עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

תחלמו. תעשו. תצליחו / עדי ניר

פורסם

ב-

ניהול שיווק בארגון דל אמצעים, מצריך יצירתיות ותעוזה. עדי ניר, מנהלת השיווק של עמותת "הספריה המרכזית לעיוורים ובעלי לקויות קריאה", חולמת בגדול ומשתפת בטיפים לעבודה יעילה ומוצלחת. כתבה שנייה בסדרה

המילה "לא" היא כפתור ההפעלה של מנוע הטורבו שלי. זה שנכנס להפעלה כשצריך להזיז הרים, או אנשים, או לכוון מחדש את רעיונותיי, גם אם ילדתי אותם בלידה קשה. המנהל שלי יודע, שאחרי כל "לא" או כל הביטויים המקבילים לו – "אי אפשר", "אין כסף", "אין זמן" וכו', יבואו לרוב עוד איזה סבב או שניים של ניסיונות עיקשים מצדי, להראות לו שכן אפשר, שצריך, שחשוב, שמצאתי דרך אחרת. בחיי, זה אפילו מדליק אותי מקצועית.

חודשיים אחרי שהתחלתי בעבודתי בעמותה, תוך כדי שאני מקימה תחום חדש במקום שכמעט אף אחד לא שמע עליו, היה לי חלום. חלמתי בלילה שאני בתוך אוהל חשוך באמצע שבוע הספר, ואנשים נכנסים פנימה ושומעים ספרים. קמתי בבוקר וסיפרתי למי שהיה בעלי בזמנו על החלום. הוא אמר שאני חיה בסרט. ביקשתי ישיבה דחופה עם המנכ"ל והזמנתי גם את איש יחסי הציבור והמעצבת הגראפית שליוו אותנו בזמנו בהתנדבות, וסיפרתי גם להם על מחשבותיי הליליות. הפעם, גם הרחבתי ואמרתי, שאני רוצה להיות ב- 3 קניונים ברחבי הארץ וגם בכנסת ישראל, אה וגם כמובן לגייס משרד פרסום שיעזור לנו בהתנדבות להפוך את זה לקמפיין התרמה. גם הם אמרו לי שאני הוזה, שיש לי חודשיים, שאני צוות של בנאדם אחד שאחראי על עוד רשימה ארוכה של דברים אחרים ואין סיכוי שאצליח. חייכתי, ורק ביקשתי שיתנו לי לנסות. מנוע הטורבו שלי התחיל לעבוד. תוך חודשיים הפכנו לקוח פרו-בונו (בהתנדבות מלאה) של מה שהיה בזמנו פובליסיס גלר-נסיס, שהפיק עבורנו קמפיין מיוחד – "כשאתה עיוור, כל ספר הוא קופסה שחורה", בכיכובו של הסופר עמוס עוז ובהשראת ספרו "קופסה שחורה". לא אשכח את זה, הפקת התשדיר עלתה 3,500 ₪ בלבד. כל הצוות, האולפנים, מה שאתם רק מעלים על דעתכם, ניתן בהתנדבות ובאמת שיצא לדעתי מקסים – מוזמנים לצפות.

חוץ מזה, בנינו 3 אוהלים שהיו חשוכים 100% שבתוכם הייתה מערכת סאונד שמשמיעה קטעים מספרי אודיו בלופ, פתחנו את הפעילות ביום מיוחד בכנסת ישראל, הקמנו מרכזים בשלושה קניונים גדולים ברחבי הארץ והפקנו 120 ספרים מיוחדים ברוח הקמפיין, אותם שלחנו לכל חברי הכנסת (הספרים, שעוצבו כקופסה שחורה ברוח הקמפיין, היו עשויים מקרטון ולא היה ניתן לפתוח אותם).

הקמפיין הוכתר כמעט כולו ככישלון חרוץ אך היו בו גם ניצוצות של הצלחה. מצד אחד, לא הגיעו כמעט מבקרים לאוהלים כי המיקום שלהם לא היה אטרקטיבי, הטרפתי את כל העובדים עם פעילות חוצת ארגון שלא ידעו כדוגמתה קודם לכן, כמות התרומות הייתה נמוכה והוצאנו הרבה כסף על האוהלים.

 

(צילום: יח"צ)

אך מצד שני, קיבלנו מכתבי תגובה משרים וחברי כנסת, שסייעו לנו בהמשך, גייסתי משרד פרסום שתמך בנו במשך שנים אח"כ, למדנו מה עובד לנו ומה לא, ובעיקר – הוכחתי לכולם וגם לי שאני מסוגלת. שהדבר אפשרי. קמתי מההתרסקות, נשמתי, והמשכתי הלאה. שנה לאחר מכן עליתי עם קמפיין שהיה בכיוון אחר לגמרי, שלא ממש צלח, אך גם בו עשינו שיעורי בית, ובהחלט אפשר לומר שכיום אנו כבר יודעים מה עובד לנו ומה לא. מצאתי את התמהיל הנכון של קמפיין ארצי שאני משקיעה בו מעט מאוד משאבים באופן יחסי לתמורה הכוללת שהוא מניב.

בעבודתי, אני פוגשת לא מעט מנהלי שיווק במגזר השלישי שאומרים לי שאין להם תקציב מספק כדי לעשות פעילות רבה. אני אמפטית אך מנסה להראות להם כי יש אלטרנטיבה. כיום, לאחר עבודה שיווקית רבה, הצלחתי להגיע למצב בו יש לנו שותפים מקצועיים מהשורה הראשונה שדואגים שנראה מיליון דולר, אפילו שיש לנו רק דולר. אנו לקוחות פרו בונו של משרד הפרסום אדלר חומסקי, של משרד הדיגיטל באזז אינטרקטיב ושל משרד היח"צ הדס שפירא. וכשצריך, יש גם לוביסטים מדהימים שעוזרים. להגיד שהדרך להגיע אליהם הייתה קלה? לא. ממש לא. אבל ידעתי שיגיע הזמן הנכון ואמצא את האנשים הנכונים. זכרתי, שעבור גופים שכאלה, עבודה עם עמותות היא לעתים מה שנותן להם עניין וגיוון. מעבר לכך, הבנתי, שאני לא מחפשת ספקים אלא חברים. שאני יודעת שמדובר בבניית מערכת יחסים חזקה ועמוקה, שעלולה לקרוס בכל רגע אם לא אנהל אותה נכון. ביחד, הפכנו משהו משעמם כמו ספריה לעיוורים למשהו צעיר ובועט, כזה שכיף להשתייך אליו. אותם מנהלי שיווק שאומרים שאין להם, שהם לא מוצאים, שקשה, שקל לי להגיד וכדומה, אולי לא מאמינים בעצמם מספיק, או שלא מחוברים עד הסוף למותג שהם עצמם מקדמים ולכן מתקשים למכור אותו. אני מאמינה, שאם יחפשו מספיק, גם הם יגיעו לאנשים טובים שיכולים לעזור להם, בהתנדבות או לפחות בעלות נמוכה. צריך רק רעיונות טובים, הרבה מוטיבציה ורצוי גם זיק בעיניים.

נכון שעבור מנהלי שיווק של ארגונים קטנים במגזר העסקי, הדבר קשה בהרבה, שכן חברות ומשרדים לא יתנדבו לתת להם שירותים מסוג זה. אך עדיין, אני מאמינה שאפשר למצוא אנשים טובים בתחילת הדרך שיכולים לעבוד במחירים אטרקטיביים. ושוב, גם כאן, פעמים רבות רעיון יצירתי קטן, יכול לייצר אימפקט גדול.

כשאין משאבים, אחד הדברים שעוזרים לדעתי לעלות עם פעילות גדולה ומעניינת, הרבה מעבר לרף המסוגלות שחשבנו שיש לנו, הוא לא לתכנן קודם את התקציב ואז להבין מה אנחנו יכולים לעשות איתו אלא להיפך. כשאני מתכננת קמפיין, אני מתחילה עם אפס תקציב, זורקת על הנייר את כל החלומות שלי, כאילו שיש לי את כל הכסף לממנם, ואז מתחילה להבין מה אני יכולה לגייס, מה אפשר להשיג בבארטר, כמה תקציב אני חייבת להוציא בסופו של דבר וכמה מתוך זה באמת יש לי. תחשבו בגדול ותהיו חולמים. זה האתגר.

