אז מהי האמת? מה באמת קרה? אלה שאלות שלא משנה את מי נשאל ובאיזה נושא, נקבל ככל הנראה יותר מתשובה אחת. במדינת ישראל נקבל הרבה יותר מתשובה אחת. אז איך זה מתיישב עם הטרנד התקשורתי החדש של "מד האמת"? ובעיקר, כיצד זה מסכן ומשנה לחלוטין את תפקידה המוגדר של התקשורת?
מד האמת הוא ללא ספק גימיק תקשורתי מעניין שבמבט ראשון עלול להטעות. הוא נראה תמים, הוא נראה צודק, אבל הוא מותיר כל כך הרבה שאלות פתוחות שאפילו במבט שטחי עליהן, לא צריך להיות מומחה לתקשורת כדי להבין את גודל הסכנה.
אז מי מוסמך לקבוע מהי האמת? האם האמת היא תמיד דיכוטומית? מתי נשתמש במד האמת? ובעיקר – "מי ישמור על השומרים"? לקיחת הבעלות על האמת היא צעד שיווקי ותקשורתי מעניין אבל מאחורי מעטפת השיווק מרחפת לה השאלה – מי יבדוק את מד האמת? מי יפקח? האם אדם בשר ודם יכול לבחון באמת כל סוגייה באופן אובייקטיבי ולא לדבר מתוך הפוזיציה האישית שלו?
ישנו משפט די שגור שאומר ש: "מי שלא היה קומוניסט לפני גיל 18 אין לו לב. מי שנשאר קומוניסט אחרי גיל 18, אין לו שכל". אז לא שאני חלילה משליך על קונספט מד האמת נגיעות קומוניסטיות, אבל המחשבה שאפשר שאדם כלשהו ינתק את עצמו מהעמדות האישיות שלו ומהפוזיציה האישית שלו ויצליח לקחת בעלות על האמת היא במקרה הטוב קו חשיבה תמים והיא מוליכה אותנו, ככל הנראה ללא כוונת מכוון, למציאות הכוללת תשתיות אנטי דמוקרטיות.
בבסיס הרעיון הדמוקרטי עומד החופש האישי של כל אדם לחשוב באופן עצמאי ולבטא את עצמו באופן עצמאי. באופן טבעי גם לערוצי המדיה השונים יש את העמדות שלהם – זה בריא, זה טבעי וזה דמוקרטי. אך מה יקרה אם גופי מדיה עוצמתיים יחליטו שלמען הפוזיציה האישית שלהם – אידיאולוגית, כלכלית או אחרת, הם מחליטים להציג את האמת באופן חלקי כדי להשפיע על ההמונים? מה יקרה אם מתוך החרות האישית של כל אדם להשמיע את עמדתו, תוך ניצול כח ומשאבים שאינם נחלת הכלל יחליטו ערוצי מדיה מרכזיים להציג אמת אלטרנטיבית?
כך עלול להפוך, ברבות הימים, מד האמת לפייק ניוז מכובס עם חותמת בד"צ. הרי אם נביט לרגע על הראיון של ראש הממשלה נתניהו בערוץ 12 ועל מד האמת שהוצג ביום שאחרי נראה את כל הניצנים של אותם החששות – מרבית הפרמטרים שנבדקו מורכבים מדי כדי לכנות אותם אמת מוחלטת, חלק גדול מאוד מהצופים חושב שהאמת היתה עם נתניהו ואילו חלק גדול אחר בעם חושב את ההפך. במציאות מורכבת כזאת, לנסות ולייצר אמת מוחלטת זה בעצם לחטוא לאמת. לערוץ 12 עמדה האפשרות להקשות על נתניהו במהלך הראיון, להאריך אותו ולהציג בפניו את מה שנראה בעיניו כעובדות שסותרות את דברי המרואיין, אך הוא בחר שלא לעשות כך. להציג את אותם הדברים כאשר המרואיין כבר לא נמצא באולפן זה כמו להבקיע שער אחרי שריקת הסיום כשהקבוצה היריבה כבר בחדר ההלבשה ועוד לדרוש שהשער ייחשב כשער שהובקע בזמן החוקי. באותה נשימה חשוב להתייחס לנושא הרבה מעבר ליחסים בין נתניהו לערוץ 12 – זו תהיה טעות לנתח את הסוגיה הזאת מתוך הקונפליקט המורכב הזה מאחר והסוגיה הזאת גדולה מכך בהרבה.
מד האמת הוא טרנד תקשורתי מסוכן שחוטא לתפקידה של התקשורת. התקשורת יכולה וצריכה להציג את העובדות בליווי עמדות ודעות שונות באמצעות מרואיינים, פרשנים ומומחים. באופן טבעי כאשר יש יותר משתי דעות, זו לא תפקידה של התקשורת לקבוע מהי האמת. את המענה על השאלה הזאת התקשורת להשאיר לצופים.
הכותב, אופיר פרבר, הוא יועץ שיווקי לחברות וארגונים.
