עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "סנו מקסימה ילדים זה כביסה" // עטרה בילר

פורסם

ב-

'תפסיק לסלסל תתחיל לקפל' אומרת אשתו של משה פרץ, אחרי שהוא מספר לנו ש'מילא קיסריה' אבל היום שלש מכונות…
תביאו שלשה תביאו ארבע ילדים – ואגב חרוזים ראויים – מקרוני – מיניסטרוני – שר לנו הכוכב "ילדים זה כביסה, הרים של כביסה".

הפרסומת היא לסנו מקסימה עם אפקט הז'וול להסרת כתמים קשים, ופרץ ממשיך את שיר הברירה הטבעית רק עם 'דבר המפרסם' – סנו מקסימה מקסימה…ואם לא הבנו די – "אין על מקסימה". כי חייבים. אתעלם מההרגל השמרני והלא – סומך – על – קהל – היעד של המותג סנו שתמיד, אבל תמיד, עסוק בסגירים וסיסמאות כדי להבטיח מטבע לשון. ומדוע אתעלם? קודם כל כי זה לא המנדט שלי ושנית, כי אולי זה כן עובד.
לענייננו – אהבתי את הפרסומת כי 'ילדים זה כביסה', שנופל על 'ילדים זה שמחה' המיתולוגי – מצחיק ורלוונטי.
א. ילדים זה באמת הרים של כביסה, והורות זוהי עבדות של קיפולים ושוב קיפולים.
ב. מקופל, אפרופו קיפולים, בתוך המשפט – שכתמים זה שמחה. הווה אומר – כל עוד הילדים אוכלים ומשחקים – כתמים זוהי ערובה לחיים ולבריאות…
ג. נעים לראות את פרץ שאיננו מצטיין בדימוי של גבר חדש – עושה ומקפל כביסה. פשוט נעים.
ד. נחמד ומרענן לקבל את סנו עם הומור עצמי בלתי דידקטי כי בעיני רק ככה, עם טוויסט של סאטירה – אפשר.

כמובן שהשימוש בשיר הברירה הטבעית ציני במיוחד כי השיר המקורי חוגג את המשפחה הגדולה ואת ריבוי הילדים, וניקיון הבית וההתמודדות הטכנית – רחוקות ממנו שנות אור. הראייה של השיר המקורי את המשפחה הגדולה חסרת אמצעי המניעה ותכנון המשפחה – רומנטית ומתרפקת. זה מה שהופך את 'ילדים זה כביסה' לעוד יותר מצחיק ולכן יותר מעניין.
ב'הרים של כביסה' יש מעט מאד רומנטיקה והרבה צחוקים וכפי שאמרנו – נוזל או אבקת כביסה זה הקלישאה העתיקה ביותר בעולם הפרסום, לצד משקאות קלים ומכוניות, ולכן כל זווית חדשה היא מבורכת וצפויה לעשות את זה עבודה.
אה, כן, וסלב, כמובן.

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "הופכים צרכנים ליצרנים גגות סולריים" רשות החשמל // עטרה בילר

פורסם

ב-

הצעת הערך ברורה.

רשות החשמל קוראת לנו לברר אם אפשר להשתכר מהצבת קולטי שמש על הגג שלנו.

מדובר במהפכת אנרגיה שכל העולם עובר. זה לא חדש. זה קצת מעניין כי מדובר בכסף אבל העולם של בואו תעשו כסף ואנחנו נראה לכם איך הוא עולם חבוט, רמוס וצפוף. 'אוקיינוס אדום'.

 

אז רשות החשמל בחרה בדרך אחרת. האסטרטגיה שננקטה מתמקדת בחיינו, האנשים. יחידי הסגולה שיש להם קורת גג. ואליהם היא פונה.

לפני שהיא מגיעה להצעת הערך ולתועלת הכלכלית, היא מוכיחה לנו, לאנשים, שהיא מכירה אותנו ויודעת דבר או שניים על חיינו.

הסרטון מתחיל בדיוק בזה.

אנחנו רואים תקריב של גג ישן, מרזב מחליד ואנטנה – הסממן הבולט ביותר של גגות ישראליים במשך מספר לא מבוטל של עשורים. אז לכל הצעירים שבינינו – פעם לא היו צלחות קליטת טלוויזיה רב – ערוצית. היו אנטנות ואפשר למלא ספר בסיפורי קליטת טלוויזיה, אנטנה על הגג, אנטנה על המרפסת. הקריין, שיודע שהאנטנה היא נחלת העבר הולך לימים של לפני הטלוויזיה הישראלית ומספר לנו שהאנטנות עבדו כבר אז בקליטת ירדן או לבנון. כי לא היה באמת מה לראות בטלוויזיה וכשקלטנו משהו, לא חשוב באיזו שפה, זה נתן לנו תחושת חיבור למין האנושי, לא חשוב איזה.

רשות החשמל הפכה אותי ברגע לקהל שבוי. רק רצינו להגיד תודה, אומר הקריין, והוא עובר מעצם לעצם שהורגלנו למקם על גגות הבתים המשותפים. ואכן הוא מתחיל באנטנות שקלטו ירדן ולבנון, עובר לחבלי הכביסה. לספות שראו ימים יפים יותר. נכון, למי לא הייתה תקופת הסתלבט על הגג – במקום לזרוק את הספות הישנות יצרנו "זולות" וזה סיפק לנו תחושת מרחב וחופש בעולם של דירות צפופות שאת החדר של הילד יצרנו מלסגור מרפסת. כדי לפרוט עוד יותר על נימי הנוסטלגיה מודה הקריין לשקי הבטון ולמרצפות השבורות שאיזה קבלן הבטיח להוריד למטה. מפתיע אך עם זה מדויק. וגם לאיזה פסל שמסתבר שאולי אלו בובות חלון ראווה מאופסנות על הגג. ולנו די ברור שהן מספרות סיפור על חנות בגדים שנסגרה. עוד גוון למצוקה הכלכלית. ברור לנו שאנחנו אומרים תודה לכל מה שאכלס את הגגות שלנו במשך רוב חיינו – תודה כי צריך להיפרד, וצריך להיפרד כי משהו גדול עומד לקרות לנו.

אז רגע לפני המשהו הגדול, התרגשתי מהתובנה. נכון. כל מי שחי במדינה במשך ה 30 -40-50 שנה האחרונות יודע שהגג שימש אותנו כמחסן, כמרפסת, כבריחה מהצפיפות, כתוספת שטח מחייה, כי מי שאין לו וילה צמודת קרקע זקוק לכל סנטימטר רבוע כדי לחיות קצת יותר טוב.

בשלב הזה ברור לנו שהקליפ פונה לרוב הציבור שחי על הגרוש ושהיה יכול ליהנות מעוד קצת רווחה כלכלית, רואה אותו ואת חייו ואת הכאב שלו.

שם, בנקודה הזו בדיוק, מציע הקליפ שנפנה את הגגות המוזרים שיצרנו ונצטרף למהפכת הגגות הסולאריים.

על כל גג פנוי ניתן להתקין פאנלים סולאריים ולהרוויח מזה כסף.

ואם לא די בכך, מעניק לנו הקריין את סיבת המהלך: הופכים צרכנים ליצרנים.

חזק, פשוט, וכמעט, אם יורשה, נקמני.

נקמת הרוב שחי בעשירונים הבינוניים.

עד כה שרדנו את הצפיפות ואת יוקר המחייה. מי אם לא הגג יספר את סיפורנו?

אז מעתה אפשר להפוך את היוצרות ולעשות כסף בזמן שאנחנו עושים דברים אחרים. ומי יודע, אולי נוכל לעשות פחות וליהנות יותר?

באתר של רשות החשמל אנחנו מוזמנים לבדוק כמה הגג שלנו שווה.

בי זה נגע, אותי זה שכנע.

 

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "אז איפה איפה הם – גולדסטאר" // עטרה בילר

פורסם

ב-

הרבה מאד כבר נאמר על הפרסומת הזו.

שהיא מדירה את הגבר החדש המטרוסקסואל.

שהיא מדירה את האישה החדשה שחושקת בגבר החדש.

שהיא מבססת את המאצ'ו השובניסטי.

עד כאן אבקש – דקה דומיה לזכר ההומור.

הומור, זוכרים? הדבר הזה שמאפשר לצחוק ממה שבדרך כלל לא צוחקים? התרופה היחידה בעולם לכל מה שקשה לנו לקבל וכל מה שלא זורם או שאנחנו לא זורמים אתו.

אז קודם כל – הפרסומת מצדיעה ללגיטימציה לצחוק מעצמינו ונכון, היא צוחקת מהגבר החדש, כי כשהגבר החדש מגזים, הוא מצחיק. אבל היא צוחקת גם מהגבר הישן, הפרימיטיבי והיא צוחקת גם מהאישה שלא מסוגלת להתקדם ומתגעגעת לג'יין – הנקבה המתמסרת של טרזן.

 

שנית, בואו נצדיע לעקביות. גולדסטאר נולדה לתוך השוביניזם הגברי. היא מעולם לא טענה ולו לרגע קט שהיא משהו אחר. גולדסטאר מעולם לא הבטיחה לנו גן של שושנים ולא, היא לא מועמדת להוביל לא את השדולה הפמיניסטית, לא את ויצ"ו וכנראה גם לא את #metoo.

מאידך, יש מעט מאד מותגים כנים בעלי אינטגריטי שאינם מתחנפים לציבור ואינם מנסים לרצות את כולם.

האידיאולוגיה של גולדסטאר היא הגבריות הנאנדרטלית. הגבריות הפשוטה, הבסיסית. הגבר הקלישאי שאינו מבין דקויות, זה שלא התקדם, זה שנשאר מאחור עם הכדורגל והסביח והאופנועים. הגבר שלא אכפת לו לא להתקדם כי הוא לא יודע שהוא לא התקדם. זה שעוקר ברזייה כדי לשתות וקורע פרוסות סביח, כי למה ללעוס?

 

בפרשנות קורעת מצחוק שרה להקת בנות, בהנהגתה של ליהי קרנובסקי המשכנעת, את 'איפה איפה הם' שנכתב במקור לנשים עם קוקו וסרפן. הפעם הן תוהות לאן נעלמו הגברים בלי הקוקו ובלי התל אופן. בלי הלייזר והמיץ גזר. הן עורגות ומתגעגעות לגבר של פעם, אגב תיעוב מופגן לגבר החדש ("כוסונים"), ההיפסטר, שלא מצליח לשדר גרם של סקס אפיל מרוב התעסקות בטיפוח העצמי שלו, אשר מוצג בקליפ בגיחוכו, שותה ספירולינה וחרד לרצפת האגן שלו. הן שרות על הגבר של פעם שהיה אוסף אותן על אופנוע מרעיש, 'מוריד ידיים בבר' ומשחק מטקות בשתי ידיים. בקיצור – בהמה, אבל סקסי.

באותה נשימה הן מאוכזבות מהגבר החדש כי הוא איבד את זה. מרוכז בעצמו. לובש טוניקה מעל סקיני ג'ינס וזה לא מושך אותן, כי הוא לא מרים את העיניים ולא רואה את מה שהמציאות הניחה לרגליו בזמן שהוא גולש בטינדר, ולא קולט שהבחורה מולו היא – היא המץ' מהטינדר.

 

ההשוואה בין הגבר החדש הלא מחובר לגבריות שלו לבין הגבר של פעם המגולם בידי ליאור רז המסוקס, מביאה את משנתה של גולדסטאר מזווית מרעננת וחדשה – הזווית הנשית.

מה שמביא אותי ליתרון השלישי של הפרסומת – יצירתיות.

לא רק עקביות אלא היכולת לספר את סיפור המותג מזווית חדשה ומרעננת. דרך עיני האישה.

אז אם היו לנו male bonding סביב 'שחררי את אביתר' וסביב 'חלאס עם האחי' – אז הפעם יש לנו נשים מתגעגעות ועורגות. אלו שרוצות את הגבר קצת קוף ומה לעשות, בכל אחת יש קצת או יותר מזה.

 

גולדסטאר היא מעין ארצ'י בנקר – מאצ'ו שובניסט שלא מבין שהזמן זז קדימה ומתקשה לקבל את השונה. הוא ממש לא רואה את הגבר החדש…

תגידו מה שתגידו על צוק העיתים, ועל כך שהזמנים השתנו והגבר התקדם ושזה טוב שהוא מחובר לצד הנשי שלו ושיש לו שק דמעות. אני מסכימה אבל אני אוהבת את הצלילות והאינטגריטי של גולדסטאר שנותרת נאמנה, כמעט באופן פאנאטי, לאידיאולוגיית המאצ'ואיזם שלה. ולא, היא לא מתכוונת שרק מאצ'ואים ישתו אותה. היא בירה לכולם, תחת ההנחה שכולנו ניהנה מלצחוק קצת על עצמינו ולרצות ולו לרגע להתחבר לאיש המערות שבנו או שלנו. בהומור אמתי אין פרות קדושות וה'פוליטיקלי קורקט' שמטיף נגד הנגד, כלומר נגד הירידה על הגבר החדש – גם הוא איננו פרה קדושה בכבודות ובעצמו. לא כשזה מגיע לסאטירה.

 

כל עוד אתה צוחק על עצמך, הכל לגיטימי. גולדסטאר תמיד תיקח אותנו, ולו לרגע, ל'עולם קאובואי' שבו כנופיות גברים מחוספסים ממיסים את ליבן של נשים. גולדסטאר מתגעגעת לפרופיל הזה של הגבריות אבל גם מודעת לכך שמדובר בהומור, בהגזמה ובקריקטורה. גם של ההיפסטר, גם של המאצ'ו וגם של האישה. הסרקזם נוגע בכל מי שהמופיע בקליפ הנהדר הזה וזה כל כך חסר לי בעולם המטיף, הנירגן והכועס שלנו.

 

אז אולי אני לא תמיד מי ומה שאני שותה, אבל יהיה נחמד להרים שליש או חצי עם מישהו שאיננו ממהר לשיעור רצפת האגן.

 

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן מותגי

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA