עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

דעה: צוחק מי שמצייץ אחרון? // רון כהן

פורסם

ב-

צילום: PixaBay CC0 Creative Commons

ציוצים בטוויטר מובילים בארה"ב לעוד ועוד פיטורים של בכירים. בקרוב גם בישראל?

בשנים האחרונות בישראל נדמה כי סערות בעקבות התבטאויות חריפות או נפיצות הפכו ריטואל קבוע. התקשורת מסקרת את הנושא בצורה אינטנסיבית במשך ימים אחדים ואחר כך עוברת להתבטאות הבאה. חלק מאותן התבטאויות נעשות ברשת החברתיות, בעיקר טוויטר ופייסבוק. רק לאחרונה סערה נוצרה בעקבות ציוץ של יהונתן גפן שהשווה את חוק הלאום למדיניות הנאצית. גפן, כזכור, גם יצר סערה דומה בתחילת השנה כשהשווה את עהד תמימי לחנה סנש. בין לבין חלפו כאן סערות רבות, ניתן להזכיר למשל את הציוץ של אפרים שמיר "איזה גועל, דאעש עם שיר" בנוגע לחידוש של השיר "נתתי לה חיי" בביצוע שרית חדד.

אפקט הציוץ בין רוזאן לדיסני

מי שעוקב אחר סערות דומות בארצות הברית יכול להיות מופתע מהנעשה שם. בחודש מאי רשת ABC ביטלה את "רוזאן" בעקבות ציוץ גזעני של כוכבת התכנית רוזאן בר. "האחים המוסלמים וכוכב הקופים עשו תינוק – ואלרי ג'ארט", כך התייחסה הכוכבת ליועצת של הנשיא לשעבר ברק אובמה. נדמה היה כי מדובר במקרה קיצון שלא איפשר מרחב פעולה לרשת וגרם לביטול התכנית שזכתה להצלחה אדירה. אך האמנם מקרה יחיד?

בחודש יולי אולפני דיסני פיטרו את ג'יימס גאן, במאי "שומרי הגלקסיה" בשל ציוצים ובהם בדיחות בנושאי פדופיליה ואונס.  הציוצים שיצרו את הסערה לא התפרסמו השנה, חלקם אף היו בני יותר משמונה שנים. בדומה לכך,  בחודש אוגוסט התמתנה שרה ג'יונג לכתבת המגזין טיימס. בעקבות המינוי קמה סערה שנוגעת לציוצים גזעניים של הכתבת משנת 2013-2014. הטענות ביקשו ממגזין טיימס לבטל את המינוי, למרות זאת המגזין סירב.

כוחו של ציוץ

בשלושת המקרים מדובר באנשי תקשורת ואכן גם בישראל סקטור זה מכיר היטב את ההשלכות שעשויות להתעורר בעקבות ציוץ. המקרה האחרון הוא של רננה רז שהשתתפה בקמפיין רשות המים וצייצה "אני פנויה גם לקמפיין ישראל מתביישת אם מישהו בעניין" (בנוגע לחוק הלאום). מקרה נוסף התרחש בתחילת שנה שעברה כשפוטרה שדרנית גלגלצ חן אלמליח בעקבות הציטוט "גם אני הייתי דורסת שוטר אם היו מפנים אותי בכוח מהבית כדי לבנות יישוב לאנשים חזקים יותר ממני" (בנוגע לאירועי אום אל חיראן). עם זאת, בשני המקרים בישראל מדובר בעובדים שהעסיקה מדינה והציוצים שלהם נגעו באירועים אקטואליים.

נשאלת השאלה – מתי עסקים פרטיים יחלו לפטר עובדים בכירים בשל סטטוסים וציוצים מהעבר? אין ספק כי טוויטר עדיין צעירה יחסית בישראל, הערכות ב2013 דיברו על שיעור של 2% בלבד מתושבי המדינה כבעלי חשבון טוויטר. גם כיום טוויטר מהווה במה בעיקר לברנז'ה ספציפית וקטנה יחסית. מנגד, מרבית הצעירים כיום בילו את שנות הנערות שלהם עם פייסבוק במסגרתו הם התבטאו ללא רסן.

מי יישמור על המצייץ?

כבר עתה אני מאמין שנדגמים במרץ ציוצים וסטטוסים "נבחרים" מצד מתחרים פוליטיים לקראת הבחירות לרשויות המקומיות ואף לקראת הפריימריז והבחירות לכנסת ב2019. בעתיד, דור הפייסבוק יהיה דומיננטי יותר במערכת הפוליטית ואז עבודת הדגימה תיעשה קלה בהרבה. כמו כן, אם לשפוט לפי הנעשה בארצות הברית, וכידוע לרוב מגמות מגיעות משם לישראל באיחור מסוים, כנראה שהדבר ייעשה בקרוב גם במגזר הפרטי.

מבחינת הדוברים ואנשי יחסי הציבור זהו עניין לא פשוט. כבר בעתיד הקרוב סביר שסטטוסים לא נעימים יישלפו מהעבר של מנכ"לים וציוצים מביכים יישלפו מהעבר של טאנלטים. היום בו פייסבוק תחרוץ גורלות והסטטוסים שכתבנו בעבר יקבעו היכן נעבוד קרב ובא. מבחינת עולם הדוברות, יהיה זה גם היום בו תיאלץ להתמודד עם אתגרים ומשברים חדשים.

רון כהן הוא אנליסט בחברת יפעת מחקרי מדיה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "הופכים צרכנים ליצרנים גגות סולריים" רשות החשמל // עטרה בילר

פורסם

ב-

הצעת הערך ברורה.

רשות החשמל קוראת לנו לברר אם אפשר להשתכר מהצבת קולטי שמש על הגג שלנו.

מדובר במהפכת אנרגיה שכל העולם עובר. זה לא חדש. זה קצת מעניין כי מדובר בכסף אבל העולם של בואו תעשו כסף ואנחנו נראה לכם איך הוא עולם חבוט, רמוס וצפוף. 'אוקיינוס אדום'.

 

אז רשות החשמל בחרה בדרך אחרת. האסטרטגיה שננקטה מתמקדת בחיינו, האנשים. יחידי הסגולה שיש להם קורת גג. ואליהם היא פונה.

לפני שהיא מגיעה להצעת הערך ולתועלת הכלכלית, היא מוכיחה לנו, לאנשים, שהיא מכירה אותנו ויודעת דבר או שניים על חיינו.

הסרטון מתחיל בדיוק בזה.

אנחנו רואים תקריב של גג ישן, מרזב מחליד ואנטנה – הסממן הבולט ביותר של גגות ישראליים במשך מספר לא מבוטל של עשורים. אז לכל הצעירים שבינינו – פעם לא היו צלחות קליטת טלוויזיה רב – ערוצית. היו אנטנות ואפשר למלא ספר בסיפורי קליטת טלוויזיה, אנטנה על הגג, אנטנה על המרפסת. הקריין, שיודע שהאנטנה היא נחלת העבר הולך לימים של לפני הטלוויזיה הישראלית ומספר לנו שהאנטנות עבדו כבר אז בקליטת ירדן או לבנון. כי לא היה באמת מה לראות בטלוויזיה וכשקלטנו משהו, לא חשוב באיזו שפה, זה נתן לנו תחושת חיבור למין האנושי, לא חשוב איזה.

רשות החשמל הפכה אותי ברגע לקהל שבוי. רק רצינו להגיד תודה, אומר הקריין, והוא עובר מעצם לעצם שהורגלנו למקם על גגות הבתים המשותפים. ואכן הוא מתחיל באנטנות שקלטו ירדן ולבנון, עובר לחבלי הכביסה. לספות שראו ימים יפים יותר. נכון, למי לא הייתה תקופת הסתלבט על הגג – במקום לזרוק את הספות הישנות יצרנו "זולות" וזה סיפק לנו תחושת מרחב וחופש בעולם של דירות צפופות שאת החדר של הילד יצרנו מלסגור מרפסת. כדי לפרוט עוד יותר על נימי הנוסטלגיה מודה הקריין לשקי הבטון ולמרצפות השבורות שאיזה קבלן הבטיח להוריד למטה. מפתיע אך עם זה מדויק. וגם לאיזה פסל שמסתבר שאולי אלו בובות חלון ראווה מאופסנות על הגג. ולנו די ברור שהן מספרות סיפור על חנות בגדים שנסגרה. עוד גוון למצוקה הכלכלית. ברור לנו שאנחנו אומרים תודה לכל מה שאכלס את הגגות שלנו במשך רוב חיינו – תודה כי צריך להיפרד, וצריך להיפרד כי משהו גדול עומד לקרות לנו.

אז רגע לפני המשהו הגדול, התרגשתי מהתובנה. נכון. כל מי שחי במדינה במשך ה 30 -40-50 שנה האחרונות יודע שהגג שימש אותנו כמחסן, כמרפסת, כבריחה מהצפיפות, כתוספת שטח מחייה, כי מי שאין לו וילה צמודת קרקע זקוק לכל סנטימטר רבוע כדי לחיות קצת יותר טוב.

בשלב הזה ברור לנו שהקליפ פונה לרוב הציבור שחי על הגרוש ושהיה יכול ליהנות מעוד קצת רווחה כלכלית, רואה אותו ואת חייו ואת הכאב שלו.

שם, בנקודה הזו בדיוק, מציע הקליפ שנפנה את הגגות המוזרים שיצרנו ונצטרף למהפכת הגגות הסולאריים.

על כל גג פנוי ניתן להתקין פאנלים סולאריים ולהרוויח מזה כסף.

ואם לא די בכך, מעניק לנו הקריין את סיבת המהלך: הופכים צרכנים ליצרנים.

חזק, פשוט, וכמעט, אם יורשה, נקמני.

נקמת הרוב שחי בעשירונים הבינוניים.

עד כה שרדנו את הצפיפות ואת יוקר המחייה. מי אם לא הגג יספר את סיפורנו?

אז מעתה אפשר להפוך את היוצרות ולעשות כסף בזמן שאנחנו עושים דברים אחרים. ומי יודע, אולי נוכל לעשות פחות וליהנות יותר?

באתר של רשות החשמל אנחנו מוזמנים לבדוק כמה הגג שלנו שווה.

בי זה נגע, אותי זה שכנע.

 

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "סנו מקסימה ילדים זה כביסה" // עטרה בילר

פורסם

ב-

'תפסיק לסלסל תתחיל לקפל' אומרת אשתו של משה פרץ, אחרי שהוא מספר לנו ש'מילא קיסריה' אבל היום שלש מכונות…
תביאו שלשה תביאו ארבע ילדים – ואגב חרוזים ראויים – מקרוני – מיניסטרוני – שר לנו הכוכב "ילדים זה כביסה, הרים של כביסה".

הפרסומת היא לסנו מקסימה עם אפקט הז'וול להסרת כתמים קשים, ופרץ ממשיך את שיר הברירה הטבעית רק עם 'דבר המפרסם' – סנו מקסימה מקסימה…ואם לא הבנו די – "אין על מקסימה". כי חייבים. אתעלם מההרגל השמרני והלא – סומך – על – קהל – היעד של המותג סנו שתמיד, אבל תמיד, עסוק בסגירים וסיסמאות כדי להבטיח מטבע לשון. ומדוע אתעלם? קודם כל כי זה לא המנדט שלי ושנית, כי אולי זה כן עובד.
לענייננו – אהבתי את הפרסומת כי 'ילדים זה כביסה', שנופל על 'ילדים זה שמחה' המיתולוגי – מצחיק ורלוונטי.
א. ילדים זה באמת הרים של כביסה, והורות זוהי עבדות של קיפולים ושוב קיפולים.
ב. מקופל, אפרופו קיפולים, בתוך המשפט – שכתמים זה שמחה. הווה אומר – כל עוד הילדים אוכלים ומשחקים – כתמים זוהי ערובה לחיים ולבריאות…
ג. נעים לראות את פרץ שאיננו מצטיין בדימוי של גבר חדש – עושה ומקפל כביסה. פשוט נעים.
ד. נחמד ומרענן לקבל את סנו עם הומור עצמי בלתי דידקטי כי בעיני רק ככה, עם טוויסט של סאטירה – אפשר.

כמובן שהשימוש בשיר הברירה הטבעית ציני במיוחד כי השיר המקורי חוגג את המשפחה הגדולה ואת ריבוי הילדים, וניקיון הבית וההתמודדות הטכנית – רחוקות ממנו שנות אור. הראייה של השיר המקורי את המשפחה הגדולה חסרת אמצעי המניעה ותכנון המשפחה – רומנטית ומתרפקת. זה מה שהופך את 'ילדים זה כביסה' לעוד יותר מצחיק ולכן יותר מעניין.
ב'הרים של כביסה' יש מעט מאד רומנטיקה והרבה צחוקים וכפי שאמרנו – נוזל או אבקת כביסה זה הקלישאה העתיקה ביותר בעולם הפרסום, לצד משקאות קלים ומכוניות, ולכן כל זווית חדשה היא מבורכת וצפויה לעשות את זה עבודה.
אה, כן, וסלב, כמובן.

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן מותגי

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA