אחד מעקרונות הבידור והתוכן המוחלטים הינם "להראות", לא "לספר". במקום לספר לנו שהקולנוע הישראלי עבר כברת דרך מרשימה, ולייצר פרומו מסורתי מקרעי סרטים, החל מאז וכלה בהיום – יש לנו סרטון קצר שעומד בפני עצמו. הפרומו של yes לחגיגות ה-70 לקולנוע הישראלי הוא סיפור קצר ומשוחזר מהסרט "הקיץ של אביה", המורכב מפסיפס של סצנות קלאסיות, ושחקנים בתפקידים מיתולוגיים – רובם ככולם בהקשר חדש. כמו תמונת פנים שמורכבת מהרבה תמונות פנים – גם פה, השלם גדול מחלקיו שמגיעים בתצורתם המקורית, אבל עם טוויסט…
גילה אלמגור מארגנת את מסיבת יום ההולדת ('מומולדת') מ'הקיץ של אביה'. אנחנו רואים את הילדות שעומדות מחוץ לגדר וליבנו נצבט. בזיכרון הקולקטיבי שלנו אף אחד לא רצה לבוא למסיבה ההיא. ואז, לשמחתנו, משהו משתבש. שייקה, במטפחת קשורה בארבע פינותיה על ראשו, מימי גבעת חלפון, תועה בדרכו לים אבל בוחר להתארח במסיבה. ואנחנו מבינים שהסצנה מקבלת הזדמנות שנייה.
כמו בחלום בו כל הגבולות בין מציאות לדמיון נמחקים – מתחילות להופיע דמויות מסרטים וזמנים כאלה ואחרים, בערבוביה של תפקידים ושל תקופה. אסי לוי ורותם אבוהב יוצאות מתוך סצנה של 'אביבה אהובתי'. מוני מושנוב מגיח מ'חתונה מאוחרת' עוטה חליפה ומפגין גינונים רוזיניים חגיגיים במיוחד. ששון גבאי צץ הישר מ'ביקור התזמורת' ומנצח על מזיקת הרקע של הקליפ. זאב רווח, איך אפשר בלי, נותן את המניירה ששמורה רק לו: "יא ווראדי איזו עוגה" מסולסל ועמוק.
חוגגים 70 לקולנוע הישראלי
חנה אזולאי הספרי 'עוברת במקרה' ומגלה שיש מסיבה. גילת אנקורי, גלי עטרי וענת עצמון מגיעות אלינו די מפויסות על רקע המתחים שהיו ב"הלהקה". יהודה ברקן שקצרה היריעה מלספר על מעלליו, ניצה שאול, עזית הכלבה הצנחנית וארסנל מכובד של שחקני עבר ושחקני הווה צעירים כמו יובל שרף, נלי תגר, אושרי כהן, דאנה איבגי, מתמזגים יחד סביב העוגה של גילה אלמגור והמתנות, בכחול ולבן, שהם מביאים. איך אפשר ללא 'גאג' סיום? כששייק'ה נשאל 'מאיזה סרט אתה?' עונה לנו שייקה בדמות עם המטפחת על הראש – "70 שנה, לך תזכור"…
הקיץ של אביה
שורה תחתונה – הפיתוי לייצר פרומו ערוך מגזרי סרטים קיימים – עצום. חשוב לציין שכבודו של הפרומו הקלאסי, ערוך מפוטאג' קיים, שנותן טעימה מהתוכן – במקומו מונח. חייבים לפעמים להציץ לסדרות וסרטים מבעוד מועד כדי להתחיל לחשוק בהם ולבסוף – לצפות בהם. אבל הפרומו הנוכחי איננו בכלל 'פרומו'. הוא לא נועד לעדכן אותנו וליידע אותנו באשר ללוח השידורים.
הפרומו הנוכחי מספר את סיפור הקולנוע הישראלי ואף יותר מזה – את הסיפור שלנו, הישראלים, דרך סיפור הקולנוע הישראלי. בדיוק כפי שאנחנו, הישראלים, כך גם הקולנוע שלנו: אותנטי, עממי מאד, קולנוע של שפת רחוב, קולנוע של פולקלור עדתי עשיר בתוכו אנו חיים וצומחים, כזה שמהווה בבואה של חיינו הלא פשוטים בארץ הזו. ובכל זאת בבואה סלחנית, מקבלת ומלאה באהבה. כאלה אנחנו, וזה נמשך כבר 70 שנה, אז בואו נחגוג. וכמובן הפואנטה – מדובר במהלך של yes. איך לא.
