עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

הסיפור שלא יסופר בבתי ספר לשיווק: השקת הסינגל "פירות ההצלחה", ג'ימבו ג'יי // גיא עברון

פורסם

ב-

השקת סינגל מהווה תמיד מוקש. בין משלוח לגלגל"צ ותקווה להכנס לפלייליסט לקומוניקט המתחייב, הסיכוי להתבלט נמוך, בעיקר אם אתה אמן חדש (יחסית). הקמפיין הווירלי החדש של ג'ימבו ג'יי לשיר "פירות ההצלחה" מנסה להתמודד עם הבעיה בהפוך על הפוך עם טונות של יצירתיות, הומור והטרלה עצמית.

בשבוע שעבר שונתה תמונת הפרופיל של דף הפייסבוק של האמן לתמונת משקה "פירות ההצלחה", יחד עם פוסט המסביר כי חברת המשקאות לקחה אותו כפרזנטור ולכן הם קיבלו גישה לעמוד וליצירת תכנים בו (לפוסט). בימים הבאים החלה סדרה של פוסטים המנסים לעודד גולשים לבחור שמות יצירתיים למיצים החדשים (לוי אשכול-ענבים, זוהר ארגוייבה וגזר וייצמן הם הפייבוריטים האישיים שלי).

בטוויסט נוסף בעלילה, פורסמה התכתבות מקבוצת הוואטסאפ של הלהקה, בה החברים מתמרדים נגד הסולן על ההחלטה האסטרטגית שהתקבלה בלעדיהם, ומביאים את ההרכב לסופו.

מאות התגובות, החל מ"התמסחרות עלובה" ועד "האמן צריך לאכול", כללו תיוגים רבים ויצרו שיח ער, ופעמים רבות אמוציונלי, על משמעות ההתמסחרות. הדבר חזק אף יותר בעיקר כי האמן מזוהה מאוד עם האינדי הישראלי, צמח "מלמטה" ואף הוציא שיר על כך ("בואו לפני" מהאלבום הראשון- "בואו עכשיו, זה הזמן / כשזה עדיין אינדי, ורק אתם מכירים / לפני שמוכרים את השירים בארומה ליד קפה קטן").

הפוסטים של פירות ההצלחה לוו בשפה גרפית פשוטה וברורה, כולל לוגו, אריזות, שלטי חוצות, ג'ינגל ודף פייסבוק נפרד למותג- השקעה רבה בשביל לעשות טרולינג לעוקבי העמוד שלך עצמך (הג'ינגל, שלט חוצות, שת"פ עם אופירה וברקו).

ההטרלה המשיכה שבוע שלם- אני מניח שלמעריצים שבלעו את הפתיון יתכן ומדובר על זמן רב מדי, אך אישית רק חיכיתי לראות מה יהיה השלב הבא בתוכנית המשוגעת. בסופו של דבר התגלתה האמת בפוסט אחרון, שהוביל לעמוד נחיתה- שיר החדש, "פירות ההצלחה" , המדבר בדיוק על התמסחרות של אמן. בעמוד הנחיתה גם מוסבר הקמפיין בפירוט, על מנת לנטרל רגשות שליליים, אם ישנם, של מעריצים הרואים עצמם נפגעים (לעמוד).

הקמפיין, שנוצר על ידי הלהקה ללא ליווי שיווקי, מוכיח את החשיבות שבהיכרות עם קהל היעד ועל איזה כפתורים ניתן ללחוץ כדי להניע לפעולה בצורה אפקטיבית. טרם הקמפיין נשלח מייל לרשימת התפוצה של האמן, בו הם התבקשו להגיב לקמפיין ולתייג #סוספרא, כדי ליצור את הבאז הראשוני. הניצול המושלם של הקהל הקיים ורתימתו לקמפיין יצרה מעורבות גבוהה ותחושת שייכות לקהילת יודעי דבר, וחיזקה ללא ספק את הנאמנות למותג.

היכולת ליצור קמפיין המדגים בצורה מדוייקת את תוכן המוצר (השיר), גם הוא היבט חשוב. לאחר השיח שהתעורר, ניתן להניח כי המוטיבציה להאזנה למילות השיר תגבר מאוד, וכך גם המוטיבציה לחלוק אותו עם אחרים.

12,000 צפיות ביוטיוב ב 12 השעות הראשונות מהוות עדות להצלחת הקמפיין ומדגישות את החשיבות העליונה של קריאייטיב איכותי. ההשקעה בעטיפה גרפית מלאה ועמוד פייסבוק שיוותה לקמפיין מראה מקצועי ועזרה להגביר את אמינותו.

לטעמי, העובדה שקמפיין זה עלה ללא סיוע של משרד פרסום מוכיחה כי השיווק בכלל, והבסיס לקמפיין מוצלח בפרט, נשענים קודם כל על רעיונות קריאיטיביים מוצלחים והיכרות עם קהל היעד, כדי לייצר רגש, אינטראקציה ולכן גם זכירות. שאפו ענק מגיע לג'ימבו ג'יי וללהקה שהסתכנו לא מעט עם הקמפיין, אבל הצליחו להוכיח גם לאנשי שיווק וותיקים שעוד יש לנו, ותמיד יהיה, הרבה מה ללמוד.

הכותב הוא הבעלים של גולה מרקטינג, ולצערו לא יכול לקחת שום קרדיט על הקמפיין, כיוון שהוא עקב אחריו בהנאה רבה במשך שבוע.

הוספת תגובה

השארת תגובה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "חריש בצוותא" // עטרה בילר

פורסם

ב-

עטרה בילר, ניתוח קמפיין

בצוותא, אהבת? קבל. שכונה חדשה שכולה שיתופית. פרסומת שסובלת מהתוכן, מהצורה ומהמוצר שהיא מפרסמת. במעין דיאלוג שהוא ספק קריקטורה וספק לוקח את עצמו ברצינות, מגי אזרזר וקותי סבג, זוג אורגאני בחיים האמתיים, מפגין התפעלות קולנית מהשכונה השיתופית הראשונה. בחריש. המשחק מוגזם, ובאופן סטראוטיפי שלא היה מבייש את ארצ'י בנקר, האישה היא הצרחנית ההיסטרית שמתלהבת בצורה חסרת רסן מהחידושים וההמצאות, והגבר או נגרר אחריה או מכיל אותה או מואס בה.

החרוז "בצוותא, אהבת?" התגלגל בעצלנות רבה מאיזה שרוול של איזה קופירייטר, ואולי אפילו לא בהכרח עוסק בקופירייטינג, אלא חשב במשך חודשים רבים "עם מה מתחרזת המילה צוותא". ההתלהבות של אזרזר מחללי העבודה המשותפים מרחיקת לכת, מגוחכת ולא משכנעת. חללי עבודה זה yesterday's news. פה ושם יש הברקה שלא מרימה את הקליפ: "תמיד רציתי לקרוא ספר" עונה קותי למגי ששואלת אותו, אגב הצגת חלל העבודה, אם לא התכוון תמיד לכתוב ספר. אני תמיד נמסה מהומור עצמי אבל הקליפ מתעקש להיות שטחי ורועש.

הטקסטים של אזרזר מהולים במילה "וואו" שנצווחת בסופרן כשהיא מגלה גינה קהילתית בה כל השכונה אכן עובדת את האדמה ומגדלת יבול. אזרזר העירונית מספרת לנו שאפשר לגדל שם פסיפלורה וגם לימונענע וגם תפוגזר – כמקריאה תפריט של בר מיצים. חצי מצחיק. 'בחפירות תמיד היית טובה' אומר לה קותי וחזרנו לארצ'י בנקר שעשה קריירה מלרדת על אשתו.

האולם הקהילתי בו אפשר לחגוג שמחות לא נראה לי טלטלה חדשנית. אחרי ה'קולולו' של מגי מבקש קותי מהברמן לחזק לו את המשקה. הוא קורא לו אבא שזה קיצור של אבאל'ה והמשקה נראה לי קצת כמו קפה שחור. יש פה נגיעות שהיו יכולות להתפתח לקליפ יותר מצחיק ממה שהוא. הבעיה היא שמה שזוכרים זה את ההתלהבות הדי חלולה של מגי אזרזר מדברים שאנחנו לא מצליחים להבין מה מיוחד בהם ובעיקר מה כל כך קהילתי וראשוני בהם.

בשורה התחתונה יש פה הסחת דעת רעשנית מהעיקר. והעיקר הוא שמישהו חשב טוב טוב טוב איך מצליחים למכור דירות באמצע שומקום ובינינו זה לא כל כך באמצע, זה די ימינה על המפה, ימינה מכביש 6 ולא בדיוק ליד שום מקום סימפטי במיוחד. חריש. לא אעבור לחריש בשביל אולם שמחות וגינה, גם אם כל מה שמעניין אותי זה קיבוץ עירוני. זה לא בדיוק זה וגם אם כן – הפרסומת לא מצליחה באמת להעביר לי את זה. התחושה היא שמדובר בשכונה שנראית לפחות על פי ההדמיה ככל שכונה סטנדרטית עם רבי קומות, ושמישהו מאד מתאמץ להקנות לה ייחוד ולזעוק אותו בחוצות. כי כפי שחיים טופול פעם אמר: "לפחות אם אתה מזייף בשירה, תזייף בקול רם".

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "מצביעים כלכלה גלובס" // עטרה בילר

פורסם

ב-

על רקע הבחירות הקרבות, לצלילי ג'ינגל בחירות מיתולוגי, פנאטי, במחווה שאיננו חדש לנו, משתמש המותג גלובס בשפת תעמולת הבחירות כדי לקדם לא רק את האג'נדה הכלכלית שלו, אלא להציף את העובדה שהיא נעדרת מרוב המסרים, המצעים וההבטחות המפלגתיות שאנו נחשפים אליהם.

האמירה פשוטה – כולם מתהדרים בסיסמאות מפוצצות, מסתתרים מאחורי גרפיקה פומפוזית, מצטטים מלים בלועזית, עושים שימוש בסימני פיסוק (שלש מלים בינהן נקודה – מזכיר לחלקנו את "שרון יביא שלום" עם הנקודה האדומה) והדגשים בולטים כדי להגביר מסרים, אך רובם ככולם מסיחים את דעתנו מהסוגיה הכלכלית שהיא אחת הקריטיות אם לא ה במדינת ישראל. הסחת הדעת לובשת צורה של בת יענה (אומרים יען?) שהיא גם הסחת הדעת "הנה ציפור" וכמובן  היא הסמל הקלאסי של הכחשה כי היא טומנת את ראשה בחול.

גלובס מרים את הכפפה הכלכלית מהרצפה, היכן שזנחו אותה אחרים, וטוען שהוא זה שיביא את הזווית הכלכלית בבחירות 2019, כי אחרים, מן הסתם, לא. למעשה גלובס משתמש בבחירות לא סתם כדי להגיד "תבחרו גלובס" אלא כדי להגיד לנו שאנחנו לא מקבלים את מה שמגיע לנו כבני אדם שאמורים לדעת להתמודד ולהתנהל בג'ונגל הפיננסי. אנחנו נזנחים לא רק בידי המפלגות והמועמדים אלא בידי כל מי שאמור לעזור לנו לנהל את חיינו הכלכליים. האצבע המאשימה מופנית גם למותגי התוכן שלא לומר מותגים עם נגיעה בפיננסיים.

"זה כלכלי לדעת מה כלכלי" הוא אחד ממשפטי המפתח של נרטיב גלובס שפוער את בור הבורות שלנו לגבי התמודדות עם יוקר המחייה והאתגרים הכלכליים שפוגשים אותנו לאורך ולרוחב חיינו.

אנחנו כיום יודעים לומר שהבורות טובה ונוחה למתי מעט שגוזרים עלינו קופון, מנצלים את מצוקתנו וזורים הבטחות והצהרות סרק. הספר "דוקטרינת השוק" של נעמי קליין מדבר על בעלי הון שנהנים מקטסטרופות בין אם הן מעשה יד אדם, כגון מלחמות ומפולות כלכליות, בין אם הן "פורס מאז'ור" כגון רעידות אדמה או צונאמי. בכל מקרה, בשורה התחתונה אם לא נבין איפה הכסף ומי מנהל אותו, נמשיך להיות בנות יענה ולנהות אחר מסרים שמקפידים שלא להזכיר את הכלכלה ולהסית את אלומת השיח ממנה והלאה לדברים שהם לפעמים פחות חשובים אך נצבעים ככן.

הקמפיין של גלובס מעניין כי הוא לא סתם עושה את מה שמדגדג לעשות – להגיד "מצביעים למותג שלנו". הקמפיין של גלובס מציג במערומיהם את המתמודדים רובם ככולם, ומתיר את גלובס כגוף היחידי בסביבה שמתמודד עם הנושא הכלכלי ומתווך אותו לציבור קוראיו. גלובס רק נעזר באנרגיה ובפאתוס של תעמולת הבחירות כדי להגיד לנו – אנחנו יותר מעיתון כלכלי שכותב על כלכלה ומנתח אותה, אנחנו כלי או utility שיעזור לך להתמקם נכון יותר בכאוס הכלכלי, שמשפיע עליך אם תרצה או אם לא תרצה. ולכן עדיף לך להתנהל בו במיומנות, ולשם כך – קרא גלובס או במילות הקמפיין – הצבע כלכלה.

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן בחסות

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 קבוצת המזבלה + מנהלי שיווק מצייצים