לאן שלא זורקים אבן, פוגעים בפרסומת למכונית חשמלית. ורוב הסיכויים שהפרסומת תדבר על קדמה, טכנולוגיה פורצת דרך ופיצ׳רים כמו מרחב פנימי, גימור, ועוד perks שמעלים את נחשקותו של הרכב בעיני הצרכן.
עבור מי שלא עושה בזה הרגע שופינג של רכב בכלל ורכב חשמלי בפרט, זה הכל נראה כמו פרסומת אחת גדולה לדבר הזה ששמו רכב חשמלי.
בולטת על רקע הפרסומות לרכבים חשמליים הפרסומת לצ׳רי (Chery) שרצה כבר זמן מה והספיקה כבר לרדת ולעלות שוב. נער צעיר שברור שזה עתה קיבל רישיון נהיגה, וגם ברור שעוד לא הספיק להיות מאוהב הוא גיבור הפרסומת. הוא פונה לצ׳רי באפליקציית השיח (שאינה חדשה ומזכירה את סירי) ושואל אותה שאלה רגשית לחלוטין. ״מה זה אומר להיות מאוהב?״. ״אני מקשיבה״ עונה הקול הנשי, ואומרת לו שלהיות מאוהב זה מחשמל וכל החושים מתעוררים. ״צ׳רי״ פונה אליה הנהג ״אני פה״ היא עונה. ״אני חושב שאני מאוהב״ אומר הגיבור שלנו. אחותו היותר קטנה הישובה בספסל האחורי מגלגלת עיניים בבוז. האח הגדול שלה שוב מביך אותה עם סוגיות ההתבגרות ההורמונלית שלו.
הקריין מפרט את הדגם הספציפי ומוסיף ״סופסוף חשמלית להתאהב בה״.
מהתחלה אני אוהבת את הפרסומת הזו כי היא מטפלת בדימוי הקר והטכני של רכבים חשמליים. הם כולם עשו קפיצה טכנולוגית משמעותית יחסית לרכב הממונע דלק. הם כולם מעוצבים ברוח העתידנות, עם שפת עיצוב חדשנית, זוויתית יותר, רובוטית יותר. במקום שזה יהווה שיבוש על הסטטוס קוו, זה הפך בין לילה לסטטוס קוו עצמו. אולי טסלה הייתה יכולה ליהנות מהיתרון הזה לאורך השנים הבודדות שכיכבה לבדה על הכבישים כאייקון של פריצת דרך, אבל כיום כדי לתפוס מקום שונה ומשמעותי במוח השוק צריך לספר סיפור, וזו עובדה ישנה מאוד. הסיפור של צ׳רי אומר לנו שאינטימיות נוצרת במקומות הכי לא צפויים. הפלירט בין הנהג הצעיר למכונית הנשית וה׳מנוסה׳ ממנו מעורר אסוציאציות ושולח אותנו להאמין שאפשר לפתח מערכת יחסים אישית עם מכונית ואפילו להתאהב בה. האחות הצינית מוסיפה לאמינות הסיטואציה ושומרת על דריסת רגל במציאות: אנחנו בני אדם עם סביבה ששופטת אותנו ולא רק מפרגנת לנו.
אז אם אתם לא בדיוק במסע סגירת עסקה על חשמלית, יש סיכוי שצ׳רי הותירה אימפקט במוחכם ותויקה בזיכרון הרגשי שלכם. כי אצלי יש צ׳רי ויש כל השאר. והשאר לצערי זה מכוניות ממונעות בנזין שעושות אההן אההן כשדורכים על דוושת הגז.
