עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

האס שבחשיפה, טור שני: כך אתם מעצימים במו ידיכם את המשבר שנקלעתם אליו // תמיר האס

פורסם

ב-

והפעם על משברים ומותגים והקשר לאנשי יח"צ עיוורים ועכברון ביבים קטן וחמוד.

רבות נאמר על ניהול משברים, המון דברי חכמה והמון שטויות. בעקבות הטור הקודם קיבלתי מספר בקשות לנושאים שעניינו אתכם והפעם אגע במשבר של מותג. הטקסט הבא אמנם לא יכיל את כל מה שאתם צריכים לדעת אך הוא יציג את ה"טעויות הטבעיות", כלומר דפוס חשיבה או טעויות בפועל שנוטים לבצע על "טייס אוטומטי". הוא ממש נכס עבורכם. שמרו אותו. התחלנו:

  1. הטעות הראשונה: לחץ ודרמטיות. כמו בחיים האישיים שלכם גם בחיי המותג יש דרמות. אם תראו בדרמה כ"יוצאת דופן" גם תגיבו בהתאם. לעומת זאת, אם החל מנקודה זו בעודכם קוראים אותי, ברירת המחדל שלכם תהיה שבכל רגע נתון מידע מזיק עשוי להיווצר או לדלוף לתקשורת – תגיעו הרבה יותר מוכנים למשבר הבא. אל תטעו, אין צורך בחרדה מתמדת – פשוט זכרו שהזירה כאוטית והשחקנים משפיעים אחד על השני, גם על המותג שלכם.
  2. יעד ברירת מחדל: לא לפתור, לנהל. אצל מנהלים פרפקציוניסטים מהרגע שיש משבר הם מתחילים כבר לחשוב איך לפתור אותו וזו טעות. החשיבה הראשונה צריכה לשאוף לתגובה היעילה ביותר. קוראים לזה "תגובה סינרגטית" – יעילה – עכשיו, ומשרתת מגוון אפשרויות לאחר מכן. בעצם מדובר בהתחלה של סלילת דרך. כלומר, אכן קיימת חשיבה לטווח ארוך אך במקביל את משאבי האנרגיה משקיעים בתגובה שנותנת  – מענה סביר – כאן ועכשיו. אל, תבזבזו אנרגיה וזמן בלחשוב "איך פותרים עכשיו"  כי יש לכם דירקטוריון על הראש או מנכ"ל. ברגע הראשון של המשבר ; מרוויחים זמן.
  3. מבט פנימה: אם אתם מנהלים מותג גדול אז הסעיף הזה הוא החשוב ביותר עבורכם – שימו לב , באופן טבעי משרד יחסי הציבור שלכם אמור לחשוב על האימפקט החיצוני ואכן גם ברוב הפעמים היוזמות מכוונות החוצה. זו – "נקודה עיוורת" אצל משרדי יחסי ציבור ובעיקר משרדי ענק שבאופן שוטף מי שמטפל בלקוח אלו הם תקציבאים שנמדדים על פי כמות החשיפה שהם מצליחים לייצר. – זכרו, יח"צ זה כלי, לא מטרה. ולכן בעודכם מדברים עם הספק סביר שהוא דן עמכם על ההתנהלות מול התקשורת, אתם – צריכים לוודא שבדיון תעלה הסוגיה הפנימית.בתחילתו של משבר – זו הנחת המוצא שלכם: יש עובדים שנמצאים בקשר עם עיתונאים. למה? כי הם חברים מהתיכון. כי עצבנתם אותם פעם. כי נעים להם לקרוא בעיתון משהו שיש להם קשר אליו או כל סיבה שהיא. כלומר, כל מידע שתעבירו לעובדים עשוי לצאת החוצה ולכן הדבר הראשון שיש לעשות זה לכנס את העובדים ושירות הלקוחות – ולהעביר להם מסרים – קצרים – שידעו איך להגיב. הכינוס צריך להיות צעד ראשוני והמסרים שתחליטו להוציא החוצה צריכים לעבור לעובדים בעל פה, ולא בכתב.
  4. מבט פנימה – מקולקל: סעיף 3 בדרך כלל מתממש בצורה שגויה. ההנהלה ממהרת לכתוב מגילות במערכת הדיוור הפנימית כדי להרגיע את העובדים ולהסביר להם איך להתנהל. לכאורה נשמע כמו צעד נכון, אך זוכרים בסעיף מעלה את העובד המתוסכל? אז המייל המרגיע משהו שכתבתם כי אתם חייבים להראות להנהלה שאתם מהירים הגיע גם אליו. אתם לא צריכים שיהיה שם חומר דרמטי או עסיסי – מספיק ששלחתם אותו ואז העצמתם את המשבר כי הנה הכתב שגילה את המשבר יכול להראות לכולם איזה אימפקט הוא הצליח לייצר וכך יצרתם לו עוד כותרת: "תאגיד בבהלה" ואולי גם גרמתם כך שיפטרו אתכם.טיפ לסעיף זה: הוא חלק ממה שקראתי לו "טעות טבעית" או טייס אוטומטי – הוא מתממש כי אנשי יחסי ציבור נתפסים כאנשי תוכן, ולא אנשי תכנון ולכן טקסט בדיוור פנימי עובר את העיניים של מנהל התקשורת השיווקית/מנהל השיווק/ מנכ"לית החברה – אבל לא את העיניים של איש היח"צ שבמקרה הטוב אתם רוצים את התייחסותו לניסוח – וזו בדיוק הטעות – לא! אתם רוצים את דעתו – אם יש לכתוב כזה דבר בכלל!
  5. שחררו: מימשתם את סעיף 1 – 5, מעולה אלופים אתם. עכשיו – שחררו. אני יודע שאתם גם דואגים לכיסא שלכם אבל בנקודה הזו אם בחרתם משרד יח"צ – הרי שהוא שותף לדרך. תתעדכנו, אבל תאפשרו. אל תשבו לאיש יחסי הציבור שלכם על הראש אך תבקשו לשמוע את השיקולים – לפני המהלכים שכן מהלך זה פועל יוצא של שיקול ומידע שמגיעים קודם לכן ולכן אם השיקולים של איש היח"צ שגויים כי לא מסרתם לו את כל המידע – כך גם עשוי להיות המהלך. האחריות שלכם במקרה זה היא לשתף אותו במידע פנימי חדש, לחדד מידע שמסרתם בעבר, לדייק אודות ההעדפות שלכם (למשל, מוכנים לספוג בזירה אחת כדי להציל זירה אחרת).עשיתם את כל מה שכתבתי מעלה? כאמור, תנו לנו לעבוד. אל תתעסקו במה אמר כתב זה או אחר אם לא שיתפנו אתכם ביוזמתנו, כנראה באותה נקודה זה לא שווה לבזבז זמן שיחה – בנקודה זו אנחנו מתעסקים בלכבות שריפה בזמן אמת ובמקביל חושבים איך לא להגיע לשריפה בממדי אוסטרליה.יש לנו מגוון שיקולים כמו ; שעת שידור, אופי של עיתונאי זה או אחר, יחסים אישיים, אייטמים שאנחנו מתכננים ועוד לא דיברנו אתכם עליהם אבל אנחנו יודעים כבר שיש עיתונאי שירצה אותם ובכך נולד סיכוי לגייס רצון טוב שלו או כל שיקול אחר כמו איך ידיעה בזירה אחת תהרוג את המוטיבציה לכלי תקשורת אחר או מאידך האם שווה לנו להסתכסך עם עיתונאי מסוים כרגע כדי לייצר יתרון או שמא זה יכול להעצים את הנזק. (אני מותש רק מלכתוב את כל הפסקה הזו שמתם לב שלא נשמתי? אחלה. אך החלטתי שלפחות פעם אחת שווה לשקף לכם מה עובר לנו בראש ולמה אנחנו לא יכולים להסביר את כל השיקולים הללו שאמורים לעלות במאית השנייה לאיש יח"צ טוב – וחסוך זמן – שכידוע שווה כסף)
  6. אתם צ'יטה, אבל צריכים להיות עכברון: דמיינו את הרגע הזה שהחתול המלכותי הזה נמצא בעמדת מגננה ומגיב בשיא תפארתו בעודו מיישר מבט אל מול הגורם המאיים. רק, שהצ'יטה הזו כבר פצועה. לעומת זאת, דמיינו את העכברון הקטן שמרגיש מאוים מביט בחשש לצדדים קדימה אחורה ושוב לצדדים וקדימה אחורה, קולט מחילה קטנה – ומשתחל לתוכה. ואז, יוצא לו העכברון מחור אחר ועוקף את השיטפון או מה שזה לא יהיה.תהיו עכברון! אל תביטו רק קדימה אלא לכל הצדדים – יש שם כוחות הצלחה, אלו הם עוד שחקנים שיכולים לסייע לצאת מהמשבר. אבל זה לא התפקיד שלהם, והם אפילו לא יודעים על כך.  איש יחסי הציבור שלכם כן אמור לדעת עליהם. הנה כמה דמויות:א. מוישה הקשיש השומר מלמטה: הוא איש מבוגר ומרגיש כמו האבא של כולם בחברה. הוא מקבל אתכם כל יום בכניסה לבוקר עם חיוך ומעט קמטים. הוא לא נתפס תאגידי והוא יוכל לסייע כי לצד המסרים המקצועיים, לא מן הנמנע שתזדקקו למסרים אנושיים. והוא מת לעזור כי המנכ"ל המיליונר שלכם הוא בגיל של הבן שלו וטורח להגיד לו כל בוקר "בוקר טוב" . יתרה מזאת, גם אם מוישה לא יכול לסייע כרגע אז כשתהיו בסוף המשבר תזדקקו לסיפור אישי – שאפילו לא קשור למותג שלכם. מוישה אולי גר בבית פח ודולף שדורש עשרת אלפים דולר שיפוץ ומנכ"ל החברה החליט לשפץ לו את הבית ואף ללבוש בעצמו בגדי חאקי. כמה מרגש – ניצחתם.

    ב. העוזר האישי שלכם: אתם רוכשים מדיה בכלי תקשורת מסוים? מעולה, הוא יכול להרים טלפון למחלקה המסחרית. זה שיקול שהם לוקחים בחשבון. לא דיפלומטי מצדי לומר זאת אך זו האמת. שיחה שכזו צריכה להיות עדינה ולפעמים לגעת בנושא בלי לומר אותו, ומאידך – בפעמים אחרות בדיוק הפוך
    (פה עולה השאלה מי הוא האיש הזה במחלקה המסחרית שאתם בקשר איתו? כמה אתם מכירים? יש שיחות אישיות? התחברתם והוא בדיוק שיתף אתכם שהבוס עצבני עליו? – מעולה, הוא לא יכול להרשות לעצמו לאבד אתכם. שתפו את איש יחסי הציבור שלכם בכל מידע – לא אתם אלו שתחליטו איזה מידע חשוב)
    השיחה עם החבר מהמחלקה המסחרית צריכה להיעשות בתיאום עם איש היח"צ אך לאו דווקא על ידו (אגב, לפעמים – דווקא כן על ידו) – הסיבה שאמרתי "עוזר אישי" זה מאחר ולא פעם עדיף שמישהו מדג נמוך יעשה זאת- כמובן, לא במיילים. כן חברים, גם זו דרג להרוג ידיעה שלילית.

    ג. הסמנכ"ל או היו"ר לפני המנכל: הנטייה לרוב היא להוציא את המנכל אך זו טעות כי אם המשבר מתעצם אז לפעמים עדיף להציג פנים פחות ידועות בהינתן כאוס, כמו היו"ר או הסמנכ"ל. זאת כדי לשמור את המנכ"ל לכסות על מצב משבר מתגלגל. על כך נאמר – כל מקרה לגופו. לא באוטומט.

    ד. הבת של המנכ"ל: ז
    ה כבר שלבים קדימה ובכל זאת כדי לפתוח לכם את הראש – מצאו לכם סיליקון בחלב. תיקנתם? מדהימים אתם. סרטון "אותנטי" מהסלולרי של המנכ"ל בעודו לובש פיג'מת דובונים (בחייאת לא חולצה של קבוצת כדור רגל כדי שלא תציירו לעצמכם עוד משבר בעודכם מציגים סוג של העדפה – כן, אנחנו חושבים על הכל) מוזג את החלב לבת שלו. 30 שניות, בלי כסף – והנה, יש לכם התחלה חדשה.

  7. החלפתם ספק בזמן אמת: אוי כמה שאתם לחוצים ויהירים. אגב אמנם זה לא קורה בדרך כלל אך אל תופתעו אם תחטפו כותרת שהחלפתם משרד יחסי ציבור בגלל הדרמה – ובכך תשדרו דרמה.כל מקרה, אז, התקשרו אלכם ממשרד "שמתמחה בניהול משברים" והחלטתם לקחת את המומחים. ראשית, אוי ואבוי אם מלכתחילה לקחתם יועץ שאינכם סומכים עליו בעת משבר. הנה בנקודה זו שוב כבר התחלתם להעצים את המשבר שעשוי לבוא.שנית, כל משרד יחסי ציבור צריך לדעת לתת מענה לתרחיש זה והיכולת לתת את המענה תלויה בכישורים הבסיסיים של הספק שלכם. אותם כישורים ויצירתיות שעד אותו רגע שימשו אתכם להעצמת המותג הם אחלה עבור הצלתכם. ברירת המחדל היא שאתם רוצים לצדכם שחקן ותיק ולא חדש, לא אותי ולא אף מומחה אחר – הספק הנוכחי קודם. אבל, אם כבר לקחתם עוד מישהו דאגו לעשות זאת בתיאום עם הספק הנוכחי. שווה לכם לשאול את הספק החדש האם יש לו לקוח אחר שעשוי ליהנות מהנזק שלכם. צאו מתוך נקודת הנחה שרוב המשרדים ש"מומחים בניהול משברים" ייקחו כלקוח גם חברת שפתונים, שלא בעת משבר, – עבור הסכום הנכון. כך שאל תתרשמו מהטייטל הדרמטי – אתם צריכים מישהו עם אישיות בנקודה הזו.

 

טיפים אחרונים לטיפול במשבר יחסי ציבור

כמו משחק קלפים בו אינכם שולטים על הקלף שיצא לכם – זה יכול להיות קלף מנצח או קלף רגיל, בסופו של דבר – אינכם שולטים במה שעתיד להגיע – כך גם במשברים. ברירת המחדל היא שהם קודם כל מכתיבים לכם איך להתנהג ואינכם נמצאים בשליטה באותו רגע. זכרו, שאלו נוצרים לא רק בגלל שירות רע אלא גם בגלל עובדים לא מרוצים. גסות רוח ועוד.

אחרי כל משבר אמור להגיע שלב חדש של בחינה, ושיקום. אל תבטלו את האפשרות שיש מתחרה בשוק שלקח מישהו כמוני – כדי לייצר לכם נזק; יש דרכים לגלות זאת – וזה גם דורש התייחסות להמשך.

