הוט ויי פייבר

עטרה בילר מנתחת: הוט ויי פייבר

קוראים לו אבי וכבר עשור הוא משתמש ׳בלעדית׳ בויי פיי של השכנים.
לא רק שהוא לא מתבייש בזה, לנו ברור שהדמות של אבי, המשוחקת בידי אורי גוטליב, גאה בזה. הוא לא מודע לכך שהוא מבצע עבירה ויש לו טענות, כי מבחינתו השכנים אחראים לאיכות החיים שלו.
אבי, גנב הויי פיי המוגדר בסרטון כ״שואל ויי פיי מקצועי״, הוא בסיס נהדר לספר את הסיפור של הויי פייבר של הוט. ומדוע?
כי המובן מאליו – מוצר תקשורת שעובד טוב יותר ממה שיש לנו הוא קלישאה שהמוח שלנו כבר לא קולט. ברגע שיתרון הופך שקוף בעיני הצרכן, חבל להשקיע בו כסף בפרסום. ׳טעים׳ או ׳מרוה׳ או ׳פשוט׳ הפכו גנריים והם נכנסים לנו מאוזן אחת ויוצאים מהאחרת.

הבעיה במוצרי אינטרנט, טלקומוניקציה, תקשורת והייטק בכלל היא שמאז שבל המציא את הטלפון כל חידוש נועד לשדרג (ולייתר) את קודמו. זה תמיד היה ותמיד יהיה ככה.
הטכנולוגיה משפרת קליטה, מהירות, תכולה ודיוק.
וזה אומר שמתישהו יהיה לנו גם 7G, ומהירויות עוד יותר גדולות וסיבים עוד יותר משוכללים ותשתיות שיאפשרו עוד יותר עומסים. זה אינסופי וקשה מאד להמציא בכל פעם המצאה מותגית שתשכנע אותנו שהפעם מדובר בדבר חדש שווה לנו להוציא עליו כסף. זה לגמרי ״זאב זאב״ ואנחנו מפסיקים להתרשם.

נחזור לויי פיי.
אבי הגנב, סליחה ״השואל״, הוא נאלח וטענתי. הוא משתמש במתכוני how to ביוטיוב אבל האינטרנט שלו נתקע שניה אחרי ששבר ביצה. ״לאן?!״ מטיח אבי אל עבר המדריך התקוע על המסך כשביצה זולגת מבין אצבעותיו.
מילא מתכון מסובך אבל הוא אומר שהמתכון הוא לחביתה, והוא אפילו לא מבין שאת הביצה צריך לשבור לתוך המחבת (שכבר לידו).
אבי נצמד לקירות כשהוא גולש, או לתקרה בעזרת 2 סולמות – הוא על אחד והמסך עם הפלייסטיישן על הסולם השני. אבי מטריד את הילד של השכנים כשהוא רואה אותו עולה במעלית עם כסא גיימרים חדש. אבי שמח כי הוא משוכנע שהויי פיי ישודרג לטובת הגיימינג, אבל לא. הכל נתקע ואבי ״ככה קרוב ללעבור דירה״.

ואז מגיעה הישועה בדמות שליח של הוט שמצלצל בדלת של השכנים עם מודם ויי פייבר של הוט. אבי מציץ הצצה נכלולית חטטנית דרך חריר הדלת והבעת ניצחון ניצתת בעיניו.

אבי מספר לנו כמה חייו השתנו כי הויי פייבר של הוט כל כך טוב ש״זה כמעט לא מוסרי״.
כמובן שאבי משתמש ב׳לא מוסרי׳ בהשאלה (הוא הרי משאיל מקצועי) ואינו מודע לכך שהוא באמת לא מוסרי פשוטו כמשמעו.
אהבתי. הסיפור מושלם ומפתיע ומסתכן. אני בעד לחקור את הקצה של סיפור המותג ולא להשתכשך במי אפסיים של אזור הנוחות. במקרה של ויי פיי אזור הנוחות זה ׳איזה יופי לקבל הכל בזמן אמיתי כשהויי פיי טוב׳.
ה״קצה״ הוא טווח הקליטה של הויי פיי שהוא חוצה קירות וגבולות. ובלי לחצות קירות ולפלוש, תרתי משמע, לאקס-טריטוריה של הויי פיי, קשה להעביר מסר באופן משכנע.

בונוס:
קבלו קליפ ויראלי שרץ ביו טיוב (מבטא בריטי) על אדם שמתלונן אצל השכן על כך ששם סיסמה לווי פיי שלו. האדם טוען שעד כה הויי פיי (שהיה ללא סיסמה) ״נזל״ החוצה וכולם יכלו להשתמש בו וכי הסיסמה שיצר לא מקובלת עליו (כי עד כה השתמש בויי פיי שלו).

 

 

עטרה בילר היא אסטרטגית מתוג וסטוריטלר. היא אחראית על מהלכים קאנוניים של פרסום ומיתוג לאורך השנים ועובדת עם לקוחות משמעותיים במשק. עטרה פועלת יחד עם אלון וינפרס ב׳קטי תנדה׳, סוכנות מיתוג סוג אחר, המתאימה לעידן הדיגיטלי (inbound branding). מומחיות קטי תנדה באיתור הסיפור הייחודי שמסתתר במותג ובנייה, סביבו, קהילה של אוהדים אמיתיים שמרגישים שאינם יכולים בלעדיו, ומשגררים אותו הלאה. הנחת היסוד אומרת שבמקום שהלקוח רואה צחיחות קיים אגם שמזמין אליו מאות אלפי שקנאים שמקננים בו ומשגשגים בו. מרחוק זה נראה כמו קסם, אבל בפועל זו עבודת עומק שיטתית, שמעניקה יתרון אסטרטגי משמעותי ביחס לתחרות.
0 תגובות
Inline Feedbacks
View all comments
לוגו מנהלי שיווק מצייצים

מצייצים Dream Job

מאות משרות שוות מחכות בקבוצת דרים ג'וב

הכירו את הצייצנים