האסטרטגיה של קרייזי ליין מתמודדת עם שוק קשוח הולך ומצטופף. קשה מאד לבלוט ולהיות משמעותי, במיוחד כאשר המותג מתויק בתודעה הקולקטיבית במקום נינוח ומנומנם לצד עוד כמה וכמה מותגים וותיקים לנשים, איך לומר, שהן גם וותיקות.
כשאישה עוברת ברחוב או בקניון ורואה ׳קרייזי ליין׳ היא תוהה אם מי שמוזמנת לתוכה היא אישה שהיא יותר מלאה או יותר מבוגרת. או גם וגם…
כשבכל רגע ורגע נולד מותג אופנה אונליין שמציע מחירים מצחיקים באיכות מפתיעה, נשאלת השאלה למה לי להיכנס לקרייזי ליין ויותר מזה, אם כבר מצאתי משהו ללבוש שם – איך מסתירים את התווית המביכה?
במקום להטיח בנו קלישאות חלולות שמתלהמות ומתלהבות מהמותג באופן לא אמין, במקום להתנצל או לעגל פינות, נוגע הקמפיין הנוכחי ישירות בנקודת הכאב בלי רחמים, אבל מצליח לעורר בנו חשק לקרייזי ליין.
מישהי יפה, אבל לא יפה מדי ולא צעירה מדי, מגיעה לפגישה עם חברה. החברה היא typecast של רכילאית שאכפת לה מה חושבים עליה, ולכן לא תתפסו אותה לובשת את המותג הלא ׳נכון׳.
אחרי שהיא מתלהבת מאיך שחברתה נראית ולבושה. אחר כך מגיע המחווה המוכר והידוע – היא מבקשת לראות את התווית בגב הצווארון.
׳די, נו!׳ היא שואגת וזה הכל. לא צריך יותר מזה.
אנחנו מבינים שמשהו השתבש אצלה בסולם הערכים. הצלחנו להפתיע אותה. היא, שמה שמדבר אליה זה סטייל, כסף, ובעיקר להיות בעניינים. היא שקשה לה לפרגן. אותה היא מתלהבת ומודה שהופתעה.
ניפוץ הדימוי המקובע שיש לנו על קרייזי ליין מתנפץ לטובת דימוי חדש. לצד החברה הקנאית, ברור לנו, הצופים, שמה שחשבנו על קרייזי ליין עד אותו רגע התבטל ויש קרייזי ליין חדשה.
הסרטונים מעוררים זיקה וסקרנות למדוד ולקנות את הבגדים. ואם חשבתי לרגע שהרעיון ש ׳די, נו!׳ יהפוך למטבע לשון הוא רעיון שלי, צריך לצפות ב making of של הפרסומת להבין שחשבנו על זה קודם.
״די, נו״ מגלם פליאה, קלאש של שתי עמדות מנוגדות, כעס על כך שלא תמיד יש לנו שליטה על מה שקורה בעולם, ספקנות שהפכה לוודאות, הודאה בטעות שטעינו. זה בדיוק מה שמותג כמו קרייזי ליין צריך. אנשים שתופסים את הראש ומגלים שחיו בשקר. אין מדויק מזה. להתלהב יותר מדי או לנהוג כאילו תמיד משלנו בפסגה – שני הקצוות אינם אותנטיים ומה שלא אותנטי אינו עסקי. הנרטיב שאומר לנו שכנראה אנחנו אלה שטעינו – הוא מה שעשוי לשנות את גורל הרשת. כמובן בתנאי שהרשת תדאג שמה שיפגוש הקונה בנקודות מכירה יהיה בהתאם…
