עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "מגילת העצמאות, טיב טעם – החופש לבחור" // עטרה בילר

פורסם

ב-

עטרה בילר, טיב טעם
עטרה בילר, טיב טעם

המלחמה בין רשתות המזון היא מלחמה ידועה ונושנה, שמתנהלת מאז שהמכולת הפכה לסופרמרקט. הקרבות שמתלקחים מדי פעם ניצתים על זירות שונות ולפעמים אפילו השחקנים משתנים. זוכרים את הריבוע הכחול? את קו אופ? קלאבמרקט? אבל המלחמות חוזרות על עצמן. מי נותן את המחיר הכי טוב. מי נותן את הסחורה הכי טובה. מי נותן חווית קניה הכי טובה. איפה המבחר הכי טוב. איפה הכי טרי. מי מביא תוצרת חוץ. וכמובן – מי שם את הצרכן ורגשותיו במרכז. עבור כל זירה יש מי שטוען למובילות בה, ובאותה נשימה טוען שהמתחרים שלו הרחק מאחוריו. או שאתה הכי טרי או שאתה הכי טעים. העולם הזה חוזר על עצמו ומשום מה, אולי בגללנו הצרכנים, שעונים תמיד אותן תשובות בסקרים ובקבוצות המיקוד, פוגש אצלנו אותם צרכים ומשאלות.

לפעמים אנחנו עוטפים אסטרטגיה מסחרית באידיאולוגיה. קחו למשל את רמי לוי. רצה לשבור את השוק. אבל כשהוא פרץ עם הצהרת הדיסקאונט, עוף בשקל, הוא עטף אותו לא בנייר עיתון, אלא במניפסט חברתי. צדק חברתי אם תרצו. בעולם בו מי שצועק חזק יותר זול זול טרי טרי, טיב טעם תמיד היה הילד השונה. לא משנה כמה ניסו לייחס לטיב טעם את המחיר ההוגן, הוא תמיד נתפס יקר, דקדנטי וכמובן לא כשר. האסוציאציה לטיב טעם הייתה ונשארה – רוסים ששותים וודקה יקרה ואוכלים בשר לבן או פירות ים. בשנים האחרונות התעייף טיב טעם מלהתאמץ להיות מי שהוא לא. לא כל כך מזמן עשתה הרשת שימוש בניקול ראידמן כדי להדגיש את קונספט המחיר הזול, בקונטקסט מפתיע.

המפגש בין ראידמן למחירים הזולים העמיד אותה במבוכה, והדרמה כולה התנהלה סביב זה. ניקול מתביישת שהיא בטיב טעם כי לא מתאים לה להוציא מעט כסף. זה היה הצעד הראשון שעשה המותג אל תוך הזהות האמתית שלו – סופרמרקט של רוסים עשירים. אולם הפעם, במקום להתפתל סביב זהותו הרוסית, האוליגרכית, הגרגרנית והחמדנית, ובמקום להסתיר את השרימפס ולהבליט את הסל הבסיסי, החליט טיב טעם לצאת מהארון. הרשת פותחת כמה תיבות פנדורה ומשחררת לחופשי כמה שדים שמייסרים את החברה הישראלית לאחרונה ולא מרפים ממנה.

טיב טעם – החופש לבחור (מקאן תל אביב)

על רקע מגילת העצמאות בקולו של דויד בן גוריון, מזכירה לנו רשת טיב טעם איך ישראל הייתה יכולה להיות. פלורליסטית, ללא אפליית מוצא, מין, דת. הפרסומת מצמידה לחירות ולצדק, מהמגילה, תמונות של חרדים יחד עם חילונים, ערבים יחד עם יהודים. לחזון הנביאים ושוויון חברתי ומדיני מצמיד הקליפ את מצעד הגאווה וזוג הומואים מחובק. אנחנו רואים אתיופים עם אשכנזים, צעירים עם מבוגרים, והטקסט המסכם אומר – כולנו צריכים לחיות ביחד, כשכל אחד מאתנו חופשי להחליט, איך לחיות, מה לאכול ומתי לקנות.

החופש לבחור, הלא הוא הסיסמא של טיב טעם, מקפל בתוכו את כל המהומות שעוברות עלינו לאחרונה. הדיון על חוק השבת וסגירת העסקים בשבתות, סוגיית גירוש המהגרים ועוד לפני כן – האפליה הבוטה שהם סובלים ממנה, סוגיית הכיבוש, עיוות השוויון, השנאה של דתיים את החילונים ושל החילונים את הדתיים, הקונפליקט היהודי ערבי שלא יודע שובע. טיב טעם אוסף אליו את כל הסכסוכים הבלתי נלאים הללו ואומר לנו, מבעד לכאוס הזה, יש מקום אחד שמאמין בחיה ותן לחיות. טיב טעם. אפשר לבחור לקנות בו מתי שרוצים, מה שרוצים ולהיות מי שנבחר להיות.

נכון, יש פה קצת קפיצה מעל לפופיק של סופרמרקט במושגים של הרגל. אנחנו הישראלים התרגלנו לראות פרסומות לרשתות מזון שמתרחשות ברצפת המכירה. משפחות קונות, שחקנים בתפקיד ירקנים וקצבים וקופאיות. אנחנו רוצים לראות עגלת קניות ומדפים עמוסי סחורה, לא משנה מה המסר. אבל טיב טעם שמה פס ושולפת אותנו מחוץ לאזור הנוחות הזה, אל החברה שהיינו יכולים להיות אילו מימשנו את מגילת העצמאות שלנו. שלנו ולא של שום מדינה אחרת.

הסב – טקסט הוא כמובן – תראו כמה רחוקים אנחנו, הישראלים, מנקודת ההתחלה, מהחזון הראשוני. הסב – טקסט גם אומר – תפסיקו כבר לחבוט בטיב טעם שהוא מוכר אוכל לא כשר ועוד בשבת. כי אילו עשינו מה שבן גוריון חלם, מדינה שלמה הייתה קונה בטיב טעם, כל אחד מה ומתי שמתאים לו. היהדות המקורית לא קבעה שחנות שפתוחה בשבת לחילונים ולבני דתות אחרות מזהמת את המוצרים הכשרים למהדרין שעל מדפיה. בעולם פחות קיצוני ויותר פלורליסטי כולנו היינו קונים באותה חנות, כל אחד את מה שבא לו, מתי שבא לו. אהבתי את הגישה של טיב טעם. עכשיו נראה אתכם עושים את ה-extra mile לטובת המהגרים מאפריקה, ויש כל כך הרבה אפשרויות.

טורים ומאמרים

שליט קוסם וליצן נלחמים על הגביע הקדוש – כדורגלנים כארכיטיפים // עופר ברנר

פורסם

ב-

כריסטיאנו רונאלדו שם את כדור העונשין בחיבורים של דה חאה ויצא לטקס חגיגות ההבקעה הקבוע שלו. הקפיצה, הסיבוב, הידיים לצידי הגוף, החזה המתוח קדימה והשאגה שאומרת אני כאן השליט הבלעדי. זה הרבה מעבר לחגיגות של שחקן, זה טקס. זו שפה. ורונאלדו הוא הרבה מעבר לשחקן, הוא מותג. מה שהביא אותי לחשוב, אם הוא מותג, איזה ארכיטיפ הוא?

ארכיטיפים הם דמויות על. קארל יונג, מאבות הפסיכולוגיה המודרנית טען, שלאורך היסטוריה, בכל הדתות ובכל סיפורי העמים, חוזרות אותן דמויות שוב ושוב. דרדסבא, הוא משה רבינו. מנהיג מבוגר, שמוביל את עמו בעזרת קצת כוחות קסם מול אויב נורא. תור הוא הרקולס וכך הלאה וכך הלאה. בתחילת שנות האלפיים החל השימוש במודל של מותגים כארכיטיפים. המודל טוען שמותגים שיצליחו למצב עצמם כארכיטיפ מסוים, יהנו מקיצור דרך למוחו של קהל היעד וקשר אינטואיטיבי איתו. כך הארלי דווידסון כדמות המורד, Go Pro כהרפתקן (explorer), רמי לוי כגיבור (רובין הוד מודרני) וכך הלאה והלאה. מהניסיון האישי שלי בבניית סיפורי מותג זהו כלי מצוין להגדיר לא רק את האופי של המותג אלא גם את התפקיד שלו בחיי קהל היעד, בלי להיגרר לקלישאות של ערכים כמו איכות, חדשנות ומכוונות לקוח.. אבל אני סוטה מהעניין. דיברנו על רונאלדו. ולא רק עליו. אם שחקני כדורגל הם כבר מזמן מותגים, האם ניתן לאפיין אותם כארכיטיפים?

התרגיל הזה הוא תיאורטי בלבד, אפשר ורצוי להתווכח על כל בחירה ובחירה, אז בואו נתחיל.

רונאלדו זה קל.  – השליט (Ruler) ה Alfa male. הרולקס והמרצדס. מספיק לראות את החגיגות אחרי הגול כדי להבין את זה..

מרונאלדו למסי כמובן. נכון הוא החטיא פנדל… ועוד לא זכה במונדיאל או בקופה אמריקה… ומסי של ארגנטינה זה לא מסי של ברצלונה… אבל מה שהוא עושה במגרש כבר למעלה מעשור לא קשור ליכולות גופניות, יכולות אתלטיות או ליכולות אנושיות בכלל. כי מסי הוא לא בנאדם רגיל. הוא קוסם. חלק מהדברים שהוא עושה באמת מתאימים פחות למציאות ויותר לסרט של דיסני.

Jester – הליצן. המילה עושה פה עוול. הארכיטיפ הזה מביא גישה אחרת. גישה שאומרת שלא צריך לקחת את החיים יותר מידי ברצינות ואפשר וצריך להנות. מסקיטלס ועד לHappy sock (מי שלא מכיר – שווה!), אלה מותגים שהופכים את החיים או את הקטגוריה שלהם ליותר קלילים ומהנים. תחשבו על שחקן שעולה למגרש קודם כל כדי להנות ומהר מאוד תגיעו לברזיל. בקיצור רונאלדיניו או בגלגול הנוכחי שלו – ניימאר.

המורד Rabel – זה ששובר את החוקים. שיוצא נגד הקונבנציות. או שמתים עליו או ששונאים אותו. בעולם המותגים זה הארלי או Virgin. בעולם הכדורגל המורד האולטימטיבי הוא כמובן דייגו ארמנדו מראדונה. על הדשא וכמובן גם מחוצה לו

היוצר  Creatorהיוצר בא כדי ליצור משהו בעל ערך ויופי בעולם. הוא מקדש חדשנות, יצירתיות ואסתטיקה (מי אמר Apple) . אני הולך קצת אחורה בזמן כדי לתת כבוד ליוהן קרויף, גדול האסתטיקנים של המשחק כשחקן וכמאמן. בצורה קצת שונה אפשר לדבר גם על קווין דה ברינה. הוא פשוט יוצר כל כך הרבה מצבים לגול שזה קשה לא להגדיר אותו כיוצר.

הבחור הרגיל. זה שאתה מרגיש שהוא כמוך ולכן מתחבר אליו. מ Watsapp ועד "בתכל'ס אין על ישראכארט". כאן זה נהיה קשה וקצת פילוסופי. מדובר באלים דמויי אדם, הם לא כמוני. אבל צ'אבי ואינייסטה. המשחק של צ'אבי נראה כל כך פשוט. שני צעדים ימינה והוא פתאום לבד, מוסר פס לגול. פשוט. הרגשתי שאני יכול לעשות את זה גם. ואינייסטה באופן כללי נראה ומתנהל כמו הרואה חשבון שלי (עד שהכדור נופל לו לרגליים).

ה Caregiver – הטיפוס האימהי ששומר עליך ונותן חום וביטחון. הבריאות של דנונה או הכי קרוב לאמא של מטרנה כדוגמא. אני לא יודע אם מנואל נוייר הוא באמת טיפוס מאוד אימהי, אבל הוא בטוח משרה ביטחון להגנה. גם אם סרג'יו בוסקטס היה מאחורי בקישור הייתי מרגיש יותר בטוח ורגוע.

המומחה (Sage) – בעל ההבנה המיוחדת או תפישת העולם הייחודית שמראה לאנשים את הדרך. הגארדיאן שמראה את התמונה המלאה, לינקדאין או Tech cranch עם המומחיות הייחודית שלהם.  ופפ גווארדיולה היה כזה בתור שחקן ובעיקר בתור מאמן כשהוא מראה לכל העולם איך משחקים כדורגל פשוט ודורסני. בזווית אחרת אפשר להסתכל על שחקנים מומחים שיודעים בדיוק מה לעשות בכל נקודה, לאן צריך להזיז את הכדור ולאן ללכת. בקיצור – גרמנים. טוני קרוס כזה במכז השדה או מולר בימיו הגדולים עם התנועה החכמה לשטחים ריקים שחתכה את ההגנה.

הגיבור –Hero. זה שנלחם כדי לתקן עוולות ולעזור לאנשים. בעולם בכדורגל של היום הגיבורים הגדולים לדעתי הם אלה שנשארו נאמנים לקבוצה שלהם. בופון שירד ליגה עם יובנטוס, טוטי וג'רארד, שויתרו על תארים כדי להשאר בקבוצה שאהבו. הם הגיבורים שנלחמים כדי להשאיר את הרומנטיקה בכדורגל (לפחות מבחינתי).

נשארו עוד שלושה ארכיטיפים אבל השליט כבר מתכונן להטיל את מרותו על המרוקאים, וגם ככה רציתי להשאיר משהו פתוח (ומאתגר) לתגובות אז נראה אתכם:

מיהו ה Lover – זה שמביא תשוקה יותר מהכל?

מיהו ההרפתקן (explorer) שקורה לנו לנסות לגוון ולהתנסות בדברים חדשים?

האם יש בכלל מקום לתמים (Innocent) בכדורגל? מישהו שמאמין בקארמה טובה של לעשות טוב ויהיה טוב

ואיפה נמצאים זלאטן? זידאן? בקהאם? וערן לוי בכל הסיפור הזה?

 

הכותב עופר ברנר, אסטרטג שמתמחה במיתוג סטארטאפים וקשר בהכח רמת גן בעברו

 

 

 

 

 

המשך קריאה

טורים ומאמרים

ה- Fata Morgana של עולם השיווק הדיגיטלי //מוטי ויזל

פורסם

ב-

ישיבת בוקר, כל צוות השיווק של החברה מתכנס, סמנכ"ל השיווק, מנהל המכירות, מנהל הדיגיטל, משרד הפרסום, יועץ שיווק, משרד יחסי הציבור, על הפרק, השקת מוצר או שירות חדש, או פרוייקט חדש הנמצא על גרף הפעילות של הארגון, מתקיים דיון, חושבים אסטרטגיה, מפצחים את קהל היעד, מגדירים לוחות זמנים, מתחילים לחשוב על תקציב, מציעים פלטפורמות ולבסוף מנסים להמר על כמות לידים, יחסי המרה וכמה מכירות יהיו כנגזרת מסטטיסטיקה ידועה ומוכרת יותר או פחות, וזאת, למול תקציב מושקע.

עד כאן, הכל ידוע, הכל מוכר, בעיקר לכל מי שעוסק בעולם השיווק, אבל בדיוק בנקודה הזו, בנקודה הזו, מתחילה ה fata morgana לפעול ולעבוד שעות נוספות, על כולנו.

העולם הדיגיטלי שהולך וצובר תאוצה מיום ליום, שפעם, רק לפני 5 שנים קראו לו ה new media, השאיר הרחק מאחור, באבק, את העולם הישן, ה old media, רק לפני 5 שנים דיברנו על נתוני חשיפה בדיגיטל, משם עברנו ללידים, משם עברנו ללידים איכותיים והתחלנו לנתח יחסי המרה, ומאז נהיינו כולנו הרבה יותר חכמים, ידענים ומומחים.

עובדה זו, מזכירה לי, שרק לפני מספר שנים כשהועסקתי כיועץ של google בישראל ושוחחתי עם צוות השיווק של החברה, כבר אז אמרו לי החברים, תזכור את השיחה של היום, על פיה בהווה, הפרסום בדיגיטל הנו חלק מעוגת הפרסום של כל פירמה, אבל בעוד מספר שנים הדיגיטל יהיה עוגת הפרסום של הפירמה, לא האמנתי אז, אבל הם צדקו!

אז באמת, איך הגענו למצב בו המדיה ועולם השיווק הדיגיטלי נהפכו ונהיו בעצם לחזות הכל, הם הכל ואין בלתם, כולם מומחים בו וכולם יודעים בדיוק תהומי על מה יצא כל שקל ובדיוק כמה עולה כל ליד, וגם מה תהיה ההמרה לעתיד.

התמכרנו חברים, התמכרנו לסיפוק המיידי, לבאנר, לפוסט, לקידום, לפרפורנס, לרימרקטינג, לריטרגטינג, לזמן התגובה הקצר, למדידה, להמרה, לסטטיסטיקה, הרבה מילים, שמביעות. ידע והבנה רבה במושגי העולם החדש,
אבל באמת? האם מישהו היום, באמת יודע מה תהיה התוצאה של כל אפיק? מה יהיה הייחס בין רמת הניסוי לטעייה? או לתהייה ? את התשובות. כל אחד יספק לעצמו אבל.. בדרך קצת שכחנו כמה דברים:

1. שמאחורי כל ליד נמצא לקוח פוטנציאלי, אולי?

2. שליד במחשב, הוא לקוח בקצה, שהוא לא יחס המרה, שהוא לב ונשמה ורצונות, שדורשים טיפול איכותי ורגיש מצד צוות. מאוד מיומן ומאוד מקצועי ומתמיד.

3. שכדי להוציא את המוץ מהתבן ובמטרה להגיע לליד האיכותי וזאת מתוך מאות כאילו שהגיעו, שהוא באמת לקוח פוטנציאלי, שהוא מוכן להפגש וגם להגיע לבסוף לפגישה, לכך נדרש מאמץ גדול מאוד הדורש מיומנות גבוהה של כל שרשרת הערך, של עולם השיווק והמכירות.

4. שמרבית צוותי המכירה בעולם העסקי, אולי יודעים לנהל פגישות איכותיות, אבל מרביתם אינם יודעים לנהל שיחות טלפון איכותיות באופן מספק ובמטרה לייצר את אותן הפגישות.

5. שכמות לידים גדולה, אינה משפיעה בהכרח על התוצאות הסופיות.

6. שהמוכנות להשקיע בתקציבי השיווק והפרסום, אותם מייצרי לידים, אינה מתקרבת לתקציבים ולהשקעה הנדרשת בהפיכתם לפגישות אפקטיביות ואף למכירות סופיות.

7. שתחושת הסיפוק מייצור לידים אינסופי, המשמן את מערכות השיווק והתקציבים, אינו טוב יותר או משופר בהכרח בייחס ליחסי ההמרה של העולם הישן, בו ייצרו פחות לידים, אבל גם זיהוי האיכותיים יותר היה מהיר יותר.

8. שמערכות המכירה של היום כורעות אחר עומסי הלידים, לחצי הפירמות והלקוחות, נגרסות אחר כמות לידים גדולה שבחלקה הגדול אינה רלוונטית, אבל עדיין מופיעות בדוחות כלידים שהגיעו, מהן מצפים להשיג תוצאות משופרות.

9. שאנשי טלמיטינג איכותיים, אותם מתאמי הפגישות, המצויים בתחתית שרשרת המזון של הארגון, קשים מנשוא להשגה.

10. שכנראה נמשיך להיות מכורים, זה כבר מאוחר מדי, זה העולם החדש ואין בלתו, אי אפשר לנצח את הקידמה, אבל לפחות, בואו נהיה כנים עם עצמנו, נסתכל במראה וננסה להבין שבעולם הדיגיטלי יש גם חולשות וישנם גם חסרונות, שבין ערפילי הלידים ישנה גם שמש, שפשוט צריך לעבוד קשה יותר כדי ליהנות ממנה.

מאת מוטי ויזל – מנכ"ל חברת הייעוץ האסטרטגי והמחקר vcel

 

המשך קריאה

מצייצים jobs

תוכן בחסות

קראו גם

כל הזכויות שמורות © 2017-2079 קבוצת המזבלה + מנהלי שיווק מצייצים