד, עסוק בסגירים וסיסמאות כדי להבטיח מטבע לשון. ומדוע אתעלם? קודם כל כי זה לא המנדט שלי ושנית, כי אולי זה כן עובד.
לענייננו – אהבתי את הפרסומת כי 'ילדים זה כביסה', שנופל על 'ילדים זה שמחה' המיתולוגי – מצחיק ורלוונטי.
א. ילדים זה באמת הרים של כביסה, והורות זוהי עבדות של קיפולים ושוב קיפולים.
ב. מקופל, אפרופו קיפולים, בתוך המשפט – שכתמים זה שמחה. הווה אומר – כל עוד הילדים אוכלים ומשחקים – כתמים זוהי ערובה לחיים ולבריאות…
ג. נעים לראות את פרץ שאיננו מצטיין בדימוי של גבר חדש – עושה ומקפל כביסה. פשוט נעים.
ד. נחמד ומרענן לקבל את סנו עם הומור עצמי בלתי דידקטי כי בעיני רק ככה, עם טוויסט של סאטירה – אפשר.

כמובן שהשימוש בשיר הברירה הטבעית ציני במיוחד כי השיר המקורי חוגג את המשפחה הגדולה ואת ריבוי הילדים, וניקיון הבית וההתמודדות הטכנית – רחוקות ממנו שנות אור. הראייה של השיר המקורי את המשפחה הגדולה חסרת אמצעי המניעה ותכנון המשפחה – רומנטית ומתרפקת. זה מה שהופך את 'ילדים זה כביסה' לעוד יותר מצחיק ולכן יותר מעניין.
ב'הרים של כביסה' יש מעט מאד רומנטיקה והרבה צחוקים וכפי שאמרנו – נוזל או אבקת כביסה זה הקלישאה העתיקה ביותר בעולם הפרסום, לצד משקאות קלים ומכוניות, ולכן כל זווית חדשה היא מבורכת וצפויה לעשות את זה עבודה.
אה, כן, וסלב, כמובן.

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן מותגי

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA