עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

לא כולל שירות / ערן רותם

פורסם

ב-

המסע לליבו של הצרכן מתחיל ומסתיים בשירות. ועדיין, חברות רבות לא מצליחות לייצר חוויית לקוח טובה וייחודית. קבלו סקירה על חשיבות חווית הלקוח, ולקינוח – גם כמה טיפים שינחו על מה חשוב להקפיד   

 בכל יום, אנחנו נתקלים בשירות לקוי או בחוויית לקוח שלילית.

בעוד שלחברות מסחריות וקמעונאיות, השירות הגרוע והיעדר חוויית המותג והקנייה פוגעים ישירות בשורת הרווח, הרי שיש חברות, שלכאורה אין להן סיבה לנסות לשפר את השירות ולהשקיע משאבים בשיפור החוויה. הפרדוקסים כאן זועקים לשמיים: מחד, דווקא חברות המוגדרות כנותנות שירות מובהקות – הן החלשות ביותר בשירות; ואילו מצד שני, החברות עם הסיכון הגבוה ביותר לפגיעה עסקית כתוצאה משירות לקוי – לא משקיעות מספיק בשירות.

במונופולים הממלכתיים כדוגמת חברת החשמל, רשות הדואר, רכבת ישראל, כביש 6 ותאגידי המים נטולי התחרות, שכיח למצוא שירות טכני נטול השקעה וחוויה, שלא לומר אפילו מתנכר ומזלזל – הנובע מהעובדה שאין איום תחרותי ומהיהירות של מונופול מובטח.

מעניין להתייחס דווקא לגופים עסקיים, הנתונים לכאורה בתחרות – לעיתים עזה – ובכל זאת מעניקים חוויית שירות שלילית למדי, כדוגמת הבנקים. לאחרונה החלו הבנקים לסגור סניפים, לצמצם כספומטים, להתרחק מהלקוחות (באופן מוחשי ופיזי) ולהעביר את הלקוח משירות אישי ואנושי לשירותים במרחב דיגיטלי. הבנקים מרשים לעצמם לכפות על הלקוחות ממשקים שהם לא בהכרח בחרו בהם, להמנע משירות קשוב וזמין ומחוויית לקוח ב-360°, בעיקר כיוון שרוב האנשים פשוט לא מחליפים את הבנק שלהם.

היו מספר ניסיונות להגברת התחרות בענף, כדי לגרום לאנשים להחליף את הבנק שלהם. במהלך הנסיונות עלו קמפיינים מאד מושקעים, שהמפורסמים שבהם כללו את סדרת הקמפיינים של בנק "מזרחי טפחות" עם דביר בנדיק. לאחר מכן, הצטרף אליו גם הקמפיין עתיר התקציב של "בנק לאומי" עם Pepper – ועדיין, עובדתית, הרוב המכריע של הלקוחות נותרו בבנק שלהם. הסיבות שונות, החל מהרגלים של הלקוחות, דרך היעדר בידול מובחן שייצר העדפה ובחירה חדשה אצל הלקוחות, וכלה בהתחייבויות משכנתא ואשראי, או השקעות וחסכונות המהווים עוגן בנקאי ללקוח. כך שהתנודתיות של הלקוחות בין הבנקים הינה שולית למדי. וכשהמעבר אינו שכיח וקל (ולו רק תפישתית ואמוציונלית) – למה להשקיע בשירות?

דוגמה נוספת מגיעה מעולמות הביטוח. בחברות הביטוח הנושא מורכב אף יותר. המעורבות וההבנה של הלקוחות בעולמות הביטוח קטנה מאוד במקרה הטוב, או שאינה קיימת כלל – במקרה השכיח. רוב הלקוחות לא מבינים איזה ביטוח או הפרשה סוציאלית יש להם, אילו כיסויים והגנות מספק להם הביטוח, האם הרכיב הביטוחי הנבחר בכלל מתאים להם ולצרכיהם העתידיים, מה ההבדל בין הביטוחים השונים והחברות השונות, ורבים אפילו לא יודעים כמה כסף הם מפרישים, או אילו סכומים עומדים לרשותם. חלק גדול מהלקוחות מבוטחים דרך מקום העבודה, ללא כל בחירה מודעה ומעורבות, אחרים ממשיכים ביטוחים וקרנות פנסיה שהשקיעו בהם הוריהם עוד בילדותם, או מצטרפים ליעדי ההפקדה והביטוח של בני או בנות הזוג – והינם בכלל לקוחות פאסיביים, אפילו שבויים. לכן, אין לכאורה סיבה, עיתוי או צורך, שיניע אותם לעבור למתחרה. כשאין ידיעה, הבנה, מעורבות או הבדל לכאורה – למה שלקוח יטרח לעבור?

אם זהו המצב, איזו סיבה יש לחברות הביטוח להשקיע בחוויית לקוח חיובית או שירות ל"לקוח השבוי" (מרצונו)?

אפשר להמשיך ולמנות חברות רבות, הפועלות בשוק תחרותי רק לכאורה, כדוגמת קופות חולים, חברות אוטובוסים, ואפילו חברות סלולר – שלכולם מאפיין אחד משותף: ללקוח במרבית המקרים אין מוטיבציה רבה מידי, או מספקת, כדי לעבור ולהתנייד וישנם חסמי נטישה מסיבות של הרגלי שימוש וצריכה, נוחות גיאוגרפית (של סניף, תחנה, מרכז שירות), נסיבות משפחתית (כולם שם יחד), או פשוט היעדר בידול שמניע להעדפה, החלפה ושינוי.

אך המציאות המפתיעה והעצובה היא, ששירות גרוע ללקוח מושרש גם בלא מעט חברות מסחריות, המתמודדות בשוק תחרותי ממשי.

מנהלי החברות משקיעים הון עתק בשיווק ובפרסום, במיתוג, בגיוס לקוחות – אך באותו ממשק של מקום ורגע, בו נוצר מפגש בין הלקוח ונציגי החברה (אנשי מכירות, אנשי שירות, טכנאים, מתקינים, וכו'), הלקוח מגלה פער עצום בין ההבטחות, לבין מה שקורה בפועל על "רצפת המכירה והשרות". באותו "רגע האמת", מתגלה מותג שאינו אמיתי – שלא מספק חוויית רכישה או שירות ושלא עומד בהבטחת המותג לשירות.

ולהבדיל מהדוגמאות הקודמות – בהן יש מעורבות רבה, אפילו רגשית, וחסמי בחירה ונטישה והעדר בידול יחסי – הרי שבשוק המסחרי, התחרותי והיום יומי (מוצרי צריכה ושירותים שוטפים), פערי השירות משפיעים ישירות על שורת המכירות והרווחיות.

בואו נסכים רגע על מהו שירות חווייתי. קיימים שני סוגי שירות שכיחים: שירות במעמד המכירה (בין אם רכישת מוצר מוחשי, ובין אם רכישת שירות לא מוחשי), ושירות במקרה של תקלה או בעיה לאחר המכירה. בשני המקרים, זו אינטראקציה עם לקוח, המשאירה את חותמה בהווה ואף לעתיד – ולכן נדרש שבכל ממשק ונקודת מגע שכזו עם לקוח, החוויה השירותית תהיה חיובית והשירות יהיה מעולה, וישמשו גם כערך ממתג, ממצב ומבדל. שירות חווייתי, או חוויית שירות – כוללים מתן ערך מוסף יזום, המעניק תחושת הערכה ושביעות רצון ממשית. דהיינו, שירות מעבר למובן מאליו או לצפוי, ולא רק כשהלקוח מבקש, מתלונן או דורש.

הבעיה היא, שבנקודת הממשק של הלקוח עם החברה, הוא פוגש פעמים רבות עובדים לא מיומנים ונטולי התמחות או סמכות, לעיתים קרובות הוא פוגש עובדים שזו עבודת מעבר זמנית (צעירים/ות, או סטודנטים/ות), או עובדים בתחושת "אין ברירה" (מבוגרים/ות), עובדים לא מתאימים (למשל צעירים למוצרים למבוגרים ולהיפך, גברים במוצרים נשיים, ולהיפך), ובעיקר פוגש בחוסר אחידות ובהיעדר קו מנחה, ליצירת חווית קניה ושירות ללקוח.

לקוח מתרשם ממה שרואות עיניו וממה שהוא מרגיש ברגע הכניסה – ואם הוא רואה עובדים יושבים בפינות החנות, ספונים בטלפונים שלהם ומתעלמים מנוכחותו, הוא יקבל תחושה שאינו רצוי או שהוא מפריע.

מצד שני, לקוח הנכנס לחנות ורואה את העובדים עסוקים (מסדרים, מנקים, קולטים סחורה) ותוך כדי כך מקבלים את פניו בנועם ובחיוך ומתפנים מעיסוקיהם עבורו (אין צורך לעוט על הלקוח מיד עם כניסתו) – הם מעבירים לו את המסר: "ראיתי שהגעת, ברוך בואך, אני כאן לשירותך", ומיד יוצרים תחושה טובה וחוויה נעימה ללקוח.

שירות אינו דבר ש"חייבים", ומעניקים מתוך חוסר ברירה וחשק, אלא דבר ש"כדאי" לתת, שמעניקים מתוך הערכה ללקוח ולחשיבותו, ומתוך רצון להיות מותג צריכה או שירות מוערך, אהוד ומועדף. מי שחושב ומתנהל בצורך של כורח, ובכל הזדמנות "חוסך" על שירות – יגלה שבטווח הארוך יפסיד, וזה יעלה לו ביוקר.

דוגמה להשפעה מהותית ומובהקת של חוויית שירות וקנייה מבדלת, או להיעדרה – אפשר לראות וללמוד מההאטה במכירות ובפעילות העסקית (בעיקר, אך לא רק) בשוק האופנה ובמתחמים הקמעונאיים, כאשר מנגד מתקיימת צמיחה משמעותית ומובחנת בהיקפי הרכישה וההזמנה און-ליין. המעבר מפעילות פיזית של הלקוח, לפעילות דיגיטלית – הינו תוצאה ישירה לכך שחסרה חווית לקוח בסיסית ומבדלת, או לשירות גרוע שחווה הלקוח בחנות ובנקודות השירות והמכירה (ברוב החברות). וכשאין סיבה או חשק להגיע לרצפת המכירה, או להעדיף חנות מסוימת, ובמקביל יש אלטרנטיבה לא רעה, שאף זולה יותר – הרי שהלקוח יעדיף את האלטרנטיבה הזולה. כאשר אין חוויית לקוח וקניה ובהעדר חוויית שירות מבדלת, אשר מצליחה לייצר העדפה – הלקוח פונה לשיקולי המחיר.

אם נגלם את המחיר התחרותי שמציע האינטרנט, יחד עם חווית לקוח שלילית בחנות או במתחם הקמעונאי – אין פלא שהלקוחות מעדיפים לרכוש מהאתרים ברשת, ולא בחנות הקרובה למקום מגוריהם.

כיום, הצרכנים מתוחכמים יותר, המידע ההשוואתי והביקורתי נגיש, וקיימות הרבה אלטרנטיבות לכל מוצר או שירות. חברות מסחריות שלא יפנימו את חשיבות חווית הלקוח ומתן השירות, ולא ישימו את הלקוח במרכז – ימצאו את עצמם במוקדם או במאוחר כלא רלוונטיים ומשוועים ללקוחות. שירות הינו אלמנט שיווקי מוכר, וככזה יש להתייחס אליו.

10 צעדים ליצירת חווית לקוח טובה

  • מומלץ לרתום את העובדים ולשתף אותם בתפיסת השירות הדוגלת בכך ש"הלקוח הוא המרכז".
  • היו קשובים ל"רצפת המכירה" – למנהלי החנויות ולעובדים ולהבין מהי חוויית השירות הנכונה ללקוח.
  • בצעו סקרי שביעות רצון וחוויית שירות ומכירה בקרב לקוחות מזדמנים ונאמנים.
  • למדו את העובדים כיצד לייצר חווית קניה ושירות חיובית (הדרכות, משוב בונה, תכנית שיפור אישית).
  • וודאו שהעובדים מקצוענים בתחומם (להנהיג תכנית העשרה מקצועית בתחום עיסוקכם אחת לשבוע).
  • שמרו על יצירתיות – נסו לגבש אסטרטגיית שירות וחוויית לקוח הייחודית לכם, מבדלת ומייצרת העדפה.
  • בחנו ונתחו עם העובדים שיחות מכירה ושיחות שירות, בעיות שירות מיוחדות והצלחות בולטות.
  • הוו דוגמא אישית – מנהלים חייבים להיות יחד עם העובדים על רצפת המכירה וכן לגבות החלטות שירותיות.
  • צרו מערכת תגמולים המבוססת גם על יעדים איכותיים (שירות, שביעות רצון, לקוחות חוזרים, וכו').
  • השקיעו חלק משמעותי מתקציב השיווק גם במהלכים שירותיים, במבצעי נאמנות ובחוויית הלקוח.

 

*ערן רותם ועמיר קרן, הם בעלים ויועצים-שותפים בחברת השורה התחתונה™ – פיתוח עסקי, שיווקי ומכירתי מניב

טורים ומאמרים

פייסבוק: מותג העל מתחדש // איציק ארנפלד

פורסם

ב-

לא לחינם קוראים לה 'ענקית הסושיאל'.

כולנו מכירים אותה, משתמשים לפחות באחת ממוצריה על בסיס יומי ושעתי, היא כיום הרשת החברתית הגדולה בעולם. היא גם מחזיקה בבעלותה את אינסטגרם ווואטסאפ המאד פופולאריות. לאחרונה, שמועות עיקשות ובלתי פוסקות טוענות שהיא מתכננת אינטגרציה מלאה בין שלושת הערוצים. זה עדיין לא קורה, לפחות בטווח הזמן הנראה לעין, אך בינתיים, כפי שדווח ב'רויטרס' היא הופכת להיות קבוצה ממותגת – קרי "אינסטגרם וואטסאפ מבית פייסבוק".

משמעות הדבר היא, שגם אם בינתיים פייסבוק לא עושה את הצעד המשמעותי של אינטגרציה ממשית ומלאה של שלושת הערוצים הענקיים שלה – כצעד ביניים היא נוקטת בשילוב של כל המותגים תחת סככה אחת, כאשר לשם כך היא תבצע מיתוג מחדש של מותג האם – פייסבוק, ומותגי הבת – ווטסאפ ואינסטגרם.

למען הסר ספק, בנוגע לנושא המיתוג מחדש לא מדובר בשמועות, דובר החברה אישר את הידיעה, תוך כדי שהוא מאשר את המניע שברויטרס נטען כי הוא הגורם למהלך. לדבריו "אנו רוצים להיות יותר שקופים לגבי המוצרים והשירותים שהם חלק מפייסבוק". שקיפות. זה הנושא בכל הסיפור, אם נצא מנקודת הנחה שאכן פיהם וליבם שווים.

ככלל, לא פלא שהם דוגלים במהלך שכותרתו 'שקיפות', בימים בהם פייסבוק כחברת המדיה החברתית הגדולה בעולם עומדת בפני בדיקה מדוקדקת מצד הרגולטורים. אלו מדקדקים עם החברה בנוגע לפרקטיקות השונות בהם היא צוברת ואוגרת דאטה ונתונים, האם החברה שומרת על על פרטיות המשתמשים, וכיצד ועם מי היא חולקת מידע עליהם.

מיתוגה מחדש של פייסבוק, זו הזדמנות מצוינת לקחת כמה תובנות על מנת להבין לעומק את המשמעות של מיתוג מחדש. אציין כי בהכנת המאמר הסתייעתי בדורון גולדברג, מנכ"ל חברת 'פירמה' למיתוג ואשף נודע בתחום.

המהלך של פייסבוק, בו פתחנו, מכונה בהגדרה המקצועית 'ארכיטקטורה מותגית'. המושג מבטא מצב בו חברת האם וחברות הבת מזינות אחת את השניה באופן שישרת את כולן בצורה מוצלחת. יתכן מאד, והסיבה בשלה פייסבוק יוצרת כעת ארכיטקטורה מיתוגית, היא משום שפייסבוק מודעת לכך שהיא סובלת לאחרונה מתפיסות שליליות ואובדן רלוונטיות ב-2019 – מעין זקנה אשר קפצה עליה בטרם עת. לוואטסאפ ואינסטגרם ישנן תפיסות חיוביות, הן פופולאריות ואטרקטיביות בעיני קהל המשתמשים, ובפייסבוק מקווים שהן יוכלו לעזור למותג האם – פייסבוק, שממנו החברה ממש אינה מוכנה להיפרד.

אך האם הסיכונים הנובעים ממיתוג מחדש נלקחו בחשבון אצל מובילי המדיניות בפייסבוק? בעיניי זו שאלה שיש  לקוות שהתשובה עליה חיובית. מדובר בסיכון לא מבוטל כלל.

ככלל, במיתוג מחדש ישנם כמה מרכיבי סיכון עיקריים. נפרט מעט:

הסיכון הראשון, הוא הסיכון הפנים-ארגוני – הקרע העלול להיווצר לעיתים בשאלת 'בעד ונגד' המיתוג מחדש עלולים להשפיע על אווירת הקונצנזוס בארגון. יש צורך להלך על חבל דק, ולנהל את התהליך בצורה חכמה, אחרת, עלול השכר לבוא בהפסדו. שכן כידוע, מרבית בני האדם אינם חובבי שינויים. זה עוד לפני שדובר על העלויות הכרוכות במיתוג מחדש, עלויות שלעיתים מעמידות בסימן שאלה רבתי את כדאיותו של המהלך כולו.

במקביל, ישנו גם סיכון מחוץ לפירמה, שכן דרושה מידה רבה של אופטימיות כדי להיות בטוחים שהלקוחות יאהבו וגם יתרגלו למותג החדש. פעמים רבות, מתברר שהקהל פחות אוהד את המיתוג המחודש מהמצופה ממנו. כך למדנו, למשל, מחברת קוקה קולה כאשר בשנות ה-80 היא יצאה עם המיתוג המחודש  New Coke, ולאור התנגדות ציבור הלקוחות שהצביע ברגליים, לא נותר לחברה ברירה אלא לחזור ל-Coca-Cola classic.

אם נבדוק את מקרה פייסבוק, היא נקטה במהלך עוקף סיכונים, זאת באמצעות כך שהיא מייצרת שינוי מינורי והדרגתי, בעזרת 'ארכיטקטורה מותגית' המייצגת בנוסף גם את אלמנט השקיפות, דבר אשר יגרום לאבולוציה של המותג ולא לרבולוציה. אמנם ישנם עדיין סיכונים למהלך, אך בהחלט נעשה כאן מאמץ למזער אותם, משום ששינויים מינוריים והדרגתיים אינם מורגשים, והם בעלי יכולת ספיגה החולפת מתחת הרדאר של כלל הגורמים הרלוונטיים.

הכותב: איציק ארנפלד סמנכ"ל שיווק בסוכנות הדיגיטל – Better digital

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "אל על טוקיו" // עטרה בילר

פורסם

ב-

אני רגילה שאל על מרוכזת מאד בעצמה כחברת התעופה הישראלית. למרות התחרות בזירת התעופה, ברירת המחדל של אל על היא ליפול להרגליה הנושנים והמוכרים כחברת התעופה הלאומית של ישראל. למשל – כאשר השיקה את הדרימליינר, הרגשתי שבמקום להפגין חדשנות, הוטסתי באל על כורחי לעבר הרחוק, בו דיברנו על גאווה לאומית וכחול לבן, ואל על הייתה אחד מהאייקונים של ישראליות מוחלטת. אל על נרדמת בקלות בשמירה ומתנהגת כמו מונופול ממלכתי, שמקדש את המולדת. ולמרות שהיא מציעה טיסות הלוך חזור, עמוק בפנים מעדיפה אל על  את הטיסות בחזרה הביתה, לישראל, על פני הטיסות אל העולם הגדול והלא ישראלי.

דווקא בגלל הנטייה הפחות מחמיאה הזו התלהבתי כפל התלהבות מהקמפיין החדש של אל על לטוקיו. מדובר בקמפיין הפשרה מבורך שמשחרר קצת את אל על מהסטואיות ומקרב אותה לציבור הנוסעים הפוטנציאליים שמזמן הבינו שישראל היא לא מרכז העולם.

זהו אמנם קמפיין מאד ספציפי שמקדם מוצר ספציפי אבל אהבתי את הגישה. אל על מבינה שלמרות שהיא יוזמת ומממנת את הקמפיין הזה – היא אינה מרכז העולם. אז כדי לא להביא צילומי image bank מטוקיו, נוצר הקונספט הפשוט והגאוני הזה שבו אנחנו נחשפים לאנימה או מנגה יפנית שכולנו ראינו, קראנו, צפינו ושיחקנו בה – רק שהדמויות הן צוות האוויר של אל על. המטוס של אל על משתלב באנימציה בין גורדי השחקים של טוקיו כשהוא נוסע על הקרקע ואפילו המילה טוקיו הכתובה באנגלית נראית כמו פונט יפני מעולם האנימה.

אני אוהבת כאשר מותגים מבינים שהחוויה שייכת ליוזרים, לצרכנים אי שם, ולכן היא חייבת להתכתב עם עולמם. ועם כל התשוקה לספר לעולם על החברה המפרסמת, ועל איך היא עושה ומצליחה, אל על מבינה שכדי להפיל את האסימון שהנה התחילו טיסות ישירות וכדאיות לטוקיו – עליה ללבוש את חווית המשתמש ולעצב תחושות ואסוציאציות שיקצרו את הדרך לחשוק ולרצות בהן. וכמובן – בסופו של דבר – לרכוש אותן.

אז אני מאד מקוה שמה שאנחנו רואים פה זו סנונית ראשונה של חברת תעופה ככל חברות התעופה שמבינות שהן רק מחוללות ומאפשרות, אבל הדרמה שייכת להמונים והם, ההמונים, הם המשאב שהחברה צריכה להפוך לשלה – ואת זה עושים רק בטוב ולא בכוח. כמו, למשל, לצייר אנימציות יפניות של דיילים וטייסים במדי אל על.

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "חיש גד טבעת יהלום מהקווקז" // עטרה בילר

פורסם

ב-

חישגד

אז ככה.

נפל לי אסימון.

זה לא שאנחנו חומרניים בני חומרניים וזה מכוער וזהו. זה לא שמי שאוהב כסף וחומר הוא full of shit. ההיפך הוא הנכון.

סיפורי חיש גד החדשים מגחיכים אנשים שמטיפים לערכים שאמורים להיות גבוהים יותר ממה שכסף יכול לקנות.

אבל הם עושים את זה באופן שברור שהם לא מאמינים לעצמם. הם אלה שלמעשה הם full of shit.

הבחור בחנות הצורף מדבר על רגשות אמת, אהבה כנה, ועל הסלידה שלו ממסחור הרגש כשהוא מתכוון לזהב ויהלומים. היהלום בטבעת האירוסין שהוא מתכנן לאהובתו זערורי וצריך זכוכית מגדלת כדי להבחין בו והוא נואם ומצדיק את זה. שום אבן לא תכיל את אהבתו האמתית, ומה שחשוב באמת בחיים לא יסולא בפז. ממש פז.

אבל הוא לא אמין, הוא מתאמץ, הוא חופר ולמען האמת הוא מייגע. והוא גורם לנו להתבייש כי גם אנחנו קצת כאלה.

ברגע שהגיבור שלנו זוכה בחיש גד הוא לא מניד עפעף ואץ לרכוש לאהובתו יהלום כחול בגודל של סלע מהרי הקווקז. כי כמה עשרות אלפי שקלים וכל התורה שלו בטלה בששים.

במקום לבוז לחומרנות, אנחנו נחשפים לצד הפחות מחמיא של חוסר חומרנות מעושה.

כולם רוקדים את ריקוד החיש גד שאני חייבת לומר שיש בו משהו קצת וולגארי ואפילו מיותר. הפרסומת מבהירה שהיעדר הכסף הופך אותנו לטרחנים פתלתלים. וכשכסף נופל לידינו וחושף את האידיאולוגיה שלנו בערוותה – מיותר להציג את ריקוד החיש גד הנקמני. ברור שלהצדיק את חוסר הכסף היה מזיע ולא אותנטי. ברור שהכסף שחרר לחופשי, מרבצן, את השאיפות הכמוסות והמודחקות.

כי המסר ומה שמעניין בו – הוא שכולנו , באמת שלנו, אוהבים דברים יפים ואין באמת פגם בלאהוב דברים יפים ויקרים. וכן, כולנו זקוקים לכסף כדי להגשים חלק מהפנטזיות שלנו שהן לא ממש בשמים.

זה לא רע, זה לא חומרני, זה לא חזירי לאהוב דברים יפים. זה מתחיל להיות מטונף ונקלה אך ורק כשאנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמינו. אז אנחנו הופכים למצחיקים ופאתטיים.

זהו משל הענבים החמוצים של איזופוס. השועל לא מצליח להגיע לענבים בהם חשקה נפשו אז הוא מסביר לעצמו שהם חמוצים. הוא מצדיק את ההפסד במקום להכיר בו ולחוות את האבדן. וכולנו חושבים שהשועל מרמה את עצמו.

אנחנו מתביישים בתשוקות שלנו, ולכן אנחנו מקלקלים ומלכלכים את הבלתי מושג, כדי לא להישאר עם התשוקה הלא ממומשת. מנגנון הגנה ידוע ורשום.

משם והלאה – כל התורות שאנחנו ממציאים על אסקטיות והסתפקות במועט – הגנתיות ולא ממש אמינות.

חיש גד רואה את זה. הוא רואה את האנשים שיתפתלו ויזגזגו כדי לשכנע אותנו ואת עצמם שכסף לא מהותי להם, וכי שום סכום שבעולם לא יצית או לא יכבה את האהבה. חיש גד חס עליהם אך לא קונה את מה שיש להם לומר.

חיש גד מוכיח לנו שדבריהם הם דברי הבל כי עובדה – ברגע שזכו בסכום החיש גדי שכבר למדנו שהוא לא התעשרות פנומנלית וזה לא משנה חיים אבל זה 'אחלה כסף' – הם משנים את הפילוסופיות שלהם. בשנייה.

חיש גד אומר לנו דבר פשוט – – במקום לשקר לעצמכם – תסתכלו במראה ותודו – לא היה מזיק לכם עוד כמה עשרות אלפי שקלים לסגור את הפינה שאתם כל כך מתכחשים לה. אז תרדו מהעץ ותחסכו מעצמכם נאומים מביכים כי בכל רגע נתון עשוי שטיח ההטפה להישמט תחת רגליכם ולהותיר אתכם איך לומר – קצת יותר אמידים. "זה אתה רק עם קצת יותר כסף" – זוהי הצעת הערך הכי כנה ובגובה העיניים שחיש גד יודע וראוי להציע. והיי, זה אחלה קונספט.

המשך קריאה

עתיד הריטייל

מאמר אורח: שוק ה-Ecommerce בשנת מבחן // יונתן איבגי

פורסם

ב-

PixaBay

טור אורח מאת יונתן איבגי,
סמנכ"ל השיווק והמכירות DHL ישראל

שנת לימודים מתחילה לה, אך המבחן האמיתי מסתתר מאחורי ה-Local Delivery. אמזון מגייסת מסה קריטית של מותגים ישראלים על מנת לעלות לאוויר עם מגוון רחב של מוצרים בכדי לזכות באהדה של הצרכן הישראלי. התאריכים שזזים אולי מעידים על קשיים בהיבט הזה, אך לצד השקט מתפתחת מגמה מסקרנת: 5 מותגים ישראליים חזקים ומוכרים מאוד עלו לאוויר עם אתר מכירה עצמאי שקהלי המטרה שלו הם האירופאים והאמריקאים מעבר לים. חלק מהם, פתחו בצורה מאוד חזקה ומקבלים משוב חיובי מאוד מהרוכשים בעולם.

האם האסטרטגיה היא ללכת נגד המגמה ולא לסחור באמזון מקומית? או שהאופרציה העצמאית קמה על מנת לתמוך במכירות באמזון? אולי דרך לשמר את הכח או המותג במקביל?

אין ספק כי יש יתרונות וחסרונות למכירה באמזון, כמו בכל זירת מסחר, משום שבסופו של דבר המותג, ה- Data  ומערכת היחסים עם הלקוח לא שייכת לכם  – וכאשר היא לא שייכת לכם, קשה מאוד לעודד רכישות חוזרות ולבסס מחזור חיי לקוח לטווח ארוך. זאת כנראה החשיבה של כ- 70% מהמותגים שנשאלו בארה"ב ואנגליה והעידו כי אין בכוונתם למכור במאמזון.  מנגד, הייקף הכניסות והחיפושים ב- אמזון שבר כל שיא אפשרי לאחרונה כאשר 54% מכלל חיפושי המוצרים מתחילים אצלה.

חווית הרכישה השתנתה לחלוטין, והמחקרים מעידים על כך

אם יש דבר טוב שאמזון יכולה להתהדר בו היא ההשפעה האדירה שיש לה על תפיסת הרכישה של הלקוח ועל הדרך שבה הוא מקבל החלטות. הסטנדרטים השתנו לחלוטין.

לאחרונה, כאשר BigCommerce שאלו 3,000 רוכשי אונליין מ- 800 אתרים גלובליים מובילים – "על מה הייתם מוותרים למשך שנה, על מנת לקבל שילוח מהיר ללא תשלום של כל רכישה מקוונת שלכם באותה תקופה?"  התשובות הפתיעו את כולם.  אלכוהול, חדר כושר, קפה ואפילו על הסמארטפון או ה-  wifi , היו בין התשובות הנפוצות, רמז לחוויית הרכישה שהשתנתה לחלוטין.

נתוני מחקר BigCommerce

באותו מחקר המשיכו והעמיקו לנתח את איך שאנחנו מתנהגים בעת הרכישה: 77% מהצרכנים היו נוטשים את עגלת הקניה בגלל חלופות שילוח לא מספקות, 55% היו מפסיקים לרכוש לחלוטין מחברה או אתר מסויים בגלל חווית שילוח לא נעימה. מערכת היחסים בין שילוח לרכישה מקוונת עולה לגבהים חדשים, על פי המחקר למוצר עצמו ולחוזק פתרון השילוח יש משקל זהה בקבלת ההחלטות של הרוכש.

84% מהרוכשים ברמה הבינלאומית הוסיפו פריטים לא מתוכננים לרכישה על מנת לקבל שילוח מהיר ללא תוספת תשלום.  אם צוללים לשכבת הגיל, 91% מתוך בני השלושים ו- 85% מבני העשרים עשו זאת, כלומר שככל שהגיל יורד, המוטיבציה לשילוח מהיר חינם מובילה לרכישות גדולות יותר.

בשלב שבו BigCommerce התבקשו לספק את 2 השורות התחתונות של מחקרי התנהגות הצרכן המקוון הם יצאו ב- 2 המלצות עיקריות. תמחיר ושילוח. התמחיר חייב לכלול את העלויות הסופיות בהחלט וצריך לכלול את המע"מ או העלויות הנוספות ביעד הסופי, אם יש כאלה – זאת לצד חלופות שילוח מגוונות, מהירות ורבות אפשרויות זמן ומיקום לבחירה.

בשנים האחרונות ראינו את הצרכן נייד יותר במעבר ל- Mobile , דורש רמת שירות גבוהה מאוד, כמעט מיידית, מקפיד על טיב המוצר ויודע לדרוש את שלו. מנגד, אתרי המסחר לצד זירות המסחר,  ידעו להתאים את עצמם טוב מאוד למגמה ולהפוך את הלקוח למרכז האמיתי של העשייה – שירות בכל שעה והתאמה של מסע הלקוח לדרישות שרק הולכות ועולות.

השנה הקרובה תהיה מעניינת מאוד. האם זירת המסחר הגדולה בעולם תצליח לרתק את הישראלים אליה? האם הסוחרים הישראלים יכנסו אחד אחרי השני או שהם כרגע עובדים בשקט על ערוצים שישמרו את המותג בידיים שלהם?  כך או כך עושה רושם שהמרוויח האמיתי הוא הלקוח. הוא יישאר במרכז וימשיך להיות מחוזר. בין אם ישירות או בעקיפין.

המשך קריאה

פופולארים לאחרונה

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA