בניגוד לרוב הגורף של האינפוטים בנוגע להתחממות כדור הארץ, פה יש מהלך שווה מחשבה שלכאורה תמיד הסתתר לנו מתחת לאף ומשום מה – הורם רק עתה מהרצפה.
קמפיין של האו״ם, ליתר דיוק של ה United Nation Development Program שנעשה לקראת ועידת האקלים COP26 מציג את פרנקי הדינוזאור (Frankie the Dino) בנאום חוצב להבות מול מליאת האומות המאוחדות.
לפני שנספר את עלילת הקליפ נאמר שהמהלך נשען לא רק על קליפ בודד אלא על דיבובו לשפות רבות, על הנכחה ברשתות החברתיות ובניית נכס דיגיטלי משמעותי ואימפקטיבי.
מקורי באנגלית
בדיבוב לעברית (גורי אלפי)
למשל, בטוויטר יש לנו את הדף של פרנקי הדינוזאור שלמעשה ייסד מעין תנועה נגד הבחירה להיכחד. לתנועה של פרנקי קוראים don’t choose extinction וכבר בכותרת אנחנו מתחילים להבין את שני הערכים העקרוניים של התחממותו ושל הצלתו של כדור הארץ. האחד –הכחדת המין האנושי, ולא גרם פחות מזה. השני – זוהי בחירה, לא גורל.
פרנקי מתפרץ למליאת האומות המאוחדות בסצנה שנראית כלקוחה מז׳אנר סרטי פארק היורה של שפילברג. לא ברור לנו במשך שניות ארוכות מה פשר הפלישה של היצור הקדמוני הזה, וברירת המחדל היא לחשוש מפני קטסטרופה עוינת. ברגע האמת, כשנדמה לנו שהלך עלינו והייצור עומד לטרוף את איש הביטחון בדרך לפודיום, חל השינוי. אתה בסדר? הוא שואל אותו ומאותו רגע מתנהג בצורה ידידותית, מסדר לעצמו את המיקרופון אגב השמעת פידבק צורמני, ומתחיל לנאום. השורה התחתונה – להם, לדינוזאורים לא הייתה שום ברירה כי מטאור/ אסטרואיד חיסל אותם במכה ניצחת. אנחנו מבינים שפרנקי הוא השורד האחרון מעידן הדינוזאורים. אבל אתם? מתריס פרנקי. אתם מכחידים את עצמכם במו ידיכם. אתם בוחרים להיכחד ואין לכם תרוץ. באותה נשימה ברור לכולנו שאפשר לבחור שלא להיכחד.
הנאום של פרנקי שזור שנינויות ״להכחיד את עצמכם זה הדבר הכי מגוחך ששמעתי בשבעים מיליון שנים האחרונות״.
פרנקי משווה את ההוצאה הפנומנלית של ממשלות העולם על דלקים מאובנים לתמיכה במטאורים ענקיים, בתקופתו כלומר בתקופה בה שגשג המין שלו – הדינוזאורים. זה נשמע מגוחך והתאבדותי וזו הפואנטה של פרנקי. אנחנו מתאבדים בלי שאנחנו מוכנים להודות בך.
פרנקי משרטט בכמה מלים את האבסורד בו כולנו חיים. האבסורד בהחלטות הכספיות שלנו. והוא מציע לנו ׳רעיון פרוע׳ – לא לבחור להיכחד.
בשורה התחתונה, מתוך אין ספור נתונים, גרפים, קליפים על מחזור, והטפות מוסר שכולנו נחשפים אליהם יום יום, נאום קצר (הקליפ כולו 2 וחצי דקות) של דינוזאור ששרד מעמיד אותנו על חוד ברור – או שנמשיך להיכחד, או שננצל את חלון ההזדמנויות האחרון בהחלט ונבחר שלא.
זה עכשיו או לעולם לו אומרת הסיסמה, ובאנגלית זה נשמע עוד יותר אייקוני It’s now or never.
הקריאה לפעולה היא להצטרף לאותה תנועה הקרויה don’tchooseextinction.com ואני נותרת פעורת פה. למה חיכינו עד שהדבר הצלול והברור הזה חדר לעולמנו?
מה שיפה באתר התנועה זה הכניסה לתירוצים שאנחנו נאחזים בהם כמו למשל ״התחממות כדור הארץ היא תופעה טבעית״. דהיינו – הקונספט חד ומדויק – יש לנו מלא תירוצים שכולם מסירים מעצמינו אחריות ומטילים אותה על נסיבות של force majeure. בכך אנחנו הופכים מאחראים לקרבנות ומשם אפשר להמשיך להשמיד את עצמינו כי זה לא אנחנו.
בדף הטוויטר מייצר פרנקי סצנות כפופות לנרטיב הבחירה בהשמדה עצמית שהופכות את המהלך למעניין ולא מונוטוני, ובעיקר מזמין למחשבה ולשיח. מלבד הקליפ עצמו מופיעים תכנים משיקים כמו למשל NFT של איורי הקופים המפורסמים שם תוהה פרנקי מה יהיה שווה נכס דיגיטלי אם האנושות לא תתקיים יותר. גם אספקת השוקולד תקרוס יחד עם האנושות סביב 2050, שקיות הפלסטיק יוצאות מהאופנה וכדאי לאחסן את הדברים בקייס של גיטרה. זה גם אקולוגי וזה גם משווה לנו מראה של רוק סטאר ועוד ועוד ועוד. פרנקי פה כדי להישאר ולא לעקוץ ולהיעלם. מה שיפה במהלך זה שמצד אחד הוא דמיוני אבל הוא איננו מטאפורה. נכון, אין יותר דינוזאורים אבל הם היו. הם אינם פרי הדמיון ואנחנו ניעלם בדיוק כמותם אם לא נעשה משהו. המחשבה שבעוד כמה עשרות מילוני שנים כמה חומצות אמינו יתחילו לפתח מין חדש שעבורו האנושות תהיה ״דינוזאור״ אותי מפחידה.
האם נישאר כדי לקבל מפרנקי עוד נתונים ותכנים ולהשתלב בשיח?
זה תלוי רק בנו.
אהבתי מאד והתביישתי שביקשתי עוד שקית בחנות. זה לא מצחיק. אז לפני שאצטרף גם אני למטיפי המוסר שרק אוטמים את כולם, אומר דבר אחד – אני רוצה לבחור לא להיכחד. מפונק ומוזר אני יודעת. אבל כזו אני.
בונוס: קראו את ספר הילדים לא על איך החיים נוצרו אלא על איך אפשר להציל אותם. תראו כמה מקפיד המהלך להגיע לכל פינה במיוחד לדורות החדשים שאפשר אולי לקוות שייגמלו מהרגלים כפייתיים כמו פלסטיק וחד פעמי וצפונה מזה.
בהיכרות עם הנתונים ובהכנת הטור הזה עזרו לי להכיר ולהבין: שירלי קנטור, ליבי טישלר, אילן צינמן, גבי גולדמן ממיזם האו״ם, והגדולה מכולם מירי דליצקי – לכם התודה.
עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים. היא עושה שימוש במודל הנרטיב במטרה לאתר את התפקיד הייחודי של המותג, ולתרגם את יתרונו האסטרטגי לכדי כלי ניהולי אפקטיבי, כזה שמטפח זיקה בקרב השוק, בונה מערכת יחסים מניבה עם קהלי היעד ומאפשר החזר על ההשקעה.
