עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "עוברים דירה עם בזק" // עטרה בילר

פורסם

ב-

תום יער, בזק
תום יער, בזק

הבית החכם של בזק, פתרונות בזק חובקי דירה – הנתב החדש – כל אלה ושאר הבאז וורדס של בזק – מפציעים אלינו מכל עבר ועל כל אופק. כעת – בדיגיטל – בדמות סטנד אפ שצוחקים ממנו בקול – עם ליאורה סספורטס בגילומה של תום יער. אז ככה – אם נריץ את הקליפ עד הסוף בפאסט – פורווארד – נגלה את הפאנץ'. לא עוברים דירה בלי בזק, והנתב החדש של בזק.

כן הנתב ההוא מ'בוקר טוב בוקר טוב' עם עומר אדם ועם גידי גוב ומקהלת הצבא האדום (בואך מונדיאל) – זה שאנחנו לא מבינים כלום לגביו (וטוב שכך) מלבד העובדה שהוא נראה נהדר וסוגר לנו את כל הפינות של צרכי האינטרנט שלנו. אבל כדי להגיד נתב וכדי להגיד אינטרנט – צריך להסיח את תשומת ליבנו כי אחרי יותר מ 20 שנות אינטרנט אפשר להרים ידיים ולהודות – הציבור לא קולט מה זה תשתית וספק ונתב וראוטר ופס ומהירות. מבחינת ההבנה של מה זה אינטרנט, ממי אני קונה אינטרנט, איך להרכיב חבילה וממה היא מורכבת – יבשה השוקת. אז מה שלא הולך במוח הולך בכוח.

ליאורה סספורטס, הלא היא תום יער הנונסנסית, מדברת הרבה מאד שטויות, רובן ככולן סביב מעבר לדירה ישנה מאד, ועל מה אפשר לעשות כדי לפגוש את צרכי האינטרנט שלנו שאת זה כולנו מבינים, גם אם אנחנו בני 3. תראו איזה יופי. תשתית וספק ונתב – טובי בחורינו לא ממש מבינים בעוד שיש או אין wi fi זה משהו שכל מי שיש לו דופק – מבין, צריך ויודע גם למה. אז למה להילחם בתחנות רוח כשאפשר להתמסר?

בזק Be – אדלר חומסקי

תום יער לוקחת צעד גדול אחורה כשהיא משחקת את הנכדה בהלוויית הסבתא. הסצנה קורעת מצחוק. היא לא מצליחה להסתיר את חוסר הרגישות המוחלטת שלה ממות סבתה, ולמרות שהיא מאד מנסה, לכולנו ברור שהיא לגמרי בקטע של ירושה וביזנס. יש פער מצחיק בין הטקסט הטראגי לבין החיוך שהיא לא מצליחה למחוק מפניה.

בתוך הסצנה הזו היא מנסה לשכנע אותנו שהדירה נפלאה :"מאד מכילה ומקבלת חרקים", "מי שאוהב את הסגנון של וגאס העתיקה מאד יתחבר למטבח הזה", שחשוב לה מי יגור בדירה, שוב באופן מצחיק וחסר כל אותנטיות, עמוס בקלישאות רוחניות ומפוצץ בנונסנס ניואייג'י. מה שמעניין אותה זה גברים. וכשמגיע הגבר שמדליק אותה היא מנסה לתרץ גם את זה. היא מסיקה שיש לו דרך ארץ רק מאיך שהוא משיב לה על השאלה "מה השעה". שורה תחתונה – ליאורה מוסרת לו את צרור המפתחות (ברמז מיני מפורש) ומודיעה לו שיש "רק כמה חוקים" – אסור בעלי חיים, אסור לעשן ואסור אינטרנט. כמובן שזה הטוויסט. כמובן שהבחור שלנו מודיע לליאורה "תשאירי הכל לבזק". כמובן שהנתב מופיע out of nowhere במלאכותיות שמזכירה פרסומות של שנות החמישים.

ערך הבטחון שבזק "משרה" על הדייר ועל ליאורה מופיע, שוב באופן לא קשור לכלום, בדיאלוג שלהם והססמא "לבית שלכם מגיע הטוב ביותר" סוגרת את הקליפ וגם את כל הספקות. כן רבותיי – מדובר בפרסומת של בזק. אחת המצחיקות. ואתם יודעים מה?לא עשינו שיעורי בית ואנחנו עדיין לא ממש יודעים לרכוש אינטרנט בביסים כמו שפעם פעם ידענו להרכיב מערכת סטראו מחלקים שונים שהיו שייכים למותגים שונים. התקלקלנו, אנחנו לא יודעים מה יש בקירות ובקופסת התקשורת ולכן לא רק מגיע לנו הטוב ביותר – סתם מגיע לנו.

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "הופכים צרכנים ליצרנים גגות סולריים" רשות החשמל // עטרה בילר

פורסם

ב-

הצעת הערך ברורה.

רשות החשמל קוראת לנו לברר אם אפשר להשתכר מהצבת קולטי שמש על הגג שלנו.

מדובר במהפכת אנרגיה שכל העולם עובר. זה לא חדש. זה קצת מעניין כי מדובר בכסף אבל העולם של בואו תעשו כסף ואנחנו נראה לכם איך הוא עולם חבוט, רמוס וצפוף. 'אוקיינוס אדום'.

 

אז רשות החשמל בחרה בדרך אחרת. האסטרטגיה שננקטה מתמקדת בחיינו, האנשים. יחידי הסגולה שיש להם קורת גג. ואליהם היא פונה.

לפני שהיא מגיעה להצעת הערך ולתועלת הכלכלית, היא מוכיחה לנו, לאנשים, שהיא מכירה אותנו ויודעת דבר או שניים על חיינו.

הסרטון מתחיל בדיוק בזה.

אנחנו רואים תקריב של גג ישן, מרזב מחליד ואנטנה – הסממן הבולט ביותר של גגות ישראליים במשך מספר לא מבוטל של עשורים. אז לכל הצעירים שבינינו – פעם לא היו צלחות קליטת טלוויזיה רב – ערוצית. היו אנטנות ואפשר למלא ספר בסיפורי קליטת טלוויזיה, אנטנה על הגג, אנטנה על המרפסת. הקריין, שיודע שהאנטנה היא נחלת העבר הולך לימים של לפני הטלוויזיה הישראלית ומספר לנו שהאנטנות עבדו כבר אז בקליטת ירדן או לבנון. כי לא היה באמת מה לראות בטלוויזיה וכשקלטנו משהו, לא חשוב באיזו שפה, זה נתן לנו תחושת חיבור למין האנושי, לא חשוב איזה.

רשות החשמל הפכה אותי ברגע לקהל שבוי. רק רצינו להגיד תודה, אומר הקריין, והוא עובר מעצם לעצם שהורגלנו למקם על גגות הבתים המשותפים. ואכן הוא מתחיל באנטנות שקלטו ירדן ולבנון, עובר לחבלי הכביסה. לספות שראו ימים יפים יותר. נכון, למי לא הייתה תקופת הסתלבט על הגג – במקום לזרוק את הספות הישנות יצרנו "זולות" וזה סיפק לנו תחושת מרחב וחופש בעולם של דירות צפופות שאת החדר של הילד יצרנו מלסגור מרפסת. כדי לפרוט עוד יותר על נימי הנוסטלגיה מודה הקריין לשקי הבטון ולמרצפות השבורות שאיזה קבלן הבטיח להוריד למטה. מפתיע אך עם זה מדויק. וגם לאיזה פסל שמסתבר שאולי אלו בובות חלון ראווה מאופסנות על הגג. ולנו די ברור שהן מספרות סיפור על חנות בגדים שנסגרה. עוד גוון למצוקה הכלכלית. ברור לנו שאנחנו אומרים תודה לכל מה שאכלס את הגגות שלנו במשך רוב חיינו – תודה כי צריך להיפרד, וצריך להיפרד כי משהו גדול עומד לקרות לנו.

אז רגע לפני המשהו הגדול, התרגשתי מהתובנה. נכון. כל מי שחי במדינה במשך ה 30 -40-50 שנה האחרונות יודע שהגג שימש אותנו כמחסן, כמרפסת, כבריחה מהצפיפות, כתוספת שטח מחייה, כי מי שאין לו וילה צמודת קרקע זקוק לכל סנטימטר רבוע כדי לחיות קצת יותר טוב.

בשלב הזה ברור לנו שהקליפ פונה לרוב הציבור שחי על הגרוש ושהיה יכול ליהנות מעוד קצת רווחה כלכלית, רואה אותו ואת חייו ואת הכאב שלו.

שם, בנקודה הזו בדיוק, מציע הקליפ שנפנה את הגגות המוזרים שיצרנו ונצטרף למהפכת הגגות הסולאריים.

על כל גג פנוי ניתן להתקין פאנלים סולאריים ולהרוויח מזה כסף.

ואם לא די בכך, מעניק לנו הקריין את סיבת המהלך: הופכים צרכנים ליצרנים.

חזק, פשוט, וכמעט, אם יורשה, נקמני.

נקמת הרוב שחי בעשירונים הבינוניים.

עד כה שרדנו את הצפיפות ואת יוקר המחייה. מי אם לא הגג יספר את סיפורנו?

אז מעתה אפשר להפוך את היוצרות ולעשות כסף בזמן שאנחנו עושים דברים אחרים. ומי יודע, אולי נוכל לעשות פחות וליהנות יותר?

באתר של רשות החשמל אנחנו מוזמנים לבדוק כמה הגג שלנו שווה.

בי זה נגע, אותי זה שכנע.

 

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "סנו מקסימה ילדים זה כביסה" // עטרה בילר

פורסם

ב-

'תפסיק לסלסל תתחיל לקפל' אומרת אשתו של משה פרץ, אחרי שהוא מספר לנו ש'מילא קיסריה' אבל היום שלש מכונות…
תביאו שלשה תביאו ארבע ילדים – ואגב חרוזים ראויים – מקרוני – מיניסטרוני – שר לנו הכוכב "ילדים זה כביסה, הרים של כביסה".

הפרסומת היא לסנו מקסימה עם אפקט הז'וול להסרת כתמים קשים, ופרץ ממשיך את שיר הברירה הטבעית רק עם 'דבר המפרסם' – סנו מקסימה מקסימה…ואם לא הבנו די – "אין על מקסימה". כי חייבים. אתעלם מההרגל השמרני והלא – סומך – על – קהל – היעד של המותג סנו שתמיד, אבל תמיד, עסוק בסגירים וסיסמאות כדי להבטיח מטבע לשון. ומדוע אתעלם? קודם כל כי זה לא המנדט שלי ושנית, כי אולי זה כן עובד.
לענייננו – אהבתי את הפרסומת כי 'ילדים זה כביסה', שנופל על 'ילדים זה שמחה' המיתולוגי – מצחיק ורלוונטי.
א. ילדים זה באמת הרים של כביסה, והורות זוהי עבדות של קיפולים ושוב קיפולים.
ב. מקופל, אפרופו קיפולים, בתוך המשפט – שכתמים זה שמחה. הווה אומר – כל עוד הילדים אוכלים ומשחקים – כתמים זוהי ערובה לחיים ולבריאות…
ג. נעים לראות את פרץ שאיננו מצטיין בדימוי של גבר חדש – עושה ומקפל כביסה. פשוט נעים.
ד. נחמד ומרענן לקבל את סנו עם הומור עצמי בלתי דידקטי כי בעיני רק ככה, עם טוויסט של סאטירה – אפשר.

כמובן שהשימוש בשיר הברירה הטבעית ציני במיוחד כי השיר המקורי חוגג את המשפחה הגדולה ואת ריבוי הילדים, וניקיון הבית וההתמודדות הטכנית – רחוקות ממנו שנות אור. הראייה של השיר המקורי את המשפחה הגדולה חסרת אמצעי המניעה ותכנון המשפחה – רומנטית ומתרפקת. זה מה שהופך את 'ילדים זה כביסה' לעוד יותר מצחיק ולכן יותר מעניין.
ב'הרים של כביסה' יש מעט מאד רומנטיקה והרבה צחוקים וכפי שאמרנו – נוזל או אבקת כביסה זה הקלישאה העתיקה ביותר בעולם הפרסום, לצד משקאות קלים ומכוניות, ולכן כל זווית חדשה היא מבורכת וצפויה לעשות את זה עבודה.
אה, כן, וסלב, כמובן.

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן מותגי

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 | בשיתוף קבוצת ה-MIZBALA