כבר הבנו שרועי כפרי נטע יתד במילקי ואין כל כך מי שיעצור אותו. האמת, נראה לי שהדמות האוטיסטית שכפרי מגלם לאורך כל סרטיו עשויה לשקף גישה שיש לו כלפי העולם. אני אינפנטיל. תשלימו עם זה. תשלמו על זה. אז אם נחזור למילקי, בדומה ל"תנמיך", – הפטנט של כפרי עונה על נוסחה פשוטה. אני אסתכל על המוצר החדש שצריך לעשות לו פרסומת. אני אבין מה הקטע שלו ועל הקטע הזה אני אבנה אימפריה – לאחור. הסוף של הסיפור הוא תחילת המחשבה שלי. גביע מונמך הוא הסיומת של סיפור שלם על הנמכת ציפיות. מילקי שוט ללא כפיות יוסבר על ידי עולם ללא כפיות.
כדי שהעולם יהיה ללא כפיות צריך כוח מחוץ לעולם שיעלים אותן. הכוח צריך להיות בעל מניע לחשוק בכפיות. משם נולד חייזר הכפיות שלנו שיש לו look וקול ואישיות משל עצמו. לא נותר לי אלא להצדיע לפוסט – פרודקשן שיצר אותו כי אפשר (ורצוי?) להשעין עליו feature שלם כי הוא מסקרן… הסרטון מתובל ברגעים מצחיקים כמו דליה מזור, החרדי (הופסלייכן כפיתיינא), ושאר אפיזודות מאולתרות שנוצרות כתוצאה מכך שכל כפיות העולם יוצאות לחופשי.
מצד אחד אני מקנאה בחופש הטוטאלי חסר הגבולות שיוצרי האייטם קיבלו מהלקוח. אם לקוח מוגדר כמי שמפעיל לחץ מתון על משרד הפרסום ומבקש ממנו "עוד כיוון", "להגדיל את הלוגו", "להוסיף מסרים שיווקיים" ו "להשהות את ה pack shot" בסוף הקליפ, הרי שפה הלקוח, בדיוק כמו הכפיות, נשבה בקסמו של החייזר ועזב בשמחה את האטמוספרה. רק על ההישג הזה יש להסיר את הכובע ולשחרר לחופשי את כפיות העולם. האם זה טוב או רע? לפעמים נגמרות המלים על פני כדור הארץ כדי לשפוט, ויש לחפשן ביקום מקביל.
בינתיים צריך לישון על זה. כפיות.
