עקבו אחרינו ברשת

קמפיינים

חוק החמש של הוט // עטרה בילר

פורסם

ב-

 

מעשה בחמישה מכשירים, על משקל מעשה בחמישה בלונים, הוא ספר ילדים שגל גדות קוראת ספק לילדים שלה, ספק לילדים המאוירים שהם אולי אלה שחיים אתה בבית (והיא אימם) ואולי הם גיבורי הספר שמבקרים במציאות וחוזרים לדפים. ואולי היא מבקרת בדפים ונכנסת לספר. בכל מקרה זה נחמד ולא מבלבל.

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!

שפת הסיפור מהדהדת את שפת מעשה בחמישה בלונים באופן כמעט נאמן למקור, והאיורים גם הם דילגו מהספר הנושן אל הפרסומת של הוט. המעבר אסתטי ולא מכביד ואם כבר לעשות רטרו או ״קאבר״ – אז ככה.

המוצר קשה להסבר והוא שייך לעולמות הנתבים, האינטרנט המהיר והחדשנות הטכנולוגית שתמיד, אבל תמיד, מהווים אתגר תקשורתי. אנחנו לא מבינים מה הם באמת אבל אנחנו מבינים שהם עושים לנו טוב. זה מזכיר לי את Intel Inside שהיו הראשונים שאמרו – בואו לא נלאה את הציבור בפרטים (אודות המעבדים/ סמיקונדוקטורים) בואו נגיד ״זה בסדר – יש לך אינטל במחשב״.

ואכן, מאז קדמת דנא, כל חדשנות טכנולוגית מאלצת את המפרסם ואת הפרסומאי לברוח לדימויים. בעיקר כאלה של מדע בדיוני, החלל החיצון, וכמובן שבירת חוקי הפיזיקה כפי שאנו מכירים אותה. הקלישאה של ״חדשנות״ היא מלכודת כי הסתגלנו לקבל קדמה ופריצות דרך מדעיות מאז שהומצא הטלפון האלחוטי הביתי, השליח שהגיע הביתה והבנקאי שאפשר היה פתאום לשוחח אתו טלפונית.

קשה עד בלתי אפשרי להכיל את מאות קפיצות המדרגה הטכנולוגיות שנעשו בדרך וסף הגירוי שלנו לשאגת החדש חדש מכיר קצת את ״זאב זאב״: אנחנו כבר לא מתרגשים גם אם יבטיחו לנו שהעולם שלנו יהיה כמו המאדים ומעבר לו. התרגלנו לשאגה ולכן, כדי לתקשר חדשנות צריך להיכנס ללב ולמוח בדלת האחורית.

החכמה היא ללכוד את תשומת הלב שלנו באופן אחר, ולשעבד אותנו מרצוננו החופשי, ולו לכמה שניות ארוכות, כדי לספר לנו סיפור חדש שלא הכרנו. הוט הצליחה לעשות את זה עם חוק החמש.

״אם יש לכם בבית חמישה מכשירים״, מודיעה לנו גל כשהיא ממשיכה את משקל השיר, ״חמש מאות מגה, ואתם מסודרים״. לא ברור אם הילדון יצא מהספר לחבק את גל שבמציאות, או שגל נכנסה אל תוך הספר ושם היא נפגשת עם הדמויות.

יש לנו חידוש של הישן והמוכר בקונטקסט חדש. מעשה בחמישה בלונים בהקשר של מעשה בחמישה מכשירים. אנחנו אוהבים את האינטרפרטציה האחרת והמטלטלת שבמקום התפוצצות של כל בלון ובלון יש לנו האטה וזחילה של האינטרנט. אנחנו אוהבים את המכשירים שהותאמו לכל אחד מחמשת בני המשפחה. אנחנו מחכים לפואנטה כמו ילדים בני שלוש. סופו של כל בלון, רוני רון, זה מטבע הלשון שמלווה אותנו מינקות, כזה שפגש אותנו כהורים והנה מגיע אלינו שוב, הפעם מהוט. רק שעכשיו סופו של הסיפור הוא סוף טוב, חוק החמש מחזיר לחיים את המכשירים ואת השקט למשפחה.

גל גדות מפתיעה באימהות הקלילה והנעימה שלה. במקום וונדר וומן סקסית ונועזת יש לנו אימא סקסית ומשכנעת שקוראת סיפור לילדים. אנחנו אוהבים וונדר וומניות שהן גם אימהות, והבחירה בגל (שלא הייתה מקרית, כי יש לנו הסכם רחוק טווח, ובכל זאת זה בינגו) לא הייתה יכולה להיות טובה יותר.

דקה ותשע שניות של מעשה בחמישה בלונים, סליחה, מכשירים, ואנחנו מבינים. מבינים למה צריך את הדבר הזה שהוט קראו לו חוק החמש. שם מעולה ושונה ולא טכנולוגי למשהו שבחיים לא נבין איך הוא פועל ומה יום מימים. על רקע עוד ועוד פרסומות שמסבירות על דור חמש, נתבים חכמים ועוצמתיים וכדומה – הוט מביאה סיפור מחויך, ובעיקר פשוט ומובן, וזה לא מובן מאליו.

עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים. היא עושה שימוש במודל הנרטיב במטרה לאתר את התפקיד הייחודי של המותג, ולתרגם את יתרונו האסטרטגי לכדי כלי ניהולי אפקטיבי, כזה שמטפח זיקה בקרב השוק, בונה מערכת יחסים מניבה עם קהלי היעד ומאפשר החזר על ההשקעה.

 

 

 

 

 

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!

קמפיינים

ניתוח קמפיין: אמישראגז קונטרול פלוס // עטרה בילר

פורסם

ב-

 

זוהי בהחלט לא הפעם הראשונה שסלב מחזיק על הכתפיים שלו את המותג. ונאמר בצניעות שזוהי גם לא הפעם הראשונה, בהמעטה, ששיר ישן עובר מטמורפוזה שמתאימה אותו לנושא הפרסומת.

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!

ובהמשך לפעם שאינה ראשונה, שייקה מהגשש מלווה את אמישראגז מזה זמן בלתי מבוטל, וקשה מאד לומר שיש פה בשורה לאומה או פריצת דרך מבחינה פרסומית.

וכל זה כדי לומר שהפרסומת החדשה לאמישראגז ,למרות כל הנאמר, מצליחה להפתיע.

השיר ׳יום יום חג׳ של הגשש החיוור הוא קאלט ישראלי. יש לי יום יום חג הפך משפט נרדף להוויה של מי שמוצא סיבה לשמוח תמיד או, שוב בשפת הגששים, הוא ׳בלתי בכיא׳.

המלים המאד בסיסיות ופשוטות מתלבשות על השיר ללא שום מאמץ. ״פתאום נגמר הגז שבכיריים״ שר לנו שייקה שלא נדלקת לו הלהבה תחת הסיר. ״נאכל מרק מופשר מהמקפיא״.

הבעיה השכיחה מונחת על השולחן: נגמר הגז ושכחנו להזמין. מה נאכל?

על השיש מרקדת דמות רובוט שגם אותה נדמה לנו שראינו פעמים רבות אלא שהלהבה שיוצאת לו מכפות רגליו היא אותה להבת הגז שיש לנו בבית ועליה אנחנו מבשלים. ״אצלנו בכוכב זה אוטומטי״ שר לנו הרובוט בקול ילדותי אגב ריצוד וגלגול, ומוסיף, כשהוא מדפדף בצג, ׳בלון מזמין בלון׳ ושייקה משלים: ׳זה גאוני׳.

שלוש שורות שמקפלות בקלילות את החידוש של חברת הגז, והגדרה חסרת מאמץ: בלון מזמין בלון.

אני, אגב, הייתי שומרת על השם הזה. לא צריך קונטרול פלוס (שם מנופח). מספיק ׳בלון מזמין בלון׳. חינני ומדויק.

אמישראגז מצטרפת לזירה הדיגיטלית ועוזבת בכך את עולם ה low tech.

השניים פוצחים בשירת ׳יש לי יום יום גז, יש לי גז יום יום׳ ובמקום ״הללויה״ מסכם לנו שייקה ״אמישראגז!״.  כי כשבלון מזמין בלון – זו התוצאה. הללויה. כלומר אמיזראגז.

אייקון ה Wi-Fi הוא חלק משם השירות. רואים שני בלוני גז. הבלון הקיים מתריע על כך שהגז עומד להיגמר ובלון חדש ״יוצא לקראתך״ כדי שלא תישאר בלי גז.

אמישראגז מחליטה לעלות מדרגה בדיוק במקום שכואב לצרכן. זה לא הגז וזה לא המחיר. זו ההפוגה בין בלון לבלון.

החיים דוחקים לקרן זווית את הסידורים. אנחנו מוכרעים בידי הבירוקרטיה והפרוצדורה של כל מה שמסביב להזמנת בלון גז.

העידן הנוכחי הוא עידן של התגברות על כשלי האופליין באמצעות האונליין, והמעט שאפשר לעשות כדי להקל על הצרכן – זה בדיוק אמישראגז ייצרו רצף כדי לאפשר לצרכן לחוות חוויה seamless כי בעולמנו העדכני אסור שתהיינה מהמורות.

את הרצף הזה אפשר לקבל גם באמישראגז שהחליטה לעלות אונליין. אז אולי הגז לא יגיע דרך האינטרנט אבל הרצף ישמור שלא נצטרך לאכול מרק מהמקפיא. השינוי קטן אבל דרמטי בתועלת הצרכנית.

רובוט שמגיע מכוכב שבו הכל אוטומטי הוא בהחלט סמל לזירה החדשה שאמישראגז החליטה להוביל.

אני סמוכה ובטוחה שאפשר יהיה לבצע עוד פעולות אונליין, וכי בכך בונה החברה את יתרונה התחרותי בעולם החדש שבו אם אתה לא ברשת, אתה לא קיים.

פעם מספיק שהיה לך אתר. כיום אתה חייב לאפשר לצרכן לבצע פעולות באמצעותו. להזמין, לרכוש, לשלם, לתאם.

זה המעט שנותר לאמישראגז לעשות אשר טרם עשתה לפני כן, ויפה שעה אחת קודם.

העיקר שלא יהיה לנו מה שקוראים לו  A Nokia Moment. והמבין יבין.. זה שירות מעולם אחר מודיע לנו שייקה והרובוט מבסוט כי זו מולדתו. העולם האחר.

אני בעד שייקה והרובוט. מי חשב שנאהב גז.

עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים. היא עושה שימוש במודל הנרטיב במטרה לאתר את התפקיד הייחודי של המותג, ולתרגם את יתרונו האסטרטגי לכדי כלי ניהולי אפקטיבי, כזה שמטפח זיקה בקרב השוק, בונה מערכת יחסים מניבה עם קהלי היעד ומאפשר החזר על ההשקעה.

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!
המשך קריאה

קמפיינים

לכבוד הבלאק פריידי: שלום מיכאלשווילי יככב בקמפיין חדש של LG

פורסם

ב-

LG ישראל והיבואנית קבוצת ח.י. יעלו בקמפיין חדש בטלוויזיה ובדיגיטל בהשקעה של 2 מיליון שקלים

LG ישראל וקבוצת ח.י., היבואנית הרשמית של LG בישראל בתחום האלקטרוניקה הבידורית, עולות היום בקמפיין חדש לכבוד מבצעי הבלאק פריידי ובמרכזו – מסכי הטלוויזיה של LG. הקמפיין, שיעלה בטלוויזיה ובדיגיטל, יהיה בכיכובו של הקומיקאי והשחקן שלום מיכאלשווילי, אשר יגלם את דמותו של פאדי מוסטפא מתוך התוכנית "בובה של לילה" המשודרת בערוץ הספורט. פאדי, מגלם בקמפיין מוכר בחנות למוצרי אלקטרוניקה. הקמפיין, בהשקעה של 2 מיליון שקלים, כולל שלושה סרטונים, והוא נעשה על ידי משרד הפרסום של LG בישראל, יהושע TBWA.

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!

 

 

 

LG נחשבת בארץ ובעולם למותג מוביל בתחום הטלוויזיות, בין היתר בזכות טכנולוגיית OLED, אשר ביכולתה להאיר כל פיקסל באופן עצמאי ולייצר תצוגה של שחור מוחלט, לחוויית צפייה ריאליסטית.

גיא בן יהודה, סמנכ"ל השיווק LG ישראל: "אנו שמחים על שיתוף הפעולה בין שלום מיכאלשווילי, שחקן וקומיקאי מהשורה הראשונה, לבין מותג מוביל כמו LG, הידוע בארץ ובעולם כפורץ דרך בשוק מסכי הטלוויזיה. בחרנו לעלות בקמפיין ייחודי לקראת הבלאק פריידי, כחלק מהביקוש שנוצר למסכי טלוויזיה איכותיים, מאז פרוץ משבר הקורונה. טלוויזיה חכמה ומתקדמת הפכה בתקופה זו למוצר מבוקש עבור כל בני המשפחה, ואנו גאים להציג את מגוון הדגמים הרחב שלנו במסגרת הקמפיין."

גיא דה פיצ'וטו, מנכ"ל ח.י. אלקטרוניקה, מקבוצת ח.י.: "סביב משבר הקורונה החלטנו לצאת עם מהלך שונה והומוריסטי שיעלה חיוך על פניהם של לקוחותינו. חברנו לשלום מיכאלשווילי, שחקן וקומיקאי מוכשר ומוערך מאוד, שיקדם ויציג את היתרונות הטכנולוגיים הבלעדיים שיש למסכי הטלוויזיה של LGבצורה נגישה ומצחיקה."

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!
המשך קריאה

קמפיינים

ניתוח קמפיין: "מישהו יעשה טעות" של הרשות לבטיחות בדרכים // עטרה בילר

פורסם

ב-

מישהו יעשה טעות. לא הכל בשליטתך.

אבל הכל באחריותך.

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!

התמה הזו נכונה בכלל, בחיים. על אחת כמה וכמה היא נכונה לכל מה שקורה לנו על הכביש. הסיסמא ״סע לאט לא מתים מזה״ חכמה ושנונה. המשוואה שאומרת שכל הפחתה של 10 קמ״ש מעלה פי 2 את הסיכוי שלהם לחיות – גם.

הפרסומת החדשה של רלב״ד (הרשות לבטיחות בדרכים) מלאה במרגליות.

המסר לא לעבור 30 קמ״ש בדרך עירונית ברור כבדולח וההדגמה של הולכי רגל שעושים טעויות (והופכים לאבקה) חכמה ונכונה. ככל שלא נראה דם, נצליח לשמור על הצופה שיישאר אתנו עד סוף הפרסומת.

אבל אני רוצה למרקר דווקא את הרעיון הזה שאומר שאנחנו לא שולטים בכלום, ובכל זאת, כדי להתנהל נכון בחיים, עלינו לקחת אחריות. דבר והיפוכו אשר אינו דבר והיפוכו אלא דבר והמשלים שלו.

החיים טומנים לנו הפתעות, ׳ברזים׳, בגידות והפרות אינסופיות של חוזים. החיים לא הבטיחו לנו גן של שושנים, ומי שנדמה לו שכן, עוד יותר רחוק מאותו גן.

׳מישהו יעשה טעות׳ זה משהו להתעורר אליו כל בוקר ולדעת שאכן, איך לומר, מישהו יעשה טעות.

הדבר היחידי שאפשר לבחור בו זה איך להתייחס אל אותה טעות. אפשר לכעוס, אפשר להעניש, אפשר להיענש כל חיינו רק כי מישהו עשה טעות ו״רץ לנו אל תוך הגלגלים״. אבל ההמלצה של רלב״ד היא לקחת אחריות. כאשר אנחנו עולים על הכביש ואנחנו יודעים שמישהו יעשה טעות, זוהי תחילתה של לקיחת אחריות.

עצם הידיעה שהמציאות קורית בו בזמן שאנחנו מתכננים אותה ומטיפים לה, זוהי לקיחה של אחריות. מתוך הידיעה שאנחנו אפופי אנשים שעושים טעויות, נוכל לבחור להתנהל כך ולא אחרת.

המציאות מתעתעת וככל שנתיידד אתה, נוכל לעשות את הדבר הזה – לקחת אחריות. הכחשה של המציאות (והטעויות שאנשים עושים) זו התנערות מאחריות.

בדוגמא הנוכחית – לא נעבור 30 קמ״ש כי למרות שהם, האחרים, ש׳טועים׳, יקפצו לכביש בדיוק כשאנחנו נוהגים בו, אנחנו נצליח לבלום בזמן ולהציל אותם ואת עצמינו מאסון.

משנת האחריות -כי- כלום- לא- בשליטתנו ממקמת אותנו במארג אנושי שבו כל פרט מושך לכיוון אחר וכל מה שנותר לנו זה לדעת איך לשמור על פיסת האלוהים הקטנה שלנו, כי יותר מזה אין לנו.

משנת האחריות נכונה לכל מה שקורה על הכביש.

למשל –

שמירת מרחק – אחרים יתקרבו ו׳ישבו לנו על הזנב׳ במהירות גבוהה מדי. כי אנשים טועים. לא נוכל לשלוט בזה אבל נוכל לעודד אותם לעקוף אותנו.

עצירות והאטות פתאום (כי אנשים טועים…) – לא נוכל לנבא אותן אבל נוכל לשמור מרחק ראוי. איך אמרה לי פעם נהגת מונית? ״שאוטובוס יוכל לעבור ביני לבין מי שלפניי. לפעמיים שניים״.

כי מישהו יעשה טעות…

הכביש מלא הפתעות ולעולם לא נוכל לשלוט בהן אבל מכל התגובות הפחות נכונות, אסטרטגית מזעור סיכונים היא הנכונה ביותר.  קוראים לזה לקחת אחריות.

אילו הייתי הרלב״ד הייתי מחליטה שזו תהיה האסטרטגיה שלי לנצח, כאשר בכל פעם אני מציפה ומעלה על סדר היום כשל אחר שאפשר, אם לוקחים אחריות, למזער או אפילו למנוע אותו.

מעבר מסלולים

שמירת מרחק

פניה מכביש לכביש

עצירה בתמרור עצור

בכל אחד מהם אפשר לייצר רשימה מרשימה של טעויות שאנשים עושים אל מולן אפשר לקחת אחריות ולהפחית סיכוי לאסון.

מישהו יעשה טעות זה התנאי הבסיסי לקטסטרופה. ככל שנכחיש אותו, נגביר את הסיכוי לקטסטרופה וככל שנכיר בו – נפחית סיכוי זה.

כל כך רציתי להגיד ״זה נכון וצודק״ אבל בעולם של אחריות לא מדברים במושגים האלה. אסכם בכך שזה מדבר אלי ומנסח באופן מדויק את האתוס של הנהג החכם והטוב.

אז למרות שעוד נראה הרבה מאד פרסומות שפונות להולכי רגל – הסתכלו שמאלה וימינה ושוב שמאלה – אג׳נדת האחריות של הנהג היא הברקה. מי ייתן שניקח אותה ברצינות.

עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים. היא עושה שימוש במודל הנרטיב במטרה לאתר את התפקיד הייחודי של המותג, ולתרגם את יתרונו האסטרטגי לכדי כלי ניהולי אפקטיבי, כזה שמטפח זיקה בקרב השוק, בונה מערכת יחסים מניבה עם קהלי היעד ומאפשר החזר על ההשקעה.

 

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!
המשך קריאה

קמפיינים

Don’t let me go John Lewis Christmas 2020 // עטרה בילר

פורסם

ב-

 

כל שנה מחכה הציבור באנגליה ובשאר העולם לפרסומת ג׳ון לואיס של חג המולד. מהאפשרות לעשות פרסומות של ״בואו לקנות אצלנו מתנות לחג״, הפכה פרסומת קריסמס של ענקית הריטייל לסדר היום הציבורי שעליו מתנהל וימשיך להתנהל השיח.

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!

ג׳ון לואיס מתפרנסים בסופו של יום מסירים ומחבתות, צעצועים ואביזרים לבית. הם חנות כלבו שמתגברת על הדחף להפציץ את הסייבר ספייס עם עשרות אלפי מוצריה וקטגוריותיה. במקום, היא בוחרת נושא חברתי בוער ומציפה אותו באמצעות סיפור שאי אפשר להתעלם ממנו. זה הופך למהלך ויראלי ומניח על השולחן דיון שאין ממנו חזרה.

זה יכול להיות חברות או פחדים, קשרים ודימויים אבל זה תמיד קשור למקום כואב שמלווה אותנו כבני אדם. חג המולד שנושא ערכים של שייכות, חמלה, פתחון לב ושמחה הוא אך הזדמנות להפגיש את המר עם המתוק. פעם היה זה דב שהיה מפספס את מסיבות הקריסמס בגלל שנת החורף שלו. אז החבר שלו, הארנב, קנה לו שעון מעורר. פעם אחרת היה זה ילד שחור שחשב שיש לו מפלצת תחת המיטה ופחד להירדם בלילות. אז המפלצת שלאט לאט התיידדה אתו קנתה לו מנורת לילה. פחדים. הגוונה. מחסן של כל הנושאים התרבותיים חברתיים שאפשר לחשוב עליהם.

הפרסומות תמיד מטפלות בסוגיה גדולה ומדממת והפתרון מסומן על ידי מוצר זול וזניח. אך רק מסומן. כי ברור לנו שהרשת לא משקיעה מיליוני פאונד כדי לקדם שעון או מנורה, אבל רוצה להציע לנו את האפשרות שנהיה פחות בודדים, יותר אהובים ויותר שייכים. כמו בכל סיפור טוב, כדי להצדיק סוף טוב צריך לערער את הקהל ולאפשר לו להרהר באפשרות שיהיה סוף רע. רק הידיעה שהקטסטרופה ממתינה מאחורי הפינה תדובב אותנו לחבק בשתי ידיים את הסוף הטוב ואם צריך – את מנורת הלילה או את השעון או את הטלסקופ, שעזר לקשיש הבודד על הירח לראות את הילדים בביתם בלונדון…

השנה כולנו יודעים שמדובר בשנה קצת שונה מכל מה שהיכרנו עד הלום. כדי לא למרוח ולא לברוח, נעמדת רשת ג׳ון לואיס על רגליה האחוריות ומשנה כיוון. השנה היא לא תמכור לנו לוקשים. לא הכל טוב ובואו נדבר על זה. נתחיל מהסוף. הוא לא סוף קונבנציונלי. הסרטון ארוך (5 דק) והוא מספר סיפור עצוב על איש מבוגר ובודד וכלבו. הוא חי בבקתה עם ברונו, פיט בול בן 7, מלא הבעה ורגש. הם חולקים חטיפים שמסודרים בתוך לוחות שנה. בכל יום, עד חג המולד, מוצפן חטיף. יש חטיפי אדם ויש חטיפי כלב. הגיבור קונה לברונו הכלב מתנת חג: קולר סנטה קלאוס. הם יוצאים לטיול בשטח המושלג, שם הולך ברונו לאיבוד אחרי שהבעלים משחרר אותו מהרצועה.

שום דבר לא מחזיר אליו את ברונו למרות שהוא תולה מודעות ״אבד״ ברחבי העיירה. הגיבור מעלעל באלבום תמונות של כלבו האהוב ופורץ בבכי, ואנחנו, הצופים שמורגלים במתכון סיפורי מאד ספציפי ממתינים שברונו יופיע בדקה התשעים.

לא רק שזה לא קורה, האיש המבוגר, שיוצא לחפש את כלבו בשלג, מוצא את קולר החג המיותם ועובר התקף לב שגם פה, כולנו תקוה שהנה הנה הדקה התשעים תחזיר לנו את ברונו ותחייה את הגיבור. זו הפעם השנייה או המאה שהתקווה נגוזה. הסוף מראה את הגיבור מתאחד עם ברונו בעולם הבא. רואים את הכלב מקבל את פניו של אדונו כששניהם חצי שקופים כלומר  – סמל מוסכם לנשמות שפרחו מהעולם ונפגשו בעולם הנצח.

אני בטוחה שכמותי, עשו עוד מאות אלפים: הסתכלתי שוב – זה ג׳ון לואיס? (זה רדיו זה?) זו ה-פרסומת שלהם לחג המולד?

היה סוף שלא הבנתי?

אחרי שצפיתי בקליפ פעמיים נוספות וקראתי את היח״צ הבנתי שלשם נשלחתי. השיר שנכתב בידי יוצר עצמאי סם קלג Don’t let me go נועד לגייס תרומות לקשישים הבודדים והנזקקים לא לפני שהוא פותח את הלב ומראה לנו את האופציה הפחות זוהרת של חייהם. בדידות. תלות בבעלי חיים שהולכים מן הסתם לעולמם לפנינו. עצב ודלות. מוותר ערירי.

השנה, שנת הקורונה, אי אפשר לברוח לסרט מתקתק על שעון מעורר, טלסקופ מקרב לבבות או מנורת לילה. זה יהיה ציני ומופרך להתעלם מעולם מוכה מגפה שגזר פחד ובדידות במיוחד על סגמנטים שהם עריריים ושבריריים גם ככה. הקליפ של ג׳ון לואיס מוחל על תאוות המכירות שלו ומבטא בעיקר אומץ וכוונה כנה להתגייס למאמץ העולמי לתת איפה שאפשר, כי צריך.

מצדיעה לג׳ון לואיס ולסם קלג ומאחלת לקשישים באשר הם חג מולד יותר שמח בזכות המהלך של ג׳ון לואיס.

עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים. היא עושה שימוש במודל הנרטיב במטרה לאתר את התפקיד הייחודי של המותג, ולתרגם את יתרונו האסטרטגי לכדי כלי ניהולי אפקטיבי, כזה שמטפח זיקה בקרב השוק, בונה מערכת יחסים מניבה עם קהלי היעד ומאפשר החזר על ההשקעה.

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!
המשך קריאה

פופולארים לאחרונה

מנהלי שיווק מצייצים © 2015-2020