קהילת מנהלי שיווק מצייצים מזמינה אתכם לעיין בתובנות בסגנון אמ;לק של עדי יופה, טרנדולוגית ומומחית לעתידנות עסקית עם כניסתה של השנה האזרחית החדשה. אז מה מחכה לנו בדו"ח הטרנדים? הפרטים המלאים לפניכם:
לכאורה, מעולם לא היה טוב יותר. אנחנו חיים בעולם של שפע בלתי נגמר. הידע פתוח לכולם, אנחנו יכולים לקנות מכל מקום, אין סוף אפשרויות, תמונות למכביר על כל מכשיר. הכל מתועד. הכל זמין. הכל עכשיו. בסך הכל החיים הם דבש ניגר.
כשניגשתי לכתוב את דוח הטרנדים של 2018, התבוננתי על התופעה הזאת. על השפע האינסופי הזה. וניסיתי להבין איך העובדה שאנחנו חיים בכל הטוב הזה, בעצם משנה מגמות ומשפיע על חברות ומותגים. הדוח השנתי שאני מפרסמת מידי שנה, הוא הזדמנות טובה להתמודד עם שאלות שאינן רק ממוקדות צריכה, אבל בהחלט משפיעות עליה.
עסקתי במגמת הזמניות ובצרכן הנווד, במגמת "העתיד של המערות" ובצרכן המחפש להחזיר לעצמו את השליטה והשנה בחרתי לעסוק בשפע. או בעצם בתפיסת השפע. הרי, אם נתבונן על זה לעומק, נבין שאין לנו שום יכולת לראות את ה-כל. בגוגל, האלגוריתם מנתב את הבחירות שמתאימות לכל אחד, בחנויות המקוונות אותו דבר, ובעצם, התחושה הזאת שהכל מונח לפנינו, היא איך לומר.. פחות.
ביותר ויותר תחומים האלגוריתמים מנהלים לנו את הבחירה. אומנם יש לנו תחושה של "בחירה חופשית", וכנראה שבאמת לחצנו על התמונה של החולצה האדומה וגם קנינו אותה בעצמנו, אבל היא לא סתם הוצגה בפנינו, לא סתם קודמה בפנינו, ולא סתם קנינו אותה. הטכנולוגיה עושה לנו סדר. וזה אחלה דבר. מישהו צריך לעשות סדר בתוך האינסוף. מהסדר הזה מתפרנסות לא מעט חברות, וככה זה win win לצרכנים ולעסקים.
החוויה הזאת נכונה גם לאופן שבו אנחנו צורכים מידע. אנחנו לא באמת רואים את ה-כל. אלא מה שהטכנולוגיה בוחרת בשבילנו לראות. כולנו זוכרים את זה שחשבנו שהילרי קלינטון תזכה בבחירות, או בוזי הרצוג. חשבנו כל הזמן, שאנחנו רואים את התמונה כולה. אך אין לנו יכולת לראות את התמונה כולה. 2 מיליארד יוזרים בפייסבוק זה יותר מדי לראות. מישהו צריך לעשות סדר.
וכך יוצא, שהחיים שלנו מורכבים מ"חתיכות" של דברים שאנחנו צורכים. רוב הזמן החתיכות האלה נאספו עבורנו. את חלקן בחרנו לבד. החיים שלנו הן אוספים של חתיכות מידע, חתיכות של משפטים, חתיכות של מוצרים, חתיכות של משהו ששמענו שמישהו אמר. פשוט חתיכות. אנחנו מצמצמים אפשרויות, מצמצמים טווחים. הכל חתוך דק דק. כל כך דק שאפילו המוצרים עצמם "נחתכו" לחתיכות. החלבון "יוצא" מהמוצר והופך להיות "חתיכת" מוצר בעצמו. (ניתן לאכול אותו כחטיף למי שממש מתעקש..)
למגמה הזאת קראתי: היפר פרסונזליציה. פרסונליזציה "חתוכה דק דק", כל פעם מציעה לנו חתיכה אחרת. קטנה. מדויקת. מתאימה לרגע מסוים. אוסף של חתיכות המותאמות ברזולוציה של קונטקסט רגעי. כך שמגמת הצריכה היא למעשה פעולת פירוק והרכבה אין סופיים של חתיכות. כל חתיכה אנחנו קונים במקום אחר, העניין הוא איך לגרום לצרכנים לקנות מאיתנו את החתיכה שהם צריכים?
- מגוון אינסופי או דיוק: זאת כבר החלטה אסטרטגית עבור חברה או מותג. מה יותר מתאים לכם? מודל נטפליקס המציעה המון חתיכות באותה פלטפורמה. או דווקא חברה שמציעה "חתיכה" אחת או שתיים מדויקות להפליא?
- אמון: צרכן יקנה את ה"חתיכה" שמתאימה לו, ממשהו שנוסך בו אמון. בתקופה שגם הפלטפורמות החדשות נמצאות תחת ביקורת, יש הזדמנות להרבה מאוד שחקנים לבנות אמון. השחקנים האלה יכולים להיות מותגים וותיקים או מהצד השני,טכנולוגיית הבלוקצ'יין שתיכנס לקטגוריות חדשות.
- מינימליזם 1: בהמשך ישיר למגמות הצרכנות המינימלית עליהן כתבתי עוד בדוח של 2014, כאן הכוונה היא להקטין. ממש להקטין. פרקו את המוצר או את השירות לחתיכות יותר קטנות ותמכרו כל אחת מהן בנפרד. אתם תמיד יכולים להציע את הכל, אבל להציע לצרכן לבחור חתיכות זה הרבה יותר מדויק.
- מינימליזם 2: תקטינו (פיזית) את המוצר או השירות.לפעמים הקטן יותר הוא גם המדויק יותר.
לדוח המלא: http://www.befastforward.com/trends.html
שתהיה לכולם שנה טובה!