משבר תקשורתי: הראיה המערכתית 

אתזכר אתכם – אם אתם מותג הרי שהמטרה שלכם למקסם רווחים. ספקים ושותפים שלכם לפעילות הם חלק בלתי נפרד מכך וגם אם המשבר שלכם מקורו בספק אחר – אל תמהרו להאשימו אותו מול התקשורת לפני שדיברתם – יכול להיות שזה לא ישתלם לכם כפי שאתם מניחים. איש יחסי הציבור שלכם אמנם חושב על תקשורת  אך זה לא אומר שברירת המחדל היא שימוש מיידי בזו. זכרו גם למי אתם מדברים, ללקוחות הקצה? לבעלי המניות? לספקים? האם דווקא שווה לכם לספוג עבור מישהו אחר? אולי התועלת תהיה גדולה מהנזק? במשחק סכום אפס – אין מנצחים.

יחסים – זו המילה הדומיננטית ביחסי ציבור 

והנה טיפ אחרון , בחייאת – תהיו בני אדם. זוכרים את הפעם הזו שמישהו בחיים שלכם הגיע ואמר לכם "סליחה, טעיתי". היה נעים לשמוע את זה? יותר קל לסלוח למישהו שמתפשט מולכם במילותיו וקצת פחות נעים להמשיך להכות אותו. אז, אם הנזק שלכם לא יצר תחלואה סיכן חיים או גרם לאנשים לאבד את כל חסכונותיהם – קחו בפרופורציות את הדברים. אמנם, כל מקרה לגופו אך "סליחה טעיתי" יכול להרוג משבר הרבה לפני שהוא התעצם.

חושבים אחרת ממני? אש אתם. אנא טרחו לכתוב נימוק וטיעון רגע לפני שאתם מעדכנים אותי כמה אני טועה. יש נושאים שנמצאים בדמכם ואני חייב לכתוב עליהם? עדכנו אותי, אולי אעשה זאת. אני הייתי תמיר האס, ולכם – המון בהצלחה! יאללה בי.

 

תמיר האס הוא מנכ"ל תמיר האס יחסי ציבור ואסטרטגיה תקשורתית

טורים ומאמרים

הכירו את עמית שמש, מנהל פיתוח עסקי באגן תעשיות  

פורסם

ב-

אני במשפט – איש קריאטיב במקור, אדם חושב ויזם. אוהב את העבודה שלי, אוהב חידושים טכנולוגיים ויוזמות פורצות דרך.

איך הגעתי לעולם השיווק?
אני בוגר תואר ראשון בתקשורת ומנהל עסקים. התגלגלתי ממש במקרה אחרי התואר לעבודה כסטאג'ר בעיתון הארץ באנגלית ומשם לעולמות ניהול השיווק והמכירות בעיתון. זה היה האתגר המשמעותי הראשון שלי בתחום, למדתי מהר מאד מאנשים מוכשרים ונזרקתי למים עמוקים כמעט מיד.  אני חושב שזו הייתה תקופה מאד טובה ללמידה וחממה מעולה.

מהו המהלך השיווקי המשמעותי שהובלתי לאחרונה?

המהלך המשמעותי האחרון שלי עדיין בעיצומו. החברה שלי עוברת טרנספורמציה מטורפת מעולם ניהול הדאטה בעולמות הדפוס הדיגיטלי והדיוור הישיר לעולם האיקומרס, הלוגיסטיקה והאוטומציה. הצלחנו לייצר פתרון ייחודי שלא נראה כמותו בעולם. פתרון אוטומטי, לוגיסטי הכולל שירות מלא למנהלי אתרי איקומרס. משלב התממשקות עם אתר האיקומרס דרך פתרון שליטה וניהול למנהלי האתר, הכולל בתוכו ניהול מלאי אונליין וניהול הזמנות. ועד לליקוט אוטומטי רובוטי של הזמנות אינטרנטיות, אריזה אוטומטית רובוטית ושילוח. כל התהליך מרגע ההזמנה באתר ועד ליציאה למשלוח של קרטון שמודפס פרסונלי יקח פחות מ 5 דקות להזמנה כולל הכל!

זו מהפיכה אמיתית שנותנת לבעלי האתרים יכולת לתקשר פרסונלית ב last Mile ולספק כמויות עצומות של הזמנות כמעט ללא מגע יד אדם. לדוגמא: הדפסת שם, תמונה והקדשה אישית על גבי קופסת ההזמנה. המהלך השיווקי תדמיתי כולל בתוכו השקעה עצומה בתשתיות, בתוכנה בפרסום ובשיווק. בקרוב נבצע את ההשקה של המותג החדש שאנחנו בונים והוא יבצע שינוי משמעותי בתחום האיקומרס.

לקוחות שלנו בשנים האחרונות מבינים שעולם האיקומרס כפי שהוא מתנהל היום בצורה ידנית בתוך החברות או באמצעות אוטומציה חלקית באמצעות גורמים שלישיים כבר לא מספיקה בכדי לענות על כמויות ההזמנות. כמו כן לא ניתן היום בארץ או בחו"ל שום מענה שיווקי אמיתי ופרסונלי לתחום האריזות. האינפורמציה היחידה המופיעה על אריזות היא שם וכתובת הלקוח. במחקרים שנערכו לאחרונה על ידי אקסנצ’ר Accenture וגרטנר Gartner, מהמובילות בחברות הייעוץ בעולם, נקבע כי 48% מהצרכנים צפויים לרכוש יותר במצבים בהם הם מקבלים חוויה מותאמת אישית, וכי עסקים שיקפידו על יישום מוצלח של התאמה אישית באיקומרס ייהנו מהגדלת רווחים שנתית עודפת של 15%. זה העיקרון המנחה אותנו בנתינת שירות יעיל ופרסונלי ללקוחות.

מה הוא מנהל שיווק טוב בעיני?
מנהל שיווק טוב הוא כזה שבאמצעות העבודה שלו לא יצטרכו להיות בחברה אנשי מכירות. הוא יספר את סיפור החברה ויענה על כל צרכי הלקוחות והמכירה תתבצעה באמצעות מענה אמיתי לצורך קיים.

פרגון לחברה שעושה פעילות שיווקית טובה בארץ ובחו"ל?

אני מאד אוהב את הפעילות של חברת SABON. מחנות קטנה בת"א הם התפתחו לחברה גלובלית עם 180 סניפים בכל העולם. הם משלבים בצורה טובה פעילות דיגיטל ענפה עם פעילויות משפענים, קבוצות בפייסבוק וקרוסים בין הסניפים והאתר. חברה בינלאומית שמנוהלת בסטנדרטים הגבוהים ביותר. תענוג לראות חברה ישראלית שהגיעה להישגים כאלו.

מהו שיווק דיגיטלי עבורי?

שיווק דיגיטלי הוא צורך בסיסי בחברה בעולם המודרני. החל מהדברים הקטנים ועד למהלכי שיווק מורכבים. היום רוב המהלכים קורים בדיגיטל ואם אתה לא שם אז קשה לך מאד לבשר את הבשורה.

מסר למנהלי שיווק חדשים?

אל תשכחו להנות מהדרך וללמוד כל הזמן. מנהל שיווק טוב הוא כזה שתמיד ערני למהלכים של מתחרים, מהלכים שקורים בארגון שלו עצמו ולקהל הלקוחות הפוטנציאלים. אל תחשבו שקהל הלקוחות שלכם קבוע. הוא תמיד זז ומתפתח. השתדלו להתפתח איתו ואפילו להקדים אותו עם פתרונות יעילים.

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: סנדלפור עם המאמנת אירה ויגדרוציק // עטרה בילר

פורסם

ב-

טעימות קטנות של אושר מעדן פריאות

נתחיל בחדשות הרעות, הקליפ של המאמנת אירה ויגדורצ'יק הקשוחה והשנויה במחלוקת יושב על הז'אנר של 'זינה', מ"אנחנו במפה" בכיכובו של שלום מיכאלשווילי. סאטירה עם מספר לא מבוטל של פרקים בהם מככבת 'זינה' מאמנת התעמלות הקרקע הרוסייה הקשוחה והאכזרית.

החדשות הטובות – 'זינה' של 'אנחנו במפה' נולדה בהשראת לא אחרת מאשר אירה ויגדורצ'יק הקשוחה והשנויה במחלוקת. אז כנראה שמדובר בתיקו ואפשר להתפעל מהפרסומת של סנדלפור.

סנדלפור לא הצליחה למקם את עצמה במקום מעניין מלבד השם המוזר והקשה להגייה. אולם ערכים ממשיים של הריבה או המעדן לא עברו את סף הגירוי שלנו. רק עכשיו בעזרת הקליפ שמחזיר לתודעה שלנו את אירה חסרת הרחמים, אנחנו מבינים את התפקיד של סנדלפור בחיינו – להיות טעים, מנחם ומתוק אבל יחד עם זאת, בעל פרופיל בריאותי וקלורי מספיק טוב ואף יותר מזה.

הסיפור הוא סיפור על מאמנת שאנחנו רגילים שהיא מונעת מאת המתאמנות שלה את הנאות החיים. זו הקלישאה ולסצנה הזו אנחנו נכנסים. מתעמלות צעירות, ממושמעות ומאד רזות מתעמלות אגב מונולוג של אירה על מה הופך מתעמלת להיות טובה ומתעמלת מצוינת. ההבדל, אגב, בין מתעמלת טוב למצוינת הוא, בהתאמה, 'לעבוד' ו'לעבוד קשה'.

אבל אפילו לאירה יש נקודה רכה והיא מספרת לנו שגם למתעמלות מגיע פינוק אולם כאן היא נכנסת לרשימה מפורטת ומגרה במיוחד של כל הדברים האסורים. לי זה עשה חשק וכנראה שזו הכוונה. על דרך השלילה אנחנו למדים שלמתעמלות אסור שוקולד, סוכריות, שמרים, פבלובה, מלבי עם ורדים, מלבי בלי ורדים, עוגות, רוגלעך, מעמול. לאורך כל הנאום הארוך, הפחמימתי והמפורט הזה אנחנו עדים לתרגילי התעמלות מדוקדקים שהילדות מבצעות כשאירה צועדת כמו מפקדת סמכותית באולם ההתעמלות ונואמת.

"מה נשאר?" שואל את אירה הקריין והיא יורה "למה אתה שלילי?" ואגב שליפה של צלוחית סנדלפור קובעת: "יש סנדלפור ממאה אחוז פרי ללא תוספת סוכר לבן, חום, בז' אוף וייט. את זה אני מרשה!.

אז נכון שברור שמדובר בפרסומת אבל הכפייתיות של אירה שלא מסוגלת שלא להיכנס לרשימות של צבעי סוכר, שומרת שנחייך. דבר המפרסם עולה ומבטיח 'מאה אחוז פריאות', גג נחמד שמחבר בין הפרי לבריאות. 'אילונה!' שואגת אירה כשהיא רואה אותה אוכלת סנדלפור אדום שנראה כמו תות. אנחנו מפחדים שאירה תשתלח בה אבל היא שולפת סנדלפור צהבהב ומציעה לה "משמש". ואנחנו נרגעים.

הסיפור של מאמנת שנחשבת קשוחה על סף אכזרית, יחד עם מעדן שנתפס משמין ומלא סוכר, מאפשר לעשות את ה"הפרעה" הנחוצה כדי שנשנה את תפיסותינו ונראה את סנדלפור כמשהו שונה בתכלית מכל הריבות והמעדנים רווי הסוכר והחומרים המלאכותיים.

זה לא מספיק להרצות על תכולה ורכיבים, זה חייב להתלבש על סיפור שמאפשר לנו להתחבר לזה כחלק מהעלילה, ולייחס לו את המסקנות שנדמה לנו שאנחנו הסקנו.

מקוה שסנדלפור הבא יישב על פורמט דומה. אולי פרק שני במעללי אירה. אולי דמות תואמת אירה רק מעולם אחר. אבל לטעמי המותג עלה על מסלול נכון ואני מקוה שלא יירד ממנו.

 

עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים שפועלת על פי מודל הנרטיב. עטרה מחברת את נרטיב המותג עבור ארגונים וחברות מכל סוג, והוא משמש אותם לטפח מערכות יחסים מניבות עם קהלי היעד.

 

 

 

המשך קריאה

הסיפור שמאחורי המותג

הסיפור מאחורי המותג: אתגרי חומת התשלום באתרי תוכן // מיכל לוצקי, גלובס

פורסם

ב-

צילום: יח"צ

התלבטתי רבות אם לשתף אתכם בתובנות שלי סביב "חומת התשלום" של גלובס, מהלך חדש שזינקתי לתוכו לאחרונה מתפקיד סמנכ"ל דיגיטל ופיתוח עסקי ב"רשת". רצו הגורל ואלוהי הקריירה ויצא שבשבוע הראשון (הרשמי) שלי בגלובס, עלינו עם "חומת רישום" – שזה, אם תרצו, האחות הקטנה של "חומת תשלום" וצעד משמעותי במודל עסקי שאומר: התוכן שווה כסף, או במילים שלנו: למילים יש ערך.

למה התלבטתי? כי זה די לשים את עצמי בקו האש, בעיצומו של קרב. הקרב הוא על צדקת הדרך – האם תוכן שווה כסף? כן, גם בעולם שבו אנחנו כבר רגילים לשלם על תוכן שאנחנו צורכים, לא מעט צורחים על זה שהם משלמים על תוכן.

התוצאות בשטח עודדו: תוך יומיים היו אלפי נרשמים ולא מעט צדיקים שהחליטו לשלם מראש, אבל זה לווה בכמה עשרות תגובות נוסח "בחיים לא אשלם לכם", "אתם שמאלנים", "אתם ימניים", "המוצר לא מספיק רחב" ועוד. במקום השני בדירוג "לוצקי" זכתה התגובה: "במילה אחת ז'", ובמקום הראשון: "אשלם לכם כשהעיתון יפסיק להיות פמיניסטי". אני מניחה שמו"ל ממין זכר היה מספק את כותב התגובה, אבל נניח לזה כעת.

בקיצור, מכיוון שאני מרגישה שאנחנו במרחב מקצועי בטוח פה בקבוצה, ומתוך תקווה שנשמור את הדיון שייפתח פה ענייני, אני רוצה לשתף אתכם בתובנות שלי סביב חומת התשלום, בעיקר מניסיוני התיאורטי והמעשי עד כה:

הערך שהקוראים מקבלים הרבה יותר גדול, מכמה סיבות:

התוכן משובח יותר
גם גוף תוכן שהיה מחוייב לרמה גבוהה של תכנים, אוטומטית מתאמץ יותר להצדיק את התשלום של כל מי שצורך אותו. חומת תשלום אמורה לעודד סיפורים חדים יותר ותוכן טוב יותר. אנשים לא ישלמו על תוכן לא ראוי, על פרסומת נטו, או על כל סיפור על ביבי שהם יכולים למצוא במיליון ואחד אתרים אחרים בפיד האישי שלהם בפייסבוק. ניתן למנות דוגמאות רבות בעולם כמו כל תוכן של HBO, התכנים של FT וכדומה.

אנחנו בגלובס הכנו את התוכן בשנתיים האחרונות לקראת חומת התשלום, בגיוון דעות, בהורדות דעות שהוצגו כעובדות וביצירת תוכן ערכי. מתוך רצון ליצירת תקשורת אמינה ושקופה.

פרסומות יותר פרסונאליות ומטורגטות
התכנים הפרסומיים יצטרכו להיות חדים יותר ופרסונאליים יותר – ומתוך כך יצרו ערך רב יותר גם לקוראים וגם למפרסמים. חומת תשלום צפויה להביא למפרסמים קהל מותאם וברור, אחד הדברים הנדירים ביותר ברשת. אמנם אתרים רבים מתהדרים בנוצות הדמוגרפיה המופלאה שלהם, אולם נתונים אלו בנויים לרוב על סטטיסטיקות וסקרים. חומת תשלום הופכת את הדברים להרבה יותר ברורים וחדים.

מנויי הפרינט הופכים לקהילה מובחנת
חומת תשלום באה ליצור למנויי הפרינט ערך גבוה יותר ממה שקיבלו עד היום, כיוון שאותו תוכן עליו שילמו עד היום, ניתן ללא תשלום אונליין.

חוויית משתמש משופרת ושאיפה לחדשנות
חומת תשלום תחייב שיפור חוויות המשתמש, חדשנות וחשיבת יוזר עמוקה יותר. לא עוד באנרים קופצים מכל עבר שקשה מאוד להבין היכן לסגור, חוויה נקייה יותר שגם נותנת ערך גבוה פר כלי פרסום שנבחר בקפידה.

הערך לגלובס משמעותי יותר, מכמה סיבות:

נוצרה הזדמנות להעמקת מערכת יחסים ארוכת טווח עם קהל נאמן
חומת תשלום צפויה להפוך את הקהל לנאמן יותר. זה נכון שגם היום אנשים צורכים את התוכן שלהם במגוון רחב של אתרים וכמובן ברשתות, אבל תשלום על תוכן יוצר ציפייה לקבל תמורה "בעד האגרה" וככל שההבטחה הזו מתקיימת, מעמיקה מערכת היחסים עם המותג.

שיח דו צדדי חדש
המהלך ילווה ביצירת הזדמנויות לשיח עם הלקוחות, בין אם באתר, במייל ובין אם פנים מול פנים. האינטראקציות הללו יאפשרו לנו הבנה טובה יותר של הצרכים, המוצרים העתידיים והכוונה טובה יותר של התוכן והפרסום.

הטמעת תהליכי קבלת החלטות מבוססי דאטה
חומת תשלום תחייב את הארגון לעבור לעבודה על בסיס דאטה ולדייק את המוצר והתוכן על בסיס נתונים. כל היפותזה תיבחן ותיבדק מול נתונים, סקרים ושיחות עם לקוחות ותהווה אבן דרך לשיפור מתמיד.

הזדמנויות צמיחה
חומת תשלום היא צעד אחד קטן לקראת תהליך גדול בשינוי המהות הארגונית, מעבר לחשיבת e-commerce  – ומשם להחדרת מוצרים נוספים שמתאימים לקהל ועד להגשמת החזון שלנו ליצירת market place המותאם ומעשיר את הידע של הקהלים שלנו.

למילים יש ערך
חומת תשלום תיתן ערך לעבודה שלנו, למילים שלנו, לכתבות ולכתבים שלנו – ואנחנו בתמורה נצטרך לייצר תוכן אמין שיעזור לקוראים בקבלת החלטות חכמות, ללא הטיות, שיוצר השראה מדויקת ורלוונטית לאנשים שנותנים לנו דקות של חסד להתארח בחייהם.

אז תודה לכל מי שצועדת וצועד איתנו בדרך. אני יודעת שיש הרבה מאוד חסרונות לחומת תשלום, אבל יש גם כמה יתרונות והיה לי חשוב להאיר עליהן בזרקור קטן. אני יודעת שגם לנו יש עוד דרך ללכת, לשפר ולהרחיב, אבל כל מי שתמך בנו השבוע, אני מניחה שיצא מנקודת הנחה שאנחנו בדרך הנכונה.

המשך קריאה

אירועים

ניתוח קמפיין: משפחת המורים (ארגון המורים) // עטרה בילר

פורסם

ב-

משפחת המורים (ארגון המורים)

אחרי שהתענגנו מיכולת המשחק של שני כהן בדמויות רבות שגילמה הן ב'ארץ נהדרת' והן כמזכירתו המטומטמת והמצחיקה של "שוקה" בפרסומות לביטוח ישיר, אנחנו מבינים שבגלגול הקודם שלה היא הייתה מורה. קביעה זו נאמרת למרות שהיא יודעת להיות פריחה, מזכירה מפונפנת וטפשה, מקפלת חולצות שלועסת מסטיק ואשתו של יעקב (ירון ברלד) שיושב בתחתונים מול הטלוויזיה וצועק "זה לא נכון !זה לא נכון! מי הוא חושב שהוא – אלן דילון?". מסתבר שעמוק עמוק ב DNA  הגנטי שלה, שני כהן היא מורה בבית ספר. מהרגע שהיא מתחילה לדבר כמו מורה ומתמסרת לקלישאות ששמורות אך ורק למורות, אנחנו לגמרי שלה.

בשני הקליפים מציגה שני את ההטבות שארגון המורים מעניק לחבריו אבל היא לא מסוגלת להשתחרר מדיבור "מורי". לטעמי מדובר בפטנט נצחי. אפשר להמשיך את הקונספט הזה לנצח ולא להפסיק לצחוק.

"תשמרי לי את התיון" היא מבקשת בפתיחת הקליפ הראשון ואנחנו מתעלפים כי התה הוא משקה הדגל של המורים גם אם זה כבר מזמן לא תה אלא קפה. התה של המורות הוא אייקוני. נעבור לתסרוקת של שני המורה. קארה שמרני עם טאץ' כחלחל. צירוף של 'מורתיות' מסורתית יחד עם נגיעה פתטית להיראות אופנתית ואולי, בקטנה, להתנחמד נוכח התלמידים. זוהי בדיוק התסרוקת שאת חושבת שאת שיא הסטייל אבל כולם מבינים שאת "פסה" ובתוך העדר…

אשתדל להתאפק מלחזור על כל קלישאות הקליפ המעולות אבל אזכיר כמה. 'מה, זה ג'ונגל' מתייחס גם להטבה ממשית בחו"ל, אבל גם למטבע הלשון המורתי השגור. "למה בהתפרצות" – כשהיא מטיילת על רקע הר געש. כל מה שהמורה, שני כהן, עושה מעורר חשק ומסמל הטבה ממשית של ארגון המורים. אבל כמו מורה – היא לא יודעת ליהנות כי היא כל הזמן בתפקיד הנוזף והמחנך וזה מושלם.

מורות שכחו לדבר 'רגיל'. "ככה את יושבת גם בבית?" היא שואלת את חברתה לחוג יוגה שיושבת ישיבת לוטוס, וכשהיא עונה לה 'כן' פוקדת עליה שני "קומי!" – פקודה שאין אדם במדינה שלא שמע אותה על בשרו או על שכנו לספסל הלימודים (שכלל אינו ספסל אבל אנו עוסקים בקלישאות וזה כיף).

ההטבות הממשיות כוללות ייעוץ משפטי, תרופות, הלוואות בריביות אפסיות לקניית רכב, משכנתא לקנית דירה , משקפיים. ועוד. 'אני לא רוצה לשמוע הגה' אומרת שני לאיש המכירות של המכוניות כשהוא מדבר על הגה כוח. 'יש לי עיניים בגב' – בבדיקת ראייה כשהיא מסתכלת לכיוון הלא נכון ולוח האותיות מאחורי גבה. 'אנחנו לא נתחיל עד שלא תהיה פה דממה' לאיש מקצוע שקודח בקיר הבית. כמובן שהיא מחרימה לו את המקדח וממלמלת 'אתה תקבל את זה בסוף השנה'. והבוננזה: "לא, אני רוצה לראות עוד אצבעות" למניקוריסטית שעשתה לה ציפורניים.

כולנו אוהבים לצטט את הקלישאות שלא משתנות עם השנים ורק מתבססות יותר ויותר בזיכרון הקולקטיבי. אגב "הצלצול הוא רק בשבילי" בלט בחסרונו. אחד הטובים בעיני הוא "אתה הסנגור שלו?" – זה מה שמורות אומרות לילדים שמסבירים את התנהגות החבר ומגנים עליו. אלא שההטבה הממשית היא באמת ייעוץ משפטי.

איך הדבר הזה לא משתנה לא חשוב באיזו שנה או אזור בארץ מדובר! האסטרטגיה של מורים שלא מצליחים לבקוע מחוץ לקליפת ה'מורתיות' שלהם מעולה, מגבשת (את כולנו בכל גיל ומקום) ומצחיקה במיוחד כאשר זו משמשת פלטפורמה להצגה של הטבות שוות במיוחד ומעוררות קנאה בקרב כל מי שאיננו מורה (והשתוקקות להיות מורה בקרב מי שכן).

אז אם עוד לא הצטרפתם לארגון באמת "קומו". אני קמתי וכלום לא קרה כי מורה לא הייתי וכפי הנראה שכבר לא אהיה אבל אף פעם לא מאוחר לחלום. ואפרופו לחלום "איפה הראש שלך? מזל שהרגליים על האדמה" היה המשפט שהייתי רגילה לשמוע. הביאו את המשפטים, בואו נעשה אוסף ונעשה מהם מדורה בל"ג בעומר. מי תורן? שינקה את הלוח.

 

עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים שפועלת על פי מודל הנרטיב. עטרה מחברת את נרטיב המותג עבור ארגונים וחברות מכל סוג, והוא משמש אותם לטפח מערכות יחסים מניבות עם קהלי היעד.

המשך קריאה

פופולארים לאחרונה

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA