"היום הכל דיגיטלי…הבנק שלי עם אפליקציות דיגיטל, לכן קשה לי עם המכתב הזה.." אומר לנו האיש מהמערבון ששנייה קודם לכן אומר לשליח "שמור על המכתב הזה גם אם השמש תצרוב אותך וגם אם מי המיסיסיפי יחדרו לעצמותיך. המכתב הזה הוא תקוותנו היחידה".
הנוסחה ידועה וברורה. כשזה אסי כהן, אנחנו מחכים לראות מתי הוא יישבר ולא יצליח לשחק, רק כי הבינלאומי כל כך יותר מתקדם מהתפקיד שקיבל לבצע.
אז הפשט ברור – כשהבנק שלך מייעץ לך איך להשקיע באמצעות אפליקציה ידידותית בסמראטפון, וכשהוא אפילו זה ששולח בעזרתה ייעוץ תפור על פי צרכיך וסגנונך האישי, מכתב חתום בחותמת שעווה לא יכול להיות 'תקוותנו היחידה'. פשוט לא.
ויש את הדרש.
אז קודם כל אסי. כבר מצחיק עוד לפני שפותח את הפה והוא הרוויח את זה ביושר…
כשכולם מדברים דיגיטל, נדרשת גישה שונה
מעבר לכך, אם נדבר רגע אסטרטגיה, אז כל הבנקים מתחרים על הזירה הדיגיטלית ומנסים להתקיף אותה ממקומות מקוריים. זה קשה כי הדיגיטל חילץ לא רק את הבנק מעידן ה low tech אלא את כל הריטייל על תצורותיו השונות. וכל המוסדות הציבוריים ושירותי הבריאות ומה לא. לך תייצר פרסומת "מעכשיו גם בדיגיטל" שלא כובסה ונשחקה כבר קונספטואלית…
לספר איך כל דבר שהיה אופליין הפך אונליין ולספר איך הוא קל יותר קצר יותר וידידותי יותר וגם מגיע בפוש – מיותר.
טוויסט קריאטיבי עם הצעת ערך
אז הדרש הוא קצת שונה. הבינלאומי שמטפל בלקוחות יוקרתיים ומתקדמים במיוחד בעלי יכולת פיננסית ואומץ עסקי, בחר מזה כמה וכמה שנים לקחת סיכון ולהציע תכני low tech ומצחיקים במיוחד כל עוד הבידור טוב והבדיחה ברורה. בין אם בתקופת ה"ג'ינגליסט", 'בנק אימפריה' או 'איתן פרצלינה' – הבינלאומי תמיד ידע לצחוק על עצמו וללכת מהבחינה הזו על הקצה.
אסי כהן בתפקיד דמות מעיירה נידחת במערב ארה"ב לפני מאתיים שנה זה עוד ניסיון ללכת הכי הפוך מאיפה שהבנק כיום. רק כדי לבצע את הטוויסט שמציע הצעת ערך בעלת תועלת ברורה ללקוח.
כמובן שהנידחות במקום ובזמן משרתת את ההיפוך. כשהבנק כל כך מתקדם קשה למלא תפקיד שמבטא חרדה למעטפה אחת עשויה ניר. ברור שהקדמה מאתגרת את העבר ומבטלת את כל מה שהכרנו עד הלום. הפלירטוט עם הסכנה שאולי מישהו אחד, ואחד בלבד יאמר "אז אני מבין שהבינלאומי עובד עדיין עם מעטפות" רק כי לא היה מרוכז… מרשים ביותר, ורק על הסיכון הזה מגיע להצדיע לבנק הזה…
