עקבו אחרינו ברשת

קמפיינים

ניתוח קמפיין: "לשלמקו: שיטת תשלום חכמה ובטוחה בישראל" // עטרה בילר

פורסם

ב-

פרסומת איננה הודעה לציבור. הודעה לציבור זה כשהציבור יושב פעור פה ומחכה להודעה. למשל, אזעקה עולה ויורדת גורמת לציבור שלם להמתין לאות ארגעה רציף. למשל, תוצאות מדגם הבחירות.

הודעה זה מסר שלא רק שאין מה לקשט אותו, אסור לקשט אותו. הוא חייב להיות נקי ומינימליסטי, היותר שהוא נושא מידע שכולם ממתינים לו וזקוקים לו נואשות.

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!

בכל שנותיי כאסטרטגית אני נתקלת באשליה שאם רק נאמר את הדברים כפשוטם, ללא כחל ושרק, ההמונים יכירו לנו תודה. זה קורה, אחת לתקופה, ללקוחות, למשרדי הפרסום, לנציגי התקשורת השיווקית. אנחנו שואלים את עצמינו – אז למה לא להגיד את הדברים כפשוטם?

 

וטוב שאנו שואלים ולו כדי לפגוש מחדש את התשובה.

והתשובה היא – תלוי מהן הנחות היסוד.

הנחת יסוד של ציבור צמא לאינפורמציה היא הנחת יסוד שמובילה לאמירה פשוטה ותמציתית.

אולם המצב, לצערנו, ברוב הפעמים איננו כזה.

ההמון לא רק שאינו צמא נואשות למידע מסוג כזה או אחר. ההמון הפך אדיש אפאטי מרוב תוכן ומידע. ההמון, במקרה הטוב מתקשה להכיל too much information אולם במקרה הפחות טוב הוא כבר פיתח התנגדויות.

למשל, למה דווקא yes  ולא הוט, ולא סלקום או פרטנר טי וי או סטרימר כזה או אחר?

למשל, למה דווקא תנובה ולא טרה או שטראוס?

למשל, למה לא לסמס בנהיגה ולמה לשמור מרחק ולחבוש מסיכה ולמה בנק כזה ולא אחר?

וכמובן – כדי להצדיק את הבחירות שלנו או את חוסר הרצון שלנו לבחור מחדש, אנחנו מפתחים דעות קדומות והתנגדויות. אני לקוח של….כי האחרים לא טובים. אני קונה …..כי הוא טוב והאחרים ממש לא.

 

פרסומת טובה משתתפת במלחמה שמתנהלת ללא הרף.

 

נגיע לסיבה לשמה התכנסנו:

יותר ויותר עסקים מחייבים כרטיס אשראי בשיטה חדשה. בניגוד להעברת הכרטיס המגנטי בידי המוכר/ הקמעונאי, הלקוח מכניס אותו למתקן חדשני (כמו שיש המון שנים בחו״ל) ומקיש את הקוד הסוד.

הפרסומת הזו מקדמת את השיטה החדשה ומבקשת לפתח כלפיה אהדה וזיקה מצד המשלם ומצד בית העסק.

הסיבה האמתית, להלן, ׳האינטרס׳ שמור במערכת.

ניסיתי לדמיין למה חשוב לשלם כך ולא אחרת.

  • יש לי השערה אחת שהיא העברת האחריות על התשלום לידי הקונה. אם אני מכניס את הכרטיס שלי ומקיש את הקוד הסודי, יתכן שזה ימנע חריקות ואי דיוקים שלא לומר רמאויות, וזה גם יורדי את מפלס החשדנות מצד הקונה. במלים פשוטות, הוספת נדבך של הקשת קוד סודי מהדקת את אבטחת העקה.
  • אולי יש, בשוליים, גם נושא של היגיינה היות שרק הקונה נוגע בכרטיס שלו, אם כי אני חייבת לציין שהקשת הקוד מפרה את ההיגיינה הזו. אם כל הקונים שלפניי נגעו במקשים זה לא יותר הגייני מאשר מוכר שלוקח ממני את הכרטיס כאשר הוא נגע קודם לכן בכרטיסים של אנשים אחרים.
  • וכמובן ישנו נושא אמינותה של השיטה. בלי שום קשר, התרגלנו לשיטה אחת והשינוי, כמו כל שינוי, מערער את ההמונים והממשלה רואה לנכון לייצר לגיטימציה כדי להפחית ספקות.

 

נחזור לפרסומת.

במקום לעצור ולנסות לחשוב מה אנחנו באמת רוצים להגיד לאנשים כדי להציף את המודעות ולהגביר את האהדה לשיטה החדשה, ואת המוטיבציה לעשות בה שימוש, ירו מהמותן.

נשים בסיטואציה של שופינג, שזה זועק ״התעצלנו לחשוב״, משוחחות בעגה שמתאמצת להישמע מגניבה.

שומעת? אני מזדקנת פה. סליחה, אבל זו קלישאה נבובה.

יאללה בואי לקופה לגהץ. את מוכנה לגהץ לי?

בשלב הזה ברור לצופה ששימוש היתר במילה ״לגהץ״ ששכחנו מזמן, נועדה כדי להרים להנחתה.

אנחנו נבוכים ומאד לא מסוקרנים, אבל הסרט חושב אחרת. הסרט בטוח שכססנו ציפורניים. שאנחנו על קצה הכסא.

מה יקרה עכשיו? יגהצו או לא?

המוכרת מביאה את השוס המפתיע. את השיבוש שישנה את חיינו.

עברנו לשיטת תשלום חדשה, היא מודיעה, פשוט תכניסי את הכרטיס ותקישי את הקוד הסודי.

המתח בשיאו, ובאמת הגיבורה שלנו אומרת ״אני לא מאמינה״.

״רגע…אני לא יכולה יותר להגיד לגהץ?״

אני חייבת לעצור פה ולעמוד בפינה ולהתבייש. נורא.

אתם רציניים? מזה אתם עושים עניין? למה? כולנו טיפשים? חלקנו טיפשים והשאר יבליגו? כולנו נבליג?

כמה אפשר לזלזל באינטליגנציה שלנו?

אני לא חושבת שלא נחשפנו למכשיר החדש עם שיטת הקשת הקוד, אגב חלק מאותם מכשירים מאפשרים לי להצמיד את הכרטיס למסך ולבצע את העסקה ללא הקשה. אגב, יש מתקני ׳גיהוץ׳ שהקונה ׳מגהץ׳ בעצמו וחותם על מסך (למשל ברשתות BE).

אבל גיבורות הסרט שלנו נכנסות לשיח חלול ובכלל לא מצחיק על שיום (מתן שם) לשיטה החדשה. לבטח, לקודד, לסייף (תנועת סייף וגם safe – כאן איבדתם אותי לגמרי. זה לא הולם).

הישועה מגיעה מאשה שמתייבשת בתור. ברור לחלוטין שהיא ממוצא אתיופי. ניסיתם לכפות הגוונה אתנית אבל התפלק לכם. לא מרגיש לי טוב ההתעלמות של שתי הפלצניות מהתור המצטבר מאחוריהן.

אתן מוכנות לתקתק? שואלת אותן המתייבשת וכמו ההמצאות הגדולות בהיסטוריה, גם פה יש לנו לידה מקרית ורדנומלית של רעיון ענק. לתקתק.

לתקתק זה טוב.

אבל תוך שניה הן שומטות את לתקתק. כי לשנקד (לשנן את הקוד הסודי) לוקח.

לזלף אולי?

לאשרר.

לכרפס.

שני הליצנים שתורם מגיע ממשיכים את מסכת ההתייבשות. לחלטר. להצפין. לשרקש. לשלם סוליקו. לשלמיקו.

 

אף אחד מהרעיונות שעולים בידי ה׳קונות׳ ובידי הגברים לא נשמע מרגש או מעניין או הגיוני.

זה יותר נשמע כמו תסריט שנכתב בריצה, בחמש דקות, וזועק בזבזנות ושאננות מנומנמת.

 

מכל סיבה שהפרסומת הזו הייתה קריטית לייצר ולהעלות, אפשר היה לעצור ולעשות פה משהו חזק יותר. אלא אם כן זה מיותר ואז בכלל מרגיז שעל זה מוציאים כסף ומבזבזים את תשומת הלב שלי. ושל עוד כמה וכמה מיליונים.

 

שינוי הרגלי תשלום חייב להבהיר לי מה יוצא לי מזה, ואם באבטחה עסקינן, תוכיחו לי שהשיטה החדשה מביאה לי תועלת. ואם זה מונע טעויות לקמעונאי ובסופו של דבר גם מגן עלי – אפשר לעבוד עם זה ולייצר פה אסטרטגיה. או שזה מיותר ואז עדיף היה לפזר את הכסף ממסוק. הנה נושא להודעה ולא למודעה.

 

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!

קמפיינים

ניתוח קמפיין לוטו עם עמיר בניון // עטרה בילר

פורסם

ב-

 

 

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!

על משקל מילות השיר הרומנטי והרציני ׳ניצחת איתי הכל׳, יושב עמיר בניון על ענף של עץ בליל ירח, ושר, באותה מידה של פאתוס, שיר שעושה צחוק טוטאלי מהשיר המקורי.
״מזל״ שר בניון וישר אתה יודע שזה הולך להיות מצחיק ״שאין חלב״ הוא ממשיך. ״מזל שהתעקשת ולא ירדת בעצמך ואת ברוך סינגר׳ת״ שר בניון ברגש וכאב כאילו שבתוך תוכו הוא שומע עדיין את המלים המקוריות על התמסרותו למי ש׳מלטפת את מיתרי אהבתה׳. ההיא מ׳רזי צניעותה׳…. אלא שלא. המלים החדשות לא קשורות לשיר המקורי והן מגלגלות סיפור אחר.

בניון הוא ׳מקהלה מספרת׳ או יותר נכון מקהלה שרה. במקביל לשירו אנחנו רואים את הסיפור עצמו קורה כפי שקרה.
נגמר החלב והאישה ״מסנג׳רת״ את בעלה לרדת לקנות חלב באישון ליל. החנות סגורה והיא מדובבת אותו להמשיך למכולת. ההיא בטרומפלדור.
אין לו אומץ להמרות את פיה ובזכות החלב שנגמר, החנות הסגורה והצייתנות שלו, הוא מוצא את עצמו על מפתנה של בקתת מפעל הפיס שנקרית על דרכו.
הגיבור שלנו מתפתה למלא לוטו וזוכה בפרס הענק. 32 מליון ש״ח. ״בזכות סנג׳ור קטן – מיליונר יש לנו כאן״ זועק בניון בעוצמה ומוסיף: ״כי לא היה – חלב״.
הלוטו, שתמיד מחפש זוויות חדשות לפרס הגדול, יגע ומצא.

פרס הכסף שמשנה חיים יכול לספר הרבה סוגים של סיפורים ובלבד שלא להתמקד אך ורק בכסף עצמו אלא בנרטיב סביב מה שהוא מחולל. האסטרטגיה הקודמת, ״הצדק הפואטי״ ליוותה את הלוטו שנים רבות, שם הציג הלוטו לראווה את נקמת הזוכים בנושיהם ובמי שעשה להם חיים קשים. הדיירים שרוכשים את הדירה השכורה מבעל הבית שהתעמר בהם. הצעירה שנוקמת בבעל המוסך שמנצל את תמימותה וגוזל ממנה כספים ללא רחם. ועוד ועוד.

המשימה של הלוטו היא תמיד להסיח את הדעת מהדימוי הנובורישי של פרס הכסף הגדול ולהציג את הזכייה מכיוון מוסרי. הפעם בוחר הלוטו ׳לצלם׳ את הפרס הגדול מכיוון חדש, הלא הוא כיוון המקריות הבלתי סבירה והקלושה. הייתי מכנה את הקונספט החדש: ״הבלתי סביר בעליל״. הלוטו חודר לחייהם של הזוכים האמתיים ועושה rewind ל׳רגע לפני׳ ובכך הוא מסמן את הכרוניקה של המקריות.

הראשון שבסדרת הסיפורים, שכנראה כולם יהיו אותנטיים, מספר סיפור ׳דומינו׳ בו החלב שנגמר במקרר, יחד עם אישה שמבקשת מבעלה לרדת לקנות חלב, מפיל את הקובייה הראשונה שמפילה את כל השאר. שרשרת הנסיבות המקריות ממשיכה כשהחנות הראשונה סגורה וכשדוכן הלוטו ממוקם בדרך למכולת. והשאר ידוע. המזל שיחק.

השיר של בניון הוא שכבה קומית נוספת שמזכירה לנו שהחיים מצחיקים ושאסור לקחת אותם ברצינות, כי מה שקורה לנו בפועל כנראה לא ממש קשור לתכניות שלנו, ולפעמים הוא קורה לנו כנגד כל הסיכויים. בניון מחרב בשירו פרה קדושה בכך שהוא הופך שיר כואב ועמוק לשטות גמורה ומצחיקה. ואני שואלת – מה זה למלא לוטו במקום לציית לאשתך, אם לא להרוג פרה קדושה? הסיכון לחטוף צרחות כנראה משתלם והלוטו לא רק מתעד אלא גם מזמין אותנו להצטרף למי שמאמין שהעיקר איננו צפוי.

ממתינה לשמוע איך הופכים עוד שיר לשיר לוטו. מהמרת על ׳טיפת מזל׳ ועל ׳כמה טוב שבאת הביתה׳ אותם קל להמיר לשיר זכייה מקרית בהחלט בלוטו. מה שבטוח – אני דרוכה וממתינה להיחשף לתעתועי הגורל ויד המקרה.

עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים. היא עושה שימוש במודל הנרטיב במטרה לאתר את התפקיד הייחודי של המותג, ולתרגם את יתרונו האסטרטגי לכדי כלי ניהולי אפקטיבי, כזה שמטפח זיקה בקרב השוק, בונה מערכת יחסים מניבה עם קהלי היעד ומאפשר החזר על ההשקעה.

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!
המשך קריאה

קמפיינים

ניתוח קמפיין Exchange Ramat Gan של חברת אזורים ומגדל ביטוח // עטרה בילר

פורסם

ב-

על רקע טייק של השיר Views של נגה ארז, אנחנו רואים את ארז עם הלהקה שלה יורדים במדרגות ומסתובבים במבנה (המסומלץ) של Exchange בבורסה של רמת גן.
קבלו את השיר אם עוד לא ביקרתם בסצנה של ארז:

הקליפ המקורי משלב בין עליה מאד תחרותית והישרדותית של אנשים, בתוכם ארז, במדרגות, לבין מושג הנוף שלבסוף ארז, המנצחת במרוץ המדרגות, זוכה בכולו.

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!

היא כובשת את גג המגדל ומשאירה את המפסידים מאחוריה, מנוצחים ומוכרעים בחדר המדרגות. השיר מדבר על כך שאנשים קונים ׳נופים׳ ויחד עם זה הם לא אוהבים להפסיד אלא להילחם כדי לנצח. ארז היא הדבר הכי לוהט שסוחף את המיליניאלז ומקפיד להשאיר מחוץ לזירה את מי שנולד מוקדם מדי.

ואיך זה קשור לאקסצ׳יינג׳ רמת גן?

הפרויקט עומד לשנות את פניה של הבורסה ליהלומים של רמת גן שהרוויחה ביושר את תדמיתה המסחרית והזולה גם יחד, שלא לומר מפוקפקת לפרקים. הבורסה מתגנדרת מזה כמעט עשור ומחליפה ישן בחדש אבל ממשיכה להיות הדבר הכי רחוק ממגורי אדם. כדי להכניס disruption רציני ולשנות את פניה, ואפילו לעבור לגור בתוכה, צריך נרטיב שיודע להגיש את הדבר הבא על מגש הדבר הקיים.

נוגה ארז, שלוקחת את Views לפרסומת ומשחזרת את ההליכה במדרגות (הפעם הם יורדים) ואת השיטוט בבניין עד הגיעה אל הנוף, מעבירה ערכים אורבניים, חייתיים, מפויחים ובעיקר קוסמופוליטיים מאד. לחיות בבניין באמצע הבורסה זה לטפס במדרגות ולדחוף את כל מי שלפניי, בדרכי אל הנוף האבסולוטי.

המלים המקוריות של Views ננטשות לטובת טקסט שנכתב במיוחד לטובת  exchange. זהו טקסט שמתיישב על השם ועל המהפכה שהנכס מחולל בסביבתו. Ladies, fellas Don’t you wanna be the change? מתחיל השיר.

השינוי איננו פשע. Ex change my state of mind וגם Tell’em there’s a change of plan I switch off my suit and tie.

בסגנון הנגה ארזי יש לנו מחווה למושג השינוי בכל אספקט אפשרי. שינוי גישה, שינוי הסביבה, שינוי השקפת העולם ושינוי שממתין מאחורי הפינה.

במלים פשוטות – זה לא סתם Exchange. זהו שינוי גורף שכדאי לא להחטיא.

״כל אחד מצוי במשימה, חייב להשאיר חותם״ אומרת לנו ארז והיא מציעה לנו להישען לאחור sit back, enjoy the ride וליהנות מהדרך.

המגדלים המעוצבים למשעי שמזכירים לי את בנייני ה׳תכשיט׳ של זהאה חדיד, יינטעו בלב המסחר והעבר האפל והדעות הקדומות, ויעזו, בחוצפתם, לשנות את כללי המשחק. Change במלוא מובן המילה.

אנחנו מקבלים כמה שניות של נעורים נירגנים ומרדניים, אווירה ״בליידראנרית״ לא מתנחמדת והרבה חושך ואורות, כי כשאתה צעיר ואמביציוזי, אתה יצור לילי. הבחירה לצלם את הקליפ בלילה ולהתלבש על הנוף בצורה לא קלישאית אלא מרירה – עוקצנית היא בחירה נכונה.

אז קרוב לוודאי שאנשים יותר מבוגרים מנגה ארז ולהקתה יצליחו להרשות לעצמם לרכוש נכס ב exchange, אבל המיצוב הצעיר והבועט ייחרט בהם לתמיד והשם – ׳חליפין׳ (שכבר אמרנו שהוא מכיל גם את המילה change כערך ליבה) מתכתב עם סביבת הבורסה שבמקום להתכחש לה – מחבק אותה והופך אותה לשלו.

אז למרות שאין פה ״עלילה״ קלאסית של פרסומת, ולמרות שאין פה פואנטה סיפורית, יש פה אריזה מתוחכמת של מיצוב נדל״ן שהיה מצוי בסיכון להיתפס כ׳עוד מגדל׳ משעמם באזור מאתגר, ואמירה אמיצה על שינוי – ראש הכרחי.

מעכשיו – הוא מונח על סדר היום של השוק ובמרכז תשומת הלב של הקונה הבא.

את הקמפיין, מוביל משרד הפרסום BRAVE, בבעלות אריאל ברנסון.

בונוס – מילות השיר Views למיטיבי לכת_(במדרגות):

 

People buy views, I know it's old news
But also bad news for everybody
People buy views, I know it's old news
But I got bad news for everybody
Holy water is no juice, but I know us Jews
We don't like to lose to anybody
People buy views but I don't buy views
Don't turn on my fuse and watch your back
And watch your back, I'll break your neck
I pop a can of Ironlak
And paint you black your name in black
The list I'm keeping, over packed
The others keep the numbers fake
And cut the ranks, so
Everyday I'm low until I blow (Blow, ooh)
Digging hell like call me Dasha Snow (Snow, ooh)
Money let the puppets run the show (Show, ooh)
Under radar calling me Jane Doe (Ooh)
Andale, my B, we have to go (Ooh)
See ya later, underrated, still it's me LMAO (Ooh)
At the gate of…

עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים. היא עושה שימוש במודל הנרטיב במטרה לאתר את התפקיד הייחודי של המותג, ולתרגם את יתרונו האסטרטגי לכדי כלי ניהולי אפקטיבי, כזה שמטפח זיקה בקרב השוק, בונה מערכת יחסים מניבה עם קהלי היעד ומאפשר החזר על ההשקעה.

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!
המשך קריאה

קמפיינים

דביר בנדק עם ישראל אהרוני בקמפיין חדש של מזרחי טפחות לפיקדון תות

פורסם

ב-

דביר בנדק עם אהרוני במסע המופלא לגילוי יתרונות התות

 

בנק מזרחי טפחות יוצא בקמפיין לקידום פיקדון "תות", פיקדון חדש בסדרת "פיקדונות פרי השעה" של הבנק. מי שנבחר להוביל את הקמפיין, לצד הפרזנטור דביר בנדק הוא השף ישראל אהרוני. פיקדון תות הינו פיקדון המיועד ללקוחות כל הבנקים. הפיקדון מבטיח אופטימיזציה בין  שני מסלולים (מדד וריבית) ובכל שנה הוא זמין ללקוח במסלול שהרוויח הכי הרבה.

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!

בקמפיין, שצולם בחלקו בשדה תותים, יוצא דביר עם אהרוני לגלות את יתרונות התות ומוביל אותו למקצוענית סוזי טובי מנהלת לקוחות בחדר העסקאות של הבנק.

לדברי דינה נבות, סמנכ"לית השיווק בבנק מזרחי טפחות: “פיקדון תות הוא עוד מוצר בלעדי וחדשני של מזרחי טפחות שעונה על צרכי הציבור ומציע להם פתרון ייחודי, גם נזילות בכל שנה וגם הבטחה למסלול ריווחי מבין מדד וריבית. הציבור בישראל מחפש פתרונות לתקופת המשבר ואי הוודאות ומזרחי טפחות ממשיכים לספק כאלו.

 הקמפיין בהפקתו של משרד הפרסום של הבנק ראובני פרידן IPG ייעלה הערב בטלוויזיה, ברדיו ובדיגיטל.

 

 

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!
המשך קריאה

קמפיינים

ניתוח קמפיין: אמישראגז קונטרול פלוס // עטרה בילר

פורסם

ב-

 

זוהי בהחלט לא הפעם הראשונה שסלב מחזיק על הכתפיים שלו את המותג. ונאמר בצניעות שזוהי גם לא הפעם הראשונה, בהמעטה, ששיר ישן עובר מטמורפוזה שמתאימה אותו לנושא הפרסומת.

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!

ובהמשך לפעם שאינה ראשונה, שייקה מהגשש מלווה את אמישראגז מזה זמן בלתי מבוטל, וקשה מאד לומר שיש פה בשורה לאומה או פריצת דרך מבחינה פרסומית.

וכל זה כדי לומר שהפרסומת החדשה לאמישראגז ,למרות כל הנאמר, מצליחה להפתיע.

השיר ׳יום יום חג׳ של הגשש החיוור הוא קאלט ישראלי. יש לי יום יום חג הפך משפט נרדף להוויה של מי שמוצא סיבה לשמוח תמיד או, שוב בשפת הגששים, הוא ׳בלתי בכיא׳.

המלים המאד בסיסיות ופשוטות מתלבשות על השיר ללא שום מאמץ. ״פתאום נגמר הגז שבכיריים״ שר לנו שייקה שלא נדלקת לו הלהבה תחת הסיר. ״נאכל מרק מופשר מהמקפיא״.

הבעיה השכיחה מונחת על השולחן: נגמר הגז ושכחנו להזמין. מה נאכל?

על השיש מרקדת דמות רובוט שגם אותה נדמה לנו שראינו פעמים רבות אלא שהלהבה שיוצאת לו מכפות רגליו היא אותה להבת הגז שיש לנו בבית ועליה אנחנו מבשלים. ״אצלנו בכוכב זה אוטומטי״ שר לנו הרובוט בקול ילדותי אגב ריצוד וגלגול, ומוסיף, כשהוא מדפדף בצג, ׳בלון מזמין בלון׳ ושייקה משלים: ׳זה גאוני׳.

שלוש שורות שמקפלות בקלילות את החידוש של חברת הגז, והגדרה חסרת מאמץ: בלון מזמין בלון.

אני, אגב, הייתי שומרת על השם הזה. לא צריך קונטרול פלוס (שם מנופח). מספיק ׳בלון מזמין בלון׳. חינני ומדויק.

אמישראגז מצטרפת לזירה הדיגיטלית ועוזבת בכך את עולם ה low tech.

השניים פוצחים בשירת ׳יש לי יום יום גז, יש לי גז יום יום׳ ובמקום ״הללויה״ מסכם לנו שייקה ״אמישראגז!״.  כי כשבלון מזמין בלון – זו התוצאה. הללויה. כלומר אמיזראגז.

אייקון ה Wi-Fi הוא חלק משם השירות. רואים שני בלוני גז. הבלון הקיים מתריע על כך שהגז עומד להיגמר ובלון חדש ״יוצא לקראתך״ כדי שלא תישאר בלי גז.

אמישראגז מחליטה לעלות מדרגה בדיוק במקום שכואב לצרכן. זה לא הגז וזה לא המחיר. זו ההפוגה בין בלון לבלון.

החיים דוחקים לקרן זווית את הסידורים. אנחנו מוכרעים בידי הבירוקרטיה והפרוצדורה של כל מה שמסביב להזמנת בלון גז.

העידן הנוכחי הוא עידן של התגברות על כשלי האופליין באמצעות האונליין, והמעט שאפשר לעשות כדי להקל על הצרכן – זה בדיוק אמישראגז ייצרו רצף כדי לאפשר לצרכן לחוות חוויה seamless כי בעולמנו העדכני אסור שתהיינה מהמורות.

את הרצף הזה אפשר לקבל גם באמישראגז שהחליטה לעלות אונליין. אז אולי הגז לא יגיע דרך האינטרנט אבל הרצף ישמור שלא נצטרך לאכול מרק מהמקפיא. השינוי קטן אבל דרמטי בתועלת הצרכנית.

רובוט שמגיע מכוכב שבו הכל אוטומטי הוא בהחלט סמל לזירה החדשה שאמישראגז החליטה להוביל.

אני סמוכה ובטוחה שאפשר יהיה לבצע עוד פעולות אונליין, וכי בכך בונה החברה את יתרונה התחרותי בעולם החדש שבו אם אתה לא ברשת, אתה לא קיים.

פעם מספיק שהיה לך אתר. כיום אתה חייב לאפשר לצרכן לבצע פעולות באמצעותו. להזמין, לרכוש, לשלם, לתאם.

זה המעט שנותר לאמישראגז לעשות אשר טרם עשתה לפני כן, ויפה שעה אחת קודם.

העיקר שלא יהיה לנו מה שקוראים לו  A Nokia Moment. והמבין יבין.. זה שירות מעולם אחר מודיע לנו שייקה והרובוט מבסוט כי זו מולדתו. העולם האחר.

אני בעד שייקה והרובוט. מי חשב שנאהב גז.

עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים. היא עושה שימוש במודל הנרטיב במטרה לאתר את התפקיד הייחודי של המותג, ולתרגם את יתרונו האסטרטגי לכדי כלי ניהולי אפקטיבי, כזה שמטפח זיקה בקרב השוק, בונה מערכת יחסים מניבה עם קהלי היעד ומאפשר החזר על ההשקעה.

בלאק פריידי ונובי גוד בערוץ 9!
המשך קריאה

פופולארים לאחרונה

מנהלי שיווק מצייצים © 2015-2020