בנימה לוחמנית שמאפיינת את כל קמפיין ויסוצקי בכיכובה של אניה בוקשטיין, אנחנו רוכבים הפעם על גל ההטרדות המיניות ואם לדייק אז על קמפיין האשטאג גם אני. #me too. ואחרי שהקלדתי #me too (הנה עשיתי את זה שוב) – קידמתי את הטקסט הנוכחי במנוע החיפוש ועזרתי בכך לא רק למין הנשי אלא גם למותג התה.
אבל נחזור לסדרת הגן הקסום של ויסוצקי. השם כבר ממדר החוצה גברים, נשים דעתניות וכן הלאה. שם הכי אנטי מאצ'ו שיש. גן קסום זה מקום סגור ומופלא שבורחים אליו מהמציאות, והמציאות, כנראה, רוויה בקפאין ודברים "רעים". וחבל, כי הרוב שם. בשם "הגן הקסום" יש רמז לאסקפיזם ולמרות שזה מדויק ונכון זה גם מכביד כי כדי לעזוב את הרחוב ולהיכנס לגן קסום אני צריך או יותר נכון צריכה לקבל החלטה לעשות שינוי והרי השינוי הוא כל מה שהקמפיין הזה מדבר עליו מההתחלה.
קמפיין קודם של ויסוצקי (תה ירוק, לאו דווקא הגן הקסום) אכן מתייחס לשינוי ומציע לנו להשתנות:
אבל נחזור לפרסומת הנוכחית.
מה שיפה ונכון בה הוא שחליטה זה לחלשים ואם נדייק – לנשים. עוד סטראוטיפ שחשוב לשבור.
הנשים שמופיעות מתעקשות על נשיות חזקה ולוחמנית בשניות המועטות שעומדות לרשותן. נשים אולי כן. חלשות – לא.
אני מחליטה איזו חליטה היא אולי גחמה מתחרזת של קופירייטר ברגע של ייאוש, באישון לילה, אבל הצליח לו כי ההצמדה של חליטה או תה ירוק לנשיות שאיננה מוחלשת ואפילו, איך נאמר את זה, מועצמת, היא נכונה, והיא במקום.
אז נכון שיש משהו אופורטוניסטי בהתלבשות על אג'נדה פופולארית וקורקטית – אקסקיוז מיי אינגליש – אין לזה תרגום נאות בעברית – אבל לפעמים נדמה לי שזה קצת מזיע לרצות מגזרים מוחלשים אגב מכירת תה.
ובכל זאת אני מפרגנת לצורה שהחיבור הזה נעשה. נשים עם ליפסטיק מאויר ופרובוקטיבי למשעי שמדברות במקהלה "ריד מיי ליפס" ומתעקשות "אני מחליטה", מה נכנס לי ללב ומה יוצא לי מהפה – וטוב שהקפידו על יוצא ולא נכנס – זה בעיני אייקון חזק וטוב למוצר שלא תמיד נעים לשתות אותו בפומבי בלי שיחשבו שאני חננה.
שורה תחתונה, מדובר במוצר שהוא אמנם אופנתי אבל סוחב על גבו צל תדמיתי וצלקת מגדרית. הוא קצת יפה נפש, קצת קפאין-או-פובי, קצת חלש אופי ורחוק מלהיות סקסי ואסרטיבי. אז זהו שויסוצקי מנסים לתקן את זה ולפצות על כך ובצדק רב, והניצול של מהלך חברתי רב עוצמה הוא חכם ויעיל במקרה הזה.
