כמו תמיד, נצמדתי למק שלי אתמול בערב כדי לצפות בארוע ההשקה של אפל, לראשונה מתיאטרון סטיב ג'ובס. יש משהו כמעט מיסטי באופן שבו אפל מחייה את ג'ובס באירועים שלה: האולם העצום שנקרא על שמו, הארכיטקטורה העתידנית של המבנה, השימוש באנרגיות סולאריות וכל דבר אחר שיאושש את הטענה הקדומה שהמדיום הוא המסר. הקול של ג'ובס שפותח את האירוע על רקע מסך שחור עם טקסט לבן ומדבר על מה שג'ובס הוריש לנו: תשובות על משמעותיות האדם ותפקידו בעולם. שנייה לפני זה, מתנגנת המוסיקה של השיר של הביטלס: "אול יו ניד איז לאב". אהבה לאבא זה חשוב, עוד רגע ידברו גם על כסף.
גילוי נאות: יש לי אפל. כמעט כל מכשיר שלהם. כבר שנים. למרות שהתחזיות שאני כותבת במו ידיי, עוסקות במגמה של הצרכן מוטה המוצר (על חשבון המותג). אפילו הילדים שלי אוחזים בסמסונג. עבורם אני אוחזת במכשיר של העונה הקודמת. ואין צורך להרחיב.
סמן של חדשנות
אפל תמיד היתה סמן ימני של חדשנות. אבל תמיד. אגדה חיה של חדשנות, בכל אבן שנזיז. אבן קטנה ואבן גדולה. כשמדברים על חווית מותג. חוויית מוצר. חוויית משתמש. חוויית קנייה. הציפייה מאפל באירועים האלה, היא שהיא תשנה את העולם. כן, עוד פעם. ולכן, כשהיא לא מציגה חדשנות משנה עולם, מתחילים המצקצקים לומר: "נו, חידשו משהו? כבר שנים שאין שם חדשנות. שהסינים עושים להם בית ספר", אבל את זה הם אומרים אחרי שהם ישבו שעתיים מול המסך ושתו בשקיקה את ההצגה הגדולה שהוצגה בפניהם בתיאטרון על שם סטיב ג'ובס. כשבהצגה יש שחקן ראשי, שרוחו העצומה, האל-זמנית צופה בנו מן השמיים, והמנהלים האחרים של אפל, הם "רק" ממשיכי דרכו. האפקט הזה, שבו המוצרים מוצגים בגודל עצום מול המנהלים האנושיים, מזכיר אפקט של כנסייה. כמו בכנסייה: האדם, הצרכן, הוא קטן וכ"כ אנושי, עד שעוד רגע, הוא יאמין שמה שקורה פה זה באמת מעשה האל (ג'ובס), ולכן הוא תיכף יקנה את האייפון x באלף דולר. החוויה הזאת, היא שלעצמה, חדשנית. תראו לי עוד מותג אחד בעולם שיודע להביא כל כך הרבה אנשים לתפילה באותו זמן ולייצר להם את האפקט הזה.
מעבר לחווייה הזאת, אפל הציגה שורה של חדשנויות מוצריות שצריך להסתכל עליהן ברצינות: ראשית, האפל-ווטש שיתפקד באופן עצמוני, בלי תלות באייפון שלידו. אפל הכניסה לתוך השעון (אגב, בלי לגעת בעיצוב ובגודל שלו), יכולות רבות שמאפשרות לו להתנהג כמכשיר לכל דבר. מה שאומר שמדובר בדור הראשון של הטכנולוגיה הלבישה. יש לעניין הזה משמעות גדולה, משום שהמכשיר נמצא עליך פיזית 24/7 ו"מדווח" לאפל כל הזמן, על סימני הגוף שלך (לרבות, פעימות לב, נשימות וכו'). יש לכך יתרונות רבים, במיוחד אם אתה זקוק למעקב רפואי תדיר. במשמעות העסקית, אפל תשלוט במידע רפואי של מיליוני אנשים בעולם, מה שאומר שיהיה לה ידע רב (לצרכי ניסויים ומחקרים) ומאידך, קופות החולים או חברות הביטוח יצטרכו להתחבר למידע הזה באופן כלשהוא – וזה מרגיש כמו שיבוש רציני ללא מעט מודלים עסקיים.
גולת הכותרת, של האירוע, היתה ההשקה של האייפון x. מה שטים קוק קרא: הסמארטפון של העשור הבא. העתיד של הסמארטפונים. אין ספק שה x הוא מכשיר הדגל. הוא חתיך יותר ומציג חוויית משתמש אינטואיטיבית חדשה. כבר לפני יותר משלוש שנים, כתבתי את התחזית שלי על "הצרכנות המינימלית", על כך שהצרכן מחפש תועלות פונקציונליות שהוא מבין. למשל: מינימום מאמץ, או מינימום זמן (או מינימום מחיר). בשביל לחסוך את אלה, הוא יאמץ טכנולוגיה או יקנה מוצר כלשהוא. ואפל בפירוש הראתה לנו אתמול איך המאמץ יהפוך להיות מינימלי. הוא יהיה כל כך מינימלי, שהוא לא יהיה קיים יותר. רק בנגיעה, במבט, הטלפון יפעל או יכבה. או משהו. אם תיקחו את זה עוד צעד קדימה, אז המבט הזה, יהיה מה שיאשר קניות במובייל. הוא יהיה מה שיאשר פעולות. מצמוץ אחד ודי.
בשבחי האינטואטיביות
אפל כנראה עובדת קשה בשביל שהכל יהיה אינטואטיבי ואוטומטי. זה מקל עלינו, וגורם לנו לצרוך מזה עוד ועוד. האימוג'ים באנימציה, שאומנם נראו כמו גימיק נחמד, מתכתבים עם אותו טרנד. לכתוב הודעות זה כבר פאסה, ואנשים, במיוחד צעירים, מתקשרים בדרכים חדשות כבר מזמן. היכולת שלי "להתלבש" על דמות מצויירת, שמחקה את התנועות שלי, היא מעניינת בזכות עצמה. אלה ג'סטות קטנות, ש"על הדרך" כבר לומדות את הפרצופים שאנחנו עושים ואת תנועות הגוף שלנו.
אפל אולי לא שינתה את העולם אתמול, אבל ניכר שרוח המייסד עוד נטועה בה חזק. היא עוצמתית, בעלת חזון ועדיין (למרות התחרות העיקשת) היא נשארת סמן ימני של חדשנות. במונחים של עתיד, היא הופכת להיות החברה שתדע עלינו הכל. ליטרלי. לא מדובר רק בסיסמה שיווקית, אלא ביישום שלו הלכה למעשה: אפל תדע כל הזמן את הדופק, הנשימות, את המימיקות של הפנים, את הקמטים, את אופן הליכה, וכל היתר שכבר ידוע עלינו מזמן. אבל מה אני מתפלאת, זה ברור: אלוהים הרי נמצא בפרטים הקטנים…
חושבים אחרת? גם אמיר שניידר
