ניקח צעד או שניים אחורה ונזכיר לעצמנו שפרסומת זה מוצר יקר מאוד. סלוט בטלוויזיה או במדיום עתיר רייטינג אחר עולה הרבה כסף, כאשר המטרה היא לחשוף את הצופים או הקוראים או המאזינים לפרסומת ולגרום להם סוג של התלהבות.
ולמה זה חשוב להזכיר? כי קיימת נטייה לבזבז את המשאב היקר הזה על מסרים יבשים.
פרסום הוא פטנט שנועד ללכוד ולגייר צופים/ קוראים/ מאזינים ולהפוך אותם לאוהדים או לאוהדים יותר. בדיוק בגלל זה מתלבשת הפרסומת על רצף תודעתי שכבר הפעלנו מול הטלוויזיה או הרדיו או העיתון, ובדיוק בגלל זה הפרסומת או שהיא יודעת לתת פייט לתוכן שהיא קטעה ולרגש אותנו, או שלא. ואז היא רק מטרד שנעשה הכל להימנע ממנו עד סוף הברייק. או עד שאפשר לדלג או עד שהמודעה תיעלם.
אנחנו יודעים שהפרסומת מפרנסת את הפלטפורמה אבל עדיין הנטיה הבסיסית היא לא לאהוב אותה. בדיוק בגלל זה האתגר של פרסומת היא שכן נאהב אותה.
כביש 6 הוא קלאסי למעידה כי כביש הוא משהו שכולנו משתמשים בו ומאוד מפתה ״רק לבשר״ על הרחבתו ולהתנצל על אי נוחות שזה יגרום. לכאורה כולנו מבינים מדוע צריך להרחיב נתיבים, אבל כשזה מגיע באמצע החדשות או מאסטר שף או גיא פינס, ולא כשאנחנו עומדים בפקק תנועה באיחור לפגישה חשובה, זה לא רק מעניין אותנו פחות, זה אפילו מפריע.
הפרסומת החדשה לכביש 6 רואה אותנו ודואגת לבדר אותנו, תוך שהיא מקפלת את המידע הדרוש. התקווה 6 שרה לנו שיר -דרכים שמתאר איך, למעשה, את רוב חייה היא מבלה בואן בדרכים, על הכביש.
כביש 6 הפך לבית שני ובית, על פי כל ההרגלים שלנו, צריך לעבור התחדשות וריענון מדי פעם.
במקום אספלט, מכבשים ומערבלים, אנחנו רואים ואן מאויר של להקה פופולארית. במקום כביש יש את חווית הדרך לבמה. במקום פקק ועומסים, מספר השיר שזה לוקח זמן ושמרגיש שכל המדינה נוסעת מכאן. במקום לתת נתונים על זמני ההתניידות, אנחנו מקבלים קונספט שאומר שחצי מחיינו אנחנו על הכביש.
הרעיון הזה שהחיים שלנו מתבזבזים על טראפיק הוא אוניברסלי ומשותף לכולנו, אולם כשהתקווה 6 כלואה בזה, זה מעמיק את ההזדהות והופך לנחלת הכלל.
את השיר מלווה אנימציה שלא הייתה מביישת קליפ אותנטי של התקווה 6, שלא לומר החיפושיות בתקופת האנימציות.
״אבל הכל ישתחרר ויאללה סעי, סעו ושמחו״ – שורה שיש לה טבע להיחרט בזיכרון, דווקא כי היא גובלת בחוסר תחביריות ונופלת על ״שישו ושמחו״, ולכולנו (כולל לי) לוקח רגע…
ושוב: ״יש שש שש למה לחכות״ – עדיף אלפי מונים על ״כדאי לחכות לכביש שש המחודש״. בידור וקצב עדיפים על אמירות מתנסחות.
המטרה היא לייצר סקרנות וציפייה ולא לתת הסברים מדויקים על שטחים ואורכים של סלילת כבישים.
ואגב, כן אומרים בסוף שהתוכנית היא להוסיף נתיב בכל כיוון.
מרתק ללמוד איך ניב ומיטל (Knob) יצרו את הקליפ בעזרת מידול קולות הלהקה לפני ההקלטה עצמה תוך שימוש ב AI (ראו סרטון) ובינינו? כביש 6, שהוא כביש אגרה, רוצה אתכם יותר מכל כביש אחר… אז סעו ושמחו.
עטרה בילר היא אסטרטגית מתוג וסטוריטלר. היא אחראית על מהלכים קאנוניים של פרסום ומיתוג לאורך השנים ועובדת עם לקוחות משמעותיים במשק. עטרה מייצרת אסטרטגיות מותג ומהלכי מיתוג ותקשורת שיווקית שפוגשים את ההזדמנות הכי משמעותית בשוק ומייצרים, לכן, את התוצאות העסקיות האופטימליות עבור הלקוח.
עטרה בעלת תואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת בר אילן והייתה בעברה יועצת ארגונית על פי שיטת Tavistock הבריטית.
