עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

דעה: המותגים יישארו גם אחרי עידן ה-AI // שמחה סיגן

פורסם

ב-

שוב נשמעים אלה המתנבאים כי הבינה המלאכותית תביא לקיצם של המותגים. האמנם? טור אורח מיוחד לקהילת השיווק מאת שמחה סיגן יועץ ומרצה לשיווק

(תמונה: Pixabay,CC0 Creative Commons) 

מאז שנכנסו המותגים למיינסטרים של חיינו, משהו כמו כמה עשרות שנים, (למרות שגם בתקופת אדם וחווה היו מותגים), מידי פעם קמים אלה המנבאים את סופם המוחלט.

עידן חדש? המותגים עדיין כאן

בשנת 1999 פרסמה הסופרת הקנדית, נעמי קליין, את ספרה No LOGO שהפך לא רק לרב מכר אלא גם לקונספט המבשר עידן חדש ללא מותגים. ובכן, זה לא קרה. מאז עברו כ-18 שנים והמותגים רק התרבו והתחזקו.

שמחה סיגן. צילום: שרונה גיא

הבינה המלאכותית והמותגים 

לאחרונה עם חדירת טרנד הבינה המלאכותית שוב חוזרים לכותרות נביאי סוף-עידן-המותגים, הקובעים כי נגזר עלינו להיפרד מתופעה מלחיצה זו הגורמת לנו להוצאה כספית מיותרת.

אחד מנביאי סוף-עידן-המותגים הוא אהרון שפירו, מנכ"ל חברת השיווק HUGE שקבע בנחרצות כי אם המותגים עדיין לא מתו, הרי שהם ישבקו בעתיד. שכן את חיינו ינהלו רובוטים עם בינה מלאכותית כמו "אלקסה" של אמזון, "סירי" של אפל "גוגל אסיסטנט" ואחרים, שיעמדו לרשותנו כדי לענות על כל שאלה, ולמלא כל משאלה שנבקש. כך, נצעד כולנו כאיש אחד לעולם שבו לא נצטרך עוד להתלבט מה נאכל, מה נשתה, מה נלבש ולאיזה יעד נופש נצא בחופשה הבאה.

על תבונה ורגישות
מטריד? מעורר מחשבות? אכן כן. אך אל דאגה, כי השאלה היחידה שעלינו לשאול היא "מה עוד חדש"? שכן כל מה שרובוטים תבונתיים אלה יודעים הוא בדיוק מה שגוגל יודע לעשות כדי להכיר אותנו ולזהות את הצרכים שלנו. הרובוטים מוסיפים ממד נוסף בכך שבמקום להקליד את מבוקשנו, ננהל עם הרובוט סוג של שיחה ורבאלית שבה נציג את מבוקשנו ונקבל תשובה כזו או אחרת.

במרוצת הזמן, הרובוטים כמו מנועי חיפוש אחרים, ילמדו את הרצונות שלנו באמצעות אלגוריתם שיעשיר את בסיס הנתונים שבהם.

כך הולך ומתגשם החזון של דון פפר ומרתה רוג'רס בספרם משנת 1996 "אחד על אחד" שצפה מערכות שיווק המכירות את פרופיל הביקושים של כל אחד ואחד מאתנו. נקודת המוצא של המתנבאים היא ללא ספק מעניינת, אך היא מנותקת מהתמונה הגדולה, שכן גם בעבר הרחוק כמו לדוגמא, לפני המהפכה התעשייתית במאה ה 19 נהגו צרכנים לקבל החלטות על פי "יודעי דבר" שבמונחים שיווקיים היו מותגי-על אנושיים, שהשפיעו על חייהם בכך שיצרו עבורם סדרי עדיפויות צרכניים .

המותגים כאן להישאר

אך גם אז, היו לא מעט בני אדם עם תבונה טבעית, שידעו לשפר, להמציא ולפתח מוצרים ושירותים חדשים שחלקם הפכו למותגי על, ונפנפו החוצה את המותגים הקודמים.
לבסוף, מילה או שתיים על מיתוג ומותגים.

כל אחד מאתנו הוא מותג, ממש כפי שכל ישות, ארגון, תאגיד, עמותה, עיר ומדינה הם מותגים. והשאלה שהתשובה כבר מובנית בה, האם גם מותגים אנושיים ייעלמו, האם כל הערים והמדינות יהיו זהות? ברור שלא. המותג הוא חלק בלתי נפרד מחיינו וכפי שהטבע דאג שאין בתבל שני בני אדם זהים, כך גם מנהלי המותגים יודעים כי המותג שלהם חייב להיות מבודל מאחרים, עם בינה מלאכותית וגם בלעדיה.

הכותב הוא יועץ שיווק  מנהל משרד סגמנט לייעוץ שיווקי המלווה בין השאר גם חברות היי טק, כותב באופן קבוע מאמרים בתחום השיווק ב'גלובס' ומרצה במכללת ספיר. שימש בעבר סמנכ"ל להסברה של הסוכנות היהודית ודוברה.

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "הופכים צרכנים ליצרנים גגות סולריים" רשות החשמל // עטרה בילר

פורסם

ב-

הצעת הערך ברורה.

רשות החשמל קוראת לנו לברר אם אפשר להשתכר מהצבת קולטי שמש על הגג שלנו.

מדובר במהפכת אנרגיה שכל העולם עובר. זה לא חדש. זה קצת מעניין כי מדובר בכסף אבל העולם של בואו תעשו כסף ואנחנו נראה לכם איך הוא עולם חבוט, רמוס וצפוף. 'אוקיינוס אדום'.

 

אז רשות החשמל בחרה בדרך אחרת. האסטרטגיה שננקטה מתמקדת בחיינו, האנשים. יחידי הסגולה שיש להם קורת גג. ואליהם היא פונה.

לפני שהיא מגיעה להצעת הערך ולתועלת הכלכלית, היא מוכיחה לנו, לאנשים, שהיא מכירה אותנו ויודעת דבר או שניים על חיינו.

הסרטון מתחיל בדיוק בזה.

אנחנו רואים תקריב של גג ישן, מרזב מחליד ואנטנה – הסממן הבולט ביותר של גגות ישראליים במשך מספר לא מבוטל של עשורים. אז לכל הצעירים שבינינו – פעם לא היו צלחות קליטת טלוויזיה רב – ערוצית. היו אנטנות ואפשר למלא ספר בסיפורי קליטת טלוויזיה, אנטנה על הגג, אנטנה על המרפסת. הקריין, שיודע שהאנטנה היא נחלת העבר הולך לימים של לפני הטלוויזיה הישראלית ומספר לנו שהאנטנות עבדו כבר אז בקליטת ירדן או לבנון. כי לא היה באמת מה לראות בטלוויזיה וכשקלטנו משהו, לא חשוב באיזו שפה, זה נתן לנו תחושת חיבור למין האנושי, לא חשוב איזה.

רשות החשמל הפכה אותי ברגע לקהל שבוי. רק רצינו להגיד תודה, אומר הקריין, והוא עובר מעצם לעצם שהורגלנו למקם על גגות הבתים המשותפים. ואכן הוא מתחיל באנטנות שקלטו ירדן ולבנון, עובר לחבלי הכביסה. לספות שראו ימים יפים יותר. נכון, למי לא הייתה תקופת הסתלבט על הגג – במקום לזרוק את הספות הישנות יצרנו "זולות" וזה סיפק לנו תחושת מרחב וחופש בעולם של דירות צפופות שאת החדר של הילד יצרנו מלסגור מרפסת. כדי לפרוט עוד יותר על נימי הנוסטלגיה מודה הקריין לשקי הבטון ולמרצפות השבורות שאיזה קבלן הבטיח להוריד למטה. מפתיע אך עם זה מדויק. וגם לאיזה פסל שמסתבר שאולי אלו בובות חלון ראווה מאופסנות על הגג. ולנו די ברור שהן מספרות סיפור על חנות בגדים שנסגרה. עוד גוון למצוקה הכלכלית. ברור לנו שאנחנו אומרים תודה לכל מה שאכלס את הגגות שלנו במשך רוב חיינו – תודה כי צריך להיפרד, וצריך להיפרד כי משהו גדול עומד לקרות לנו.

אז רגע לפני המשהו הגדול, התרגשתי מהתובנה. נכון. כל מי שחי במדינה במשך ה 30 -40-50 שנה האחרונות יודע שהגג שימש אותנו כמחסן, כמרפסת, כבריחה מהצפיפות, כתוספת שטח מחייה, כי מי שאין לו וילה צמודת קרקע זקוק לכל סנטימטר רבוע כדי לחיות קצת יותר טוב.

בשלב הזה ברור לנו שהקליפ פונה לרוב הציבור שחי על הגרוש ושהיה יכול ליהנות מעוד קצת רווחה כלכלית, רואה אותו ואת חייו ואת הכאב שלו.

שם, בנקודה הזו בדיוק, מציע הקליפ שנפנה את הגגות המוזרים שיצרנו ונצטרף למהפכת הגגות הסולאריים.

על כל גג פנוי ניתן להתקין פאנלים סולאריים ולהרוויח מזה כסף.

ואם לא די בכך, מעניק לנו הקריין את סיבת המהלך: הופכים צרכנים ליצרנים.

חזק, פשוט, וכמעט, אם יורשה, נקמני.

נקמת הרוב שחי בעשירונים הבינוניים.

עד כה שרדנו את הצפיפות ואת יוקר המחייה. מי אם לא הגג יספר את סיפורנו?

אז מעתה אפשר להפוך את היוצרות ולעשות כסף בזמן שאנחנו עושים דברים אחרים. ומי יודע, אולי נוכל לעשות פחות וליהנות יותר?

באתר של רשות החשמל אנחנו מוזמנים לבדוק כמה הגג שלנו שווה.

בי זה נגע, אותי זה שכנע.

 

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "סנו מקסימה ילדים זה כביסה" // עטרה בילר

פורסם

ב-

'תפסיק לסלסל תתחיל לקפל' אומרת אשתו של משה פרץ, אחרי שהוא מספר לנו ש'מילא קיסריה' אבל היום שלש מכונות…
תביאו שלשה תביאו ארבע ילדים – ואגב חרוזים ראויים – מקרוני – מיניסטרוני – שר לנו הכוכב "ילדים זה כביסה, הרים של כביסה".

הפרסומת היא לסנו מקסימה עם אפקט הז'וול להסרת כתמים קשים, ופרץ ממשיך את שיר הברירה הטבעית רק עם 'דבר המפרסם' – סנו מקסימה מקסימה…ואם לא הבנו די – "אין על מקסימה". כי חייבים. אתעלם מההרגל השמרני והלא – סומך – על – קהל – היעד של המותג סנו שתמיד, אבל תמיד, עסוק בסגירים וסיסמאות כדי להבטיח מטבע לשון. ומדוע אתעלם? קודם כל כי זה לא המנדט שלי ושנית, כי אולי זה כן עובד.
לענייננו – אהבתי את הפרסומת כי 'ילדים זה כביסה', שנופל על 'ילדים זה שמחה' המיתולוגי – מצחיק ורלוונטי.
א. ילדים זה באמת הרים של כביסה, והורות זוהי עבדות של קיפולים ושוב קיפולים.
ב. מקופל, אפרופו קיפולים, בתוך המשפט – שכתמים זה שמחה. הווה אומר – כל עוד הילדים אוכלים ומשחקים – כתמים זוהי ערובה לחיים ולבריאות…
ג. נעים לראות את פרץ שאיננו מצטיין בדימוי של גבר חדש – עושה ומקפל כביסה. פשוט נעים.
ד. נחמד ומרענן לקבל את סנו עם הומור עצמי בלתי דידקטי כי בעיני רק ככה, עם טוויסט של סאטירה – אפשר.

כמובן שהשימוש בשיר הברירה הטבעית ציני במיוחד כי השיר המקורי חוגג את המשפחה הגדולה ואת ריבוי הילדים, וניקיון הבית וההתמודדות הטכנית – רחוקות ממנו שנות אור. הראייה של השיר המקורי את המשפחה הגדולה חסרת אמצעי המניעה ותכנון המשפחה – רומנטית ומתרפקת. זה מה שהופך את 'ילדים זה כביסה' לעוד יותר מצחיק ולכן יותר מעניין.
ב'הרים של כביסה' יש מעט מאד רומנטיקה והרבה צחוקים וכפי שאמרנו – נוזל או אבקת כביסה זה הקלישאה העתיקה ביותר בעולם הפרסום, לצד משקאות קלים ומכוניות, ולכן כל זווית חדשה היא מבורכת וצפויה לעשות את זה עבודה.
אה, כן, וסלב, כמובן.

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן מותגי

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA