עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "בוקר טוב לנתב Be של בזק" // עטרה בילר

פורסם

ב-

עטרה בילר, עומר אדם
עטרה בילר, עומר אדם

והפעם על שולחן הניתוחים של עטרה בילר – קליפ מותגי של עומר אדם בשם "בוקר טוב" שנעשה ע"י משרד הפרסום אדלר חומסקי & ורשבסקי לתקשור נתב Be החדש של בזק. מעבר לבידור טהור שהקליפ החדש של בזק בכיכובו של עומר אדם מספק, יש הפתעה. אפילו שתיים. בעצם שלוש.

1. קודם כל, שנים שהשיר הזה, "בוקר טוב", היה מונח פה ממש, מתחת לאף, ואיש מאתנו לא העלה על דעתנו שיש בו יותר ממה שיש בו. שזה אומר – שיר מאובק, ישן, לא מי יודע מה מלודי, קצת חופר ובעיקר מזכרת מימים שלא ישובו. כמו תמונה מצהיבה שלא נעים לזרוק מהאלבום ושאין לה ערך היסטורי אמיתי.

2. שנית, עומר אדם. הזמר שדבקה בו תדמית של מטאור, אייקון סקס, קשוח במשא ומתן כספי, זה שבסופו של יום מבזבז על עצמו קצת כמו נובו ריש. מאצ'ו שלא רואה אותנו ממטר ועושה אני לא יודעת כמה מאות אלפי שקלים פר שורה של שיר. אז אותו אחד מופיע לנו במין אוברול תינוקי פרחוני, עם חיוך מאוזן לאוזן, מבסוט כאילו מההזדמנות לשיר שיר – כלום כזה.

3. שלישית, הצעת הערך. "הופך את האינטרנט ליותר טוב". מאז "Intel inside" לא העליבו אותנו ככה. יש פחות טוב ויש יותר טוב – תבחרו. הצעת הערך שמה אותנו כהדיוטות גמורים והיא מדברת אלינו בהתנשאות. אתם לא תבינו, אז תקבלו את העובדה שהנתב יעשה לכם יותר טוב.

בקצרה: מצד אחד מחזמר ילדותי חנפני ומהצד האחר – מדברים מעל הראש שלנו.

אז אם נחזור לעומר אדם והשיר – בתפאורה שהיא ספק הטלוויזיה החינוכית, ספק הופעה של בית ספר יסודי על פרחי הבר המוגנים, ספק עליסה בארץ הפלאות או הקוסם מארץ עוץ, אגב חרוזים אינפנטיליים לחלוטין (הי הי הו הו – ומי יודע מהו שמו) מופיע עומר אדם באוברול ממסיבת פיג'מות של גיל עשר. שום דבר שקורה בקליפ הזה לא מתאים – לא לעומר אדם ולא לנו, הציניקנים. מצד שני, ההחייאה של השיר חסר הסיכוי הזה – יפהפייה ומבוצעת מנקודת מבט מוזיקאלית ותמימה, מזכירה לנו שגם לשירים אפורים יכולה להיות תקומה. אדם בעצמו נראה מופתע לא פחות מהתפקיד שהוא ממלא וביחד יש רגע יפה ולא טריוויאלי עם אחד מכוכבי ההארד קור של המוזיקה הישראלית העכשווית.

הנתב עצמו שהוא מוצר לא מעניין, או שאולי הוא מעניין רק מביני עניין, מקבל את קדמת הבמה וזוכה בכבוד מלכים. "הנפשות הפועלות" מוצגות רובן ככולן כדמויות בהצגת ילדים או אגדת וולט דיסני. גידי גוב שמצטרף לרשימה מופיע בדמות ווילי וונקה מ"צ'רלי וממלכת השוקולד", בכובע גבוה וחליפה אפורה, ונכנס למשחק בהצלחה רבה, כשעומר אדם שר לו "בוקר טוב גידי גוב" בחן ילדותי מבויש. הקליפ מוצלח ו'צפי', ובתור פרסומת למוצר חסר כל סקס אפיל (נתב Be) מדובר בהצלחה מסחררת המלווה בשילוט חוצות משכנע וזוהר של הנתב.

המסר הפלקטי: "הופך את האינטרנט ליותר טוב" – שהוא כללי ושטחי – מגיע לנו. לא רצינו להבין יותר מזה, זה מה שקיבלנו: "יותר טוב". האינטרנט כבר מזמן די טוב. שיפוע השיפורים עייף אותנו. אנחנו כבר לא יודעים מה זה פס רחב או יותר מהיר או יותר מאובטח – הכל כבר שם, אז חברים – תסתפקו ב'יותר טוב' ויאללה, תקנו.

ועוד שני דברים:
קודם כל הקליפ שייך לז'אנר של פרסומת בירה Sapporo היפנית, ולמפעל האושר של קוקה קולה.

שתי פרסומות שמשרטטות פנטזיה דמיונית באשר ל'מאחורי הקלעים' של המוצר במטרה לצקת ערכים. דבר שני, כבר נוצר חיקוי מבית AM:PM (גרייט דיגיטל) – שלקחו בעלות על הלילה כ'קונטרה' לבוקר. מחמיא. אני אילו הייתי בזק – הייתי מסמיקה.

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין "פסח" – רמי לוי // עטרה בילר

פורסם

ב-

תמיד טענתי שרמי לוי הוא גאון.

כשלקוחות אומרים לי "לפעמים מחיר זו אסטרטגיה" ועוד מביאים את רמי לוי כדוגמא – אני מתקנת אותם. מחיר כאסטרטגיה? מה פתאום! רמי לוי מביא משנה סדורה של חמלה ורצון טוב שיכולה לתת בראש למותגי צאן ברזל כמו נייק או אפל או קוקה קולה. הרי מותגים מיועדים לספק לנו לא רק סיבה לקנות אותם. הם מיועדים לתת לנו חמר למחשבה ולמעשה סיבה נקודה. סיבה להבין טוב יותר את עצמינו ואת החיים. למשל נייק עוזר לנו להבין טוב יותר שהפחד והרחמים העצמיים מכריעים אותנו, וכי עלינו לנצח אותם כדי לנצח בכלל. להיות מנצחים. אפל מקדם את אג'נדת הפשטות והידידותיות בין אדם לטכנולוגיה, ומציע לנו לא להתפשר. בין אם מדובר בלהתפשר על מחשב או טלפון נייד בין אם להתפשר על רעיונות ומחשבות בעולם שרוצה להקטין אותנו, לרבע אותנו, לבטל אותנו.

ואז צצה רשת ריטייל שקוראים לה בהתחלה רמי לוי ומאוחר יותר שיווק השקמה, וכולם צועקים "זול זול!" ונדמה שהנה באה הפשרה הגדולה. המקום שאנשים שמחפשים איכות לא הולכים אליו.

אז זהו שלא.

מתחילת השקת המותג 'רמי לוי' קיבלנו אג'נדה חברתית שמתכתבת עם הצדק החברתי והזכות של כל משפחה לאכול בכבוד ולשובע. במיוחד בצמתים משמעותיים כמו ארוחת שבת או ארוחת חג. בדיוק בגלל זה התפרסם ה'עוף בשקל' שהניף את דגל הרשת. לא כי מישהו חלילה הפסיד מזה או תרם את המזון לנזקקים. לא הייתה פה צדקה אלא שמירה על כבודה ושיעור קומתה של המשפחה הישראלית. והייתה פה גם שמירה על שיעור קומתה של הרשת 'רמי לוי'. אף אחד לא נתן לא בסתר ולא במופגן. פשוט התחשיב הכלכלי איפה יהיה ה Loss leader  ואיפה יהיה הרווח – הונדס אחרת, כך שמשפחות שידן קצרה מלאכול עוף – לא תופלינה לרעה. יתכן שהרווח השולי ממצרכים פחות נפוצים ואייקוניים כמו עוף – עלו פה ושם יותר כי רמי לוי לא קם בבוקר כדי להפסיד אלא כדי להרוויח.

אחרי העוף בשקל ועוד כמה מפגני ראווה שהיה בהם גם הצעת ערך מסחרית אבל גם הטבעה של פילוסופיה חברתית, נולדה הפרסומת הנוכחית שאני רואה בה קפיצת מדרגה למותג רמי לוי.

לא רק שהוא מסמל את מה שהוא מסמל – כלומר את הרובין – הוד הישראלי (לצד אופטיקה הלפרין למשל) הוא לא עושה זאת מתוך מקום בורגני צבוע שרוצה להיות אהוד ומודרני. כי הרי קל מאד להיות מותג כמו Toms – מותג נעליים שמטיף לשינוי ומתחייב לתת זוג נעליים למישהו מהעולם השלישי מול זוג שהצרכן קונה אצלו. מותג כזה אהוד באופן מובן בעולם הנאור כי ברור שהשאיפה שלו היא לעולם טוב יותר ויחף פחות. גם רמי לוי שואף לעולם טוב יותר ורעב פחות אבל הפעם אנחנו זוכים להצצה לא רק לאיך שלוי רואה את העתיד אלא למניע של לוי בעברו האישי.

במלים אחרות – לא רק תכלית המותג אלא סיבת המותג.

הסיפור, שהוא סיפור אמתי, מציג את לוי כחייל חוזר הביתה וקולט את אמו, עם אחיו הקטנים, בירושלים של פעם, בשוק מחנה יהודה, מנסה לקנות מצרכי מזון בחנות סיטונאית. הסיבה ברורה – שם זה נגיש ואפשרי לקנות מצרכים לארוחה ביתית. החיל שחוזר הביתה לארוחת שבת יחד עם המוכר שמודיע לאם כי אין מכירה ליחידים מהווים נקודת מפנה כואבת ומהותית בחייו של רמי החייל שמחליט לשכור חנות קטנה ולמכור מצרכי מזון במחירים אפשריים לנפש. וכמובן – ליחידים. ההשוואה למחיר הסיטונאי היא מתוחכמת ומקופלת באופן נכון בתוך סיפור מרגש שאי אפשר לברוח מאמתיותו.

מבחינה מסוימת רמי לוי אמר את דברו וסגר מעגל. הוא לא רק מרוויח טוב, והוא לא רק יודע לייצר מחירון שתפור על המשפחה הישראלית שנאבקת לחיות בכבוד, אנחנו מבינים מאיפה זה בא, ואם אתם שואלים מה זה משנה – זה משנה. כי זה לא מתנשא וזה לא מגיע ממקום פילנתרופי של עשירים שמנסים להרגיע אשמה. וזה לא מגיע ממקום של צורך נואש בתשומת לב. זה מגיע ממקום נקי ואישי וזה מעמיק את הזיקה למותג רמי לוי או שיווק השקמה – שני מותגים שהפכו נרדפים עם השנים ויחד עם זה שהם נושאים בשורה קונקרטית לגבי המחיר – הם "מקפסלים" רגש וערכים וסיבה לרכוש בהם.

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "מנוי פיס עם שולי השכן" // עטרה בילר

פורסם

ב-

מנוי הפיס חורג ממנהגו ומעביר את הפוקוס מהזכייה הכספית לליין ההטבות שהוא נותן.

מנוי הפיס החדש משנה את האסטרטגיה מאסטרטגיה שמציעה ללקוח (למנוי) להמתין לרגע הנחשק והנדיר של זכייה כספית, למה שקראנו לו בילדות 'פרס ניחומים' שהוא תדיר ובטוח.

במקום לחכות עד בוש, יכול המנוי החדש ליהנות מהחיים ללא קשר לזכייה הכספית, למרות שהיא מיועדת למטרות טובות. השינוי הזה לגבי פוקוס המותג, כמותג שמעניק ללקוחות שלו הטבות ללא קשר לפרס הגדול, הינו שינוי פורץ דרך בהצעת הערך השגרתית.

 

בעבר זה היה מנוי פיס רק לבעלי מזל, שאראלה מצלצלת אליהם, וכיום זה מנוי פיס לכולם.

אז כדי להשיק את הקונספט ולשים בקדמת הבמה את ההטבה ולא בהכרח את הפרס עם התוחלת הנמוכה (מה לעשות – זה העיקרון הסטטיסטי של הגרלות) מפציע לחיינו ייצור חדש בשם שולי השכן. שולי, המגולם למשעי בידי ערן זרחוביץ', הוא חתיכת פרזיט שיעשה הכל כדי לנצל את שכניו וסובביו.

בקליפ הראשון (אני מאמינה שאנחנו יכולים להישען לאחור כי ניחוח של סדרה מרובת פרקים מרחף באוויר) שולי מנסה להתעלק על ההופעה של בון ג'ובי ששכניו, מנויי הפיס, הולכים אליה.

הטקסט של זרחוביץ' מצחיק ומייצר מטבעות לשון שימשיכו ללוות אותנו. למשל 'שולי עם י' סופית'. למשל 'אולי נגמר הבלון?' – כי אין wifi.

הקונספט הזה, שתמיד יש שכן שגונב מאתנו חשמל, מים, כבלים, ויי פיי וכמובן את העיתון – הוא אייקוני.

גם אם אין כזה וגם אם יש כזה, הוא שם כאופציה חיה ונושמת ומאיימת, שהופכת את כולנו לחשדנים.

שולי מספיק מטומטם כדי להודות בגזלות הקטנוניות שהוא מבצע כלפי שכניו, והיות שהוא נעדר ביקורת עצמית, הוא ממשיך לרדוף אותם עד להופעה עצמה שם הוא מנסה להתפלח בחסות התירוץ שעליו לתת להם שמיכת פיקה – עוד מושג שלוף מהארכיב המאובק הקולקטיבי של כולנו.

ואכן – מרוב ההתעסקות שלו בלהונות אחרים, שולי מחטיא את ההזדמנויות החדשות בחיים, ועדיין חי בעולם ש'צריך מזל' כדי ליהנות ממנוי פיס. הוא מספר לנו שהוא כל כך חסר מזל שדרך על קיפוד ים בלובי של מלון באילת – באמת זוג של סיכוי של אחד למיליון – שזה ההיפוך הגמור של כן לזכות בפיס. ואולי בתת מודע זה אותו דבר כמו כן לזכות בפיס…

בשורה התחתונה המיקרו קומדיה/ סאטירה משרתת את מנוי הפיס ומדגימה עד כמה נחשקות ההטבות שאינן תלויות במה שנקרא "מזל". לא צריך לא מזל ולא שכל, כי לגיבור הדרמה, שולי, אין לו לא מזל ולא שכל…

 

בכל מקרה המסר עובר בהצלחה – כדאי לעשות מנוי פיס כדי לפתוח ברז נעים של דברים טובים שנכנסים לחיינו, ללא הגרלה, ואני סומכת על שולי שתמיד יישאר מספיק קטנוני, קמצן ומטומטם כדי להגחיך את כל מי שעוד לא מבין את זה…

המשך קריאה

מצייצים jobs

מצייצים דרים ג'ובלפני 5 חודשים

למכללת סמינר הקיבוצים דרושה/ה מנהל/ת מותג

למכללת סמינר הקיבוצים דרושה/ה מנהל/ת מותג למשרה מלאה ומעניינת בסביבת עבודה הכי כיפית בארץ.. דרישות התפקיד: תואר ראשון. ניסיון של...

מצייצים דרים ג'ובלפני 5 חודשים

דרוש/ה מנהל/ת פיתוח קטגוריות עבור המותג המוביל מטרנה 

דרוש/ה מנהל/ת פיתוח קטגוריות עבור המותג המוביל מטרנה למחלקת CCSD מקבוצת אסם סחר במסגרת התפקיד: יצירת אסטרטגיה מסחרית של הקטגוריה...

דרושים WantADלפני 5 חודשים

דרוש/ה עוזר/ת שיווק לעופר הקניון הגדול פתח תקווה

דרוש/ה עוזר/ת שיווק לעופר הקניון הגדול פתח תקווה תיאור התפקיד עבודת שטח מול שוכרים וחנויות הקניון, הקמת ירידים, תפעול מבצעים...

מצייצים דרים ג'ובלפני 5 חודשים

דרוש/ה מנהל/ת שיווק לתפקיד מרתק בחברת הייטק בינלאומית בהרצליה פיתוח

דרוש/ה מנהל/ת שיווק לתפקיד מרתק בחברת הייטק בינלאומית בהרצליה פיתוח *מינימום 4 שנות ניסיון כ-Marketing Manager בחברת הייטק בינ"ל Key...

תוכן מותגי

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 קבוצת המזבלה + מנהלי שיווק מצייצים