עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "כללית שירות טאיטו (Tyto)" // עטרה בילר

פורסם

ב-

שנים רבות שהכללית רצה עם דמותו של חמודי אשר נוצרה בידיה הכישרוניות של דניאלה לונדון דקל. חמודי הוא הפעוט הזה שמאתגר את אמו, וסיפורי חמודי, במקור, היו סיפורים על כמה שהם ערמומיים אך חמודים, הילדים שלנו. הם חכמים ומשוכללים מאתנו, ולמרות שהם מביסים אותנו שוב ושוב – אנחנו סולחים להם כי חמידותם חזקה מכל.

בשלב מסוים הפכה הכללית את חמודי לפרזנטור שלה במיוחד סביב בריאות המשפחה עם דגש על הילדים. חמודי תמיד בתפקיד שואל השאלות הקשות, והכללית תמיד מציעה תשובות. ילדים תמיד היו ה"ביבי" של הכללית וחמודי הוא סוג של בייבי אוניברסלי שכל אחד יכול להזדהות אתו ועם אימו.

היו מקרים שהשימוש בחמודי היה מאולץ. הוא הותאם בכוח למסרים שהיו יכולים לחיות טוב יותר בלעדיו. אבל במקרה הנוכחי השימוש בתמימותו של חמודי נכונה ומשעשעת ומשחקת לידי המוצר או יותר נכון ה feature של הכללית אותו היא מבקשת לקדם. מכשיר הטאיטו שמאפשר בדיקה ואבחון אונליין.

אז הקליפ מתחיל בזה שאימא של חמודי אומרת לו שהיא רוצה שהרופא יראה את הגרון שלו.

מפה מתחיל סשן מצחיק שנשען על קלישאה מוכרת – פשניסטה שמתלבטת קשות מה יהיה הבגד שיתאים לאירוע. אלא שבפועל ההתלבטות של חמודי, שהוא חולה ובמיטה, היא לגבי הפיג'מה. לא נקודות "כי זה הכי של שנה שעברה". כמובן יושב על התבנית "זה הכי ניינטיז".  האנימציה הקצרה בה רואים את חמודי שולף פיג'מות מהארון ומהדק אותן לגופו תוך התבוננות ותהיה – היא סטראוטיפ של "פקאצה" שנכנסת לאובססיה של מה ללבוש וכמובן מגזימה בלחץ ובהיסטריה. כ

מובן שאחר כך יש אסקלציה של המצב כשחמודי מבקש עזרה מדורין אטיאס שוטרת האופנה שנכנסת לתפקיד הרגיל שלה בפאתוס "לא ולא ולא". מה אעשה עם השיער? שואל חמודי בנואשות ומעלה על הקו את מיקי בוגנים שלא מתבלבל וממליץ לו, אגב הסגנון המתלקק שאנחנו מכירים, ללכת על שביל באמצע, או מדורג, או אסוף מרושל… כל מי שמכיר את חמודי יודע שהוא תינוק עם תלתל בודד על ראש קרח. "מה מרושל?" מתייאש חמודי שנופל בחזרה למיטה ואומר "אין, אני אבוד".

עד כאן הגזמה משעשעת שמחברת את כולנו לרגע של מודעות עצמית מוגזמת שקשורה לסצנת האופנה המאד עדכנית שכולנו חיים בה.

מכאן הצופה בשל לקבל את הצעת הערך.  הטאיטו. חמודי שאומר אין מצב שככה אני יוצא מהבית מקבל רשות מאימא להישאר בבית. לא צריך לצאת מהבית כי הרופא יבדוק אותך מרחוק עם טאיטו. אחרי כמה טייקים שחמודי מדבר על טאיטו כאילו הוא יודע במה מדובר, מסתבר לכולנו שהוא לא מכיר את המושג.

זו כמובן סיבה טובה להציג את המכשיר/ feature של כללית. מכאן הקליפ עובר להסברה רגילה שמציגה את הטאיטו ('תנשמת') שבודק מהבית את הגרון, האוזניים, הריאות ועוד – ומעביר את התוצאות לרופא אונליין.

הקליפ נסגר ב'טאיטו – עוד סיבה ש 4.5 מיליון בוחרים כללית".

לא תמיד אני מרגישה שהשימוש בחמודי הכרחי. הפעם הטייפקאסטינג של חמודי – אישיותו ומערכת היחסים המצחיקה אך המאוד מוכרת שיש לו עם אמו – כזו שמהולה בספקנות ושאלות תמימות שרק ילדים קטנים יודעים לשאול – יושבת בול על המוצר שמשחרר את חמודי (ואת אימא שלו) מהיגון של לצאת מהבית כשהילד מרגיש רע.  אמנם ה device מבשר חדשנות אבל ללא סצנת האופנה המנופחת והמאד מצחיקה זה היה עשוי שלא לעבור לנו את סף הגירוי, ולכן יש משהו נכון ומדויק בפרסומת הזו.

אהבתי את הטוויסט הסיפורי שמצליח להפיח קצת חיים והומור במכשיר שהוא רציני, פונקציונלי, אמנם חדשני אבל לא מטלטל כי רופא אונליין כבר היה לנו. אז הנה הצליחה הכללית לייצר קצת שיבוש או הפרעה disruption בעולם לא הכי מרגש.

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "הופכים צרכנים ליצרנים גגות סולריים" רשות החשמל // עטרה בילר

פורסם

ב-

הצעת הערך ברורה.

רשות החשמל קוראת לנו לברר אם אפשר להשתכר מהצבת קולטי שמש על הגג שלנו.

מדובר במהפכת אנרגיה שכל העולם עובר. זה לא חדש. זה קצת מעניין כי מדובר בכסף אבל העולם של בואו תעשו כסף ואנחנו נראה לכם איך הוא עולם חבוט, רמוס וצפוף. 'אוקיינוס אדום'.

 

אז רשות החשמל בחרה בדרך אחרת. האסטרטגיה שננקטה מתמקדת בחיינו, האנשים. יחידי הסגולה שיש להם קורת גג. ואליהם היא פונה.

לפני שהיא מגיעה להצעת הערך ולתועלת הכלכלית, היא מוכיחה לנו, לאנשים, שהיא מכירה אותנו ויודעת דבר או שניים על חיינו.

הסרטון מתחיל בדיוק בזה.

אנחנו רואים תקריב של גג ישן, מרזב מחליד ואנטנה – הסממן הבולט ביותר של גגות ישראליים במשך מספר לא מבוטל של עשורים. אז לכל הצעירים שבינינו – פעם לא היו צלחות קליטת טלוויזיה רב – ערוצית. היו אנטנות ואפשר למלא ספר בסיפורי קליטת טלוויזיה, אנטנה על הגג, אנטנה על המרפסת. הקריין, שיודע שהאנטנה היא נחלת העבר הולך לימים של לפני הטלוויזיה הישראלית ומספר לנו שהאנטנות עבדו כבר אז בקליטת ירדן או לבנון. כי לא היה באמת מה לראות בטלוויזיה וכשקלטנו משהו, לא חשוב באיזו שפה, זה נתן לנו תחושת חיבור למין האנושי, לא חשוב איזה.

רשות החשמל הפכה אותי ברגע לקהל שבוי. רק רצינו להגיד תודה, אומר הקריין, והוא עובר מעצם לעצם שהורגלנו למקם על גגות הבתים המשותפים. ואכן הוא מתחיל באנטנות שקלטו ירדן ולבנון, עובר לחבלי הכביסה. לספות שראו ימים יפים יותר. נכון, למי לא הייתה תקופת הסתלבט על הגג – במקום לזרוק את הספות הישנות יצרנו "זולות" וזה סיפק לנו תחושת מרחב וחופש בעולם של דירות צפופות שאת החדר של הילד יצרנו מלסגור מרפסת. כדי לפרוט עוד יותר על נימי הנוסטלגיה מודה הקריין לשקי הבטון ולמרצפות השבורות שאיזה קבלן הבטיח להוריד למטה. מפתיע אך עם זה מדויק. וגם לאיזה פסל שמסתבר שאולי אלו בובות חלון ראווה מאופסנות על הגג. ולנו די ברור שהן מספרות סיפור על חנות בגדים שנסגרה. עוד גוון למצוקה הכלכלית. ברור לנו שאנחנו אומרים תודה לכל מה שאכלס את הגגות שלנו במשך רוב חיינו – תודה כי צריך להיפרד, וצריך להיפרד כי משהו גדול עומד לקרות לנו.

אז רגע לפני המשהו הגדול, התרגשתי מהתובנה. נכון. כל מי שחי במדינה במשך ה 30 -40-50 שנה האחרונות יודע שהגג שימש אותנו כמחסן, כמרפסת, כבריחה מהצפיפות, כתוספת שטח מחייה, כי מי שאין לו וילה צמודת קרקע זקוק לכל סנטימטר רבוע כדי לחיות קצת יותר טוב.

בשלב הזה ברור לנו שהקליפ פונה לרוב הציבור שחי על הגרוש ושהיה יכול ליהנות מעוד קצת רווחה כלכלית, רואה אותו ואת חייו ואת הכאב שלו.

שם, בנקודה הזו בדיוק, מציע הקליפ שנפנה את הגגות המוזרים שיצרנו ונצטרף למהפכת הגגות הסולאריים.

על כל גג פנוי ניתן להתקין פאנלים סולאריים ולהרוויח מזה כסף.

ואם לא די בכך, מעניק לנו הקריין את סיבת המהלך: הופכים צרכנים ליצרנים.

חזק, פשוט, וכמעט, אם יורשה, נקמני.

נקמת הרוב שחי בעשירונים הבינוניים.

עד כה שרדנו את הצפיפות ואת יוקר המחייה. מי אם לא הגג יספר את סיפורנו?

אז מעתה אפשר להפוך את היוצרות ולעשות כסף בזמן שאנחנו עושים דברים אחרים. ומי יודע, אולי נוכל לעשות פחות וליהנות יותר?

באתר של רשות החשמל אנחנו מוזמנים לבדוק כמה הגג שלנו שווה.

בי זה נגע, אותי זה שכנע.

 

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "סנו מקסימה ילדים זה כביסה" // עטרה בילר

פורסם

ב-

'תפסיק לסלסל תתחיל לקפל' אומרת אשתו של משה פרץ, אחרי שהוא מספר לנו ש'מילא קיסריה' אבל היום שלש מכונות…
תביאו שלשה תביאו ארבע ילדים – ואגב חרוזים ראויים – מקרוני – מיניסטרוני – שר לנו הכוכב "ילדים זה כביסה, הרים של כביסה".

הפרסומת היא לסנו מקסימה עם אפקט הז'וול להסרת כתמים קשים, ופרץ ממשיך את שיר הברירה הטבעית רק עם 'דבר המפרסם' – סנו מקסימה מקסימה…ואם לא הבנו די – "אין על מקסימה". כי חייבים. אתעלם מההרגל השמרני והלא – סומך – על – קהל – היעד של המותג סנו שתמיד, אבל תמיד, עסוק בסגירים וסיסמאות כדי להבטיח מטבע לשון. ומדוע אתעלם? קודם כל כי זה לא המנדט שלי ושנית, כי אולי זה כן עובד.
לענייננו – אהבתי את הפרסומת כי 'ילדים זה כביסה', שנופל על 'ילדים זה שמחה' המיתולוגי – מצחיק ורלוונטי.
א. ילדים זה באמת הרים של כביסה, והורות זוהי עבדות של קיפולים ושוב קיפולים.
ב. מקופל, אפרופו קיפולים, בתוך המשפט – שכתמים זה שמחה. הווה אומר – כל עוד הילדים אוכלים ומשחקים – כתמים זוהי ערובה לחיים ולבריאות…
ג. נעים לראות את פרץ שאיננו מצטיין בדימוי של גבר חדש – עושה ומקפל כביסה. פשוט נעים.
ד. נחמד ומרענן לקבל את סנו עם הומור עצמי בלתי דידקטי כי בעיני רק ככה, עם טוויסט של סאטירה – אפשר.

כמובן שהשימוש בשיר הברירה הטבעית ציני במיוחד כי השיר המקורי חוגג את המשפחה הגדולה ואת ריבוי הילדים, וניקיון הבית וההתמודדות הטכנית – רחוקות ממנו שנות אור. הראייה של השיר המקורי את המשפחה הגדולה חסרת אמצעי המניעה ותכנון המשפחה – רומנטית ומתרפקת. זה מה שהופך את 'ילדים זה כביסה' לעוד יותר מצחיק ולכן יותר מעניין.
ב'הרים של כביסה' יש מעט מאד רומנטיקה והרבה צחוקים וכפי שאמרנו – נוזל או אבקת כביסה זה הקלישאה העתיקה ביותר בעולם הפרסום, לצד משקאות קלים ומכוניות, ולכן כל זווית חדשה היא מבורכת וצפויה לעשות את זה עבודה.
אה, כן, וסלב, כמובן.

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן מותגי

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA