משבר הקורונה תפס את כולנו לא מוכנים, אף אחד לא תיאר לעצמו בחלומות הכי פרועים שלו שביום בהיר אחד התסריטים ההוליוודיים יהפכו למציאות חיינו. שנתעורר בוקר אחד לאירוע אוניברסלי שיוציא את כולנו "מאזור הנוחות", ובין לילה נקום למציאות חדשה שמשבשת את העולם העסקי והשיווקי, ומעמידה את העומדים בראשו, מקבלי ההחלטות, מנכ"לים, מנהלי שיווק ודרג בכיר במבחן מציאות מורכב למדיי שמאלץ אותם להתמודד עם אתגרים שלא נראו כמותם. לספק פתרונות מיידים, להקפיא תכניות עבודה שנתיות ולהתאים את הפעילות העסקית בקצב מהיר, פשוט לחשב מסלול מחדש.
מרוח הדברים ניתן לאפיין ארבעה טיפוסים עיקריים של מקבלי החלטות בעולם העסקים:
1.הקבוצה הראשונה והפופולרית ביותר אלו הם – "המשתבללים" מנהלים ובעלי עסקים שהחליטו לקבל החלטה מושכלת וזהירה עבורם לעצור בימים אלו כל פעילות עסקית ושיווקית, להקפיא גיוסים לפטר עובדים או להוציא לחל"ת. לעצור ריטיינרים, לצמצם כל הוצאה אפשרית קבועה שיש לעסק ובעיקר להקפיא כל פעילות שיווקית, להוריד קמפיינים מהאוויר ולא לפרסם. וזאת מתוך ראיה עסקית שזה לא הזמן לפרסם כרגע או לעשות עסקים ובעיקרון לעשות שום דבר כדי להשאיר את העסק פעיל בימים אלו כי "אף אחד גם ככה לא קונה", "זה לא זמן טוב לפרסם", "לאנשים גם ככה אין כסף" או שפשוט לא הצליחו להתאים את הפעילות העסקית לפתרון דיגיטלי או למצוא פתרון חלופי אחר ולכן מעדיפים לחכות עד שהמשבר יעבור בתקווה שישרדו עד אז ויוכלו לחזור לפעילות בסיומו.
2.השנייה היא "היושבים על הגדר" – אלו שקיבלו החלטה לצמצם פעילויות לא להקפיא את הפעילות השיווקית והעסקית, להישאר עם כוח אדם מצומצם ואת כל השאר לפטר או להוציא לחל"ת. להוריד נפח פעילות שיווקית, לצמצם תקציבים משמעותית ולעבוד בעיקר על דאטה קיימת ושימור לקוחות פעילים. סוג של פעילות "קומסי קומסה" לא מקדמים פעילויות חדשות, לא מנסים ליצור ולהתאים את העסק למצב החדש עם זאת כן עובדים על "להחזיק את הראש מעל המים" כדי לשרוד את המשבר, לקיים את הפעילויות במתכונת מצומצמת והכל במטרה לעבור אותו במינימום נזקים, ובתקווה שיגמר במהרה ויוכלו להגביר קצב מחדש ולשקם את הפעילות העסקית בסיומו.
3.השלישית היא "האמיצים" – הם אותם בעלי העסקים, מנכ"לים ומנהלים חדי הקרן שהסתכלו למציאות בעיניים, זיהו את המגמה מרחוק "שהסופה" הולכת להגיע גם אלינו, ושהיא לא רק בעיה מקומית של מדינה אחת אלא הולכת להיות באמת אתגר רציני עולמי. והחלו עוד לפני הסגר כבר להיערך ליום שבו יודיעו עליו.
אלו שאחרי הבאסה והדיכאון החליטו לשנס מותניים, להרים את הראש ולא להישאב למצב פשוט להסתכל למציאות בעיניים ולהילחם. הם עושים הכל על מנת לשמר כל עובד בארגון כדי להימנע מפיטורים או להוציא לחל"ת. צמצמו הוצאות שוטפות למינימום ועם זאת עדיין שומרים על גחלת יחסית גבוהה למצב של פעילות עסקית ושיווקית, לא הקפיאו ריטיינרים חשובים, עובדים ימים כלילות להמציא את הפעילות העסקית שלהם מחדש, להתאים אותה למציאות הנוכחית וליום שאחרי הסגר, ומבינים שחווית הלקוח והדיגיטל כאן כדי להישאר ומה שהיה כבר לא יהיה. שעכשיו יותר מתמיד הערך הנתפס של המוצר או השירות שלהם חייב להיות גבוה אפילו הרבה יותר ממה שהוא היה עוד לפני המשבר. שהתחרות היא כבר לא בין המתחרים הישירים או העקיפים אלא מול כל השוק על נתח התקציב של הצרכן שיצטרך להחליט בין אם לקנות צעצוע לילד, חולצה חדשה או להתפנק אצל קוסמטיקאית.
4.הקבוצה האחרונה היא "הנכחדים" – אותם מנהלים ובעלי עסקים שלא הצליחו לצלוח את המשבר עוד בתחילתו, אלו שניסו להיאחז כנראה בקרנות המזבח עוד טרם פרוץ המשבר והתקופה הזאת רק האיצה את המצב לחדול מפעילות.
כפי שזה נראה אנחנו כנראה הולכים לחיות תחת מגבלות ואילוצים לפחות בתקופה הקרובה ושזהו הולך להיות עידן של נורמליות חדשה. כנראה שבתום הסגר כולנו נצטרך לקום להסתכל למציאות בעיניים ולראות איך כל אחד מאתנו ממציא את עצמו מחדש ומסתכל באור ורוד יותר על אורח החיים שנכפה עלינו. בהצלחה.
הכותבת היא סמנכ"לית שיווק וחווית לקוח בחלי ממן.
