היופי והשכל בקמפיין ערד ׳מרגישים חמישה כוכבים׳ הוא למעשה האתגר – איך להגיד שאנחנו משתמשים במצעים ומגבות מפנקים, בלי להגיד את זה. כי להגיד את זה לא מעניין ובעיקר גנרי. איזה מותג טקסטיל לבית לא רוצה להיות רך, מפנק ועוטף?
ערד התמודדו עם זה בהצלחה. הסיפורים הם סיפורים על זוג שכל פעם אחד מהם מתבלבל בין הבית לבית מלון, ועל מה זה עושה לנו כשהמצעים והמגבות והכריות כל כך נעימות ומפנקות.
במקום לדבר על המוצר – מלכודת מתעתעת שקשה להבין למה בעצם לא – הפרסומות מדברות עלינו. האנשים. מה אנחנו הופכים להיות כשהמצעים והמגבות עלו מדרגה.
סיפור אחד מראה את האישה מפצירה בבן זוג שלה להזדרז לארוחת בוקר פן ייגמרו הפנקייקים. פרסומת אחרת מראה את הגבר מציע לצלצל לרום-סרוויס להזמין אוכל, והשלישית מראה את הגבר גונב מגבות וכרית כדי שיהיה להם כאלה גם בבית. בכל הפרסומות ההתפקחות שלמעשה אנחנו בבית מצחיקה. ״מה צריך ממש ללכת ברגליים למטבח כדי לאכול?״.
מלבד השימוש במילה ׳מאמי׳ שקשה לי איתה, אהבתי את הפרסומות כי הן חורגות מהסברים על המוצר, הסיבים, הרכות, האריגה, הפינוק. מאד מאד מפתה להיגרר לשם כי מה לעשות – המוצרים באמת כאלה.
הפרסומות מספרות סיפור – איזה אנשים נהפוך להיות כשנכניס הביתה מוצרי ערד, איך נאבד את תפיסת המציאות שלנו מרוב שהם מסמלצים מלון 5 כוכבים.
הסטנדרט הגבוה של ערד ישחק לנו עם המוח ויבלבל אותנו וזה יגרום לנו לנהוג כאילו שאנחנו במלון ולא בבית.
אלה הרגעים הקטנים – גדולים של הפרסום. לא חייבים סלב ומחזמר. אפשר אבל לא חייבים. זה מצחיק וזה מסמן את האג׳נדה של ערד באופן פשוט, ברור וכמובן מעורר נחשקות.
זה גורם לאנשים לשקול מחדש את המגבת הבאה או המצעים הבאים שתכננו לקנות, באופן כזה שברור שזה יהיה חייב להיות ערד.
