מישהו יעשה טעות. לא הכל בשליטתך.
אבל הכל באחריותך.
התמה הזו נכונה בכלל, בחיים. על אחת כמה וכמה היא נכונה לכל מה שקורה לנו על הכביש. הסיסמא ״סע לאט לא מתים מזה״ חכמה ושנונה. המשוואה שאומרת שכל הפחתה של 10 קמ״ש מעלה פי 2 את הסיכוי שלהם לחיות – גם.
הפרסומת החדשה של רלב״ד (הרשות לבטיחות בדרכים) מלאה במרגליות.
המסר לא לעבור 30 קמ״ש בדרך עירונית ברור כבדולח וההדגמה של הולכי רגל שעושים טעויות (והופכים לאבקה) חכמה ונכונה. ככל שלא נראה דם, נצליח לשמור על הצופה שיישאר אתנו עד סוף הפרסומת.
אבל אני רוצה למרקר דווקא את הרעיון הזה שאומר שאנחנו לא שולטים בכלום, ובכל זאת, כדי להתנהל נכון בחיים, עלינו לקחת אחריות. דבר והיפוכו אשר אינו דבר והיפוכו אלא דבר והמשלים שלו.
החיים טומנים לנו הפתעות, ׳ברזים׳, בגידות והפרות אינסופיות של חוזים. החיים לא הבטיחו לנו גן של שושנים, ומי שנדמה לו שכן, עוד יותר רחוק מאותו גן.
׳מישהו יעשה טעות׳ זה משהו להתעורר אליו כל בוקר ולדעת שאכן, איך לומר, מישהו יעשה טעות.
הדבר היחידי שאפשר לבחור בו זה איך להתייחס אל אותה טעות. אפשר לכעוס, אפשר להעניש, אפשר להיענש כל חיינו רק כי מישהו עשה טעות ו״רץ לנו אל תוך הגלגלים״. אבל ההמלצה של רלב״ד היא לקחת אחריות. כאשר אנחנו עולים על הכביש ואנחנו יודעים שמישהו יעשה טעות, זוהי תחילתה של לקיחת אחריות.
עצם הידיעה שהמציאות קורית בו בזמן שאנחנו מתכננים אותה ומטיפים לה, זוהי לקיחה של אחריות. מתוך הידיעה שאנחנו אפופי אנשים שעושים טעויות, נוכל לבחור להתנהל כך ולא אחרת.
המציאות מתעתעת וככל שנתיידד אתה, נוכל לעשות את הדבר הזה – לקחת אחריות. הכחשה של המציאות (והטעויות שאנשים עושים) זו התנערות מאחריות.
בדוגמא הנוכחית – לא נעבור 30 קמ״ש כי למרות שהם, האחרים, ש׳טועים׳, יקפצו לכביש בדיוק כשאנחנו נוהגים בו, אנחנו נצליח לבלום בזמן ולהציל אותם ואת עצמינו מאסון.
משנת האחריות -כי- כלום- לא- בשליטתנו ממקמת אותנו במארג אנושי שבו כל פרט מושך לכיוון אחר וכל מה שנותר לנו זה לדעת איך לשמור על פיסת האלוהים הקטנה שלנו, כי יותר מזה אין לנו.
משנת האחריות נכונה לכל מה שקורה על הכביש.
למשל –
שמירת מרחק – אחרים יתקרבו ו׳ישבו לנו על הזנב׳ במהירות גבוהה מדי. כי אנשים טועים. לא נוכל לשלוט בזה אבל נוכל לעודד אותם לעקוף אותנו.
עצירות והאטות פתאום (כי אנשים טועים…) – לא נוכל לנבא אותן אבל נוכל לשמור מרחק ראוי. איך אמרה לי פעם נהגת מונית? ״שאוטובוס יוכל לעבור ביני לבין מי שלפניי. לפעמיים שניים״.
כי מישהו יעשה טעות…
הכביש מלא הפתעות ולעולם לא נוכל לשלוט בהן אבל מכל התגובות הפחות נכונות, אסטרטגית מזעור סיכונים היא הנכונה ביותר. קוראים לזה לקחת אחריות.
אילו הייתי הרלב״ד הייתי מחליטה שזו תהיה האסטרטגיה שלי לנצח, כאשר בכל פעם אני מציפה ומעלה על סדר היום כשל אחר שאפשר, אם לוקחים אחריות, למזער או אפילו למנוע אותו.
מעבר מסלולים
שמירת מרחק
פניה מכביש לכביש
עצירה בתמרור עצור
בכל אחד מהם אפשר לייצר רשימה מרשימה של טעויות שאנשים עושים אל מולן אפשר לקחת אחריות ולהפחית סיכוי לאסון.
מישהו יעשה טעות זה התנאי הבסיסי לקטסטרופה. ככל שנכחיש אותו, נגביר את הסיכוי לקטסטרופה וככל שנכיר בו – נפחית סיכוי זה.
כל כך רציתי להגיד ״זה נכון וצודק״ אבל בעולם של אחריות לא מדברים במושגים האלה. אסכם בכך שזה מדבר אלי ומנסח באופן מדויק את האתוס של הנהג החכם והטוב.
אז למרות שעוד נראה הרבה מאד פרסומות שפונות להולכי רגל – הסתכלו שמאלה וימינה ושוב שמאלה – אג׳נדת האחריות של הנהג היא הברקה. מי ייתן שניקח אותה ברצינות.
עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים. היא עושה שימוש במודל הנרטיב במטרה לאתר את התפקיד הייחודי של המותג, ולתרגם את יתרונו האסטרטגי לכדי כלי ניהולי אפקטיבי, כזה שמטפח זיקה בקרב השוק, בונה מערכת יחסים מניבה עם קהלי היעד ומאפשר החזר על ההשקעה.
