הקורונה מחרפנת את האנושות. ועכשיו זו כבר עובדה.
ההסתגרות בבתים, ההמנעות ממפגשים פיזיים,
הורדת השאלטר על עולם התרבות
וההתכנסות של כולנו לצרכים הבסיסיים בלבד,
מייצרת חילחול איטי אך עיקבי של הדכאון הקיומי לתוך הנשמה של כולנו.
ככה גם בעולם הפרסום.
בחודשים הראשונים של הקורונה, לקוחות קודם כל דפקו ברקס של החיים
על כל התוכניות קדימה, וכל עולם הפרסום והשיווק
הוטח בעוצמה לזגוגית הקדמית של המציאות החדשה.
ומאז, לאט לאט עולם השיווק מוריד את הרגל מהברקס, בחשש ובזהירות,
אך ממכיוון שמדובר בזינוק בעליה, מעטים הם המתקדמים באמת קדימה.
הרבה יותר שאלות נשאלות על כל שקל שיוצא מהתקציב
הרבה יותר התלבטויות, התחבטויות, ובאופן כללי,
יותר קל לומר "לא" ולגנוז את התוכניות לתקופה טובה יותר שמתישהוא תגיע כנראה,
מלומר כן ולדהור קדימה, אל עולם של רייטינג משוגע בטלוויזיה ובדיגיטל,
במחירים שלא היו כאן די הרבה שנים (בכל זאת – כולנו סגורים בבתים,
מה נשאר עוד לעשות?!)
ומה שיוצא מזה בפועל, זה שכולנו רואים פחות ופחות תעוזה קריאיטיבית.
ולמשרדי הפירסום, לפחות אלה שבאמת חיים ונושמים קריאיטיב,
מחלחל אט אט הדיכאון הקיומי למסדרונות. כי אם אין קריאיטיב – אין שמחה.
כי משרד פרסום בלי קריאיטיב הוא לא משרד פרסום.
הוא מפעל עמלות. ומספיק אגב, קמפיין קריאיטיבי אחד כדי לראות איך
שמחת החיים חוזרת לפנים של עובדי המשרד, וגם לאלה של הלקוח,
וכולם שוכחים לרגע מהמציאות הדי חרבאנה בה כולנו מתבוססים יחד.
כי בואו אני אגלה לכם סוד קטן:
בניגוד למה שחושבים, עולם הפרסום לא באמת חי מעמלות.
לא החלק הטוב שלו לפחות.
עולם הפרסום חי, לפחות במובן של ההצדקה הקיומית שלו,
מהאנרגיה והאושר שגורם קמפיין קריאיטיבי טוב,
כזה שמדברים עליו, שמצליח לפרוץ מהברייק החוצה,
שגורם לשותפים שלו, הן ממשרד הפרסום והן מהלקוח,
להזכר למה לעזאזל הם בחרו במקצוע הזה שמורט את עצביהם יום יום.
אז אם אתם אנשי שיווק או פרסום,
וחשים תחושת מועקה בחזה, שרק הולכת ומתעצמת מדי יום,
אני רושם לכם קריאיטיב פעמיים ביום.
לפחות עד שיגיע החיסון, זה יכול לעזור
(זה, וויטמין די. עדיף של אלטמן)
