שוק הטלוויזיה בישראל עובר מהפך אדיר בימים אלו, כפי שטרם נראה. אין חולק על כך. יחד עם זאת, נראה כי אסטרטגיה שגויה עלולה להוביל את החברות הישראליות לאיבוד לקוחות משמעותי. אם ההנחה שלי מוגזמת בעיניכם, תזכרו שחברות ענק כמו 'בלוקבסטר' נעלמו אף הן, מאותו התחום, בגלל אי הבנת השוק לעומק ובזמן. סרט רע.
נתחיל מהחברה הראשונה שיצאה בהכרזה מפתיעה: סלקום TV . כחברה שמפעילה שירותי טלוויזיה מבוסס אינטרנט, המטרה להפסיק את חומרת הקצה (ממירים) הייתה ברורה והגיונית הן מבחינת עלויות והן מבחינת תפעול. הבחירה שלה בסטרימר של חברת שיואמי, שנחשב מוצר מעולה ונוח, גרמה להרמת לא מעט גבות למי שמכיר את הסטרימר. הסטרימר של שיואמי הוא מוצר מופלא, שפותח את העולם לצופי סלקום TV כמו שלא בטוח חשבו בסלקום TV שעלול לקרות. הוא מגיע מובנה עם לא מעט אפליקציות עליו כדוגמת יו-טיוב, נטפליקס, הולו HBO ואחרות. הלקוח מצידו, לא צריך לחפש תכנים נוספים או אפליקציות משלימות, הן כבר על המכשיר. עכשיו, כל שנותר לו הוא להצטרף לחודש ללא תשלום באחת האפליקציות, ולהכיר עולם שטרם חווה.
כעת, ללקוח סלקום TV נותר לבדוק האם במחיר של 4-9 דולר לחודש, ספקיות התכנים האחרות נותנות מענה מספק, ולהעמיד את סלקום TV עצמה למבחן פתוח במכשיר שלה מול מתחרים הן בתוכן והן במחיר. צעד חכם? ימים יגידו.
אם בעבר בחברות התוכן האמינו שרכישת סטרימר ולימוד השימוש בו צפוי להתאים רק ללקוחות עם גישה טכנולוגית, הרי שכעת סלקום TV בעצמה מספקת לנו אותו, עם תמיכה, הסברים ובעברית מתוך הבנה שנסתדר איתו מצוין.
כולם רבים על נטפליקס
ההכרזה השנייה והמאוד מפתיעה הגיעה בהצהרה של פרטנר כי תשתף פעולה עם נטפליקס במכשיריה. יממה לאחר מכן, אלטיס (הוט לשעבר) הודיעה גם היא כי תשתף פעולה עם נטפליקס. מיקריות? ריצה בבהלה? לא ברור.
הישראלי הממוצע, ששמע את השם נטפליקס בשנה האחרונה יותר מידי פעמים בסקרנות חלקית, מקבל עכשיו טעימה אמיתית מכך במכשיר המוכר לו בבית בתוך החבילות שלו. כל שנותר לו הוא לבחון את השירות של נטפליקס, ומרגע שיחליט שהתכנים, ואיכותם מספקת, הוא ישקול לרכוש את שירותם באופן ישיר ולנטוש אולי את הספקית המוכרת.
החברה האחרונה, yes, משקיעה אף היא מצידה בפרסום האפליקציה שלה כחלופה למכשירי קצה, כך שגם היא מבינה כי לקוחותיה כבר רכשו סטרימרים לסלון. אם יש לי אפליקציה של יס, למה שלא אבדוק את המתחרות הבינלאומיות? חושב לעצמו האזרח הממוצע.
כעת, כשהשוק של ה"גיקיים" עובר מהפך לשוק הממוצע, וכל אדם מן השורה שמע על נטפליקס ודומיו, יש לו סטרימר פרטי או דרך ספק, הזליגה לתכנים לא חוקיים ובלתי מוגבלים קלה מתמיד.
הזירה המשפטית של קודי
זאת אולי הסיבה שזיר"ה (זכויות יוצרים ברשת האינטרנט), המייצגת את הוט, שידורי קשת ושידורי הלווין, הגישה השבוע בקשה לצווי מניעה של יוצרי מעטפת נוחה לאפליקציית קודי, מתוך חשש שקודי עם מעטפת נוחה בעברית כבר אינה מנת חלקם של קבוצות שוליים בישראל. זיר"ה וספקיות התוכן רק שכחו שחוקי הרשת מראים כי מי שמנסה לסגור פירצה אחת פותח מאה אחרות, ולראייה לכך, למעלה מ-600 גולשים תרמו מעל 50 אלף שקל למפעילי המעטפת, כדי לסייע להם בתביעה נגד זיר"ה ולתת להם את הרוח הנדרשת כדי להקים מחדש את מערך אי החוקיות. בחודשים הקרובים אני צופה כי המערך יקום שוב רק בצורה מוסתרת יותר, כך שלמצוא את מפעיליו יהיה קשה יותר.
כשהגבינה כל הזמן זזה, חייבים אסטרטגיה ברורה
לסיכום, תחום התוכן בטלווויזיה גועש ומתקדם במהירות בעולם הדיגיטל. לצד מכשירים, ספקיות, ויצרני תוכן, נדרשת אסטרטגיה ברורה. שאלות כגון: האם אנחנו מתחרים באיכות, במחיר, או בתמיכה, חייבות להישאל.
האם ה-data היקר מפז שנאסף כעת, הוא בעל ערך בתוך השוק שלי (לדוגמה: יצירת סדרות מקור עם סיכויי הצלחה גדולים) או מחוצה לו (מכירת דטא כספקי דטא). האם על המכשירים פותחו יכולות איסוף DATA והאם קיימת בארגון פונקציה מחקרית לכך?
בנוסף, האם חברות התוכן, מבינות ששחקניות מבחוץ כבר נמצאות בפנים והשוק של אוליגופול הפך תחרותי מתמיד? האם ההשקעות באפליקציות ממשיכות ומשתפרות ביחס ישר לתחרות? (מוזמנים לראות את התגובות השליליות של הגולשים בחנויות על האפליקציות של הספקיות הישראליות) והשאלה החשובה מכולן: האם לגולש הממוצע יש ערך אמיתי וברור בשירותים הישראלים? ללא תשובות מעמיקות לשאלות אלו, נראה כי החברות ימשיכו לבצע מהלכים נקודתיים בזמן שהתוכן בדיגיטל דוהר קדימה, אולי בלעדיהם.
אודות כותב הטור // ליאור אברהם
ליאור אברהם, יועץ אסטרטגי המעניק שירותי ייעוץ לארגוני Enterprise בישראל בתחומי דיגיטל, חדשנות ופעיל בתעשיית הסטארטאפים.
