עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

לא למה-לי, לא קונה (פרק ב') // רוני אפלבוים

פורסם

ב-

רוני אפלבוים
רוני אפלבוים

התחלתי לעבוד בפרסום בשנת 1982. מאז ועד היום חיפשתי בכול עבודה שעשיתי – או ראיתי – קודם כול ולפני הכול – דבר אחד בלבד: את ה"למה-לי". ונהייתה לי דיכוטומיה מאוד מאוד חדה וגסה גם יחד: יש למה-לי או אין למה-לי. זה אולי לא תנאי מספיק, לעתים צריכים להיות שם עוד כמה דברים, אבל זה בוודאי תנאי הכרחי, כשאני הוא הצרכן. למה-זה-טוב-לי. מה-יוצא-לי-מזה. ושיהיה אישי. ספציפי. שארגיש שמדברים אלי.

והנה ממש עכשיו, בעודי כותב את המילים האלה, מרצדת בטלוויזיה שלי השורה: "מרגישים שזה ישרוטל". ואז אני מרגיש איך אני מרגיש מוזר משהו, כי זה מחזיר אותי לשם, אל שנות ה-80, ואל "מרגישים ירושלים באוויר". שחזר אלינו לאחרונה עם "מרגישים את השינוי בירושלים".

העולם כמנהרת זמן. החיים במעגלים. "מרגישים שזה ישרוטל". "מרגישים ירושלים באוויר". מי מרגישים??? מה מרגישים??? ומה זה קשור אלי, יולי 2017, בכורסא שלי מול הטלוויזיה??? והנה, באותו מקבץ עצמו, זה ממשיך: "עד שזה ירגיש לכם מושלם. סינרגיה של רגבה". אוקי, פה זה כבר עניין של לשחק עם העיצובים ואביזרי הריהוט, עד שזה ירגיש לכם מושלם. בסדר גמור. אבל פתאום הראש שלי עף שוב כמה שנים אחורה, אל "מרגישים צלול יותר, צלול שזה NESTEA". מישהו פעם ניסה להגיד את השורה הזו בקול רם? או, חס וחלילה, מישהו פעם ניסה באמת לשלב אותה בתוך שיחה (אני מאמין כי שורה טובה היא שורה שהקופירייטר שם בתוך הפה של הצרכן)?

מרגישים מרגישים

מרגישים מרגישים

– מאמי, כשאתה עובר בסופר, תקנה לנו NESTEA
– למה נסטי?
כי מרגישים צלול יותר, צלול שזה NESTEA!

והנה, באותה שנה עצמה, בא גם הפרומו המרגש של "רשת" ומרגיש אף הוא: "מרגישים. ביחד".

– מאמי, תעבירי שנייה ל"רשת"
– למה דווקא ל"רשת"?
כי מרגישים. ביחד.
– בסדר. גמור. הנה. העברתי.

ועוד שנה קודם, ב-2013, באו "מגה בעיר" עם "עם שכנים טובים מרגישים בבית". שזה דווקא יופי לי. יופי של למה-לי. הסופר שלי קרוב אלי, הוא קצת המכולת שלי, קצת השכנים הטובים שלי, יופי לי של למה-לי.
ופתאום מעורר אותי עוד אחד. ממש מעכשיו: "לא רואים, לא שומעים, רק מרגישים. טורנדו".

אוקי. פה דווקא הלמה-לי ברור לי מאוד. וגם המחויבות של טורנדו. זה לא "היוקרה שבאיכות" או "העוצמה שבשלמות" או "מרגישים שזה טורנדו". לא, כאן זה למה-לי חד וחזק: "אתם לא תראו אותו, לא תשמעו אותו, רק תרגישו אותו". אז אולי זה לא הלמה-לי הכי יצירתי או בלתי צפוי בעולם, אבל הוא לפחות מאוד ברור לצרכן, ומאוד מחייב את היצרן. ובימים טרופים אלה, זה גם משהו.

>> לא למה-לי, לא קונה (פרק א')


רוני אפלבוים הוא קופירייטר בכיר, ניהל למעלה מעשור את מסלול לימודי קופירייטינג של הבצפר.


טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: Yes פלוס בנג בנג // עטרה בילר

פורסם

ב-

הניסיון להיות מקצועי נתקל בפרץ רכילות שמזמן לא ראינו דברים כאלה. רוב הביקורות על פרסומת יס פלוס עוסקות בעובדה שדניאלה פיק היא אשתו של קוונטין טרנטינו, וממאנות לראות שום דבר מבעד לזה. אז בואו נהרוג את האייטם הזה על ההתחלה. היא אשתו. השיר לקוח משנות הששים המוקדמות בביצוע המקורי של ננסי סינטרה (מצורף לטור) וכיכב בסרטו של טרנטינו 'קיל ביל'. נכון, אפשר שיש אנשים שלא מכירים לא את השיר, לא את ההקשר ולא את הקשר – קשר הנישואין. מי שכן, שיתבאס מצדי עד מחר שהוא לא זה שנשוי לטרנטינו, שהוא גם מוכשר וגם עשיר וכנראה גם אחלה בחור

עכשיו נעבור לעיקר. שני דברים חשובים עושה הפרסומת הזו.

האחד – היא מביאה הצעת ערך שהשוק משווע לה, ולא רק שהוא משווע לה, הוא אבוד ותועה בים של כל מיני סטרימרים ואפליקציות, חושש להתנתק מהממיר (בין אם זה החברה הזו או ההיא) והוא גם משלם יותר מדי, וגם מקבל פחות.

אז יספלוס עושה סדר – קבלו את הרגלי הבינג' שכבר פיתחתם בין אם מדובר בנטפליקס, פריים טי וי, ספוטיפיי, יחד עם יס המוכרת והאהובה. לא תצטרכו לוותר על החיים עצמם או על סדרות המקור או על עונות חדשות לא חשוב של מה לפני שהן מגיעות לנטפליקס. תעבור לאפל טי וי עם יס פלוס ותשאירו את הטכנופוביה ואת החשש שאתם מפסידים משהו גדול (FOMO) מאחור.

השני – יס נותרת נאמנה לנרטיב התוכן הבידורי – כלומר לחווית הצופה – כלומר לצופה.

הכל עובר בלי הסברים והדרכות. המסך מפוצץ בפרסומות לאפליקציות לא חשוב של מה. הן מראות מסך, בחירת כפתור שמביאה אותנו לעוד מסך. וזה יכול להיות אנשי מקצוע או ביטוח או מה יש בסביבה. אני רואה מסך סמארטפון בפרסומות ונעצמות לי העיניים. הפרסומת של יס פלוס היתה יכולה להיות בקלי קלות פרסומת חופרת שמראה אייקונים של לוגואים של כל מיני חברות תוכן, ממשק של מסך טלוויזיה או מחשב, שימושים ומחירים. אבל היות שהבעיה האמיתית תמיד הייתה ותהיה חווייתית, מוכרת לנו הפרסומת של יס פלוס חווייה.

אשה יפה ששרה ומשחקת לא רע בכלל את המלים השנונות לשיר בנג בנג. השיר מדבר על חדוות הטלוויזיה, העונג בהתמכרות לסדרות וסרטים, ואהבה רומנטית ליס פלוס, שלקוחה מהצורה שאנחנו מדברים על כל הסדרות והתכנים שממלאים את חיינו בשנים האחרונות ומסיחים את דעתנו מחיינו האפורים והלפעמים עגומים.

 

"ועכשיו כבר מאוחר, יש קאצ'אפ אז נמשיך מחר" – אני אוהבת את הציניות שמתקבלת ממלים די טכניות המושרות בנימה עורגת. מדובר בסאטירה משובחת שמפרשת בפתוס ציני את השיר המקורי הטראגי משהו. הקליפ 'מסביר' לנו מה זה בינג' – שאיננו אלא התחביב הלאומי בשנים האחרונות. האינפורמציה עוברת בצורה הומוריסטית – אפשר להמשיך לראות כל תוכן מהמקום בו הפסקנו לצפות בו לא חשוב מאיזה מכשיר. בדומה לטלוויזיה החדשה שיושבת לנו על כל המסכים שלנו, עוברת יס טרנספורמציה עליה היא מבשרת בשפת yes הלא היא שפת התוכן והבידור (בניגוד לשפת ההסברים המשעממים).

השיר המקורי מספר על אהבה גדולה שהתחילה בגיל ינקות והותירה את המספרת נטושה וכואבת. הירייה התמימה והילדותית (משחק בנג בנג) הופכת לשברון לב ובהשאלה – ירייה בלב. השיר הדרמטי הפך לקלאסיקה גם בקרב מי שלא נולד עדיין בתקופתו.

השורה המקורית my lover shot me down הופכת להיות We never shut it down – הוצאה סרקסטית מההקשר המקורי, למרות שזה נשמע דומה להחריד. בקליפ המקורי יושבת ננסי סינטרה על הרצפה מסיבות ששמורות להפקה מלפני מעל חמישים שנה. ההפקה של קליפ פיק מצדיעה לה ושומרת על ההבטחה של יס לבדר ולשעשע אותנו תמורת כמה רגעים קצרים של צומי, בהם נקבל ממנה הצעת ערך מפתה.

בתור מי שרואה את עצמה מובילה את ההצגה הכי טובה בעיר, לא חשוב אם מדובר בערוץ חדש או טכנולוגיה חדשה, יס תמיד תראה את זה מנקודת התועלת של הצופה ותמאן לשעמם אותנו, גם אם הסיבה למסיבה פרגמטית.

יס תעשה בידור או דרמה או טרגדיה או סיטקום או מחזמר מכל מסר שהיא מעוניינת למסור לציבור כי היא מאמינה שאנשים לא חייבים לה כלום, הם לא באים לבית ספר ללמוד והם לא ייבחנו על החומר הנלמד. אז תמורת טייק אוף מוזיקאלי שנשען על "בנג בנג" כעוגן, אתם תישבו בקסמנו לדקה ורבע, ואנחנו נקפל בתוך הזמן והתוכן הזה מסרים שיווקיים שתגלו שתמיד רציתם.

הרעש שהפרסומת עשתה בסגנון פרטנר טי וי שהגיבה במודעת זבנג זבנג, ועוד ממים וחיקויים מעיד על הצלחה מסחררת בעידן שבו פרסומות בטלוויזיה מתקשות לפרוץ את חסם האדישות שלנו שסיפו הרקיע שחקים מזמן.

לסיכום, הפיקנטריה שפיק נשואה לטרנטינו ושהשיר היה ב'קיל ביל' זו רכילות שהיא הקטע הפחות עיקרי באייטם. אילו פיק, כפי שהיא מופיעה בקליפ, לא הייתה נשואה לטרנטינו ואילו השיר בנג בנג לא היה מככב בסרטו, עדיין הייתי נהנית מסאטירה טובה ועניינית, שפותחת את התיאבון ליס פלוס על אפל טי וי.

 

עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים שפועלת על פי מודל הנרטיב. עטרה מחברת את נרטיב המותג עבור ארגונים וחברות מכל סוג, אשר משמש אותם לטפח מערכות יחסים מניבות עם קהלי היעד.

 

נספחים

ננסי סינטרה בנג בנג

 

I was five and he was six
We rode on horses made of sticks
He wore black and I wore white
He would always win the fight

Bang bang, he shot me down
Bang bang, I hit the ground
Bang bang that awful sound
Bang bang, my baby shot me down

Seasons came and changed the time
When I grew up I called him mine
He would always laugh and say
Remember when we used to play

Bang bang, I shot you down
Bang bang, you hit the ground
Bang bang that awful sound
Bang bang, I used to shoot you down

Music played and people sang
Just for me the church bells rang

Now he's gone, I don't know why
Until this day, sometimes I cry
He didn't even say good bye
He didn't take the time to lie

Bang bang, he shot me down
Bang bang, I hit the ground
Bang bang that awful sound
Bang bang, my baby shot me down

 

 

 

 

 

 

 

המשך קריאה

טורים ומאמרים

חומר דיגיטלי למחשבה // עומר מילויצקי

פורסם

ב-

קהילת השיווק במיזם תוכן משותף עם בלוג GUTS&GLORY של חבר הקהילה, עומר מילויצקי, CDO ומנהל החדשנות במיטב דש, עם חומר דיגיטלי למחשבה וסקירה של מגמות, טרנדים וחידושים בעולמות הטכנולוגיה והחדשנות והפעם… 

מנכ"לית You Tube: אני מגבילה את זמן הצפייה של הילדים שלי

השבוע פורסם בתכנית התחקירים המשובחת "60 דקות", ראיון עם מנכ"לית You Tube, במסגרתו היא התייחסה למגוון סוגיות חשובות, לרבות מידת האחריות שלה לתכנים ולהגנה על ילדים, לזמן צריכת המסכים העולה ועוד.

כמה נתונים מדהימים שממחישים עד כמה הראיון הזה חשוב: בכל דקה מועלים כ-500 שעות של תכנים ליו-טיוב, מלבד מנוע החיפוש של גוגל (אלפאבית, החברה האם היא הבעלים של שתיהן) יו-טיוב עצמה נחשבת למנוע החיפוש הפופולארי בעולם. יו-טיוב הפכה מפלטפורמה לסרטוני חתולים וארכיון של סרטונים ישנים, ל-HUB תוכן מהחשובים בעולם, ולמובילה עולמית בסרטוני ה-"How To". על בסיסה נוצר ענף שלם של משפיעני רשת, כוכבים בזכות עצמם שהפיקו בתקציבים דלים תכנים שהפכו פופולארים ברחבי העולם, והם שהפכו את היוצרים שלהם לכוכבים גם מחוץ לרשת.

על בסיס העובדות האלו, ועוד רבות נוספות, עולות מספר שאלות קשות ומורכבות לגבי מידת ההשפעה והאחריות שהיא עצמה לוקחת במסגרת מגמות ה- Fake News, תיאוריות קונספירציה, הגנה על ילדים מפני תוכן פוגעני, ניצול פלטפורמות לטובת קמפיינים פוליטיים ועוד. צפיית חובה. לינק

יום הרווקים הסיני חזק פי 5 מה-Black Friday

ם השנה, ב-11.11 התקיים פסטיבל הקניות שובר השיאים של אליבאבא, בחיבור עמוק ל-Alipay של Ant Financial, זרוע הפיננסים של הקבוצה. והנה קצת מספרים:

– היקף המכירות נעמד בכ-38.4 מיליארד דולר (עליה מ-30 מיליארד ב-2018, ו-25 מיליארד ב-2017).

– מיליארד הדולר הראשונים נרשמו תוך 68 השניות הראשונות למכירה (!), שיפור מ-90 שניות ב-2018, ושתי דקות ב-2017.

– כמות עסקאות של כ-544,000 בשניה, ביחס ל-256,000 ב- 2018.

– 97% מהמוצרים נשלחו ליעדם תוך 4 ימים בלבד.

ועכשיו נשאר לשאול: איך כל זה קורה? התשובה המורכבת סובבת בעיקר סביב השילוב של טכנולוגיה ואנשים. בצד הטכנולוגי, המספרים המדהימים האלו נעוצים בטכנולוגיות ה- AI המתקדמות של הקבוצה, בשילוב תשתית מחשוב הענן.

מכונות זמן, הן החדשנות האמיתית

המאמר הזה של פרופסור סקוט גאלווי זכה להיקף נרחב של שיתופים ותגובות בשבוע האחרון. אני עוקב אחרי הפרסומים שלו כבר מספר שנים, כך שלמדתי לזהות מתי כדאי להתעכב קצת יותר לעומק על טור דעה שהוא מפרסם.

בסיס הטענה הנוכחית שלו היא שבדומה לטבע, שם האינסטינקט של כל יצור חי הוא לשרוד, או במילים אחרות – להפיק את המקסימום מהזמן שהוא מקבל, כך גם הערך של חברות ומותגים שמציאות אחת מהשתיים: למתוח את הזמן (extend time), ז"א יותר זמן, חיסכון בזמן, או enhance time, ז"א העצמה של מה שזמן הצריכה מאפשר, הם אלו שהשווי שהם יהיה תמיד גבוה יותר ברמת הערך ללקוח וכפועל יוצא, השווי.

והוא מפרט כמה דוגמאות: מותגי על של המאה ה-20 כגון פורד או בואינג העניקו ערך של הנאה בחיים (למרות שאפשר לטעון ששתיהן גם חסכו לא מעט זמן בנסיעה/טיסה…), אפל הנגישה ומנגישה גם כיום מוצרים שגורמים לנו להרגיש יותר טוב (בדומה לשוק הפרימיום), גוגל ופייסבוק עשו לענף המדיה "תרגיל רובין הוד" (וגם על זה אפשר להתווכח), אבל שירותי המשלוחים המהירים של וואלמרט או של אמזון מאפשרות חישוב פשוט של החיסכון המצטבר בזמן שהן מציאות, זמן ששווה כאמור לא מעט כסף שמיליוני צרכנים מוכנים לשלם תמורתו.

אני ממליץ לכם בחום רב להקדיש את הזמן ולקרוא את המאמר המלא, אולי לא תסכימו עם הכל אבל מה שבטוח זה שהדברים יגרמו לכם לחשובלינק

המשך קריאה

טורים ומאמרים

סנובם גודם: הזדמנות ושמה נובי גוד // טל סיטון

פורסם

ב-

אחרי טירוף המכירות של נובמבר, מה שנותר הוא למקסם את הרווחים באמצעות הפנינג המכירות האחרון לשנת 2019 – עם פנייה לקהל יעד מטורגט ומפולח היטב שרוכש עכשיו מתנות באלפי שקלים.

נובמבר כבר מאחורינו ועמו טירוף המכירות ששבר השנה שיאים (מעל 45 מיליארד דולר בעולם, מעלה 900 מיליון שקלים בישראל!) עכשיו, כשחוזרים לשפיות צרכנית, כולנו – אנשי השיווק – מחפשים את שיא המכירות הבא. אז קחו טיפ בשתי מלים: נובי גוד!

הנובי גוד בתרגום לעברית הוא "ערב השנה החדשה". 1.3 מיליון דוברי רוסית בישראל חוגגים את החג. הם מתאספים לארוחה משפחתית אחרונה לשנת 2019, מרימים כוסית, מברכים את בני המשפחה וסופרים לאחור לקראת חצות. תוך כדי כך, פרושים על השולחן מטעמים מיוחדים כמו סלט אוליביה ,קוויאר, דגים מלוחים מיוחדים, פטה כבד, סלט שובה וכמובן – איך לא – שמפניה, קוניאק ווודקה.

השיא של הערב הוא חלוקת מתנות לכל המשפחה – החל מצעצועים לילדים, גאד'גטים למבוגרים יותר ומתנות יקרות ערך שבני הזוג רוכשים לבית ולעצמם. לעתים מדובר במוצרים יקרי ערך דוגמת מוצרי חשמל, ריהוט, חופשה בחו"ל, תכשיטי זהב ויהלומים, בישום, טיפוח ומה לא. אתם הבנתם את זה? קהל פוטנציאלי של 1.3 מיליון איש, מטורגט ומפולח, שיחפש בימים ובשבועות הקרובים מבצעים, הטבות ודילים לרכישת מתנות ליקיריו. עבור עולם הקמעונאות מדובר בהזדמנות אדירה, שכדאי לנצל.

ברהיטי דיבאני סנטר למשל נערכו כבר מבעוד מועד, כולל פרסום בערוץ 9 כמובן. "הצרכן הרוסי הוא צרכן סופר חכם ופדנט, מעריך איכות והזדמנות למחירים נוחים", מספר אלעד ברנר , סמנכ"ל השיווק , "בדרך כלל בנובי גוד יש מבצעים משתלמים ברשת שלנו והציבור הרוסי ישראלי רוכש אצלנו מערכות ישיבה, עם דגש על פרימיום, כשהמינימום הוא רכישות ב-10,000 שקלים ומעלה".

סמנכלית השיווק של "אפרודיטה", אתי אורן מוסיפה כי "הנובי גוד זו חגיגה מטורפת של קניות עבור דוברות הרוסית ! הן רוכשות ברשת את המותגים הבינלאומיים סימון פרל, אומפרנט, ליז שרמל, טריומף וכן חליפות פנאי ממותגי אייקון ועוד. הן לא מפספסות סיבה לחגוג ולרכוש זה נע מ 300 שח ומגיע עד 3000 שח לקנייה, עם הכלים החכמים של ערוץ 9 בטלוויזיה ובדיגיטל אנו מגיעים לקהל הלקוחות שלנו  " .

גם בישראייר מזהים את המגמה. אניה בלקין מנהלת הפרסום מציינת כי "בישראייר אנו מזהים קהלים יעודיים שצורכים חופשות בתקופת הנובי גוד, בחיפוש אחר החוויה הזכורה להם מארץ המוצא" הם יוצאים לבודפשט ,פראג, מדריד, מינכן ועוד ומוציאים זה מתחיל ב 1500 שח לאדם לחבילה נופש בנובי גוד .

מורן דאי סמנכלית השיווק של ניופאן "אנו פונים למגזר הרוסי בערוץ 9 בטלוויזיה ובדיגיטל המגזר הרוסי מהווה 18% מכלל האוכלוסייה ובעל כוח קנייה של כ 12 מיליארד שקלים  בשנה, שוקל מותגים מובילים וערכים של איכות, קדמה, טכנולוגיה ועיצוב. לכן, מותגים בעלי הילה רחבה צפויים ליהנות מאוד מהחג הזה".

לסיכום בפלטפורמת ערוץ 9 תמצאו קהל מזוקק ומדויק שמונע לפעולה מטעמים רגשיים אליו הם קשורים מעצם היותם ישראלים דוברי רוסית. לפנינו חג הפנינג אחרון למקסום הרווחים לשנת 2019 – אל תחמיצו את ההזדמנות.

סנובם גודם – שנה אזרחית מוצלחת לכולנו!

טל סיטון | משנה למנכ"ל ערוץ 9 | [email protected]

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: אמזון בעברית \\ עטרה בילר

פורסם

ב-

שפיטה חידשה אותו והזכירה לנו כמה הוא מלודי ובנוי לעילא. אין על נעמי שמר. אבל גם אין כמו אמזון בעברית להשתמש בו כדי להעביר את המסר שיש אמזון בעברית, ואמזון הופך אותנו לילדותיים חסרי גבולות.

אנחנו מכירים את אמזון משנות התשעים. אמזון פרצה יחד עם האינטרנט עוד כשחייגנו לקבל קו אינטרנט ושמחנו לשמע הרשרוש המצרצר כנוצר חיבור. את הספר שרכשנו מאמזון שהיתה רק חנות ספרים, יכולנו לקבל רק בפרינט, ודואר ישראל עוד לא איבד שליטה ומחלקת החבילות הייתה חדר קטן מאחור. אני עוד זוכרת את השמחה כשספר שאין להשיג בישראל הגיח מהעטיפה החומה עם לוגו החץ המחייך.

מאז זרמו הרבה מים בירדן והרבה פיקסלים ברשת. אמזון הפכה להיות הכל – כולל הפקה וערוצי סרטים וטלוויזיה. החבילות ממתינות לנו בכל מיני קיוסקים ומכולות והחיבור לרשת נצחי וחולש על כל מקום ביקום בו אנחנו נמצאים. רק תקנו כבר.

היה אך טבעי שאמזון תגיע לישראל ולמרות שיפה שעה אחת קודם, אפשר לומר שהיא הרביצה איחור אופנתי. הקליפ מגיע לבשר לנו שאמזון שאנחנו מכירים כבר לא עובדת באנגלית. ולמרות שלחלקנו נדמה שמחסום השפה הולך ומתמוטט, זה לא נכון. בכל רגע ורגע נולד אדם שאנגלית תמנע ממנו להיכנס לעשות שופינג באתר. אז המעבר לעברית הוא יותר מתרגום משפה לשפה. שיר 22 האותיות הוא תירוץ להראות לנו מה קורה לנו כשכבר אין חסמים – גם של שפה וגם איך לומר, חסמים בכלל… לא די בבשורה הטכנית האינפורמטיבית. הפרסומת יוצקת את רוח אמזון לסיפור.

במקרה הנוכחי יש לנו בעל שאיבד את זה לגמרי כי הוא התמכר לאונליין שופינג באמזון. הוא זה שישיר את האלף בית של אמזון ויתחיל בסדר ויהפוך יותר ויותר מוזר. אשתו היא זו שמגלגלת עיניים מתחילה לאבד אליו סבלנות. דרכה הטירוף של הבעל מוגש באופן בולט יותר.

השיר מתחיל בהססנות, במלים המקוריות – אוהל ובית וגמל גדול. האובייקטים נוחתים בסלון, אבל מהרגע שהגמל הגדול הוא למעשה גי'רפה מתחיל שגעון השופינג להשפיע, ולעצור כבר אי אפשר. הדברים שמגיעים על פי האלפבית מתחילים להיות יותר ויותר אבסורדיים ומצחיקים, דרבוקה סול במול (?), "זוג חלילים" באות ז ובאות ח, הולה הופ עם לדים, וילון למחבואים (למעשה וילון אמבטיה), ט' זה טירקס, י' זה יויו, כ' כרית ול' לב. הכל נהיה מופרך ובעיקר מוצא מהקשרו והחרוזים – יותר מאולצים ולכן יותר מצחיקים.

הקונטקסט (שהדברים כאמור הוצאו מהקשרו) בהם הבעל מקבל את הדברים תמיד לא הולם. באמצע שיעור יוגה של האישה, כשהיא רוצה להתקלח (מסית את הווילון בליצנות) במעלית צפופה (מתחפש לדינוזאור טירקס) וכרית הלב ממלאת עד אפס מקום את הספסל האחורי של המכונית. הבעל ממזמז את הכרית בהבעה פרוורטית והאשה, איך לא, ליד ההגה.

מ' ונ' זה מיקסר נטען עם כבל למחשב. הגיבור שלנו מערבל מזון במיקסר ומטלטל לאשתו את המחשב שמשמש מקור כוח. הוא בלתי נסבל. הוא ממשיך להשתולל על סאפ במטבח, מתענג עם פצירה ופנס ששניהם באות פ'. כן. גבר עם ציוד שטח משייף לעצמו ציפורניים. בתוך האוהל (שהוא באלף).

צפצפת עידוד (טורדנית) וקונסולה באמצע סרט. יותר מוזר. יותר מטריד. יותר מתעלם מאשתו.

הרגע הכי מצחיק הוא כשהאישה מעמתת את הבעל: "רמי, רציני רגע, אתה כבר שבועיים עם השיר הזה". הבעל מתבונן בה כאילו גילה אותה כרגע. נדמה שאולי יחליט לעשות שינוי. אנחנו מחכים לראות מה יקרה. אבל אנחנו מגלים שזה חזק ממנו "מה צריך לבוא עכשיו" הוא מזמר ומנגן על המנדולינה, פנס חבוש לראשו, שניהם ליד האוהל ובית הבובות. והוא זחוח כי גילה חרוז: "איפה שין ואיפה תו!".

ברור לנו שהבחור אבוד. הוא שקוע מ'אלף עד תו' בחוויה של שופינג שכולה בריחה מהמציאות, מאשתו ומעצמו. הוא באמזון בעברית.

בסוף הקליפ, כשאשתו מציעה לו "אולי נחזיר חליל אחד?", הבחור נחרד וחוטף מיד את החליל במחווה של ילד בגן טרום חובה.

אני חושבת שהקליפ מעביר את שגעון השופינג, את הילד שבכל אחד מאתנו כשאנחנו ניצבים מול שפע של אפשרויות רכישה וכמובן אגירה של דברים שהיופי הוא שאנחנו ממש לא צריכים אותם. הקליפ קצת צוחק על אמזון או על הצרכן של אמזון וזה בסדר כי כל ניסיון להפוך את אמזון לחנות רצינית לדברים רציניים היה נתקל בציניות.

הסרטון קצת מזכיר את "יס עם מי לגדול" שגם נעשה בידי מקאאן בזמנו לyes. גם שם יש עניין עם ה ABC האנגלי וגם שם, מסיבות אחרות, יותר דידקטיות, כל אות מסמלת משהו מוחשי. אהבתי מאד את יס עם מי לגדול ואני חושבת שיש משהו קסום בקליפ אמזון שמזכיר לי את האיכות המכושפת שבקליפ yes. שניהם ילדותיים ודמיוניים ובעיקר מבדרים ולא יומרניים.

בשורה התחתונה אמזון בעברית הייתה יכולה להיות ידיעה יבשה ואינפורמטיבית, אבל הפרסומת היוותה הזדמנות לחגוג את מה שאמזון עושה לנו כחוויה, ובעיקר הופך אותנו להיות. שטותניקים לא מרוסנים בלי 'רגע של רצינות'. וטוב שכך.

 

יס עם מי לגדול

 

אלף בית שפיטה

המשך קריאה

פופולארים לאחרונה

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA