עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

היום שאחרי. או: משבר האקלים, בעיה חמורה של מיתוג // עטרה בילר

פורסם

ב-

ביום שאחרי נתייצב מול שתי אפשרויות. או לפצות את עצמינו מגה – פיצוי. או להשתמש בהזדמנות הפז להציץ על האמת, לטובת המשך קיומנו.

מכירים את הבדיחה על ההוא שמאחר לראיון עבודה קריטי אחרי חצי שנה של מיונים, וזה או הוא או מישהו אחר, והוא לא מוצא חניה והוא מקלל ואומר אלוהים אם אתה מוצא לי עכשיו חניה אני חוזר בתשובה שומר שבת מפריד בשר וחלב? תוך שניה הוא רואה חניה כחול לבן בכניסה למשרדים והוא מוציא את הראש מהחלון, מסתכל לשמים ואומר: ״זה בסדר, הסתדרתי״.

אנחנו עלולים, כשכל זה ייגמר, למצוא את עצמינו מוציאים ראש מהחלון ואומרים – זה בסדר הסתדרנו.

מה הכוונה? אנחנו עלולים לא ללמוד לקח. לחשוב שאנחנו חזקים מהנגיף ולמעשה מכולם. שאנחנו עם סגולה ועם נבחר. שאנחנו יותר טובים מעמים אחרים ושאין על ישראלים בלנצח את הטרור.

זו אפשרות.

אבל יש אפשרות שהאירוע יפתח פתח לשינוי. שבמקום לצבור אוויר חם וגאווה מיותרת, נלמד משהו אחר. אני לא רוצה להשתמש במושג צניעות כי הוא מטיף. אבל יתכן שנלמד שיש כוחות שלא לקחנו עד כה בחשבון. שהסתמכנו על הנחות שגויות ושההתפרצות ׳אומרת׳ לנו משהו שאם נפענח, נהיה קרובים יותר לאמת החיונית.

התחממות ואקלים זה תת מיתוג

המושג התחממות כדור הארץ ובאנגלית Global Warming לא רק קטן, מעוות ומטעה, הוא מחבל בשינוי שהוא משתוקק להוביל. החיים והמוות ביד הלשון ו׳לשון׳ פירושו מושג. קונספציה. הבנה עמוקה. שינוי ממשי תלוי תלות מוחלטת בהבנה של מצב. ועד שלא נבין שזה הרבה יותר מ׳התחממות׳ ו׳אקלים׳ – נתמהמה עם השינוי. כי נחשוב שאפשר להתמהמה.

מושג האקלים הוא פשרה לא אלגנטית של מיתוג, שלמעשה נועד ליילד את האמת החיונית של ארגון או תנועה או תופעה. כל עוד התופעה היא סביבה, אקלים והתחממות – ישנה תחושה שיש עוד זמן, ויש עוד טמפרטורות וזה שם ולא כאן כי סביבה, אסוציאטיבית, זה לא ממש אצלי בחיים.

אמת חיונית מטפלת באג׳נדה בוערת. כזו שרלוונטית לי, אישית, כאן ועכשיו. כשזה נוגע לי אני מזיז את זה למעלה בסדר העדיפויות שלי. אני עושה החלטות על פי האג׳נדה הזו. אני בוחר ראש ממשלה על פי האג׳נדה הזו. אני חי על פיה.

ההתפרצות של וירוס הקורונה זו הכתובת על הקיר שמאותתת לנו לשים במקום 2 או 3 או 4 את הטרור והכלכלה, את הנפט ואת המהגרים, את דאעש ואת איראן.

התפרצות הקורונה היא טריגר להמשיג מחדש את המשבר ובעקבות המשגה זו – את הדרך החוצה.

מי שיעשה את זה הכי טוב יהיה המנהיג הבא ואולי קבוצת המנהיגים הבאה. וכן אני מדברת על היום שאחרי.

מצד שני, אם ניכשל במשימה, נחזור לסורנו, נדגול במדיניות שב״כ לא כפעולת חירום אלא כאסטרטגיה. נראה את פעולת החילוץ כאידיאולוגיה ולמעשה נלך אחורה. עד הבליץ הבא. אבל לפני זה נקנה המון נעליים וניסע הרבה לכרתים ולברצלונה.

אני רוצה להאמין שעם כל הפיצוי העצמי (ויהיה בכל מקרה) נאמין שעלינו לעשות שינוי וניכנס לפאזה של בחירות והחלטות אחרות שבספו של דבר יקדמו אותנו. כאנושות.

הגטו של מחבקי העצים

לפני שהולכים קדימה, חצי צעד אחורה של היסטוריה. אל גור. זוכרים? בסרטו ׳אמת מטרידה׳ הוא מוכיח לנו שאין מקור אחד להתחממות כדור הארץ כלומר לפציעת האוזון. זה היה השוק המטריד. אבל עדיין תפסנו את הסכנה בדמות חור שבינתיים יושב מעל אוסטרליה והסכמנו להפסיק להשתמש בדיאודורנט ספריי. המשכנו להרוס את כדור הארץ כי זה נראה לנו שם, ועוד הרבה זמן. כשהאבולה פרצה הסקנו מסקנות דומות. עדיף להיוולד בעולם המערבי שכנראה נרפא מכל תחלואיו. הקטסטרופה נתפסה רחוקה בערך כמו עידן הקרח בעבר הפרה היסטורי.

בדיוק בגלל זה לא הצליחו הירוקים, הצמחונים והטבעונים לבקוע את תקרת הזכוכית שלהם ונותרו איזוטריים.

על כל מצטרף לתנועות האקולוגיות הצטרפו עשרות למובילי דעה פנאטיים שידעו להפחיד יותר. רפובליקנים. ימנים. פונדמנטליסטים דתיים. דאעש. כאלה. בגללם עלה טראמפ ובגללם ברקזיט ובגללם בגדדי ואני בכוונה משאירה את ישראל מחוץ לדיון. תחשבו לבד. האסטרטגיה של אויב מזוהה שאם נחסל אותו הכל יהיה בסדר מביאה מפלגות וראשי מדינות לפסגה.

כל עוד הוגדרה הבעיה היתה ׳אקלים׳ – נסגר גטו סביב האקטיביסטים הירוקים ובכך התפנה יותר מקום למנהיגי העולם המערבי הקפיטליסטים כפי שאנחנו מכירים אותם ורגילים אליהם.

במו ידיהם יצרו הירוקים או פעילי הסביבה את הגטו ששלח את כולנו לאמביוולנטיות. לא יכולנו לקחת ברצינות את הסוף המתקרב. כי לא ראינו אותו לא כסוף ולא כמתקרב. במלים פשוטות – עד לפני כמה ימים בודדים לא ראינו את יחסינו עם כדור הארץ כנושא בוער אלא כנושא מחמד.

מחבקי עצים?

הם יצרו גטאות. יישובים ירוקים מבודדים, חשמל ירוק, סטרטאפים של רב – פעמיים, כל מיני ריטואלים שהרחיקו אותם עוד יותר מההמון דוגמת מדיטציה, תורות רוחניות, לבוש זרוק ועוד. הם זרעו במו ידיהם את זרע הזלזול שהרוב חווה כלפיהם. במו ידיהם עשו הפחתה לשליחות שלהם בעולם. נרגנים וכועסים ככל שהיו, קולם היה קול ענות חלושה אל מול קולות המיינסטרים. מה שכיום מצמית ומפחיד היה חלש וחיוור עד לא מזמן. מה שכיום על סדר היום הציבורי היה עד לפני שבוע בפינת הליטוף.

היה מאד קשה להפריד את המוץ מהתבן ולהבין שיש להם בשורה. המסרים המבולבלים שלהם שנעו בין עתיד כדור הארץ והאטמוספרה, לבין חמלה לטבע ולחי מסמר את נושא האקולוגיה אל חזית שבעה ומשועממת של ילדי שמנת – שמחפשים ריגוש ומשוועים להתבלט.

ואז התחיל האקלים להשתנות.

כשמשבר האקלים התחיל להנכיח את עצמו בדמות הוריקאנים, צונאמי, רעידות אדמה, סופות צקלון, הצפות, ה׳בליזארד׳, שריפות ובצורת, קרחונים נמסים ודובים טובעים – היה לנו קשה לקחת על זה אחריות אישית. קשה להאמין באפקט הפרפר. בקבוק פלסטיק שנזרק שלא למחזורית לא מצליח לערער לנו את הביטחון בנצח. זה עדיין לא הרגיש נושא בוער במרכז הזירה העולמית.

הרס כדור הארץ עדיין מוגדר כשינוי אקלים והוא נותר שיח מעונב של מדענים ועתידנים ומתמטיקאים שמתווכחים על גובה מפלס המים בעתיד הרחוק בעיירות שכוחות אל. עזה תמיד תהיה יותר קרובה, גם לבנון, גם החוב פדראלי לאמריקאי, והתיקון לחוקה, והרשות לקנות נשק חם, והסמים והנפט. הדעה הרווחת היא להיוושע אם נחסל מנהיג טרור ונסגור גבולות. כמה פשוט להיות בטוח ומאושר.

אז זהו שלא

המגפה של וירוס הקורונה היא הדגמה של כל מה שהרחקנו והדחקנו עד הלום אבל לא רק אנחנו אלא קברניטי האקלים, ההתחממות, הטבעונות. כן. אפילו הם. האחריות היא משותפת – המתעלמים והמתבדלים. כל עוד יש התנשאות והטפת מוסר, אין מנהיגות. מנהיגות חייבת לצוץ מתוך הבנה עמוקה של פחדים ולא יכולה לקום מתוך ביקורתיות.

מנהיגות והקשר עם האמת

מנהיגות היא הקול שמנסח את האמת הבוערת לכלל. היא קמה מתוך ההמון כמי שנותן שם לבעיה הכי מדממת שלו, ומציעה דרך וגישה להוציא אותו ממנה. היא אמתית כי היא אמפטית ולא שיפוטית. לכן הרוב יבחר ללכת אחריה. ההמון רגיש לאג׳נדות שמרגישות כלוקסוס או כפחות דחופות או כגוערות. והוא ידחק אותן לקרן זווית לטובת מה שנראה לו ברור ואפשרי ובעדו. לכן הוא חייב לדעת מה נגדו לפני זה. אנשים אוהבים להבין בעיה ופתרון ולכן עד שמשבר האקלים לא יפסיק לראות את עצמו כמשבר אקלים, המנהיגות שתיבחר שוב ושוב כמנהיגות בעיני הרוב תהיה זו שתסמן את הכלכלה והביטחון (שגשוג בקצה אחד ושנאה בקצה שני) כאג׳נדה.

משבר הקורונה מקרב אותנו לאמת העירומה: להיות או לא להיות

משבר הקורונה הוא פי תהום בתוכה אנחנו יכולים ליצור קשר עין עם סופנו. זה עוד לא אומר שזה סופנו אבל נוצר קשר עין שעד כה היה מעורפל, מטושטש או מוכחש. סופנו יגיע כי פלשנו לטריטוריות לא לנו. שרפנו וחטבנו, ייבשנו וסללנו, זיהמנו וצדנו ולא השארנו למה שנקרא ה wildlife לחיות את חייו במתחמים שלו. זה לא טבע במובן היפה – נפש. זה לא סביבה במובן המתחסד. זה לא טבעונות בדיבור מתיילד ומצטדק.

זהו סרט אימה שמזכיר את מוטיב הזומבים (כמו ׳אבודים׳ או כמו Stranger Things) על פיו פלישה למפלסי חיים לא לנו מפגישים אותנו עם כוחות ויצורים שמשנים לנו את ה DNA ולמעשה – את כללי המשחק.

כפי שאומרת אלאנה שאק, מומחית בריאות הציבור העולמי, בהרצאתה, ׳הבחירות שאנו עושים לגבי כיצד לאכלס את הכוכב הזה הופכות את המצב לבלתי נמנע. האופן בו אנחנו, האנשים יוצרים אינטראקציה עם כדור הארץ שלנו מוביל לתוצאה ברורה עלפיה יבואו עוד משברי מגיפות. וזה לא ׳אולי״. זוהי עובדה. אמנם יש קשר בין התחממות אקלימית להתרבות הבקטריות והוירוסים, אבל את הקורונה חטפנו בגלל איך שאנו נדחפים אל תוך הפינות הפראיות האחרונות על גבי כדור הארץ״. כשאנו שורפים וחורשים את יערות הגשם של האמזונס, כדי להשיג אדמה זולה לחוואות, כשאחרונת השמורות באפריקה מומרת לחוות חקלאיות, כשחיות בר בסין ניצודות עד כדי הכחדה – המין האנושי בא במגע עם אוכלוסיות בר שמעולם לא פגשו ולאוכלוסיות אלו יש מחלות חדשות– חיידקים ווירוסים – שאנחנו לא מוכנים אליהן. לעטלפים יש קטע חזק של אכלוס מחלות מסוכנות לאדם אך זוהי לא החיה היחידה שמאופיינת בכך. כך שככל שנהפוך את המקומות הנידחים שלנו לפחות נידחים׳ אומרת אלאנה, ״ההתפרצויות הקטלניות תמשכנה להתפרץ״.

מה לא?

הפרד ומשול. זו איננה אסטרטגיה אלא טקטיקה יעילה לטווח המיידי.

גם פיזית וגם רעיונית בידוד הינו הפתרון הנכון לעצור את הנגיף אבל אסור להתבלבל ולחשוב שמדובר באורח החיים הנכון הבא. טכנית הבידוד מיועד לעצור את מה שקרוי  spill over כלומר אי הכלה של המשבר בידי המערכת – הבריאות והפוליטית. גם המעקב הדיגיטלי נועד לייעל את עקרון הבידוד.

הבעיה היא שהמדיניות הזו מדיפה ניחוח של ניצול ציני.

הפרד ומשול כאידיאולוגיה קשורה לעוד דברים שאנחנו מכירים ויש לנו מהם טראומה. תחרות בין מדינות לגבי הניהול. לגבי מערכת הבריאות. לגבי משמעת האזרחים. הפרד ומשול זה קונספציה שעולה בקנה אחד עם אינטרס פוליטי שיבקש לגבות מכולנו מחיר והקרבה של מה שאנחנו מאמינים בו באמת.

מה בוער ומה זניח ומי הוציא אתכם מארץ מצרים. כזה.

וזה מחזיר אותי לתחילת הדיון – פעילי שינוי האקלים מקבלים יותר ויותר מאמינים אך נשארים ביציע. המיתוג שלהם נותר איזוטרי וקטנוני, בעוד שירי של קסאמים נתפס יותר קטלני מאשר דגים שאוכלים פלסטיק.

אם לסכם את הטרגדיה של האנושות – אנחנו מנסרים את הענף שאנחנו יושבים עליו אבל תשומת הלב שלנו במקום אחר ובדיוק בגלל זה נמשיך לנסר אותו. את זה שאנחנו יושבים עליו. וכאשר הירוקים והאקלימיסטים מתריעים על כך בפנינו, הם נשמעים חלש, ומרחוק מכדי שנתייחס אליהם במידת הרצינות שהם דורשים.

מה כן? מנהיגות קיום האנושות. מיתוג מחדש

שני דברים צריכים לפקוח לנו את העיניים: גרטה וקורונה.

גרטה טונברג היא הפתעה כי יש בה שילוב נדיר בין ילדה שוודית בהירה לבין מהפכן זועם על סף הצתה עצמית בככר העיר. לראשונה אנחנו שומעים את קול הכאב והזעם שהיה מנת חלקם של שכבות מדוכאות בפרולטריון של פעם, במשטרים חשוכים, בעולמות של ניצול ועבדות ועוני ורעב  – מפיה של נערה סקנדינבית מבית טוב במשטר מתוקן ושיוויוני. זו הפעם הראשונה שנושא האקלים מקבל זעקה שמאשימה את מנהיגי העולם בסוף הקרב של כולנו, כל עוד הם ימשיכו למכור אגדות סביב תענוגות וכסף, ולנהל בשמן את העולם. גרטה מאשימה את מנהיגי העולם בחזירות בלי להשתמש במילה חזירות בעוד שהיא, שבכלל לא הייתה צריכה להיות פה אלא בבית הספר בצד השני של העולם, לדבריה, עומדת מולם בבכי עצור. כי היא יודעת שכבר מאוחר. היא מאשימה את מנהיגי העולם בבגידה בדור הצעיר שצריך לשאוף חמצן דו פחמני, שלעולם לא יסלח להם. העולם מתעורר והשינוי מגיע בין אם אתם אוהבים את זה או שלא היא מסכמת ודקה אחרי זה מתפרצת מגפה של וירוסים שנדדו מחיות בר לאנשים שצדים ואוכלים כל דבר שזז.

גרטה מביאה לא רק כריזמה מעולמות שמשבר האקלים עוד לא ראה, היא נשלחת אלינו כדי לבשר לנו שכאשר ניפול למשבר הבלתי נמנע, יש קרן אור בקצה המנהרה. אבל אפילו גרטה טונברג היא רק ילדה שעם כל ההבנה העמוקה שלה לקטסטרופה הקרבה היא עדיין קוראת לזה אקלים…

אם נוותר על פולחן האישיות והסגידה לגרטה טונברג (סליחה גרטה את באמת נהדרת) נבין שנפתח חלון הזדמנויות צר לא לחזור לסורנו וכמו בבדיחת הפתיחה להגיד, ביום שאחרי, מי מאתנו שישרוד, ׳הסתדרתי׳. זוהי הזדמנות לא לעשות רגרסיה לחשיבה הנרדפת כי אנו מדינה קטנה נטועה בסביבה עוינת שמנצחת כנגד כל הסיכויים.

גטו פלא. נס רפואי.

חלון ההזדמנות, במידה שנבחר להציץ דרכו, מראה לנו את השינוי שגרטה ואלאנה וגם יובל נוח הררי, שדיבר ב׳עובדה׳ מזהים כבלתי נמנע.

והשינוי הוא לעשות הגדרה מחודשת של הבעיה מסוגיות אקלים לסוגיה אנושית. מהתחממות לסוף וודאי מתקרב. ממשבר לחיזוי.

אם הבעיה היא סוף מתקרב של האנושות, ואם האנושות, על אף המתיחויות שבה, עשתה יד אחת כדי להביא את המצב לפי תהום, הפתרון חייב להיות גם הוא שיתוף פעולה עולמי. אין מנוס מבנייה של מערכת בריאות גלובאלית תוך הבלגה על הבדלים ומתיחויות פוליטיות. לחיצת יד של יריבים כדי שהאנושות תתקיים. ואם תרצו, אפילו כדי שכל היריבים ישרדו כדי להמשיך להיות יריבים…

מי שמצליח להבין שלא מדובר במשבר חולף ומי שמבין שהבידוד הוא רק פעילות חירום כמו ירידה למקלטים בעת הפצצה – יבין שאין ברירה אלא לייצר מערכת מקבילה למערכות המדיניות, שתפקידה לדאוג לציוד ותרופות ומכשור שיוקצו על פי נזקקות רפואית ולא על פי עושר המדינה. שהרי מוטציה של וירוס בגופו של איראני בטהרן, תשפיע במהרה על הבריאות של האנשים בתל אביב.

הפרד ומשול כמודל לא יחזיק מים כי אין לנו, לאנושות, אפשרות לנצח את הוירוסים אם לא תוותר על המלחמה והיריבות. כדי לגבור על המוטציות שרק תלכנה ותהפוכנה מתוחכמות יותר, צריך להתלכד כי הוירוס מקבל כוח מעולם מפולג. הוא, בלי שהוא מבין, עושה לנו הפרד ומשול. ולא צריך לתת לו. הוא והמוטציות שבדרך. וירוסים אוהבים אותנו מסוכסכים ומקנאים זה בזה. וירוסים צריכים אותנו מסתירים זה מזה ומשקרים לציבור. זה נותן להם זמן ופותח להם נתיבים שאפילו הם לא קיוו להם. לעומת זאת אם נחבור יחד, לא בדת או שפה או דגל. לא במוזיקה או תרבות או השקפת עולם לגבי חינוך או כלכלה. רק בהקשר הבריאותי, נוכל להיות חכמים מהוירוס ולהביס אותו.

הקונספט ברור – למרות היריבות והמתחים נשתף פעולה בתחום הספציפי הבודד שישמור עלינו. כי אם לא נהיה, עם מי נריב?

דבר אחד גדול ולא כל מיני גחמות קטנות

כל המשברים הם דבר אחד. כולם נוצרים בגלל הסחות דעת. פחמן דו חמצני, פלסטיק, גז ווירוסים צריכים אותנו לא מרוכזים. כי כשתשומת הלב שלנו, נגיד, על עזה או הטליבאן או האיחוד האירופי או המהגרים ממקסיקו, הם מתגנבים לגופנו. מודל האדנותיות מכתיב לנו לבחור מנהיגים שמאמינים שהם יותר טובים מאתנו, שישראל טובה יותר מארצות אחרות, שאמריקה טובה יותר משאר העולם, שבריטניה טובה מהאיחוד האירופי. מנהיגים של אינטרסים. שמטפחים את האמונה שהאדם טוב יותר מהטבע ושהטבע  – צמחיה וחי – נועד לשרתו.

אך אם נסרב להסחת הדעת הזו, נוכל לנהל את המשבר. נזהה אותו. נאמין שכולנו על פי תהום, והמנהיגים יראו את תפקידם כחד משמעי – לעצור את ההידרדרות החלקלקה פנימה. המודל בו נאמין יעבור להיות שותפות גורל ושותפות ניהול הגורל ובאותה נשימה ניאלץ לוותר על מודל האדנותיות שמקנה לנו שליטה מדומה.

מיתוג מפלצת סוף האנושות שאפשר לנצח

מיתוג נועד לקלף ממערכת את הטפל ולחשוף את העיקר. אקלים זה ה׳איך׳ והתחממות זה ה׳מה׳ וסביבה זה ה׳איפה׳. זה הברזלים. המנגנון. פס הייצור.

אבל המהות כי ה׳למה׳. התפקיד העמוק של מוביל השינוי. מה הוא מנצח לנו שלשמו אנחנו צריכים אותו ובוחרים בו. למה אני הפרט צריך שהוא יהיה בפסגת קבלת ההחלטות. המנהיג שלנו צריך להיות גיבור שמנצח את המפלצות המפחידות שמאיימות על קיומנו.

סוף האנושות זו מפלצת שכזו. רק עכשיו הבנו שהיא לא קיימת רק באגדות.

היא השתחררה ממאורתה והיא רושפת אש שכל אחד ואחד מאתנו חשוף לה.

המפלצת הזו הוא אם כל המפלצות והיא יותר חזקה מדאעש וסולימאני, והחמאס, והניאו נאצים. היא ניזונה ממצרף כל מה שידענו אבל זלזנו בו. העצים והפלסטיק, החיות והגז. והיא משתוללת ומדגימה לנו שאנחנו על כוכב קטן שאין לאן לברוח בתוכו ואי אפשר לרדת ממנו. היא תמצא אותנו בכל חור.

כדי שהאנושות תצא מכלל סכנה וכדי להיערך לקראת הוירוס הלא נודע הבא, חשוב להכיר בכך שהמשבר הוא יותר ממשבר אקלימי ושהסכנה יותר מיידית וממשית. ושזה לא משבר בכלל. זו המציאות החדשה.

זה לא משבר. זה סוף ידוע שמזמין אותנו לשאת ולתת אתו.

 

שקיעת הציביליזציה היא סכנה שכל כך קשה לנו להודות בה שאנחנו מעדיפים את עגל הזהב ואת השוד והביזה של כדור הארץ. ולצאת חפים מפשע. קל יותר לחשוב שהמשאבים נוצרו למעננו. אם נחפור נפט ונצוד חיות ונאכל אותן ועל השטח שהן חיות ונספח את הטבע הפראי לטובת המסחר שלנו, ומהחיות שנאכל נעשה גם צווארוני פרווה ונעליים – נממש את זכותנו על פני האדמה. הבעיה היא לא שזה לא יפה. הבעיה היא שזה או המפלצת או אנחנו וזו לא מחשבה נידחת. תסתכלו עכשיו על עצמכם. יושבים בבית כשבכל חדר אלכוג׳ל ואתם בולעים רוק ושואלים את עצמכם אם זה היה כאב גרון או סתם חרדה.

צומת ה T

נחזור להתחלה. או ״הסתדרנו, תודה״ או בואו נלמד לקח וננהל את העולם אחרת. אם נתייצב מול הצומת הזו שהיא צומת T ברורה ומתריסה, עדיף שנבחר ללכת אחרי מי שינסח את זירת הקרב: ״אנחנו או היא. המפלצת״ ויציע לנו ש׳אנחנו׳ ולא היא ננצח.

מגפת הקורונה תמיד תיזכר כטריגר שעזר לנו לראות צלול.

מנהיגות תהיה זו שתארוז את הקורונה יחד עם האקלים והסביבה והזיהום לכדי נרטיב אחד ותוביל אותו.

 

 

עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים שפועלת על פי מודל הנרטיב. עטרה מחברת את נרטיב המותג עבור ארגונים וחברות מכל סוג, והוא משמש אותם לטפח מערכות יחסים מניבות עם קהלי היעד.

 

 

טורים ומאמרים

חכם, רשע תם ושאינו יודע לשאול – מציאות עסקית ושיווקית פסח 2020 קורונה סטייל // חני שלום

פורסם

ב-

משבר הקורונה תפס את כולנו לא מוכנים, אף אחד לא תיאר לעצמו בחלומות הכי פרועים שלו שביום בהיר אחד התסריטים ההוליוודיים יהפכו למציאות חיינו. שנתעורר בוקר אחד לאירוע אוניברסלי שיוציא את כולנו "מאזור הנוחות", ובין לילה נקום למציאות חדשה שמשבשת את העולם העסקי והשיווקי, ומעמידה את העומדים בראשו, מקבלי ההחלטות, מנכ"לים, מנהלי שיווק ודרג בכיר במבחן מציאות מורכב למדיי שמאלץ אותם להתמודד עם אתגרים שלא נראו כמותם. לספק פתרונות מיידים, להקפיא תכניות עבודה שנתיות ולהתאים את הפעילות העסקית בקצב מהיר, פשוט לחשב מסלול מחדש. 

מרוח הדברים ניתן לאפיין ארבעה טיפוסים עיקריים של מקבלי החלטות בעולם העסקים:

1.הקבוצה הראשונה והפופולרית ביותר אלו הם  – "המשתבללים" מנהלים ובעלי עסקים שהחליטו לקבל החלטה מושכלת וזהירה עבורם לעצור בימים אלו כל פעילות עסקית ושיווקית, להקפיא גיוסים לפטר עובדים או להוציא לחל"ת. לעצור ריטיינרים, לצמצם כל הוצאה אפשרית קבועה שיש לעסק ובעיקר להקפיא כל פעילות שיווקית, להוריד קמפיינים מהאוויר ולא לפרסם. וזאת מתוך ראיה עסקית שזה לא הזמן לפרסם כרגע או לעשות עסקים ובעיקרון לעשות שום דבר כדי להשאיר את העסק פעיל בימים אלו כי "אף אחד גם ככה לא קונה", "זה לא זמן טוב לפרסם", "לאנשים גם ככה אין כסף" או שפשוט לא הצליחו להתאים את הפעילות העסקית לפתרון דיגיטלי או למצוא פתרון חלופי אחר ולכן מעדיפים לחכות עד שהמשבר יעבור בתקווה שישרדו עד אז ויוכלו לחזור לפעילות בסיומו.

2.השנייה היא "היושבים על הגדר" – אלו שקיבלו החלטה לצמצם פעילויות לא להקפיא את הפעילות השיווקית והעסקית, להישאר עם כוח אדם מצומצם ואת כל השאר לפטר או להוציא לחל"ת. להוריד נפח פעילות שיווקית, לצמצם תקציבים משמעותית ולעבוד בעיקר על דאטה קיימת ושימור לקוחות פעילים. סוג של פעילות "קומסי קומסה" לא מקדמים פעילויות חדשות, לא מנסים ליצור ולהתאים את העסק למצב החדש עם זאת כן עובדים על "להחזיק את הראש מעל המים" כדי לשרוד את המשבר, לקיים את הפעילויות במתכונת מצומצמת והכל במטרה לעבור אותו במינימום נזקים, ובתקווה שיגמר במהרה ויוכלו להגביר קצב מחדש ולשקם את הפעילות העסקית בסיומו.

3.השלישית היא "האמיצים" – הם אותם בעלי העסקים, מנכ"לים ומנהלים חדי הקרן שהסתכלו למציאות בעיניים, זיהו את המגמה מרחוק "שהסופה" הולכת להגיע גם אלינו, ושהיא לא רק בעיה מקומית של מדינה אחת אלא הולכת להיות באמת אתגר רציני עולמי. והחלו עוד לפני הסגר כבר להיערך ליום שבו יודיעו עליו.

אלו שאחרי הבאסה והדיכאון החליטו לשנס מותניים, להרים את הראש ולא להישאב למצב פשוט להסתכל למציאות בעיניים ולהילחם. הם עושים הכל על מנת לשמר כל עובד בארגון כדי להימנע מפיטורים או להוציא לחל"ת. צמצמו הוצאות שוטפות למינימום ועם זאת עדיין שומרים על גחלת יחסית גבוהה למצב של פעילות עסקית ושיווקית, לא הקפיאו ריטיינרים חשובים, עובדים ימים כלילות להמציא את הפעילות העסקית שלהם מחדש, להתאים אותה למציאות הנוכחית וליום שאחרי הסגר, ומבינים שחווית הלקוח והדיגיטל כאן כדי להישאר ומה שהיה כבר לא יהיה. שעכשיו יותר מתמיד הערך הנתפס של המוצר או השירות שלהם חייב להיות גבוה אפילו הרבה יותר ממה שהוא היה עוד לפני המשבר. שהתחרות היא כבר לא בין המתחרים הישירים או העקיפים אלא מול כל השוק על נתח התקציב של הצרכן שיצטרך להחליט בין אם לקנות  צעצוע לילד, חולצה חדשה או להתפנק אצל קוסמטיקאית.

4.הקבוצה האחרונה היא "הנכחדים" – אותם מנהלים ובעלי עסקים שלא הצליחו לצלוח את המשבר עוד בתחילתו, אלו שניסו להיאחז כנראה בקרנות המזבח עוד טרם פרוץ המשבר והתקופה הזאת רק האיצה את המצב לחדול מפעילות.

כפי שזה נראה אנחנו כנראה הולכים לחיות תחת מגבלות ואילוצים לפחות בתקופה הקרובה ושזהו הולך להיות עידן של נורמליות חדשה. כנראה שבתום הסגר כולנו נצטרך לקום להסתכל למציאות בעיניים ולראות איך כל אחד מאתנו ממציא את עצמו מחדש ומסתכל באור ורוד יותר על אורח החיים שנכפה עלינו. בהצלחה.

הכותבת היא סמנכ"לית שיווק וחווית לקוח בחלי ממן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: טרמינל איקס, שפיטה // עטרה בילר

פורסם

ב-

לצד הבריף של המדינה – להתאים את הביזנס למצב הנוכחי, מצב של פחד ממגפה והסתגרות כרונית בבתים – הפרסומת של טרמינל איקס בולטת במיוחד. במקום להתבוסס במסרים דביקים ואמפטיים מוגזמים, שאי אפשר בלעדיהם אבל הם מתחילים להישמע דומה, פורצת אלינו שפיטה בלי טיפת בושה ומפנה אלינו מראה אכזרית.

 

ב׳נאום לאומה׳ מהמרפסת, עם מיקרופון וינטאז׳, סטייל אוויטה פרון, נכנסת שפיטה לדמות שהיא לא ממש רחוקה מהדמות הרגילה שלה ואומרת לנו את הדברים ששום מותג לא מעז. אנחנו מגעילים אותה בסגר הזה, הס מלומר וחלילה מלהעביר ביקורת. אז זהו, של׳שפיטה׳ מותר.

היא בנתה את עצמה כדמות אקסהיביציוניסטית, נרקיסיסטית לעילא, מרוכזת בעצמה ובעיקר חסרת מודעת עצמית, ולכן, בזכות העבודה הקשה על הדמות המופלאה הזו – מותר לה. ורק לה. ההמונים המוקלטים מריעים לה נוסח אימפריות החושך ורפובליקות הבננות, אחרי כל משפט. הסיטואציה הזויה ותלושה מהמציאות אבל מי בכלל רוצה את המציאות?

שפיטה מציעה לנו לצאת מהפיג'מה (״פיז׳אמה״) ואגב דיבור ׳שפיטאי׳ במבטא מזרח תיכוני – ערבי, במעברים פומפוזיים בין עברית קלוקלת לאנגלית שבורה, היא יורדת עלינו. הגבות מחוברות היא מתירסה. No cosmetics היא מתלוננת. וכמובן שהיא מקוננת על המשלוחים מחול (״באבא אקספרס״) שכבר לא מגיעים אלינו. היא כמובן פונה לצד המכור לאי קומרס שרובנו נגמלים ממנו גמילה קשה וכואבת.

יש לה קהל כי היא נוגעת במיתר רגשי נכון. אנחנו מתגעגעים לרכישה הטיפשית ולחבילה החומה השטותית שמחכה לנו בדואר במקרה הטוב ובכלבו שמואל ובניו במקרה השכיח.

למזלנו, משנה שפיטה את הטון ומהסה את ההמונים, המצב בארץ much – much better. הצעת הערך היא כמובן לשטח את העקומה ולהיראות טוב יותר. עבור ה׳מארי אנטואנט׳ שהיא, העקומה היא איך שאנחנו נראים. עקומים. לשטח אותה זה להתהדר. כמה פרחי וריקני אך מדויק לדמות. אי אפשר היה לעשות טייק – אוף על מושג ׳לשטח את העקומה׳ טוב יותר ממה ששפיטה עושה. תנסו תראו.

שפיטה מונה את כל המוצרים ומתחילה מאופנה אבל מגיעה ל״אפילו יצירה״ – כשהכוונה כמובן לפעילויות פנאי של ילדים בבידוד. הטון שהיא אומרת את המלים ׳אפילול יצירה׳ שווה זהב. הוא מקפל את הבאז הלאומי שלנו סביב העסקת פעוטות משועממים וברור לנו באותו רגע ממש שהיא בזה להוויה המשפחתית. כי היא סינגל הוללת שכל מה שחשוב לה בחיים זה הפוזה שלה ואיך שהיא נראית. שפיטה מנסה בכוח, אך לא מצליחה – להסתיר את זה. אם זה לא גאוני מבחינה קולנועית, מה כן?

הצגת ההנחה והמותגים מתבצעת יחד עם צלצול פעמון הדלת שכמובן מסמל שליחות של מוצרי אופנה לביתה של שפיטה. אני אוהבת את זה שבסופו של דבר גם טרמינל איקס מזכירים לנו שהקליפ מצולם לא במרפסת אמתית ולא מול התקהלות אמתית. אלא בבית כמו שראוי. חצי שקל תרומה למאמץ הלאומי לשמור על הנהלים.

 

עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים שפועלת על פי מודל הנרטיב. עטרה מחברת את נרטיב המותג עבור ארגונים וחברות מכל סוג, והוא משמש אותם לטפח מערכות יחסים מניבות עם קהלי היעד.

המשך קריאה

טורים ומאמרים

כך (גם) הקורונה תמכה בעליית מותג החדשות הדיגיטאלי //יצחק משיח

פורסם

ב-

הצורך של הציבור במידע חדשותי ואקטואלי שעוסק במגפת הקורונה (Coronavirus), תומך בתקופת ההרצה הראשונית של מערך הדיגיטל N12 מבית חברת החדשות של שידורי קשת. זה מצטרף לפעולות אחרות שמובילות לבניית מותג שצפוי ללווות אותנו שנים רבות: סנטימנט חיובי למותג-העל, הממשק הטכנולוגי, התוספים החדשים והתגייסות הטאלנטים

נתחיל מהסוף. הקמת אתר החדשות N12 הנו צעד חשוב ואסטרטגי. השקת האתר מסייעת בביסוס מעמדה של חברת החדשות של שידורי-קשת כחברת חדשות חוצה-פלטפורמות (Cross Platforms Media), כזו שלא פוגשת את הצרכן רק במהדורת החדשות בשעה 20:00, אלא לאורך כל היום בדיגיטל.

בנוף התקשורת בישראל, הקמת אתר חדשות ארצי בנפח גדול אינו עניין כה שכיח. אחד ממהלכי ההשקה הזכורים בשנים האחרונות הוא הקמת אתר כלכליסט (בשנת 2008). בין הקמת שני האתרים הללו עובר קו דמיון משותף: ההחלטה להקים את שניהם התקבלה רגע לפני משברים גלובליים משמעותיים. כלכליסט קם ערב משבר הסאבפריים והנה, 12N קם ערב משבר הקורונה.

ציבורים שלמים בכל העולם מכורים לאקטואליה, אך סובלים כל העת ממניפולציות של פייק-ניוז, לכן בניית גוף המספק תוכן עיתונאי שוטף, עדכני ומהימן היא חשובה מאוד. לא זו בלבד, אלא שההתמכרות למהדורות החדשות אף עלתה מדרגה בתקופה האחרונה; ובאופן ספציפי מאז אמצע חודש פברואר 2020, העת בה ווירוס הקורונה התפרץ בעוצמה בעולם. גילויו בארץ, יצר מציאות חדשה בה ישראלים רבים ספונים בבתיהם, צמודים למרקעים השונים וצורכים מהדורות, מבזקים וכל פיסת אינפורמציה – עדכונים, מידע מקצועי של גורמי הבריאות, פרשנויות על המצב הכלכלי החדש וכדומה.

חשוב להבהיר כי אין בכוונת טקסט זה להסית את הדיון מההיבטים הבריאותיים של המשבר הנוכחי. והרי כמונו הישראלים גם האנושות כולה מייחלת לבריאות, מצפה לדעיכת ווירוס הקורונה וסיום המשבר. אך כמו בכל משבר אחר, גם במשבר הקורונה שפוקד את המשק הישראלי כולו והענף התקשורתי בפרט – יש מי ש'זוכה' מההפקר; מהדורות החדשות.

מנקודת המבט התקשורתית גרידא, סיקור אינטנסיבי של מאורעות הקורונה, מחדד את מה שנמצא פעמים רבות במחקרי עבר – תעדוף אירועים מתגלגלים-משבריים ("חדשות אי-סדר") בתמהיל החדשותי. למעשה, מדובר ברכיב אינהרנטי בפעילותם השוטפת של גופי החדשות. עתה, מסתבר ששטף של חדשות אי-סדר, מתפקד גם כקטליזטור שיווקי לביסוס המותג. הכיצד?

ככל שהמשבר גדול יותר, ומתמשך יותר – כך גם מתרחבות נקודות הממשק של מהדורת החדשות עם הצרכנים. בימים אלה, הגבלת התנועה של הציבור במרחב הפיזי, מגבילה גם את היכולת לצרוך מוצרים או שירותים שבשגרה. לפיכך, "המוצר" המרכזי שכנראה רובנו צורכים הוא החדשות והאקטואליה. מאידך, במקביל שוק הפרסום נפגע מאוד וחרף העלייה ברייטינג קיים קושי לחזק את המודל הכלכלי בתקופות כה מאתגרות. העוסקים במלאכת העבודה העיתונאית (בכל מותג חדשותי) ממלאים את תפקידם ומספקים את האינפורמציה לציבור. אך ברקע מתקיימת תחרות גלויה וסמויה על תשומת הלב של הצרכנים. תחרות המתקיימת בפן הטכני, התוכני והמותגי.

שלא במתכוון, אפיק החדשות הנצפה בישראל, הרחיב את פעילותו בשיאו של משבר הקורונה. ממותג שפעל עד כה בהפצת תוכן בעיקר בחזית הטלוויזיונית, חברת החדשות הרחיבה את סל המוצרים והשיקה חזית תוכן חדשה – דיגיטאלית (N12). מהלך השקה על רקע משבר עולמי בענפים ותחומים אחרים יכול היה להיגמר במפלה קשה, אך במקרה דנן נראה שלפחות מבחינה שיווקית המהלך צולח. על אף קשיים מסוימים שהקבוצה חווה ממגפת הקורונה, קיימת גם נקודת אור משמעותית: התבססות אתר החדשות החדש ומותג N12. כבר עכשיו, המוצר מבית קבוצת-קשת זוכה לאמון עצום של הגולשים והאפליקציה מדורגת בין האפליקציות הפופולאריות ביותר בחנויות. הנה חמשת הסיבות המרכזיות להצלחת המהלך:

ליווי מתמשך של אירועים מתגלגלים

ההשקה הרשמית של N12 נעשתה ב-17 בפברואר 2020. פחות או יותר, במועד ההתעוררות של העיסוק הציבורי בווירוס הקורונה בישראל. ברור כי ההשקה לא כוונתה בהתאם לאירוע מתגלגל זה או אחר. אולם, אפשר להעריך בזהירות שהתרחשותם של אירועי 'אי-סדר' הופכים את הפלטפורמה החדשה לאטרקטיבית יותר בעיני הצרכן. במקרה של N12, תקופת ההשקה של תת-המותג החדשותי, מלווה בהדהוד עדכונים סביב משבר עולמי שטרם נראה כמותו. מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי כתוצאה ממנה, מצטרפים למאורעות הפוליטיים ומערכות הבחירות הממושכות שלקחו גם הם חלק בבניית המומנטום סביב האתר הדיגיטאלי של חדשות 12. כאמור, האירועים הללו מייצרים חומר גלם רחב היקף ומאפשרים עצימות סיקור אינטנסיבית וכמובן הבאת פרשנויות לציבור הצרכנים.

סנטימנט חיובי למותג-על ותתי-מותג

על אף ביקורות שנשמעות מעת לעת (במיוחד ע"י גורמים בעלי עניין פוליטי) כלפי המוסדות התקשורתיים בישראל – לחדשות 12 כמותג-על מיוחסות תכונות חיוביות רבות. גורמי מקצוע, אנשי הברנז'ה וחלקים רבים בציבור מעריכים וחולקים כבוד רב לעיתונאים המועסקים באפיק זה. נכון, המשקיפים על הערוץ מהצד, לעיתים יכולים לא להסכים עם חלק מהתוכן המוצג בו, אך גם הביקורתיים שבהם מזהים כי חברת החדשות אספה קבוצה מוכשרת של אנשי תקשורת. תפישה חיובית זו כלפי חברת החדשות בטלוויזיה (מותג-העל), והדומיננטיות של הערוץ במרחב הציבורי, יצרו קרקע פורייה לגידול טאלנטים על תקן הסלבריטי. הסנטימנט החיובי של הציבור למוכר ולידוע, תומך במידה ניכרת גם בהשקת הפלטפורמה הדיגיטאלית החדשה N12, ונותן לה רוח גבית מאוד חזקה.

הממשק הטכנולוגי – קהל מושבע בדיגיטל

חברת החדשות מתנהגת ופועלת כישות מותגית רב-ערוצית. יש שיאמרו שמדובר במותג-על לאומי, מוכר, דומיננטי שאף זוכה לחשיפה ברוב בתי האב בישראל. וככזה מצופה משלוחותיה של החברה לספק את המוצר האיכותי, המהימן והמקצועי ביותר (ללא פייק ניוז). הן בעתות שגרה ובטח בעתות משבר, ל"מוצר" שמציע חברת החדשות יש ביקוש רב. בוער בנו הצורך האנושי להיחשף לתהליכים והאירועים המתרחשים סביבנו בכל זמן נתון. מכאן שצריכת חדשות הנה פעולה אינטואיטיבית והצרכנים לא רוצים להתאמץ (בצדק) כדי לקבל את מנת האקטואליה היומית שלהם. הממשק הטכנולוגי החדש של ערוץ 12 מתחבר עם הצורך של הצרכנים לגשת לפיד של תוכן דיגיטאלי בכל עת ומכל מקום. ובמילים אחרות, הממשק שיצרה חברת החדשות – נוח ומותאם לצרכן. בהיבט הזה חברת החדשות מחזיקה יתרון משמעותי – היכולת לחבר בין תוכן מצולם, תוכן כתוב, Live או On-Demand.

הפעלת תוספים חדשים

סיבה נוספת להצלחת המהלך של חברת החדשות הוא הבאת פורמט חדש לצרכנים. מלבד הטקסטים המוכרים, הסרטונים והשילוב ביניהם – פלטפורמות N12 מאפשרת הצצה אל "מאחורי הקלעים" של העבודה העיתונאית. תוסף "צ'אט הכתבים" המלווה את הגולשים מייצר תחושת קרבה בין הצרכן לעיתונאי. הבחירה המכוונת במנגנון צ'אט (מרחב פופולארי המאפשר תקשורת בין בני-אדם), מדמה לצרכים לכאורה וואטסאפ או אפליקציה אחרת לתקשורת בינאישית. הפורמט מהיר, נגיש, דינאמי ומאפשר לגולשים להיכנס אל תוך 'מרחב העבודה' של העיתונאי המדווח. יתרה מכך, האתר יצר שקיפות גבוהה ומציין את מספר האנשים שנכנסו אל הידיעות עצמן. ניתן לראות שידיעות רבות באתר מגיעות למספרים של עשרות אלפי קוראים – מדובר על הצלחה אדירה. תוסף נוסף הוא משוב הקוראים בסופה של כל כתבה (פיצ'ר "האם הכתבה עניינה אותך"). המודד את שביעות הרצון של הצרכנים בתום ההתנסות במוצר.

התגייסות הצוות למסע יחסי ציבור

לא די שאפיק 12 בטלוויזיה הוא הנצפה ביותר בישראל. השקת הפלטפורמה הדיגיטאלית החדשה מלווה בעבודת שיווק של כלל המכלולים במערכת. במבט מבחוץ ניתן לראות שההתגייסות השיווקית למהלך ההשקה, מתחילה מהמבזקן במהדורה המוקדמת ועד הפרשן או מגישת החדשות הבכירה ביותר. כולם ללא יוצא מן הכלל לוקחים חלק במסע היחצ"ני. המעבר מהזירה הטלוויזיונית לזירה הדיגיטאלית נעשה על ידי הפניה ב"קול- אחד" (One Voice) של אנשי הצוות לאורך כל שעות היממה. "הצטרפו אלינו", "מידע נוסף באתר החדשות N12". תוסיפו לזה כמובן את סדרת הפרסומות בפריים טיים המשווקת בצורה ישירה את האתר החדש. והנה לכם קבלתם מתכון להרכבת מותג חדשותי. נראה שעובד להם יפה.

 

הכותב הוא מרצה לתקשורת שיווקית במכללה האקדמית ספיר שבנגב ודוקטורנט בחוג לתקשורת – הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת חיפה

 

המשך קריאה

טורים ומאמרים

עוד שנה מהיום: ההשפעות המרכזיות של משבר הקורונה // אלון ברנר

פורסם

ב-

ברור לכולנו שהמשבר הנוכחי הולך לייצר השפעות עומק על חיינו. קשה לעשות תחזיות, בעיקר לגבי העתיד. אבל לפחות אפשר לנסות. אז קבלו את 10 ההשפעות הגדולות של משבר הקורונה על עסקים ומותגים, כפי שמשתקפות מהעיניים של אלון ברנר

תומס פרידמן מהניו יורק טיימס כתב שאפשר לדבר על BC ו-AC חדשים. במקום Before Christ ו-After Chris, אמרו מעכשיו Before Corona ו-After Corona. מה יהיו ההשלכות של האירוע הזה על החיים בכדור הארץ עוד ממש מוקדם לומר, ובמצב של חוסר וודאות כמו זה שפוקד אותנו, זה לא פשוט להעריך. ובכל אופן, אנחנו חייבים להתכונן. לכן, אני מרשה לעצמי לחטוא ולהעריך את המגמות הגדולות שילוו אותנו בעקבות משבר הקורונה. מוזמנים לפגוש אותי עוד שנה ולהוכיח לי שטעיתי.

 

E-commerce על טורבו – מעגלי המסחר האלקטרוני מתרחבים

המסחר האלקטרוני כבר כאן שנים רבות. בעוד שה-pure players ייצרו מומחיות בכל שרשרת הערך מניהול המלאי, עבור במכירה הדיגיטלית וכלה בשילוח, הרי שעסקים ותיקים שצמחו מהריטייל הקלאסי נשארו מאחור. אירוע דרמטי שבו כלל החנויות הפיזיות נסגרות, הופך את הסחר האלקטרוני לצינור חמצן קיומי לאותם קמעונאים, וכלי להיפטר ממלאים. האירוע הזה יחייב שינוי דרמטי ביחס שלהם לאון ליין.

בנוסף, גופים שמעולם לא התנסו ב-e-com מתנסים לראשונה בכלי הזה. משתלות, עסקים קטנים, יקבים ועוד רבים וטובים. עסקים שנמנעו עד היום ממכירה באון ליין, נכנסים בעל כורחם ובכל הכוח לעולם הסחר האלקטרוני. מהצד השני, צרכנים רבים שלא אימצו עד היום את ההזמנות ב-e-com, נאלצים להתנסות וכך מתנפצים עוד ועוד חסמים.

יישומים: הזדמנות גדולה לכל התעשיה שסובבת את עולם ה-e-com, פלטפורמות ניהול ואופטימיזציה ועד לחברות השליחויות. ובעיקר חברות שמאפשרות כניסה קלה ומהירה לעולם הסחר האלקטרוני כמו Shopify, אמזון ו-Fetchy. 

האתגרים: הקניונים ימשיכו להיפגע. ניתן להניח שעם פתיחת הסגר יחזרו אנשים לאיטם לקניונים. אבל, התעצמות הסחר האלקטרוני תמשיך לפגוע בהם חזק.

 

גיוון בדרך העסקת עובדים – העסקה מרחוק כחלק אינטגרלי מארגז הכלים

עבודה מהבית. עבודה מול פרילנסים. עבודה במשרות חלקיות. עבודה היברידית (חלקה מהבית וחלק במשרד). יותר ויותר חברות מוותרות כליל על המשרד. כל אלה, תהליכים שהתחילו עוד לפני משבר הקורונה, אך יקבלו העצמה בעקבותיו. 

השילוב בין עלויות הנדל"ן העולות ובכללן עלויות תפעול משרדים (מי אמר חדר מוזיקה ואוכל ללא הפסקה), הפקקים האינסופיים והשחתת הזמן (מי אמר תשתית תחבורתית בקריסה), וההתנסות המאסיבית בעבודה מרחוק במשבר הקורונה, יכניסו לארגז הכלים של הארגונים את האפשרות להעסיק יותר ויותר עובדים מהבית.

יישומים: מצד העסקים, הקטנת הוצאות העסק על ידי הפחתת עלויות אחזקת משרד והוצאות נסיעה ויכולת לשלם גם על משרות חלקיות. מצד העובדים, איזון טוב יותר בין עבודה לבית וכניסת הורים רבים למעגל העבודה. מצד המשק, הקטנת העומס בכבישים.

אתגרים: איך שומרים על פרודוקטיביות של העבודה בבית, ואיך מייצרים DNA ארגוני במציאות שבה חלק מהעובדים לא באים במגע יומיומי עם התרבות הארגונית.

 

גיוון במקורות האספקה והייצור – סין היא כבר לא הפיתרון לכל דבר

הפרפר התחיל לנפנף בכנפיו בסין. וכל מקורות הייצור והאספקה קפאו. חברות הנשענות באופן בלעדי על הייצור הסיני נתקעו ללא מלאים ויכולת למכור. עסקים רבים הבינו, שלא ניתן עוד להיות תלויים במקור ייצור ואספקה אחד, ושחייבים לגוון את "תיק ההשקעות" ולבזר את הייצור והאספקה. 

בנוסף, ניתן להעריך שהעליה באבטלה תביא את הממשלה לתמרץ עסקים לחזור ולייצר בישראל. מי יודע, אולי נראה בקרוב שוב Made in Israel על יותר ויותר מוצרים.   

יישומים: גיוון במקורות האספקה והייצור.

אתגרים: עליה בעלויות הייצור והמלאים וניהול מורכב של עולם ה-sourcing.

 

מתפנקים בלי לשבור את הארנק – תנו להם ערך, במחירים זולים

באופן טבעי, צרכנים יחפשו לפצות את עצמם במוצרים ובחוויות שהם בגדר מותרות. את הצורך הזה יפגוש חשבון הבנק המידלדל שלהם, עלייה בשיעורי האבטלה ואולי גם אינפלציה שתשחוק את ערך הכסף. לכן זאת תהיה שעתם של מוצרי ה-Value For Money. מוצרים שנותנים איכות טובה במחיר נמוך. מספקים את הצורך בפינוק ובפרגון עצמי, אך בלי לקרוע את הכיס. 

יישומים: ליינים במחיר משתלם של מותגי יוקרה; התחזקות יעדי תיירות קרובים ומפנקים, שמציעים תמורה גבוהה לכסף; עליית אלטרנטיבות זולות לחוויות יקרות (למשל, הופעות מוסיקה באון ליין במחיר מופחת). התחזקות מוצרים וחוויות דיגיטלים גלובלים שניתן להציע בהן ערך גבוה במחיר נמוך (נטפליקס כדוגמה). 

אתגרים: לחץ על המחירים יגרום גופים לחפש כל דרך להוריד עלויות, גם במחיר של פגיעה באקלים ובהעסקה הוגנת. 

 

עליה בשיעורי הלידות – הכינו את הדולות

ברגעי משבר, הנטיה הטבעית שלנו היא הישרדותית ולשמר את ה-DNA שלנו. תוסיפו לזה בידוד, ושעות רבת בבית, ותקבלו גל לידות בתחילת 2021. 

יישומים: הזדמנויות רבות בקטגוריית הלידה ותינוקות, בדגש על מוצרי ה-Value.

אתגרים: פגיעה נוספת בתפוקה בשוק בעקבות חופשות לידה מרובות. וכן, גם גידול ילדים זה אתגר לא קטן. 

 

עליה בשיעורי הגירושין – הכינו את מדרגות הרבנות

לא קל לעמוד בסיר הלחץ של הסגר והבידוד. בוודאי לזוגות עם ילדים. זוגות שמגיעים לתקופה הזאת בתחילתו של משבר, עלולים למצוא את עצמם מתגרשים בסופו. 

יישומים: הזדמנות לכל העוסקים בעולם הגירושים (עורכי דין, מגשרים ופסיכולוגים), וגם לגופים העוסקים במציאת זוגיות חדשה לממהרים לחזור לשוק.

אתגרים: השפעה על מחירי הנדל"ן, בעקבות הצורך בפיצול בתים, והעצמה של המשבר הכלכלי לבתי אב שיאלצו להתפצל לשניים, ללא גידול במקורות הכנסה. 

 

למידה מרחוק – הצד הטוב של המסכים

הלמידה מהבית (E-Learning) קיבלה בוסט של התנסות באירוע הקורונה. שילוב של למידה מהבית תחולל שינוי בדרך שבה מתבצעים לימודים, בבתי הספר, באוניברסיטאות (סטודנטים מאילת יוכלו ללמוד באוניברסיטת תל אביב),  וקורסים מקצועיים והעשרות. בנוסף, הלימוד הדיגיטלי יכול להיות הגשר בין הורים לילדים בקרב הבלתי נגמר על שעות המסכים (ועל זה נאמר, מסכים זה לא ממש רע. תלוי מה עושים איתם). 

יישומים: עושר של לימודים הנמצאים און ליין, מהגופים המוסדיים ועד לכל מי שיש יכולת לייצר תוכן.  ללא מגבלות שעות ונדל"ן. זאת גם ההזדמנות של מותגים לייצר תוכן וידאו שנותן ערך אמיתי ולבנות מערכת יחסים עם הצרכנים.

אתגרים: היקפים גדולים של תוכן וקושי לברור את המוץ מהתבן. התגברות התחרות של מוסדות לימוד מחו"ל, בודאי אלה שידעו להתאים את הלימוד לעברית.

 

היחס למשבר האקלים, לאן? – התגברות המאבק 

ניתן לצפות פולריזציה חזקה ביחס של מנהיגים, ארגונים ואנשים למשבר האקלים. מהצד האחד, תומכי המאבק בהתחממות הגלובלית יראו במשבר הקורונה כמאמץ של כדור הארץ לאזן את הפגיעה בו. כן, לטבע יש כוח עז בשמירה על עצמו. מהצד השני, הטענה תהיה כי בשעה כלכלית קשה יש לתמוך בחברות ולעזור להן להוריד עלויות. גם אם המשמעות היא המשך פגיעה באקלים. כך או כך, נראה דעות חזקות יותר ומתלהמות יותר.

יישומים: מוצרים ומותגים נפרדים למי שכדור הארץ קרוב לליבו, לבין אלה שיעדיפו את הכיס שלהם.

אתגרים: לדאוג לדור העתיד ולכדור הארץ או לקיום היומיומי שלנו? איך ניתן לאזן בין שני הצרכים הללו?

 

בחזרה לדברים הפשוטים – טרנד חוצה קטיגוריות של Back to Basics

בצל אירוע הישרדותי כמו משבר הקורונה, הנטיה הטבעית שלנו היא לחזור לדברים הפשוטים והבסיסים. חזרה לערכי המשפחה. חזרה למזונות בסיסים. חזרה לטבעיות. חזרה לאופנה פשוטה ונקיה. ובגדול, Back to Basics. אנחנו הופכים צנועים יותר ומתחברים לצרכים הבסיסים ביותר שלנו. 

יישומים אפשריים: התחזקותם של מוצרי יסוד בסיסים; מגמות של חזרה לבסיס באופנה ובעיצוב; חזרה לטבע ועוד. טרנדים שיכולים להשפיע על תעשיות רבות.

 

בריאות ללא מאמץ – להמשיך לשמור על הבריאות, רק בלי להתאמץ

אין ספק שהמשבר הזה מחזיר את נושא הבריאות האישית שלנו לפוקוס. התובנה הבסיסית היא כי בני אדם חלשים ב- self caring. טובים בלדאוג לילדים ולמשפחה, ודחיינים כרונים, כשזה מגיע לעצמנו. 

המשבר הזה מעלה למרכז את החשיבות של הבריאות האישית, וזה עולה לנו במאמץ גדול (שטיפות ידים, אלכוג'ל, מסיכות וכפפות. נשמע מוכר?). כשנצא מהמשבר הבריאות האישית תמשיך להיות חשובה, אבל נחפש פתרונות שדורשים מאמץ קטן בהרבה.

יישומים: צמיחת כל קטיגוריית המניעה: תוספי תזונה, ויטמינים, מוצרים טבעיים מבוססי קנאביס; עליית אפליקציות בריאות, ספורט – well being; מותגים אשר נותנים ערכים בריאותים כתוצרי לוואי לפעילות שלהם (חנויות עם אוויר מטוהר, תוספי תזונה למזון וכו'). 

 

לסיכום, נבואות נתנו אולי לשוטים, אבל תחזיות הן כלי הכרחי בהכנה שלנו לעתיד לבוא. בין אם כצעד הגנתי ובין ככלי לניצול הזדמנויות. מה מכל אלה יקרה? ימים יגידו. אבל חובה עלינו להיות מוכנים.

 

אלון ברנר הוא יועץ אסטרטגי והבעלים של Practical Strategy for the Digital Age. אלון מלווה מנכ"לים וסמנכ"לים בבניית אסטרטגיה שתתווה דרך ברורה ומפוקסת, אך תאפשר את הגמישות הנדרשת בעידן הדיגיטל. 

קרדיט לצלם: David Grab

המשך קריאה

פופולארים לאחרונה

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA