הכותבת היא: מיכל כהן, מנהלת השיווק והתקשורת של האוניברסיטה העברית
האוניברסיטה העברית מציינת בימים אלה 100 שנה להיווסדה. 23,000 הסטודנטיות והסטודנטים הלומדים בעברית מדי שנה, בכל התארים, מתחנכים על הערך העליון של מצוינות במחקר והוראה. ערך שקיבלנו כצוואה פיזית ומטאפיזית מלא אחר מאחד מענקי המדע- פרופ' אלברט איינשטיין, בין אבותיה המייסדים של העברית.
המוסד המפואר הזה, העניק עד היום למעלה מחצי מיליון תארים. בוגריו מחזיקים בתפקידי מפתח מובילים במשק, בכלכלה, במגזר הציבורי, בחברה האזרחית ומהווים חלק בלתי נפרד מפיתוח עולם התרבות והרוח.
שיווק בעולם האקדמיה היה ותמיד יהיה שיווק מורכב. מערכת השיקולים וקבלת ההחלטות של המועמדים קשורה קשר ישיר להצעת הערך של המותג, אבל גם ובעיקר לשיקולים פרגמטיים. הרי מדובר על החלטה דרמטית שלרוב נמשכת שלוש שנים, וכוללת חוויה רגשית, חברתית, כזו שמעצבת ומשפיעה על מסלול הקריירה וההתפתחות האישית. בעולם שבו סטודנטים וסטודנטיות מחפשים לא רק תואר אלא זהות, קהילה, מותג שילווה אותם לכל החיים – המשימה שלנו בשיווק היא להדהד את ההישגים והעוצמה של האוניברסיטה העברית, אבל בעיקר לאפשר לכל אחד ואחת מהם לדמיין ולעצב באופן מוחשי את העתיד. ועם המסר השיווקי הזה ניגשנו לשרטט, אי שם באמצע שנת 2023, את החזון והאסטרטגיה השיווקית לציון שנת ה-100.
האתגרים אז נראו לנו אתגרים שגרתיים למדי: ריבוי קהלי יעד (סטודנטים, בוגרים, שותפים בארץ ובחו"ל, מועמדים ללימודים ועוד ועוד); הרכבת פסיפס שישקף את ההישגים של אלפי מחקרים פורצי דרך במדעים המדויקים, מדעי החברה והרוח; חיזוק השותפות עם הקהילה הירושלמית, ובמקביל הדהוד היותינו מוסד עם קשרים בינלאומיים חזקים ואיתנים עם מאות רבות של מוסדות מחקר ואוניברסיטאות בחו"ל. ובעולם שלנו, אנשי השיווק, איך מספרים סיפור שמניח את היסודות של המורשת המפוארת ומזקק את המוניטין העוצמתי הנוגע בקהילה ייחודית ואיכותית באוקיינוס של מעגלים רחבים.
לאחר מתקפת 7 באוקטובר גנזנו כמעט את כל התוכניות. תשומת הלב שלנו התרכזה בסיוע לסטודנטים משרתי ומשרתי המילואים, סיוע למפונים מקהילת האוניברסיטה ולמעשה הכפלת מפעל הידע, המנוע שמאחורי ההשכלה הגבוהה, כדי לא להשאיר אף אחד מאחור ולסייע לכולם לצלוח את לימודי התואר. ניתן לומר שעד היום השקיעה האוניברסיטה למעלה מ- 40 מיליון שקלים בסיוע אקדמי- כלכלי- אישי- רגשי.
ובין לבין, על אש קטנה המשכנו לעבוד על ארועי ה-100. החגיגות הפכו לאירועים. את 'אגרוף הברזל' שמיועד היה לייצר זכירות בסוג של פסטיבל שאמור היה להימשך כמה ימים עד שבוע, החליף לוח שנה קלנדרי שעליו נעצנו פרויקטים שהתאימו לרוח המצב. תובנה מעניינת שהתחדדה במהלך המסע הזה שעודו מתנהל, היא העובדה שציון 100 שנה לאוניברסיטה העברית איננו ענין תדמיתי השייך רק לנו. יש פה ארוע בסדר גודל אימתני שרובו ככולו ערכי, שנוגע במאות אלפי בוגרים. במוסד שהצמיח זוכי פרסי נובל, מאות פרסי ישראל ומאות סטארט אפים. ארוע שיוצא מגבולות הקמפוסים שלנו, לאוכלוסיות רבות שחוו רגעים קסומים בשנות לימודיהם, שעיצבו את זהותם, החליטו על כיוון הקריירה שלהם, שבנו נטוורק משובח, וכמובן אלה שמצאו את בן/ת הזוג שלהם בשנים הכל כך משמעותיות על ספסל הלימודים בקמפוסים שלנו.
שנת ה-100 לא הייתה יכולה להישאר אירוע פנימי של האוניברסיטה בלבד. בהגדרה, זו שנה שדרכה ביקשנו להעביר את המסר שהאוניברסיטה העברית היא גם גשר- בין אקדמיה לתעשייה, בין חוקרים למקבלי החלטות, בין עולמות הידע לבין החברה הישראלית על כל מורכבותה, לכל אותם מעגלים שעברו ויעברו בשערי האוניברסיטה העברית. ולכן בחרנו ברמה השיווקית לספר סיפור של מצוינות ורלוונטיות.
כסמל למצוינות בחרנו בדמותו האייקונית של איינשטיין, המתנוססת בימים אלו במרחב הציבורי באוניברסיטה, על מבני הקמפוסים השונים. איינשטיין לא כאנקדוטה היסטורית- אלא כדמות המעודדת מצוינות, תעוזה, וסקרנות. כמו כן, גם כדמות מכוננת בהיסטוריה של האוניברסיטה שהפכה לאלמנט מקשר בין עבר לעתיד.
כדי להדגיש עד כמה האקדמיה והעברית בפרט, נוכחת, משפיעה ורלוונטית, בחרנו במסר הקמפניאלי של "מה משותף?". מסר המחבר בין דיסציפלינות עולמות תוכן, ואנשים: בין מדעי הרוח למדעים המדויקים, בין המדע לתעשייה, בין חדשנות מחקרית ליישום מעשי בשטח תוך מתן דגש כיצד נראה ומרגיש מדע שמעצב חברה. בעידן הנוכחי של חוסר הקשב הכללי והניסיון לשמור על בולטות ולייצר ענין- הצלחנו לספר את הסיפור שלנו בפרסומת של 15 שניות.
שנת המאה היא לא רק מבט לאחור – אלא התחייבות קדימה להמשיך לעצב את העתיד של כולנו מתוך מחויבות ליצירת ידע, למען החברה והטוב המשותף ואת זה בדיוק הצלחנו להגשים.