כך תעשו זאת בעצמכם

בסופו של יום, גם אם יש לנו את כל השותפים המקצועיים הדרושים וגם אם לא, עדיין ישנם דברים רבים שאנו עושים באופן עצמאי ורוצים שיראו כאילו בוצעו על ידי בעלי מקצוע. ריכזתי עבורכם מספר טיפים לשיפור הנראות והשפה, בתקווה שיעזרו לכם לשכלל את עבודתכם.

  1. הכשרה – ככל שנדע לעשות בשתי ידינו כמה שיותר דברים בצורה מקצועית, נפחית את התלות שלנו בגורמים חיצוניים, נקצר זמנים ונחסוך במשאבים. אז נכון, לא כולנו נולדנו עם חוש עיצוב או יכולת ניסוח, אבל אין ספק שיש בשוק מספיק קורסים והכשרות – קבוצתיות או אישיות, שיעזרו לנו לרכוש כלים רלוונטיים. בכל הקשור להכשרה בתחום הגרפיקה, המלצתי היא לקחת שיעורים פרטיים אצל מורים בתחום (ויש הרבה), ולהתמקד רק במה שאתם צריכים לעשות במסגרת עבודתכם. אפילו כמה שיעורים שיתמקדו באיך להכין תמונות טובות לפוסטים, או איך להכין באנרים מעניינים לשימוש בדיוור שיווקי. ברגע שהולכים לקורס קבוצתי, תלויים בסילבוס של הקורס שלרוב אינו גמיש, ובקצב ההתקדמות של כולם.
  2. גרפיקה – אל תבחנו את טיב עבודתכם רק בעצמכם, אלא פנו למישהו ביקורתי וכנה מספיק כדי שיעניק לכם משוב. תחשבו על זה כמו על דייט ראשון. אתם רוצים לשדר את מה שאתם רוצים שהצד השני יחוש במבט ראשון, ושזה ידבר אליו.

אחת התוכנות החינמיות איתה אני מרבה לעבוד היא paint.net. תוכנה מעולה, שמשרתת אותי נאמנה ליצירת חומרים שוטפים. כמו כן, כדי להימנע מעיצוב מסובך, אני מתבססת לרוב על תמונות קיימות, אותם אני רוכשת מהרשת. אחד האתרים המומלצים, ושאינו יקר הוא www.bigstockphoto.com. בעדיפות שנייה אני משתמשת ב-www.dreamstime.com, אתר זול יותר, אך המגוון בו פחות איכותי.

3. טקסט – קודם כל, תקפידו על הבסיס. עברית תקינה, ללא שגיאות, פיסוק מדויק (אלא אם כן התכוונתם במכוון למשהו אחר), ריווח ויישור             הטקסט. זה אולי נשמע טריוויאלי, אך כמות הטעויות שאנשים מבצעים היא לא קטנה בכלל. תהיו יקים, אבל אל תהיו פלצנים שלא לצורך.             תדעו מתי לעגל פינות ועשו זאת במודע. מטרתכם היא שיהיה כיף לקרוא אתכם, גם אם אתם מדברים על נושא רציני.

כשאתם כותבים, תחזרו אחר כך ותרפרפו על הטקסט. אם בקריאה שטחית לא הצלחתם להבין את השורה התחתונה, את המסר, כנראה שפספסתם. אני תמיד יוצאת מנקודת הנחה, שמי שיקרא את הפוסטים או המיילים השיווקים שאנו שולחים, לא ישקיע אנרגיה לקרוא אותנו בריכוז רב, אלא ירפרף על התוכן ורק אם הוא יעניין אותו, ייתכן ויעמיק בו. מעבר לכך, בתוכן חשוב, תבקשו ממישהו לעשות לכם בקרה. לא משנה כמה טוב אתם כותבים, מאוד קל לפספס טעויות שאנו עושים בעצמנו.

בהצלחה.

 

*הכותבת היא עדי ניר, 34, אמא לשני בנים ומנהלת השיווק של עמותת "הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה" מזה שמונה שנים. בוגרת MBA עם התמחות בשיווק מאוניברסיטת בר אילן, תואר ראשון בניהול מהאוניברסיטה הפתוחה, סיימה בהצטיינות לימודי תעודה בקורס יחסי ציבור ודוברות של מכללת רמת גן ולימודי פיתוח מנהלים וניהול מוסדות תרבות ב"להב".

 

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "הופכים צרכנים ליצרנים גגות סולריים" רשות החשמל // עטרה בילר

פורסם

ב-

הצעת הערך ברורה.

רשות החשמל קוראת לנו לברר אם אפשר להשתכר מהצבת קולטי שמש על הגג שלנו.

מדובר במהפכת אנרגיה שכל העולם עובר. זה לא חדש. זה קצת מעניין כי מדובר בכסף אבל העולם של בואו תעשו כסף ואנחנו נראה לכם איך הוא עולם חבוט, רמוס וצפוף. 'אוקיינוס אדום'.

 

אז רשות החשמל בחרה בדרך אחרת. האסטרטגיה שננקטה מתמקדת בחיינו, האנשים. יחידי הסגולה שיש להם קורת גג. ואליהם היא פונה.

לפני שהיא מגיעה להצעת הערך ולתועלת הכלכלית, היא מוכיחה לנו, לאנשים, שהיא מכירה אותנו ויודעת דבר או שניים על חיינו.

הסרטון מתחיל בדיוק בזה.

אנחנו רואים תקריב של גג ישן, מרזב מחליד ואנטנה – הסממן הבולט ביותר של גגות ישראליים במשך מספר לא מבוטל של עשורים. אז לכל הצעירים שבינינו – פעם לא היו צלחות קליטת טלוויזיה רב – ערוצית. היו אנטנות ואפשר למלא ספר בסיפורי קליטת טלוויזיה, אנטנה על הגג, אנטנה על המרפסת. הקריין, שיודע שהאנטנה היא נחלת העבר הולך לימים של לפני הטלוויזיה הישראלית ומספר לנו שהאנטנות עבדו כבר אז בקליטת ירדן או לבנון. כי לא היה באמת מה לראות בטלוויזיה וכשקלטנו משהו, לא חשוב באיזו שפה, זה נתן לנו תחושת חיבור למין האנושי, לא חשוב איזה.

רשות החשמל הפכה אותי ברגע לקהל שבוי. רק רצינו להגיד תודה, אומר הקריין, והוא עובר מעצם לעצם שהורגלנו למקם על גגות הבתים המשותפים. ואכן הוא מתחיל באנטנות שקלטו ירדן ולבנון, עובר לחבלי הכביסה. לספות שראו ימים יפים יותר. נכון, למי לא הייתה תקופת הסתלבט על הגג – במקום לזרוק את הספות הישנות יצרנו "זולות" וזה סיפק לנו תחושת מרחב וחופש בעולם של דירות צפופות שאת החדר של הילד יצרנו מלסגור מרפסת. כדי לפרוט עוד יותר על נימי הנוסטלגיה מודה הקריין לשקי הבטון ולמרצפות השבורות שאיזה קבלן הבטיח להוריד למטה. מפתיע אך עם זה מדויק. וגם לאיזה פסל שמסתבר שאולי אלו בובות חלון ראווה מאופסנות על הגג. ולנו די ברור שהן מספרות סיפור על חנות בגדים שנסגרה. עוד גוון למצוקה הכלכלית. ברור לנו שאנחנו אומרים תודה לכל מה שאכלס את הגגות שלנו במשך רוב חיינו – תודה כי צריך להיפרד, וצריך להיפרד כי משהו גדול עומד לקרות לנו.

אז רגע לפני המשהו הגדול, התרגשתי מהתובנה. נכון. כל מי שחי במדינה במשך ה 30 -40-50 שנה האחרונות יודע שהגג שימש אותנו כמחסן, כמרפסת, כבריחה מהצפיפות, כתוספת שטח מחייה, כי מי שאין לו וילה צמודת קרקע זקוק לכל סנטימטר רבוע כדי לחיות קצת יותר טוב.

בשלב הזה ברור לנו שהקליפ פונה לרוב הציבור שחי על הגרוש ושהיה יכול ליהנות מעוד קצת רווחה כלכלית, רואה אותו ואת חייו ואת הכאב שלו.

שם, בנקודה הזו בדיוק, מציע הקליפ שנפנה את הגגות המוזרים שיצרנו ונצטרף למהפכת הגגות הסולאריים.

על כל גג פנוי ניתן להתקין פאנלים סולאריים ולהרוויח מזה כסף.

ואם לא די בכך, מעניק לנו הקריין את סיבת המהלך: הופכים צרכנים ליצרנים.

חזק, פשוט, וכמעט, אם יורשה, נקמני.

נקמת הרוב שחי בעשירונים הבינוניים.

עד כה שרדנו את הצפיפות ואת יוקר המחייה. מי אם לא הגג יספר את סיפורנו?

אז מעתה אפשר להפוך את היוצרות ולעשות כסף בזמן שאנחנו עושים דברים אחרים. ומי יודע, אולי נוכל לעשות פחות וליהנות יותר?

באתר של רשות החשמל אנחנו מוזמנים לבדוק כמה הגג שלנו שווה.

בי זה נגע, אותי זה שכנע.

 

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "סנו מקסימה ילדים זה כביסה" // עטרה בילר

פורסם

ב-

'תפסיק לסלסל תתחיל לקפל' אומרת אשתו של משה פרץ, אחרי שהוא מספר לנו ש'מילא קיסריה' אבל היום שלש מכונות…
תביאו שלשה תביאו ארבע ילדים – ואגב חרוזים ראויים – מקרוני – מיניסטרוני – שר לנו הכוכב "ילדים זה כביסה, הרים של כביסה".

הפרסומת היא לסנו מקסימה עם אפקט הז'וול להסרת כתמים קשים, ופרץ ממשיך את שיר הברירה הטבעית רק עם 'דבר המפרסם' – סנו מקסימה מקסימה…ואם לא הבנו די – "אין על מקסימה". כי חייבים. אתעלם מההרגל השמרני והלא – סומך – על – קהל – היעד של המותג סנו שתמיד, אבל תמיד, עסוק בסגירים וסיסמאות כדי להבטיח מטבע לשון. ומדוע אתעלם? קודם כל כי זה לא המנדט שלי ושנית, כי אולי זה כן עובד.
לענייננו – אהבתי את הפרסומת כי 'ילדים זה כביסה', שנופל על 'ילדים זה שמחה' המיתולוגי – מצחיק ורלוונטי.
א. ילדים זה באמת הרים של כביסה, והורות זוהי עבדות של קיפולים ושוב קיפולים.
ב. מקופל, אפרופו קיפולים, בתוך המשפט – שכתמים זה שמחה. הווה אומר – כל עוד הילדים אוכלים ומשחקים – כתמים זוהי ערובה לחיים ולבריאות…
ג. נעים לראות את פרץ שאיננו מצטיין בדימוי של גבר חדש – עושה ומקפל כביסה. פשוט נעים.
ד. נחמד ומרענן לקבל את סנו עם הומור עצמי בלתי דידקטי כי בעיני רק ככה, עם טוויסט של סאטירה – אפשר.

כמובן שהשימוש בשיר הברירה הטבעית ציני במיוחד כי השיר המקורי חוגג את המשפחה הגדולה ואת ריבוי הילדים, וניקיון הבית וההתמודדות הטכנית – רחוקות ממנו שנות אור. הראייה של השיר המקורי את המשפחה הגדולה חסרת אמצעי המניעה ותכנון המשפחה – רומנטית ומתרפקת. זה מה שהופך את 'ילדים זה כביסה' לעוד יותר מצחיק ולכן יותר מעניין.
ב'הרים של כביסה' יש מעט מאד רומנטיקה והרבה צחוקים וכפי שאמרנו – נוזל או אבקת כביסה זה הקלישאה העתיקה ביותר בעולם הפרסום, לצד משקאות קלים ומכוניות, ולכן כל זווית חדשה היא מבורכת וצפויה לעשות את זה עבודה.
אה, כן, וסלב, כמובן.

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן מותגי

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA