עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "פסטיאתי – מילקי טורטית ומילקי פסק זמן" // עטרה בילר

פורסם

ב-

עטרה בילר, רועי כפרי
עטרה בילר, רועי כפרי

אפתח בבדיחה ידועה. איש אחד מגיע לרופא עם ברווז מחובר לו למצח. "איך זה התחיל?" שואל אותו הרופא בתדהמה. "מחצ'קון קטן על התחת", עונה לו הברווז. אז ככה גם רועי כפרי ומילקי. פעם, פעם, היה מותג שקראו לו מילקי ועשו לו פרסומות. מילקי סימל את האנוכיות הבלתי נשלטת שחבויה בכל אחד מאתנו. מילקי, בגלל שהוא כל כך טעים – מוציא מאתנו את הילד הרע, ולמענו נסכים לוותר על החברים הכי טובים שלנו ואפילו על בני הזוג.

מילקי, אל תשאירו אותו לבד – ליווה את המותג מאז שנות השמונים ועד…עד מתי? עד שיום בהיר אחד זרחה מעל האופק שמש חדשה. אז הפרסומת הראשונה הייתה לכאורה קשורה למילקי. ברוכים המתפנקים, קורא לנו רועי כפרי במדף החלב בסופר, מתוך הטקסט על גבי גביע המילקי. זה לא שהקליפ לא היה מטורף וסימן לנו שכולנו, יחד עם כפרי ומילקי, עומדים לרדת מהפסים. אבל לפחות הייתה מראית עין כי זה נראה כמו פרסומת למילקי.

מאז חלה הדרדרות במדרון תלול, וכולנו דולקים אחרי כפרי שהולך ונזכר במילקי בשלבים יותר ויותר מאוחרים בקליפ. 'תנמיך' היה מעניין כי הבנו בדיעבד שמפרסמים לנו גביע נמוך דרך סיפור שלם של 'תנמיך': כולם באים להרים ואני בא להנמיך: מנכ"ל מילקי לא מגיע להרצאה של עצמו כדי ללמד את הכיתה לקח. צ'ילי טעם מפחיד מספר על גיבור פוסט טראומטי שמשפחתו נמחצה בידי צ'ילי ענק ומאז.. מאז מה? אה, כן, חברים יש טעם חדש למילקי. והוא מפחיד.

אבל במילקי שוט 'בלי כפיות' נכנסנו להזיה של כפרי והכי מצחיק – אנחנו מודים לו על כך. במילקי שוט ללא כפיות 99% מהסיפור הוא על עולם שנפלש בידי חייזר בצורת כפית ששואב ממנו את כל הכפיות רק כדי ליצור לעצמו בת זוג בצורת כפית. אה, כן, מילקי ללא כפיות כי שותים אותו ולא צריך כפית. במילקי קפה – 99% פרודיה שמלגלגת על כל הטקסטים הדביקים והמתרפקים שנכתבו אי פעם על מה זה נקרא להיות ישראלי. אז זהו שכמעט הגענו לסוף ו…ישראלי לא שותה קפה (רגע, מה? הכי ישראלי זה לשתות קפה) כי הוא אוכל אותו. אה, כן, מילקי קפה.

הקליפ הנוכחי קיצוני במיוחד. הדמות שלנו איננה לא מנכ"ל מילקי ולא כפרי כסוג של היצ'קוק שעובר בפריים. הגיבור שלנו הוא סוג של גבר שהוא אישה שהיא גבר. חצי אוטיסט חצי סתם דרמה קווין שמאוהבת בעצמה ולא רואה שום אפשרות שתקבל דו"ח חניה או שמישהו ירצה להתגרש ממנה. לפני שאנחנו מתחילים לגרד בראש בקטע של WTF, אומרת לנו הגיבורה המזוקנת שעשו לכבודה פסטיבל. הפסטיבל, שרק היא (ועוד ילד אחד) בקהל, הוא למעשה סוג של אודישן. הזמרת היא באמת אישה המחופשת לגבר שהוא מחופש לאישה. והיא שרה על אתי. אתי הגיבורה. "במטרוקס (עיוות של המטריקס שהופיע בפריים 1) של אתי הכל אפשרי הקופים חמורים יום ראשון הוא שני". זהו. עכשיו מגיע "אה, כן". יש מילקי חדש. טורטית ופסק זמן. באמת תודה רבה. ואתם יודעים מה? ראיתי בלופ כבר שבע פעמים. חולה על זה ולא מבינה למה.

חברים, אני מקנאה קנאה עזה בכפרי על היעדר הגבולות והכבלים הרעיוניים. כפרי עושה מה שבא לו אבל יוצא לו מרתק ומצחיק ובכל סרטון יש תימה שהוא עף עליה. הוא אסוציאטיבי בצורה מעוררת השתאות, ואי אפשר להכניס אותו לשום תלם. הוא התלם. כן מילקי או לא מילקי, הוא עושה את עבודת היצירה שלו עם המשאבים שנותנים לו. ההיזכרות במילקי הופכת יותר ויותר גמלונית ומלאכותית ודווקא זה מוסיף חן ואמינות בהפוך על הפוך לפרסומת. מה שחשבנו שהוא ברווז שצמח לנו על האף מסתבר כאדם שצמח לברווז מחצ'קון על התחת. מודה שאני מחכה לקליפ הבא של כפרי ומקווה ששטראוס עובדים על הפיתוח הבא של מילקי שיספק תירוץ לכפרי חדש, וסיבה לצחוק עד בכי.

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "הופכים צרכנים ליצרנים גגות סולריים" רשות החשמל // עטרה בילר

פורסם

ב-

הצעת הערך ברורה.

רשות החשמל קוראת לנו לברר אם אפשר להשתכר מהצבת קולטי שמש על הגג שלנו.

מדובר במהפכת אנרגיה שכל העולם עובר. זה לא חדש. זה קצת מעניין כי מדובר בכסף אבל העולם של בואו תעשו כסף ואנחנו נראה לכם איך הוא עולם חבוט, רמוס וצפוף. 'אוקיינוס אדום'.

 

אז רשות החשמל בחרה בדרך אחרת. האסטרטגיה שננקטה מתמקדת בחיינו, האנשים. יחידי הסגולה שיש להם קורת גג. ואליהם היא פונה.

לפני שהיא מגיעה להצעת הערך ולתועלת הכלכלית, היא מוכיחה לנו, לאנשים, שהיא מכירה אותנו ויודעת דבר או שניים על חיינו.

הסרטון מתחיל בדיוק בזה.

אנחנו רואים תקריב של גג ישן, מרזב מחליד ואנטנה – הסממן הבולט ביותר של גגות ישראליים במשך מספר לא מבוטל של עשורים. אז לכל הצעירים שבינינו – פעם לא היו צלחות קליטת טלוויזיה רב – ערוצית. היו אנטנות ואפשר למלא ספר בסיפורי קליטת טלוויזיה, אנטנה על הגג, אנטנה על המרפסת. הקריין, שיודע שהאנטנה היא נחלת העבר הולך לימים של לפני הטלוויזיה הישראלית ומספר לנו שהאנטנות עבדו כבר אז בקליטת ירדן או לבנון. כי לא היה באמת מה לראות בטלוויזיה וכשקלטנו משהו, לא חשוב באיזו שפה, זה נתן לנו תחושת חיבור למין האנושי, לא חשוב איזה.

רשות החשמל הפכה אותי ברגע לקהל שבוי. רק רצינו להגיד תודה, אומר הקריין, והוא עובר מעצם לעצם שהורגלנו למקם על גגות הבתים המשותפים. ואכן הוא מתחיל באנטנות שקלטו ירדן ולבנון, עובר לחבלי הכביסה. לספות שראו ימים יפים יותר. נכון, למי לא הייתה תקופת הסתלבט על הגג – במקום לזרוק את הספות הישנות יצרנו "זולות" וזה סיפק לנו תחושת מרחב וחופש בעולם של דירות צפופות שאת החדר של הילד יצרנו מלסגור מרפסת. כדי לפרוט עוד יותר על נימי הנוסטלגיה מודה הקריין לשקי הבטון ולמרצפות השבורות שאיזה קבלן הבטיח להוריד למטה. מפתיע אך עם זה מדויק. וגם לאיזה פסל שמסתבר שאולי אלו בובות חלון ראווה מאופסנות על הגג. ולנו די ברור שהן מספרות סיפור על חנות בגדים שנסגרה. עוד גוון למצוקה הכלכלית. ברור לנו שאנחנו אומרים תודה לכל מה שאכלס את הגגות שלנו במשך רוב חיינו – תודה כי צריך להיפרד, וצריך להיפרד כי משהו גדול עומד לקרות לנו.

אז רגע לפני המשהו הגדול, התרגשתי מהתובנה. נכון. כל מי שחי במדינה במשך ה 30 -40-50 שנה האחרונות יודע שהגג שימש אותנו כמחסן, כמרפסת, כבריחה מהצפיפות, כתוספת שטח מחייה, כי מי שאין לו וילה צמודת קרקע זקוק לכל סנטימטר רבוע כדי לחיות קצת יותר טוב.

בשלב הזה ברור לנו שהקליפ פונה לרוב הציבור שחי על הגרוש ושהיה יכול ליהנות מעוד קצת רווחה כלכלית, רואה אותו ואת חייו ואת הכאב שלו.

שם, בנקודה הזו בדיוק, מציע הקליפ שנפנה את הגגות המוזרים שיצרנו ונצטרף למהפכת הגגות הסולאריים.

על כל גג פנוי ניתן להתקין פאנלים סולאריים ולהרוויח מזה כסף.

ואם לא די בכך, מעניק לנו הקריין את סיבת המהלך: הופכים צרכנים ליצרנים.

חזק, פשוט, וכמעט, אם יורשה, נקמני.

נקמת הרוב שחי בעשירונים הבינוניים.

עד כה שרדנו את הצפיפות ואת יוקר המחייה. מי אם לא הגג יספר את סיפורנו?

אז מעתה אפשר להפוך את היוצרות ולעשות כסף בזמן שאנחנו עושים דברים אחרים. ומי יודע, אולי נוכל לעשות פחות וליהנות יותר?

באתר של רשות החשמל אנחנו מוזמנים לבדוק כמה הגג שלנו שווה.

בי זה נגע, אותי זה שכנע.

 

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "סנו מקסימה ילדים זה כביסה" // עטרה בילר

פורסם

ב-

'תפסיק לסלסל תתחיל לקפל' אומרת אשתו של משה פרץ, אחרי שהוא מספר לנו ש'מילא קיסריה' אבל היום שלש מכונות…
תביאו שלשה תביאו ארבע ילדים – ואגב חרוזים ראויים – מקרוני – מיניסטרוני – שר לנו הכוכב "ילדים זה כביסה, הרים של כביסה".

הפרסומת היא לסנו מקסימה עם אפקט הז'וול להסרת כתמים קשים, ופרץ ממשיך את שיר הברירה הטבעית רק עם 'דבר המפרסם' – סנו מקסימה מקסימה…ואם לא הבנו די – "אין על מקסימה". כי חייבים. אתעלם מההרגל השמרני והלא – סומך – על – קהל – היעד של המותג סנו שתמיד, אבל תמיד, עסוק בסגירים וסיסמאות כדי להבטיח מטבע לשון. ומדוע אתעלם? קודם כל כי זה לא המנדט שלי ושנית, כי אולי זה כן עובד.
לענייננו – אהבתי את הפרסומת כי 'ילדים זה כביסה', שנופל על 'ילדים זה שמחה' המיתולוגי – מצחיק ורלוונטי.
א. ילדים זה באמת הרים של כביסה, והורות זוהי עבדות של קיפולים ושוב קיפולים.
ב. מקופל, אפרופו קיפולים, בתוך המשפט – שכתמים זה שמחה. הווה אומר – כל עוד הילדים אוכלים ומשחקים – כתמים זוהי ערובה לחיים ולבריאות…
ג. נעים לראות את פרץ שאיננו מצטיין בדימוי של גבר חדש – עושה ומקפל כביסה. פשוט נעים.
ד. נחמד ומרענן לקבל את סנו עם הומור עצמי בלתי דידקטי כי בעיני רק ככה, עם טוויסט של סאטירה – אפשר.

כמובן שהשימוש בשיר הברירה הטבעית ציני במיוחד כי השיר המקורי חוגג את המשפחה הגדולה ואת ריבוי הילדים, וניקיון הבית וההתמודדות הטכנית – רחוקות ממנו שנות אור. הראייה של השיר המקורי את המשפחה הגדולה חסרת אמצעי המניעה ותכנון המשפחה – רומנטית ומתרפקת. זה מה שהופך את 'ילדים זה כביסה' לעוד יותר מצחיק ולכן יותר מעניין.
ב'הרים של כביסה' יש מעט מאד רומנטיקה והרבה צחוקים וכפי שאמרנו – נוזל או אבקת כביסה זה הקלישאה העתיקה ביותר בעולם הפרסום, לצד משקאות קלים ומכוניות, ולכן כל זווית חדשה היא מבורכת וצפויה לעשות את זה עבודה.
אה, כן, וסלב, כמובן.

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן מותגי

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA