מעטות הפרסומות שמצליחות לחבר בין סיפור המותג לבין רלוונטיות לתקופה העדכנית. הקלישאה המתבקשת ואפילו הנסלחת מזמינה את כל העסקים לא רק לצאת מדרכם ולמחול על תאוות המכירות וההתעשרות, אלא לעשות את הצעד לקראת האדם בבידוד, קרוב לוודאי אדם שחווה חרדה בריאותית, חרדה כלכלית ומצוקה מרחבית שלא לומר קלסטרופוביה. אלה הרוב. מעטים אלה שהם אדישים לחלוטין למצב אם כלל יש כאלה.
אבל זוהי השעה הקשה של הפרסום. מצד אחד המותגים חייבים להפגין נוכחות ולהביע אמפטיה אבל מאידך כל אייטם מתוקשר מעורר חשדנות וציניות. קשה לתקשר עם עם במשבר וכל מסר נשפט בזכוכית מגדלת.
אפשר לחלק את הפעילות השיווקית תקשורתית למי שממהר לצאת מעורו ומהנרטיב שלו, כדי להעביר את המסר שפיקוח נפש דוחה מותג. לדוגמא, בנק הפועלים וקוקה קולה. זה יפה ונחמד לשתף פעולה סביב עולם המוסיקה אך מה לבנק הפועלים ולמוסיקה מלבד העובדה שחשוב לו להיות בכל מקום בכל רגע? וכמובן ישנם המותגים שמשתמשים בערכי הליבה שלהם לטובת המצב. ג׳יפ הוא כזה.
הגריל הקדמי של הג׳יפ הפך להיות אייקון. בתור מותג שמקפל ערכים של הרפתקה וריגוש במרחבים פתוחים, הוא יוצא מדרכו ומדובב את ההישארות בבית. אבל הוא עושה את זה בלי לעזוב את הג'ונגלים והסוואנות ודרכי העפר אי שם בשטח. ג׳יפ שהשתמש בגריל הקדמי כדי להראות מאחוריו גם את רוח ההרפתקה וגם את ההרפתקן עצמו, שהוא נאה ומצליחן וראוי לחיקוי, משתמש באותו גריל גם עכשיו כשהוא מוצא מהקשרו. דרך גריל הג׳יפ אנחנו רואים קיר ואופני פעוט ואנחנו מבינים שהג׳יפ חנוי במוסך. יש שיראו בזה מעקה הדומה לגריל בחדר מדרגות. אפשר לפרש את הצילום הזה בכמה צורות אבל אין ספק שמה שניבט דרכו זה הבית בניגוד לoutdoor הפראי. ג׳יפ משתתף אתנו בכללי הבידוד החדשים וזה נעים לדעת שהאקשן ויצר המסע מושבת למעננו. הסיסמא אומרת ״הנוף הכי טוב לימים אלה״ וקצת יותר בקטן off road. In house. – למי שהיה לו ספק.
תמיד אהבתי את המותג ג׳יפ למרות שהוא שייך לרשימת הדברים שארכוש רק אם אהיה עשירה יותר. עכשיו אני מרגישה שהתקרבנו…
עטרה בילר היא אסטרטגית של מותגים שפועלת על פי מודל הנרטיב. עטרה מחברת את נרטיב המותג עבור ארגונים וחברות מכל סוג, והוא משמש אותם לטפח מערכות יחסים מניבות עם קהלי היעד.
