Screenshot_26

ניתוח קמפיין: "קמפיין שופרסל סוקראטס הוא סופרסטאר" // עטרה בילר

בנאמנות כמעט טוטאלית למקור מאירוויזיון 1979, מבצע אילן פלד את ״סוקראטס הוא סופרסטאר״. ההעמדה על הבמה, הבגדים והסטיילינג של הבמה עצמה ראויים לשבחים אבל במיוחד בחירת השיר שמאז ומעולם נחשב לשיר הזוי ומלא פאתוס מעבר לכל פרופורציה.

הזמרת היווניה אלפידה, שחזרה ותקפה באירוויזיון של שנת 1986, שרה בדרמטיות על מר גורלו של סוקראטס שהוצא להורג. כולנו שמענו בפזמון את השורה שנשמעה כמו: ״קריה קריה קריה מסוכנת״ וחלק מגאונות הפרסומת היא לדעת לשלוף את האירוע המאובק אך הנפלא הזה מהבוייעדם הקולקטיבי.

על בסיס הדרמטיות המוגזמת והתיאטרלית, כשהפסל האירוויזיוני הנוצץ מוחלף במוצץ אדיר ממדים, שר אילן פלד שיר הלל לשופרסל אונליין. בשיער מנפנף.

השפה היא שפת הדראג או הפקאצות שמאפיינת את סגנונו של פלד, כשהוא מגלם את כל הדמויות – את הזמרת הראשית, את זמרי הרקע והמנצח הנרגש עד כדי גיחוך.

המשפט ״זה פרייסלס תזמין שופרסל״ עולה על כל משפט פרסומי שאנחנו מכירים. בדומה ל״קריייסיס״ הוא מצחיק ואקספרסיבי, וגם יש פה פלירטוט עם נושא המחיר. פרייסלס זה למעשה ערך הליבה של מאסטרקארד, שטוענת שיש דברים בחיים שאי אפשר לקנות בכסף. שהם פרייסלס.

גם שופרסל אונליין, שברור שהוא עולה כסף, הופך בחלק מהמהות שלו לפרייסלס כי השירות והיחס ׳באים לנו טוב׳. אנחנו מפיקים מהם יותר מרק את התועלת הפונקציונליות של מהירות ויעילות. הנה. הפרסומות, למשל, הן פרייסלס.

מילות השיר שיושבות על שיר האירוויזיון מדגימות את המגוון האינסופי של מוצרי שופרסל שניתן להזמין אונליין. רוב המלים מותאמות להישמע כמו יוונית עם סיומות מצחיקות של ״ס״ ו״ז״. ההתמודדות הקריאטיבית עם השיר בקצב של פופ רטרו, שמתנגן ביוונית מאד צפופה בזיכרוננו, גאונית.

להלן המלים שנרשמו ברגעים של טירוף מעורר הערצה:

תרצה מסך שוס,

נגמר לך הסוס (sauce),

אין קרייסיס תזמין שופרסל!

גם ליפסטיק ופודרה קוסמטיקס,

וגם ויטמינז מיקרוגלז!

יש נתח אנגוס,

כורסת עור לבוס,

זה פרייסלס תזמין שופרסל (״אונליין!״ צורח פלד)

מוצץ וטיטולס קליספרה,

אפילו מזגן משוכללז!

והפזמון:

פירות, עופות, לפטופ, שמיכה מחממת,

דייסון, סמארטפון, שיפון, שקית של כוסמת,

שפתון, מגבון, שפמון, בריכה מטמטמת,

הכל, הכל, הכל אני לא חולמת,

זה פרייסלס תזמין שופרסל!

שופרסל…שופרסלללל!!!

המוצץ במרכז הבמה מחלף לטחינה אורגנית שמתחלפת למיקסר – הכל מוזהב ובוהק כיאה לבימת האירוויזיון.

פלד, שחדי העין יבחינו בכך שאיננו מרוצה מזה שזמרי הרקע מסתירים אותו ולו לרגע קט, הופך בשנייה לפייה/ מלאך עטוית שמלת פייטים כחולה – אלקטרית וכנפיים זוהרות, שנורית (מהמילה לירות), אגב פיצוץ מעשן, מתוך הבמה מעלה מעלה, תוך כדי שהיא מפלצטת את הסיום של השיר בקרשנדו מתגבר.

הפסל על הבמה, אגב, הופך לאייקון כיבוי/ הדלקה של מחשבים וטלוויזיות.

אקורד הסיום נצרח בזיוף צורם כשלמעשה אנחנו רואים את דמותו/ דמותה של גילי אליאש, השליח/ שליחה, ואנחנו מבינים שכל זה היה פנטזיה של גילי אגב הבאת משלוח לביתה של גלי עטרי.

המבט של ׳תתבייש לך׳ של גלי עטרי שטורקת לגילי את הדלת בפרצוף, בבעיטה, והעגילים של גילי שאינם אלא המתקן הזה שדוחפים במקום מטבע של חמישה שקלים לעגלת הסופר – פרייסלס!

שופרסל אונליין משתמשים בדמותו של אילן פלד שמגלם את גילי אליאש ושולח ממנה זרועות אל האינסוף. הוא יכול להיות כל דבר ובלבד שנחווה את השפע והאינסופיות של האפשרויות העומדות לרשותו של הלקוח. קשה מאד, במיוחד כיום, בעולם שהכל נשלח אלינו הביתה ללא עלות, לייצר בידול אינטליגנטי לשופרסל אונליין. אין צורך להציג את המוצר או את השירות, ולהיכנס למקום הקטנוני של מי יותר זריז ואדיב . זה מיותר.

חווית האושר, ההומור והשמחה נותנת קונטרה משמעותי למצב הלא כל כך שמח של הקורונה והאבטלה, ומספקת לנו כמה שניות של בידור טהור עם הרבה ביקורת עצמית. ״צודקת״ אומר לנו פלד בדמות גילי, אחרי שעטרי בזה לו.

שזה לטעמי המסר המיקרוסקופי אך החשוב ששופרסל אומרת לנו – אנחנו פתוחים גם למשוב שלילי ואנחנו כל הזמן בודקים את עצמינו, למרות שנראה לכם שלא.

ועוד לא דיברנו על פלד בדמות הזמרת עם תסרוקת סיר הלילה ובדמות הזמר עם המכנסיים הצמודים מדי. באמת פרייסלס. ומחכה בקוצר רוח ל״ווטרלו״ של להקת אבבא. אה, כבר חשבתם על זה?

עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים. היא עושה שימוש במודל הנרטיב במטרה לאתר את התפקיד הייחודי של המותג, ולתרגם את יתרונו האסטרטגי לכדי כלי ניהולי אפקטיבי, כזה שמטפח זיקה בקרב השוק, בונה מערכת יחסים מניבה עם קהלי היעד ומאפשר החזר על ההשקעה.