עקבו אחרינו ברשת

טורים ומאמרים

האם אפשר למתג מדינה או עיר כפי שממתגים קוקה קולה או אייפון? //ג'ואנה לנדאו

פורסם

ב-

קרדיט צילום: רוני פרל

התשובה היא כן, ורוב המקומות בעולם מנהלים תהליך של מיתוג ושיווק ההיצע שלהם כבר שנים רבות שכן, בעולם התחרותי של היום, על מקומות להילחם על מעמדם מול התחרות כמו כל מותג אחר. כתוצאה, תעשיית המיתוג מקומות מתבססת על אותן עקרונות מנחים של מיתוג מוצרים וחברות מאסכולת השיווק המסחרי, ופועלת במתודולוגיה דומה מאד – כולל שימוש בכל האמצעים שחברות משתמשות בהן: חווית לקוח, שימוש במשפיענים, פרסומות, סרטונים ויראליים ועוד ועוד. המטרה – עבור רב המדינות – הינה כלכלית בדיוק כמו בעולם המסחרי: הציפיה הינה לשיפור בביצועים מניבי הכנסה, לדוגמא תיירות, השקעות נכנסות, מכירות של מוצרים מאותה מדינה ועוד. למרות שמדובר באקט שבמהותו כלכלי, מיתוג נכון של מדינה יכול להוביל גם לשיפור במדדים אחרים, חשובים לא פחות, כגון חוסן חברתי של אזרחי המדינה (ובמקרה של ישראל, של יהדות התפוצות) וחיזוק המעמד המדיני.

בדיוק כפי שחברה עוברת תהליך של מיתוג מחדש, כך גם מדינה יכולה לנהל את התדמית שלה באמצעות פיתוח אסטרטגיה למיתוגה לקהלים רלוונטיים. אסטרטגיה כזו בד"כ מובלת על ידי משרד ממשלתי, ונדרש שיתוף פעולה ממשרדים אחרים, והן השתתפות במאמץ של המגזר העסקי. ההיגיון למעורבות המגזר העסקי הוא כלל אינו אלטרואיסטי: הרי אם התדמית של המדינה משתפרת, העסקים מאותה מדינה נהנים מזה, שכן היבט ה-Country of Origin בכל הקשור לשיווק מוצרים ושירותים, חשוב מאד (עין ערך, רכב שמיוצר בגרמניה = איכות בלתי מתפשרת וקידמה טכנולוגית; טלפון נייד ממותג סיני נחשב פחות מטלפון ממותג קוראני או אמריקאי, ועוד).

בהקשר זה, מדינת ישראל יכולה מאד להיעזר במגזר העסקי שלה. אמנם אכן מבוצעות פעולות שונות על ידי המגזר הציבורי לקידום התדמית של ישראל (משרד התיירות, משרד החוץ, מכון הייצוא ועוד), אך זה פשוט לא מספיק. זו האמת. כעת על המגזר העסקי בישראל לקבל החלטה: האם הוא ימשיך להביט מהצד ולהתלונן על כך שהממשלה לא עוזרת לו מספיק? או שיחליט שזה באינטרס שלו – מבחינה כלכלית טהורה – שהתדמית של ישראל תשתפר, ועל כן עליו להיות שחקן פעיל יותר בתחום?

ישנן דרכים רבות שהמגזר העסקי הישראלי יכול לתרום לשיפור התדמית של ישראל: תחום הכנסים והאירועים מהווה את אחת הדרכים היעילות ביותר לקדם מדינה או עיר, כפי שאנו רואים מכנס ה-INTV של קשת שמשך מפורסמים רבים לירושלים גם השנה, או פסטיבל ה-DLD שבזכותו עטים על תל אביב כל ספטמבר אלפי אנשי תעשיית החדשנות מחו"ל. בשנים האחרונות ניתן גם לראות שימוש נרחב במשפיענים ומובילי דעה למיתוג מקומות. כך לדוגמא, העמותה שאני מנהלת, Vibe Israel, פועלת רבות עם המגזר העסקי בישראל במסגרת משלחות של מובילי דעה אינטרנטיים (בלוגרים, אינטסגרמרים, יוטיוברים עם מאות אלפי ומיליוני עוקבים) שאנו מביאים ארצה לסיור בישראל בן שבוע המתמקד בחשיפת תעשייה ישראלית שונה כל פעם. החברות שמשתפות אתנו פעולה רואות בהזדמנות האדירה לקבל – בהשקעה זניחה – חשיפה למיליוני איש בעולם, ועל הדרך, הם גם מרגישים שהם תורמים לשיפור התדמית של ישראל.

ישנם שימושים נוספים במדיות החברתיות לשיווק מוצרים ומיתוג מדינת הייצור באותה הזדמנות: הנה, לדוגמא, קמפיין יצירתי של חברת משקאות אירית שביקשה לשפר את המכירות שלה בגיאורגיה. היו שחשבו שמדובר בכלל בקמפיין של משרד התיירות של אירלנד, אך סה"כ רצו למכור בירה:

ודוגמא נהדרת נוספת שמוכרת לא רק מוצר, אלא גם את הייחודיות של המדינה, היא של חברת מולסון הקנדית, שפעם בשנה ב"יום קנדה" עושה פעולה שיווקית ויראלית שכולם נהנים ממנה:

לסיכום, יש אין ספור דרכים שהמגזר העסקי יכול לקחת חלק במיתוג המדינה. טום לינקולן, מנהל הכנס השנתי למיתוג מדינות של ביה"ס וורטון למנהל עסקים היוקרתי, אמר לא מזמן:  "אם אינך פועל למתג את המדינה שלך, מישהו אחר יעשה זאת בשבילך, ולמטרותיו שלו". אין מדינה שאמירה זו מתאימה לה יותר מאשר לישראל, והמגזר העסקי יכול וצריך – למען כולנו – לקחת על עצמו תפקיד יותר משמעותי בפעילות זו.

 

מאת: ג'ואנה לנדאו, מייסדת ומנכ"לית עמותת Vibe Israel

הוספת תגובה

השארת תגובה

טורים ומאמרים

ניתוח קמפיין: "קליק – הגרלה ללא פרסים" // עטרה בילר

פורסם

ב-

קליק - עטרה בילר
קליק - עטרה בילר

המסר האלמותי "אנחנו לא צריכים פרסומת כי אנחנו פשוט טובים" מזמן פשט את הרגל. זה לא נכון. אנחנו צריכים. העולם לא סובל ממחסור במותרות כמו שוקולד או משקאות קלים. אתם יודעים מה? הוא כן סובל ממחסור אבל הוא לא יודע את זה. הוא לא יודע מה אין לו, לכן האחריות ליידע אותו מוטלת על המפרסם. זה שרוצה שהעולם יצטרך אותו. זה יכול להיות שוקולד או מכונית, שדרוג טכנולוגי במכשיר הנייד, בתשתית הרשת הביתית, זה יכול להיות מוסד להשכלה גבוהה וזה יכול להיות שירותי בריאות או בנק. לאנשים נדמה שאם הם ראו אחד הם ראו הכל. לאנשים נדמה שאין הבדל מהותי בין האלטרנטיבות.
אז נדמה להם. אז מה?

לאנשים קשה לשנות ובאיזשהו מקום הם שמחים שמגישים להם את האלטרנטיבה ארוזה עם מסר ברור ויתרונות של "מה יוצא להם מזה?" אז צריך לעבוד בזה. ליצור את ההבדל. להפוך את ההבדל לאימפריה. כי כל עולם השיווק מושתת על אמנות ההבדל – שמיועד להיות חווייתי ורלוונטי וכזה שאנשים יזדהו אתו ויושפעו ממנו לעשות את הבחירה המתוכננת… מה שקליק עושה זה להתיישב בדיוק על המקום הזה שנדמה לאנשים שאם הם צריכים משהו מתוק בפה, העיקר שיהיה טעים. אז זהו שלא. לא שאנחנו משוועים לאכול משהו לא טעים חלילה. אלא שיש יותר מדי תחרות על משבצת השוקולד הטעים. יסלח לי קליק ויצרן הקליק יוניליבר, אבל באמת שיש אלטרנטיבות עם מילוי ובלי מילוי, ובתפזורת ובחטיף ארוך או קצר או עגול. מה שתרצו.

האמת? יוניליוור יודעים את זה ובדיוק לשם כך נוצרה פרסומת קליק עם תחרות נושאת פרסים בה המנצח הגדול ירוויח: כלום. כי איפה שרוצים להגיד "לא צריך פרסומות", זה מעורר השראה להגרלה שלא צריך בה פרסים. מצד אחד – יש לנו פה אלתור יצירתי וחכם על מושג הכלום בחיינו. סאטירה על המירוץ אחר הפרס הגדול ועל האמנות האינסופית של פיתוי הצרכנים באמצעות הגרלות. מצד שני יש פה מסר: אי אפשר להתווכח עם כמה שקליק טעים. כשזה טעים זה טעים, ולא צריך יותר "כלום".

הסיבוב הזה של הגרלה נושאת פרס הכלום, מעבירה באופן משכנע את המסר 'כשזה טעים זה טעים'. היות שכולנו צרכני תוכן, והיות שכולנו מתחילים "לאכול" את החטיף עוד בשלב התוכן והשיווק והפרסום, אי אפשר לזלזל בצרכן. אי אפשר סתם להיות יהיר ולהגיד לו – קח, תאכל, כי לא צריך פרסומות. כי זה פשוט טעים. כדי למכור את "היעדר ההזדקקות לפרסומת" לכאורה צריך לעשות מחווה. צריך להגיש את מסר אי-הפרסומת באופן חכם וקריאטיבי. "הגרלה ללא פרסים" היא דרך להעביר את המסר הזה. ישנו פירוט במה לא נזכה. לא בטלפון משוכלל, לא ברחפן אלחוטי ולא בחופשה באי אקזוטי. הפרזנטור מפיל את פוסטר האי האקזוטי והגרין-סקרין שנחשף מאחוריו הוא סמל ה"כלום" בצילום. אתה לא באמת במקום הזה. שותלים אותך.

מכאן השמים הם הגבול, והשאר אימפרוביזציה. עוברי אורח מבוימים מתראיינים מה יעשו כשיזכו בכלום. הם מפתחים את הנושא. לא חסר להם כלום, הם יקנו כלום למשפחה, מה לא מגיע להם כלום? לא חייב כלום לאף אחד ועוד ועוד התחכמויות סביב הכלום (כלום מחכה לך בקבלה) ועוד משחקי הגיון עם ה'כלום' כישות שכיף לסובב ולכופף ולמעשה להיות בסביבתה קצת לא הגיוניים.

בשורה התחתונה אי אפשר לקבל פטור אמתי מפרסומות ולא, לא מספיק להיות טעים. צריך לספק גירוי אינטלקטואלי. יצירתי. במקרה הנוכחי ההומאג' המצחיק לכלום עושה את העבודה ובעיקר עושה כבוד למותג קליק. אגב, עכשיו, אחרי שנגררנו לדבר על ה"אנטי פרסומת שלו" – הוא באמת טעים.

המשך קריאה

חדשות

פייסבוק לייט 2018: שינוי האלגוריתם – עושים סדר// איתי ביכלר

פורסם

ב-

ע"י

פעולות משמעותיות (meaningful actions) , אנשים לאנשים (people to people) הן מילים שב-48 השעות האחרונות נהיו שגורות בפיו של כל מנהל שיווק, זאת לאחר ההודעה של צוקרברג על שינוי האלגוריתם של פייסבוק, שיעדיף חיבור בין אנשים מאשר חיבור אנשים לעסקים.

את הפוסט הרשמי לגבי השינוי הוא פתח במילים: "בשנת 2018 הפוקוס המרכזי של פייסבוק הוא שהזמן שאנשים משקיעים בפייסבוק יהיה זמן שמנוצל כהלכה", אז אחרי שניגבתי את הדמעות התיישבתי וניסיתי לסדר לעצמי את המחשבות.

אז למה זה קורה?

  1. פייק ניוז וטרלולים – פייסבוק סופגת אש על הטיפול הלקוי שלה בכל מה שקשור לפייק ניוז. כמובן שהמהלך לא ימנע מחברים קרובים לשתף סיפורי כזב אבל לפחות תמנע מעתה כניסת טרלולים לפיד רק בגלל שהרבה אנשים עשו להם לייק.
  2. פייסבוק מאבדת מומנטום בקרב צעירים, זה לא סוד. כמות הצעירים בסנאפצ'ט זהה לכמות הצעירים בפייסבוק על אף שהיא קטנה ממנה פי 8 בכמות כלל המשתמשים, אחת הסיבות היא שצעירים רואים בפייסבוק פלטפורמה "בכיינית" שבה "זקנים בני 35 ומעלה" מוצאים פורקן לתלונותיהם.
  3. פייסבוק עושה חשבון פשוט – עדיף שאנשים ישהו פחות זמן בפלטפורמה מאשר ינטשו אותה לחלוטין.
  4. בלי ציניות, אני באמת מאמין שצוקרברג מבין שדרוש שינוי ופייסבוק צריכה לחזור לשורשים ולהיות מקום שכיף להיות בו. התובנה פשוטה מאוד, אם לפני 3 שנים עשיתי לייק לעמוד של חברה למגבונים לחים, אין הדבר מרמז שהם חשובים לי כמו אשתי.

News Feed FYI: Bringing People Closer Together

‎Posted by Facebook on‎ חמישי 11 ינואר 2018

אז מה בעצם הולך להשתנות מבחינת המפרסמים, המותגים והפאבלישרים הגדולים? האם נידונו לבידול חברתי?

2 דברים מהותיים לא באמת השתנו:

  1. השינוי לא הולך להשפיע על הפרסום בפייסבוק, כסף תמיד יקנה לנו מקום בפיד.
  2. כמות החשיפה לדפי עסקים באופן אורגני היא גם היום בין כה זניחה עד לא קיימת – בערך 2% .

ובכלל, השינוי לא באמת צריך להפתיע אף אחד, פייסבוק אותתה על כיוון החשיבה שלה כשהודיעה על פיילוט הפיד הכפול, בו בדומה לתיבת הג'ימייל שלכם יפוצל הפיד לתכנים של חברים וקרובים ולפיד של תכנים מסחריים. זו למעשה מכת מוות שתעביר את תכני דפי הפייסבוק של החברה שלכם למשכן קבע שקט יותר מדוד ביטן בחדר חקירות (הפיילוט יצא לדרך במספר מדינות אבל לא עתיד להגיע למחוזותינו).

על אף כל החששות אני מזהה במהלך הזדמנות מצוינת עבורנו, מנהלי השיווק, להבין שצוקרברג נותן לנו קריאת כיוון שמחייבת אותנו להתעורר ולהריח לאן הגבינה זזה:

  1. יותר מתמיד אין טעם לייצר תוכן מבלי לקדם אותו – היה נכון לפני יומיים ויהיה נכון תמיד כל עוד פייסבוק לא תהפוך למלכ"ר.

אסטרטגיית קידום התוכן תהפוך להיות מתוחכמת יותר ותדרוש מאיתנו לוודא שהצרכן (שמהר מאוד יתרגל לחיים הטובים בפיד שלו) יראה את התקשורת שלנו אליו כמחוברת ועניינית.

  1. עידן 4-5 פוסטים בשבוע פס מהעולם – מותגים ייצרו פחות תוכן, זה ישפיע משמעותית על מודל העבודה עם הסוכנויות.
  2. נפסיק להטריד את הצרכן – התדירות והתפוצה יקבלו טוויסט דרמטי בעלילה ויחייבו אותנו להיות מאוד מודעים למסע הצרכני של המשתמש. בעצם אסור כבר להגיד משתמש – בן האדם.
  3. Real Time Marketing– ימשיך להיות כלי מאוד אפקטיבי לנצח את האלגוריתם, להגיב מהר וחכם תמיד עובד.
  4. עבודה עם סלבריטאים תשתנה – מכיוון שעמודי הסלבריטאים מוקמים על תשתית של עמודים עסקיים (וי כחול), אני צופה שהחברים המפורסמים שלנו הולכים לקבל מכה כואבת ויחשפו פחות לתובנות שלהם לגבי הדיאטה והחיים בכלל.
  5. מיקרו אפילפונאסרס יקבלו בעיטה למעלה בחשיבותם בתמהיל השיווק – הרבה יותר אנשים אמיתיים, פחות מלאכותיות.
  6. התוכן שלנו כמותגים ישתפר – אני יכול להגיד שלפחות מהנסיון שלי בסודהסטרים, האורגני לא באמת מת. אם מייצרים תוכן מעניין, פייסבוק ידע לתגמל אותו ולייצר עבורו בולטות כי בסופו של דבר אם חבר שלי שיתף את Shame, זו פעולה משמעותית ותמיד תיצבע ככזו בעייני פייסבוק.

איתי ביכלר, מנהל דיגיטל וקריאייטיב גלובלי סודהסטרים

בסופו של דבר, לטעמי, פייסבוק עושים את הדבר הנכון בשינוי האלגוריתם מפני שהשינוי בא לטובת משתמש הקצה (בן האדם) וזה אף פעם לא יכול להיות דבר רע. מוטלת עלינו החובה כמנהלי שיווק כעת להיות יותר אנושיים בפרסום שלנו ופחות גנריים, יותר מעניינים ופחות בנאליים.

ומי שעבורו מדובר בשינוי תפיסה, כנראה מלכתחילה לא עשה עבודה טובה.

 

המשך קריאה

SHARE

המדורה התפרקה: על הטלוויזיה בעידן שאחרי הפלטפורמות המסורתיות ורשתות השידור// עמרי מרכוס

פורסם

ב-

ע"י

ההתרסקות של ספינות המדיה המסורתית על קרחון ה-OTT היא כבר עובדה מוגמרת. הפלטפורמות והגופים המשדרים מגלים שהממזרים שינו את החוקים וחייבים להשתנות מהר בשביל לחזור להיות מתחרים אטרקטיבים בתחרות על תשומת הלב של הצרכן. השבוע, במסגרת תחזית הטרנדים הטכנולוגיים של מכון אידלמן, הוכרזה עליית הדומיננטיות של רשתות הפוסט-כבלים (PCN) כאחד מהתהליכים המהפכניים הצפויים השנה. יחסית לראשי תיבות שהומצאו רק לפני שנה זה מרשים.

את המונח Post Cable Network טבע ג'ון סטיינברג, המנכ"ל המייסד של CHEDDER לתאר את מרכזי התוכן הנישתי (CONTENT HUB) שתפוצתם זינקה בשנים האחרונות. בניגוד למדיות המסורתיות הן לא מסתמכות רק על מקור השידור שלהן ואפשר לצפות בהן מתוך פייסבוק, יו-טיוב, טוויטר או אפל טי.וי. חלקן, דוגמת צ'דר ו-VICE, אפילו שלחו זרוע לתוך העולם הישן – אבל המשיכו להותיר את העוגן בדיגיטל.

ישויות התוכן האלu הן גמישות ומתאימות את עצמן במהירות לעולם המשתנה. בקפיצה נחשונית הi צלחו את המעבר מאתרי האינטרנט בדסקטופ, משם לרשתות החברתיות וכיום למובייל. אם מחר בבוקר אנחנו נצרוך תוכן מהטוסטר-אובן – יש להניח שהם יהיו שם ראשונים.

הגופים הגדולים ששלטו בשוק צריכים להתמודד עכשיו בתחרות מול גרילת תוכן נטולת כל התחייבויות שדוברת מילניאלית שוטפת עם תוכן שמאתגר את הקהל שלו להגיב ולשתף בעלויות נמוכות במיוחד. מבחינתם כל חידוש טכנולוגי הוא לא איום אלא עוד אפיק אל תשומת הלב של הקהל. סטיינברג מתאר את האסטרטגיה שלהם כמתמקדת בכמה שיותר FIREWORKS, זיקוקי דינור שייצרו טראפיק אליהם ולפלטפורמה. זאת בניגוד לפלטפורמות הוותיקות שהתמקדו ביצירת BONFIRE, מדורת השבט הקלאסית, שהיתה משאת נפשן של רשתות השידור.

אמנם המציאות החדשה פחות זוהרת מערוצי הטלויזיה הקלאסיים והמגישים הם לפעמים גם המאפרות, המפיקות והצלמות עם שפע אינסופי של שידורים חיים. אבל המיקוד שבהם גורם להם להיות קהילתיים יותר עם חן וכיף – כמעט תחושת שליחות של מי שעוסק בהם. העובדה כי כל אחד מהערוצים האלה הוא נישתי במיוחד גורם להם להסתכל אחרת על סוגיית המימון. על מנת לתת למפרסמים מקסימום חשיפה, רשתות השידור הקלאסיות רצו את כמות הקהל הגדולה בכל רגע נתון ולא חשוב אם סבא יחשף לפרסומות טמפונים והילד לפרסומות בתי-אבות. ב-PCN המיקוד הוא בקהל ספציפי ולכן החשיפה היא כביכול קטנה יותר, אבל ממוקדת ומוטמעת בשידור כך שהאפקטיביות אמורה להיות גבוהה משמעותית.

כדוגמה קלאסית אפשר לקחת את ה-PCN של סטיינברג עצמו –צ'דר, שהוקמה בתחילת 2016 כרשת לחדשות פיננסיות מהזווית של בעלי התפקידים בהם. היא משדרת רוב היום בשידור חי מהבורסה בניו-יורק וכיום, בעקבות הפידבק מהקהל – מכסה גם חדשות בידור וחדשנות. ניתן לצפות בחלק מהשידורים ברשתות החברתיות או לשלם 3$ בחודש ולקבל את כל השידורים הרציפים בפלטפורמה הדיגיטלית לבחירתך (אפל טי.וי, אנדרויד, רוקו ואחרות). ההישג המרשים ביותר של הרשת הוא הפניה לקהלים שמנהלי השיווק ברשתות המסורתיות היו נותנים את יד ימין בשבילם. למעלה מ-70% מהקהל שלהם הוא בן פחות מארבעים. לשם השוואה, הגיל הממוצע של קהל הערוצים המסחריים בישראל מסתובב עמוק לאיזורי החמישים.

כיוון אחר היא ה-PCN טייסטמייד שהוקמה ב-2012 כגוף תוכן המתמקד באוכל ולייף סטייל. 200 מיליון צופים קבועים מרחבי העולם צורכים לא פחות משני מיליארד צפיות עם תוכן שמופק בלעדית לערוץ בכל רחבי העולם – מאולפנים בלונדון ועד בואנוס איירס. הדרך בה טייסטמייד מצלמת הכנת מתכונים היא מזוהה עם המותג והיכולת שלהם לכותרות פרובוקטיביות ושימוש אפקטיבי ברשת מאתגרים את כל גופי התוכן המסורתיים – טלויזיה, מגזינים וגם אתרי אינטרנט קלאסיים. ואם הגמישות ביצירת התוכן של טייסטמייד נראית מרשימה הרי שמחלקת המסחור שלהם היא הנדיה קומנצ'י האמיתית פה – תוכן מקודם, ממומן, שיווקי על כל גווניו וצורותיו אבל בצורה שלא מבריחה את הקהל. לא סתם הגופים המסורתיים (דוגמת SCRIPPS וקומקאסט) עומדים בתור להשקיע בהם.

מי שיתהה על הגעת הטרנד לישראל, כדאי שיקח בחשבון שגם פה הגודל המוגבל של השוק המקומי מצמצם את האפשרויות לצמיחה של שחקני נישה. השפה היחודית היא מחסום רציני לגופים שמסתמכים על צפיה בינלאומית- אחרי הכל, אלא אם הערוץ שלך נועד לכלבים ודובר בנביחות דוגמת DOGTV – הקהל הישראלי אוהב תרגום או עברית על המסך.

אבל אם לחשוב חיובי הרי שהעובדה שכל השחקנים בארץ עם הגב לקיר ושעוד אין רגולציה על פלטפורמות ה-OTT (דוגמת סלקום ופרטנר) והדיגיטל (דוגמת מאקו וואלה) מאפשרת התנסויות שיעצבו מחדש את צריכת התוכן שלנו בשנים הקרובות. בדו"ח של אדלמן משווים בין הקפיצה שנאלצה העיתונות המודפסת לעשות לעולם האינטרנט לקפיצה שאתרי האינטרנט יאלצו לעשות לעולם הוידאו. כמו אז, כותבים באדלמן, יהיו קורבנות בדרך אבל גם מרוויחים לא צפויים.

עמרי מרכוס הוא מנהל קריאטיב והמייסד של COMEDY FOR CHANGE

המשך קריאה

ארגז כלים לתוכניות עבודה

הצ'טבוט הפנימי שלי // טל חן

פורסם

ב-

ע"י

צ'טבוטים חיים עדיין בתווך שבין גימיקים, לבין תחליפים גרועים עד בינוניים לנציגי שירות. עם זאת רבים מאיתנו כבר מיישמים את השימוש בהם בערוצי השירות והשיווק שלנו ונותנים להם את ההזדמנות לייצג את המותג שלנו בצורה דיגיטלית-אוטומטית. אנו מקווים ליצר על ידי כך יותר זמינות, מענה מיידי והגדלת היכולת שלנו להעניק שירות וסוגים שונים של חווית לקוח.

כתבתי כאן בעבר על הצורך להדגיש דווקא את הטרנספורמציה האנושית. להיות בני אדם בעולם של רובוטים. אבל בה בעת, עולים מספר רב של שימושים בבוטים אשר כבר לא מחליפים רק את בני האדם שסביבנו, אלא תופסים את המקום של הקול הפנימי – של המצפון שלנו.

האפליקציות האלה מזכירות לי לעיתים את אותן דמויות מתוך הסרט "הקול בראש" אלה שאחראיות על תחומים שונים באישיות שלנו ומנהלות ביניהן דיאלוג. קחו למשל את הצ'טבוט JOY – אפליקציה פשוטה ששמה לעצמה מטרה להפוך את החיים שלנו ליותר מאושרים ושמחים. היא מנסה לשאול מה שלומנו לאורך היום, להכניס את התחושות שלנו לפרופורציות  ולתת לנו טיפים והשראה.

אחת הדוגמאות החביבות שנתקלתי בהן היא myliver. "הכבד שלי". זהו צ'טבוט שנועד לסייע לכולנו למתן את הרגלי השתייה שלנו. הוא נשען על התובנה שכולנו נוהגים להבטיח לעצמנו לאחר כל hang over שזו הפעם האחרונה שאנו שותים כל כך הרבה, אבל שוכחים את ההבטחה הזו כבר באותו הלילה. Myliver מצליח להיות החבר התורן שלא שותה, זה שבודק כמה השתוללנו ומרגיע אותנו בחברות – מזכיר לנו את החמרמורת ואת ההבטחות שהבטחנו ומצליח לעשות לנו קואוצ'ינג להפחתת כמות האלכוהול שאנחנו שותים.

ישנן עוד הרבה דוגמאות כאלה של צ'טבוטים שממנים את עצמם להיות הקול הפנימי שלנו – אטלס עוזר לנו לעמוד ביעדי הכושר הגופני שלנו. פורקסי עוקב אחרי השיחות שלנו בשביל לנסות לזהות את הרגלי האכילה. ויש אפילו את אינסומובוט שמזכיר לנו לצבור את שעות השינה שלנו וגם יכול לעזור לנו להירדם עם טיפים נכונים וסיפור לפני השינה.

כמובן שהבוטים האלו עשויים להיות "אינטליגנטים" יותר ויותר. הם מאמצים שפה טבעית, זיהוי קולי ויכולים להשתלב בחיים שלנו באופן הדוק וכמעט בלתי נפרד. הם כמובן מציעים אינספור הזדמנויות למותגים שרוצים להציע ערך מוסף ללקוחות. כזה שהוא הרבה מעבר לשירות – יש כאן brand utilities עם חוויית לקוח אישית, הזדמנות להכיר טוב יותר את הלקוחות ולהיות שם בשבילם במקומות חשובים ורגישים.

אבל האם אנו באמת מוכנים להכניס את הטכנולוגיה לתוך המקום הכי אינטימי שקיים? השיח הפנימי שאנו מנהלים עם עצמנו? כנראה שהדטרמיניזם הטכנולוגי יוביל אותנו לשם. לא יזיק לנו לעצור, לנהל שיחה פנימית עם עצמנו – ולחשוב מה אנחנו באמת רוצים לקבל מטכנולוגיה כזו – כמנהלי שיווק וכמשתמשים.

הכותב הוא מנהל שותף ב TYPE – אסטרטגיה ושיווק, המתמחה בתכנון והוצאה לפועל של תוכניות שיווק.

המשך קריאה

מצייצים jobs

אטריו אטריו
דרים ג'וב WantADלפני 16 שעות

ל'אטריו' דרוש/ה: קופירייטר/ית איש/אשת קריאייטיב

לסוכנות אטריו דרוש/ה איש/אשת קריאייטיב. נא לשלוח קורות חיים לכתובת: [email protected] מי אנחנו? אטריו היא סוכנות אסטרטגיה, שיווק ומיתוג פורצת...

אטריו אטריו
דרים ג'וב WantADלפני 16 שעות

ל'אטריו' דרוש/ה: מעצב/ת ג'וניור

לסוכנות אטריו דרוש/ה מעצב/ת ג'וניור. נא לשלוח קורות חיים לכתובת: [email protected] מי אנחנו? אטריו היא סוכנות אסטרטגיה, שיווק ומיתוג פורצת...

מצייצים דרים ג'ובלפני 6 ימים

לחברת קולומביה דרוש/ה: מנהל דיגיטל

במסגרת התפקיד: ניהול כלל הפעילות הדיגיטלית של מותגי החברה (columbia+ outsiders): – תפעול, ניהול וכתיבת תוכן שיווקי ברשתות החברתיות (ללא...

מצייצים דרים ג'ובלפני 2 שבועות

לקבוצת הנדל"ן תדהר דרוש/ה: מנהל/ת תקשורת שיווקית

תיאור התפקיד: • תכנון והוצאה לפועל של משימות רוחב שיווקיות של הארגון.  • אחריות להטמעת השפה התקשורתית של המותג ושל...

מצייצים דרים ג'ובלפני 2 שבועות

דרוש/ה בהאוניברסיטה העברית: Head of International Marketing Desk‏

          Direct and full responsibility for recruiting international degree students for academic degrees in accordance with...

מצייצים דרים ג'ובלפני חודש 1

לחברת המשקאות אדיר סחר דרוש/ה: מנהל/ת מותג

תיאור התפקיד: -ניהול תפעולי וביצוע הפעילות השיווקית של מוצרי המותג/ים בהתאם לתוכנית השנתית. -ניהול תקציב המותג. -התעדכנות שוטפת בחידושים בעולם...

דרים ג'וב WantADלפני 2 חודשים

רהב מדיה: דרוש/ה מנהל/ת לקוחות ברשתות החברתיות

לחברת המדיה והדיגיטל בקבוצת רהב תקשורת דרוש/ה מנהל/ת לקוחות ברשתות החברתיות. במסגרת התפקיד: -ניהול עמודי רשתות חברתיות בקרה ואופטימיזציה -אחריות...

אירועיםלפני 2 חודשים

לכנסת ישראל דרוש/ה: דובר/ת הכנסת ומנהל/ת מערך הדוברות

תיאור התפקיד: -אחריות כוללת לניהול הפעילות השוטפת של מערך הדוברות: גיבוש האסטרטגיה התקשורתית של הכנסת, הצבת יעדים ומטרות ומימושם, קביעת סדרי...

מצייצים דרים ג'ובלפני 2 חודשים

ללידרס דרוש/ה: מנהל/ת מחלקת משפיענים

לידרס, חברת המשפיענים הגדולה בישראל מגייסת מנהל/ת מחלקת משפיענים למחלקה גדולה וצומחת של מנהלות קמפיינים בדיגיטל. במסגרת התפקיד: -הובלת אסטרטגיית...

תוכן בחסות

Martech.Meלפני 4 ימים

פורסמה רשימת חמישים הנשים המשפיעות בתחום ה-Martech ששווה לכם להכיר. ויש גם נציגה ישראלית

אתרMartechExec  מהווה קהילה מקוונת בינלאומית עבור מנהלים ומנהלות בתחום המרטק. לאחרונה פורסמה בו רשימת הנשים ששווה להכיר ב-2018, שנבנתה לאחר...

SHAREלפני 5 ימים

המדורה התפרקה: על הטלוויזיה בעידן שאחרי הפלטפורמות המסורתיות ורשתות השידור// עמרי מרכוס

ההתרסקות של ספינות המדיה המסורתית על קרחון ה-OTT היא כבר עובדה מוגמרת. הפלטפורמות והגופים המשדרים מגלים שהממזרים שינו את החוקים...

עומר באומן עומר באומן
SHAREלפני 4 חודשים

משפיענים אאוט, שגרירים אין // עומר באומן

אבולוציית הפרסום דרך משפיעני מדיה חברתית בדרכה לעבור מדרגה נוספת. עומר באומן, מנהל הפעילות העולמית של סוכנות המשפיענים SHARE בטור...

הילה גלס הילה גלס
SHAREלפני 6 חודשים

אותנטי-גרם: איך הופכים פרסום באמצעות משפיעני אינסטגרם לאותנטי יותר?

מאת: הילה גלס, סמנכ"לית מדיה בחברת SHARE בין האנשים שאני עוקבת אחריהם באינסטגרם, יש גם בלוגרית אופנה ולייף סטייל ההיא...

קראו גם