mobile-616012_1920

מה הקשר בין נטפליקס וספוטיפיי לאתגרים קשים במיוחד לדמוקרטיה?

בעל המאה הוא בעל האלגוריתם

כמעט כל ניתוח של השירותים המתחרים ל-Spotify כמו Apple Music מצביע על משהו דומה: האלגוריתם של ספוטיפיי פשוט טוב יותר בחיזוי השירים הבאים שאתם תאהבו, בגילוי מוזיקה חדשה שמתאימה בדיוק לכם. ספוטיפיי אולי מעוצבת פחות טוב, עם מגוון קטן יותר של שירים, אבל המדד שמכריע עבור המשתמשים הוא יכולת החיזוי של מוזיקה חדשה שהם יאהבו. ספוטיפיי לא לבד עם האלגוריתם שלה- גם נטפליקס מצליחה מאד, ואת ההצלחה הזו (מעל מאה מיליון מנויים משלמים) מייחסים רבים ליעילות של החברה בעיבוד הדאטה של מיליוני צופים, שבאמצעות הניתוח הקונסיסטנטי שלו הצליחה נטפליקס לפתח אלגוריתם שיודע לגלות לכם את הסדרות הבאות שאתם תרצו לצפות בהן. בהתבסס על צפיות העבר, נטפליקס יודעת במה תרצו לצפות בעתיד.

האלגוריתמים של נטפליקס וספוטיפיי אמנם לא מושלמים, אבל הם הרבה יותר טובים ממה שהם היו לפני 5 שנים. והם יותר טובים ממה שהם היו לפני שנתיים. במילים אחרות: החברות שמובילות את השוק האמריקאי כיום בתחום התוכן – הן החברות שהצליחו לפתח את האלגוריתמים הטובים ביותר לחיזוי המוזיקה הטובה ביותר הבאה או הסדרה הטובה ביותר עבורכם. גם לנטפליקס וגם לספוטיפיי יש המון מתחרים, אך ההצלחה שלהן מיוחסת לאלגוריתמים המצויינים שלהן. כך לדוגמא, בעוד ספוטפיי חצתה את רף ה-80 מיליון מנויים משלמים, חברת אפל הנחותה-אלגוריתמית נמצאת הרחק מאחור עם פחות מ-45 מיליון מנויים.

ערך עליון בדמוקרטיה: ביטוי רצונם החופשי של האזרחים

השיטה הדמוקרטית, שיש לה המון מאפיינים, מסתמכת על הנחת יסוד חזקה מאד: הרצון החופשי של הבוחרים הוא דבר חשוב. הוא יביא לבחירת המנהיגים הנכונים להנהגת העם והמדינה. במדינה דמוקרטית תקינה בשנת 2018, לכל האזרחים יש זכות בחירה ללא קשר למעמדם, מינם או הכנסתם. כל אחד רשאי לבחור את הנציגים שלו. ההנחה הזו מלווה את הדמוקרטיות לא מעט זמן, לפחות מאז העצמאות האמריקאית והמהפכה הצרפתית בה הונהגו הרפובליקות והדמוקרטיות המודרניות.

בשיטה הדמוקרטית הרצון של הבוחר הוא דבר כמעט קדוש. חשבו על זה רגע – אילו המטרה היתה לקבל את ההחלטות הטובות ביותר בלבד, לא בטוח שהיתה ניתנת לפשוטי העם הזכות לבחור את הנציגים. אבל הדמוקרטיות גורסות שהרצון של האזרחים הוא דבר חשוב. בהצהרת זכויות האדם והאזרח הצרפתית (1789) והצהרת זכויות האזרח האמריקנית מצויין כי החוק הוא הביטוי של רצון האזרחים, ואלו רשאים לבחור את נציגיהם ללא קשר למעמדם. כולם גם רשאים להציג את עצמם כמועמדים לבחירות ולהיבחר.

״All the citizens, being equal in its eyes, are equally admissible to all public dignities, places, and employments, according to their capacity and without distinction other than that of their virtues and of their talents.״

במאה ה-20 זה עבד אחלה. אבל האם נטפליקס וספוטיפיי מבשרות על שינוי במאה ה-21?

במאה ה-20 התעמתו שתי גישות שונות לגבי הרצון החופשי. את הגוש המערבי הנהיגה ארצות הברית, מדינה אשר חרטה על דגלה את הקפיטליזם, הליברליזם והגשמת הרצון החופשי של האזרחים. לעומתה, ברית המועצות כיננה שיטה צנטרליסטית, קומיניסטית ומתוכננת – הגישה הזו אמרה שהאזרחים לא יודעים מה טוב בשבילם ושהמדינה יודעת יותר טוב מהם.

ברמה הפרקטית זה בא לידי ביטוי באופן הבא:

  1. אם הייתם רוצים לפתוח מאפייה בניו יורק או לונדון, הייתם פשוט פותחים מאפייה ונושאים בתוצאות אם היא תיכשל, מרוויחים אם היא תרוויח. במוסקבה – המדינה החליטה היכן ומתי לפתוח את המאפיות, מה שיצר תורים ארוכים וכאוס, ולעיתים קרובות מחסור. בארה״ב לממשלה אין אחריות לספק לחם לאזרחים. אבל בברית המועצות כן.
  2. אם הייתם רוצים ללמוד רפואה בארה״ב הייתם עושים מבחנים, מתקבלים ולומדים. בברית המועצות – המדינה החליטה מי עומד להפוך להיות רופא, מי מוכשר מספיק כדי להיות מדען. הכל בצורה צנטרליסטית.

במאה ה-20, השיטה של הרצון החופשי ניצחה את השיטה הצנטרליסטית-קומוניסטית. כלומר, אופן עיבוד הנתונים בשיטה מבוזרת וקבלת החלטות מבוזרת, עבדה יותר טוב מתכנון צנטרליסטי שלא הצליח לענות על הצרכים של האזרחים בהמון תחומים. לכן, בתום המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 ארה״ב היא המעצמה המובילה. מדינות שאימצו שיטות שדומות יותר לארה״ב – הצליחו יותר. קחו את דרום קוריאה לעומת צפון קוריאה כדוגמא.

התחזקות האלגוריתמים תאתגר את המדינה הדמוקרטית שאנחנו מכירים

ארה״ב שהממשל שלה נקבע על ידי רצון האזרחים ניצחה את ברה״מ הצנטרליסטית. אבל במאה ה-21 יכול להיות שהמקרה יהיה שונה. ברה״מ נכשלה בפריסת המאפיות, בתכנון הכלכלה, בתכנון האישי של מה כל בן אדם ילמד באוניברסיטה. אבל לברה״מ לא היו את האלגוריתמים שיש היום לחברות כמו נטפליקס וספוטיפיי. אם במאה ה-21, אלגוריתמים בדיוק כמו של ספוטיפיי ונטפליקס, ידעו לחזות מה עדיף לכל בן אדם ללמוד (האם יהיה רופא, מתכנת או פועל בניין?) היכן הכי דרוש לפתוח מאפייה? (לפי ניתוח גוגל מאפס, הכנסה באותו איזור, מאפיות מרוחקות, מעבר אנשים ברחוב שמצולם לחלוטין) ומתי צריך להעלות את הריבית במשק? – מאד יכול להיות שממשלה לא דמוקרטית, אלא צנטרליסטית, תהיה יותר יעילה מבחינה מספרית.

בעוד כיום האלגוריתמים של החברות האמריקאיות מנוצלים בעיקר לקניות אונליין (אמאזון), מוזיקה (ספוטיפיי), בידור (נטפליקס) וחדשות (פייסבוק) – ייתכן שאנחנו נראה שבעולם עשוי לקום ממשל הרבה יותר יעיל, ששם בתחתית את רצון האזרחים, ושם כערך עליון את רצון האלגוריתם. במאה ה-20 רצון האזרחים ונבחריהם היה יותר יעיל מתכנון מרכזי לקוי. אבל במאה ה-21 יכול להיות שזה לא יהיה המצב. גם שיפורים ליניאריים בלבד באלגוריתמים קיימים יוכלו לאפשר במאה ה-21 בנייה של משטרים ריכוזיים, שהם הרבה יותר יעילים ממנגנונים שמבוססים על ״רצונם החופשי״ של מאות מיליוני אזרחים.

חישבו לדוגמא על אפל ווטצ׳ שיודע את דפיקות הלב שלנו, מבין למי לא מומלץ לאכול המבורגר עקב לחץ הדם שלו, ולא מאפשר לו לרכוש אחד במקדונלד׳ס. למה? לגמרי על פי חוק. כי המדינה רוצה לחסוך כסף על קרדיולוגים וחוקקה את חוק ״טובת האזרח״ שמעניש חברות שמאפשרות לאנשים לקבל החלטות מודעות שגרועות עבורם, במקרה הזה כדי לחסוך בהוצאה הציבורית הרפואית. אנחנו לא מאד רחוקים מזה מבחינת רמת האיפשור הטכנולוגי.

קחו את זה צעד אחד קדימה, חוק שבו האלגוריתם הממשלתי מאתר אנשים עם יכולות מדעיות מאד גבוהות ומאפשר להם להתקבל רק למקומות מסוימים וחוסם עבורם אפשרויות אחרות. ״אתה לא יכול להיות אומן, אתה צריך להיות פיזיקאי כי שם תמקסם את היכולות שלך״.  חוקים שדוחקים את הרצון החופשי – ושמים במקום הראשון את היעילות. אין לדעת אילו מדינות יחוקקו חוקים כאלה – הם עשויים להיות מנוגדים למסורת הרצון החופשי במדינות כמו ארצות הברית, אך יש כמה מועמדות טובות אחרות. זכרו שאם ממשלה אחת בעולם תאמץ מדיניות כזו ותראה יעילות כלכלית גבוהה יותר בצורה משמעותית – זה עשוי לשנות את כללי המשחק ולהשפיע על רצונן של אחרות להצטרף ולא להישאר מאחור.

בינתיים, סין ממשיכה להשקיע בטכנולוגיות בינה מלאכותית מיליארדים. עבור כמה ערים בסין פיקוח מלא Total Surveillance עם מצלמות Face ID, רעיון שנראה קיצוני ואפל עבור אזרחים מערביים ממדינות עם מורשת היסטורית כמו של ארצות הברית, גרמניה או ישראל, הוא מציאות מוגמרת בשטח.  נסו לחשוב על עליית ממשל צנטרליסטי, עם כלכלה עוצמתית, מחומש באלגוריתמים יעילים שאומרים מה על האזרח לעשות, ״לטובתו״, כמובן. זה לא יראה בהכרח כמו שידור חוזר של הצנטרליסטיות של ברית המועצות, עם אלגוריתמים שיודעים לומר בול איזה עסק צריך איפה ואילו כישורים יש לכל אדם. בדיוק כמו שנטפליקס יודעת מה טוב לי לראות, ספוטיפיי תדע מה בא לי לשמוע ואמאזון תדע מה אני רוצה לקנות – כך המשטר העתידי הזה ידע מה ״טוב״ בשבילנו. ולא הרצון החופשי שלנו.

לתכנים נוספים באתר תוכניסט >>