עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "מי עדן – בראשית" // עטרה בילר

פורסם

ב-

מי עדן, עטרה בילר
מי עדן, עטרה בילר

פעם, כשמי עדן הובילו את שוק המים המינרליים בישראל "בידיים קשורות מאחורי הגב", הם קראו לעצמם "השמפניה של הטבע". הייתה לכך הצדקה. מעיין סלוקיה. בסוף שנות השמונים התעורר העולם לקטגוריית המים המינרליים שהתחילה ממותגים מקומיים תלויי מעיינות והפכה לתחרות גלובאלית חובקת עולם. מותגים כמו פרייה, אוויאן ווישי קיבלו משנה תוקף, ואילו מי עדן ונביעות צצו כדי לתת תשובה מקומית ונגישה. מי שקצת התעניין במים מינרליים ידע שמעיין הזהב שמילא את בקבוקי נביעות – סלוקיה התגלה ברמת הגולן – מעין מי תהום שחלחלו במשך מאות שנים דרך בזלת ונוקו מרכיבים מיותרים שהעמיסו על מערכת השתן, וספחו רכיבים חיוניים לה.

לעומת המים של מי עדן, שנבעו מסלוקיה, היו הערכים של מים 'מתחרים' – נחותים במעט או בהרבה. למרות זאת בחר המותג מי עדן שלא להתרברב או לנפנף ביתרונותיו הפונקציונליים כסיפור המותג, אלא לבנות את מי עדן כמותג סגנון חיים אמוציונלי לכל דבר. במשך שנים זוהה המותג עם גברים שריריים שמעבירים קוביית קרח באופן ידני מרמת הגולן. הקוביה הפכה ל'כד' של מי עדן וסימלה את הערך המרכזי של מי עדן – מי תהום שמולאו במקור ללא מגע יד אדם, ללא סינון או תוספות.

בצעירותו היה שוק המים המינרליים מוקצה, כי שתייה של מים מינרליים יוחסה רק לנשים ממעמד סוציו אקונומי גבוה. הספק הזה פוזר לטובת מותג שגברים אמתיים, כוכבי רוק וחיילים לא מתביישים לשתות אותו. בזכות עבודת תקשורת שיווקית דקדקנית שנתנה לגברים "רשות" לשתות מי עדן לצד הקוקה קולה ולצד מי הברז שנחשבו למשקאות "לגיטימיים" על פי מחקרים דאז. אם נעשה זום מהיר על דברי ימי מי עדן, החלפת הידיים בין קוקה קולה לטמפו ועוד ועוד, נגיע לרגע הכי משמעותי בחיי המותג – הפרידה העצובה ממעיין סלוקיה. הפרסומת החדשה נועדה להסיח את תשומת הלב מהמעיין החדש של מי עדן ולהחזיר למותג את התהילה שהייתה לו בימי השמפניה של הטבע, זו שנשחקה והידלדלה ומצויה בסכנת אבדן. במלים אחרות – למסך את השינוי ולטשטש אותו.


מי עדן – גיתם BBDO

השימוש בפסוקים הראשונים של התנ"ך, בריאת העולם – הן בקריינות והן בכתוביות מנוקדות – אומר הכל: פאניקה. חיים טופול אמר בזמנו – אם לזייף – לפחות לזייף בקול רם. הפרסומת החדשה למי עדן מזייפת בקול רם. מדובר בשימוש צורם של בריאת העולם, ובספר הספרים, כדי להדגים עליונות של המים על פני מתחרים 'מסוננים' מתחרים ממי מעיינות אחרים, מתחרים ממי מאגרים, ממתחרים ממי ברז.

הפרסומת מתיימרת לחבר את מי עדן למים הראשונים שאלוהים ברא בזמן שברא את הרקיע והבדיל בין מים למים – אלה שמתחת לרקיע ואלה שמעל לרקיע, הווה אומר גשם או נהרות או אגמים. המותג מנסה לקחת בעלות על מי התהום במובן האבסולוטי ולדחוס את כל המתחרים למים שהם לא מספיק טובים. הפרסומת מסמנת קו בין מותגי מסננים, מותגי מים "מבוקבקים" ומותגי מים מינרליים "אחרים" לבין המים ש'אלוקים' ברא… שימוש בוטה בכתובים כדי לבסס מובילות.

הקריין שאומר, בסגנון פסוקו של יום, את המשפט "כמו שהמים נבראו" – גורם לכך להישמע כמו המשך טבעי של פרק א' בספר בראשית. האמירה – מי עדן הם רצונו של האל, זה שברא את העולם, אינה אלא ביטוי של שגעון גדלות, ושגעון גדלות הוא סימפטום של חרדה.

הקליפ נחתם ב: "טיפה מטבע" – כדי למרקר שוב, שמדובר במשאב טבעי שנחשב מאז ומתמיד ל'שמפניה של הטבע'. הקליפ פומפוזי ומתאמץ, ובעיקר חושף את החולשה האסטרטגית של המותג. אפשר היה לא לזייף בכלל – לא בקול חזק ולא בקול ענות חלושה, ולמצוא סיבה חדשה ומספיק טובה למי עדן החדשים, בלי לגייס בכוח את הטבע. מיתוג טוב נטוע בהוויה האנושית וסיפור טוב הוא סיפור שהם בוחרים לאמץ ולא נאנסים לו. זו לא פעם ראשונה שמותג משנה מקור או חברה או שם. אפשר לשרוד את זה בלי להתנפח.

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "הופכים צרכנים ליצרנים גגות סולריים" רשות החשמל // עטרה בילר

פורסם

ב-

הצעת הערך ברורה.

רשות החשמל קוראת לנו לברר אם אפשר להשתכר מהצבת קולטי שמש על הגג שלנו.

מדובר במהפכת אנרגיה שכל העולם עובר. זה לא חדש. זה קצת מעניין כי מדובר בכסף אבל העולם של בואו תעשו כסף ואנחנו נראה לכם איך הוא עולם חבוט, רמוס וצפוף. 'אוקיינוס אדום'.

 

אז רשות החשמל בחרה בדרך אחרת. האסטרטגיה שננקטה מתמקדת בחיינו, האנשים. יחידי הסגולה שיש להם קורת גג. ואליהם היא פונה.

לפני שהיא מגיעה להצעת הערך ולתועלת הכלכלית, היא מוכיחה לנו, לאנשים, שהיא מכירה אותנו ויודעת דבר או שניים על חיינו.

הסרטון מתחיל בדיוק בזה.

אנחנו רואים תקריב של גג ישן, מרזב מחליד ואנטנה – הסממן הבולט ביותר של גגות ישראליים במשך מספר לא מבוטל של עשורים. אז לכל הצעירים שבינינו – פעם לא היו צלחות קליטת טלוויזיה רב – ערוצית. היו אנטנות ואפשר למלא ספר בסיפורי קליטת טלוויזיה, אנטנה על הגג, אנטנה על המרפסת. הקריין, שיודע שהאנטנה היא נחלת העבר הולך לימים של לפני הטלוויזיה הישראלית ומספר לנו שהאנטנות עבדו כבר אז בקליטת ירדן או לבנון. כי לא היה באמת מה לראות בטלוויזיה וכשקלטנו משהו, לא חשוב באיזו שפה, זה נתן לנו תחושת חיבור למין האנושי, לא חשוב איזה.

רשות החשמל הפכה אותי ברגע לקהל שבוי. רק רצינו להגיד תודה, אומר הקריין, והוא עובר מעצם לעצם שהורגלנו למקם על גגות הבתים המשותפים. ואכן הוא מתחיל באנטנות שקלטו ירדן ולבנון, עובר לחבלי הכביסה. לספות שראו ימים יפים יותר. נכון, למי לא הייתה תקופת הסתלבט על הגג – במקום לזרוק את הספות הישנות יצרנו "זולות" וזה סיפק לנו תחושת מרחב וחופש בעולם של דירות צפופות שאת החדר של הילד יצרנו מלסגור מרפסת. כדי לפרוט עוד יותר על נימי הנוסטלגיה מודה הקריין לשקי הבטון ולמרצפות השבורות שאיזה קבלן הבטיח להוריד למטה. מפתיע אך עם זה מדויק. וגם לאיזה פסל שמסתבר שאולי אלו בובות חלון ראווה מאופסנות על הגג. ולנו די ברור שהן מספרות סיפור על חנות בגדים שנסגרה. עוד גוון למצוקה הכלכלית. ברור לנו שאנחנו אומרים תודה לכל מה שאכלס את הגגות שלנו במשך רוב חיינו – תודה כי צריך להיפרד, וצריך להיפרד כי משהו גדול עומד לקרות לנו.

אז רגע לפני המשהו הגדול, התרגשתי מהתובנה. נכון. כל מי שחי במדינה במשך ה 30 -40-50 שנה האחרונות יודע שהגג שימש אותנו כמחסן, כמרפסת, כבריחה מהצפיפות, כתוספת שטח מחייה, כי מי שאין לו וילה צמודת קרקע זקוק לכל סנטימטר רבוע כדי לחיות קצת יותר טוב.

בשלב הזה ברור לנו שהקליפ פונה לרוב הציבור שחי על הגרוש ושהיה יכול ליהנות מעוד קצת רווחה כלכלית, רואה אותו ואת חייו ואת הכאב שלו.

שם, בנקודה הזו בדיוק, מציע הקליפ שנפנה את הגגות המוזרים שיצרנו ונצטרף למהפכת הגגות הסולאריים.

על כל גג פנוי ניתן להתקין פאנלים סולאריים ולהרוויח מזה כסף.

ואם לא די בכך, מעניק לנו הקריין את סיבת המהלך: הופכים צרכנים ליצרנים.

חזק, פשוט, וכמעט, אם יורשה, נקמני.

נקמת הרוב שחי בעשירונים הבינוניים.

עד כה שרדנו את הצפיפות ואת יוקר המחייה. מי אם לא הגג יספר את סיפורנו?

אז מעתה אפשר להפוך את היוצרות ולעשות כסף בזמן שאנחנו עושים דברים אחרים. ומי יודע, אולי נוכל לעשות פחות וליהנות יותר?

באתר של רשות החשמל אנחנו מוזמנים לבדוק כמה הגג שלנו שווה.

בי זה נגע, אותי זה שכנע.

 

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "סנו מקסימה ילדים זה כביסה" // עטרה בילר

פורסם

ב-

'תפסיק לסלסל תתחיל לקפל' אומרת אשתו של משה פרץ, אחרי שהוא מספר לנו ש'מילא קיסריה' אבל היום שלש מכונות…
תביאו שלשה תביאו ארבע ילדים – ואגב חרוזים ראויים – מקרוני – מיניסטרוני – שר לנו הכוכב "ילדים זה כביסה, הרים של כביסה".

הפרסומת היא לסנו מקסימה עם אפקט הז'וול להסרת כתמים קשים, ופרץ ממשיך את שיר הברירה הטבעית רק עם 'דבר המפרסם' – סנו מקסימה מקסימה…ואם לא הבנו די – "אין על מקסימה". כי חייבים. אתעלם מההרגל השמרני והלא – סומך – על – קהל – היעד של המותג סנו שתמיד, אבל תמיד, עסוק בסגירים וסיסמאות כדי להבטיח מטבע לשון. ומדוע אתעלם? קודם כל כי זה לא המנדט שלי ושנית, כי אולי זה כן עובד.
לענייננו – אהבתי את הפרסומת כי 'ילדים זה כביסה', שנופל על 'ילדים זה שמחה' המיתולוגי – מצחיק ורלוונטי.
א. ילדים זה באמת הרים של כביסה, והורות זוהי עבדות של קיפולים ושוב קיפולים.
ב. מקופל, אפרופו קיפולים, בתוך המשפט – שכתמים זה שמחה. הווה אומר – כל עוד הילדים אוכלים ומשחקים – כתמים זוהי ערובה לחיים ולבריאות…
ג. נעים לראות את פרץ שאיננו מצטיין בדימוי של גבר חדש – עושה ומקפל כביסה. פשוט נעים.
ד. נחמד ומרענן לקבל את סנו עם הומור עצמי בלתי דידקטי כי בעיני רק ככה, עם טוויסט של סאטירה – אפשר.

כמובן שהשימוש בשיר הברירה הטבעית ציני במיוחד כי השיר המקורי חוגג את המשפחה הגדולה ואת ריבוי הילדים, וניקיון הבית וההתמודדות הטכנית – רחוקות ממנו שנות אור. הראייה של השיר המקורי את המשפחה הגדולה חסרת אמצעי המניעה ותכנון המשפחה – רומנטית ומתרפקת. זה מה שהופך את 'ילדים זה כביסה' לעוד יותר מצחיק ולכן יותר מעניין.
ב'הרים של כביסה' יש מעט מאד רומנטיקה והרבה צחוקים וכפי שאמרנו – נוזל או אבקת כביסה זה הקלישאה העתיקה ביותר בעולם הפרסום, לצד משקאות קלים ומכוניות, ולכן כל זווית חדשה היא מבורכת וצפויה לעשות את זה עבודה.
אה, כן, וסלב, כמובן.

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן מותגי

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA