עטרה בילר מנתחת: פפר להבין בכסף שלך

מה שפפר עושה זה להוביל מהפכה במערכת היחסים שיש לנו עם בנקים.

הפרסומת האחרונה המספרת על צעיר שתובע את הוריו על הזנחה בחינוך הפיננסי שלו, מסמנת את ההבנה הבסיסית בכסף כזכות אלמנטרית של כל אחד מאיתנו. פפר גם משרטטים רף בהקשר הזה. כל מי שנמנעה ממנו הזכות הזו – עבר פגיעה שהיא פלילית.

האסטרטגיה איך שאני מבינה אותה היא:

הבנה בכסף שלנו היא זכות בסיסית שמאפשרת לנו לשלוט בכסף ולא להיות תלויים בחסדים של אחרים, ועלינו לעמוד עליה, ולדרוש אותה על פי חוק. הסבטקסט אומר שחובתנו לחנך את הילדים להבנה כספית בסיסית כחלק ממה שהם צריכים כדי להיות בני אדם עצמאיים.

מערכת היחסים בין האדם לכספו אינה בריאה: אנחנו צריכים אותו – אבל התייאשנו מלנסות להבין איך זה עובד, איפה כדאי להפקיד אותו, להשקיע אותו. אנחנו תלויים בנציגים של בנקים ויועצים כדי לעמוד על רגלינו, ובדיוק בגלל זה חלקנו הגדול חי בהרגשה מתמדת שדופקים אותנו.

השלמנו עם הבערות הזו ואנחנו מסתפקים במועט וחיים בתחושת פספוס שמלווה אותנו כל החיים.
התחרות בין הבנקים ניצחת על כל מיני ערכים כמו מי גוזל ממך פחות עמלות, מי נחמד יותר, מי זמין יותר ומי מצטיין במבצעים ראוותניים יותר מהאחרים.
התחרות היא לא רק על איזה בנק יותר אדיב או הגון או ידידותי. היא ניצחת גם על מה, מכל הערכים האלה, יותר קריטי ומשמעותי ללקוח.

בתוך הכאוס הזה ומתחת לענני הקרב, אנחנו פשוט רוצים שהכסף שלנו ישמור על ערכו ואף יצבור ערך, ואחד החלומות שלנו הוא להבין בכסף שלנו כדי לסמוך על עצמינו גם אם מישהו אחר מבצע עבורנו פעולות.

לדוגמה – מעצב פנים יודע אינספור דברים שאנחנו לא, אבל התוצאה שקופה. ברור לנו איפה מוקמו גופי תאורה, ברור לנו איזה קיר נשבר.
בבנקאות אין שקיפות ואנחנו מבינים מעט מאד יחסית לשורה התחתונה שמראה לנו כמה כסף יש לנו.
החוויה שלנו מול בנקים עמוסה בבערות, אשר מחלישה אותנו והופכת אותנו לתלותיים וחסרי אונים.
לא אהפוך את הטור הזה למיפוי הצעות הערך של הבנקים בישראל על אף שהפיתוי גדול.

פפר אומר דבר פשוט שאי אפשר לא להסכים איתו: ההבנה בכסף היא השער להצמיח אותו. או במלים אחרות – אם לא נבין בכסף שלנו, אין סיכוי שערכו יישמר ואף יצמח. ובמלים יותר בוטות – אם אין אני לי, מי לי?
אף אחד לא ידאג לאינטרסים שלי יותר ממני ויפה שעה אחת קודם כי הבורסה לא תחכה לאף אחד.

והכי הכי בוטה? כנראה שהזכות הזו לדאוג לעצמי נשללה מאיתנו ופשוט התרגלנו לרע.

גיבור הסיפור הוא אדם שהוריו חסכו ממנו ידע פיננסי בסיסי דוגמת ״ריבית פריים״ – מושג שרובנו לא מבינים בו אולם הוא הכרחי כדי לטפל באופן מיטבי בכסף שלנו.

בעזרת קלישאות מעולם הפסיכותרפיה מדבר הגיבור, בחדר הטיפולים, על חסך בידע פיננסי באינטונציה שמזכירה חסך רגשי הקליקו לצפייה.
בדומה לכך – בקליפ אחר (הפרסומת מדמה סדרת רשת) אנחנו מקבלים כמה דקות של טלנובלה שמדגימה איך בערות פיננסית החדירה מתחים לזוגיות של הגיבור והעלתה אותה על שרטון.

בעזרת קלישאות מעולמות דרמת המשפט אנחנו עדים למשפט בו תובע הגיבור את הוריו על פשע זה. השופטת מציעה לתובע להתקדם בחייו, לקחת אחריות ולבחור בפפר במקום להתלונן על ההורים.

בשורה התחתונה אנחנו מקבלים את המסר שלמנוע בקיאות פיננסית זו עבירה.

פפר היא המושיע בכל הדרמה הזו – יישות פיננסית שפותרת את הפגיעה הפלילית ומאפשרת לנו להבין בכסף שלנו. בכך נצליח לעבוד איתו כרצוננו.

פפר מאפשר לנו להתקדם בחיים גם אם הייתה לנו ילדות עשוקה או זוגיות תקולה.

השופטת שמציעה/ פוסקת כי על הגיבור (עידו קציר) להשתמש בפפר כדי לפתור את היגון שלו גוזלת ממנו את הזעם על הוריו, ויש רגע שבו נראה שהוא מעדיף להמשיך לכעוס מאשר לפתור את בעיותיו הכספיות.

המסר ברור – שנים שצברנו תסכולים לא הולכות ברגל. פפר רואה אותנו ומבין את זה. ובכל זאת הוא הצעת הערך הכי טובה המונחת כיום על השולחן להשיג בקיאות כספית בסיסית.

אהבתי את הנרטיב שמקדם בקיאות פיננסית וצובע אותה כזכות בסיסית בדומה לזכות הביטוי.

יש פה משהו גדול ומשמעותי שלרוב נדחק לפינה יחד עם הבנה פיננסית גבוהה יותר, סחר בבורסה והשקעה בניירות ערך – המיוחסת רק לבנקאים ויועצים פיננסיים, ברוקרים ומנהלי תיקי השקעות.

אז זהו שלא.

פפר עושים הבחנה ברורה – יש מדרגה בניהול הכסף שלנו שאנחנו יכולים וצריכים להבין, וכל האנושות נופלת ממנה. פפר לא חושב שכולנו צריכים להיות גאונים פיננסים כדי להבין את מה שצריך כדי לנהל את כספנו ועל כן כל המהות שלו היא להנגיש את ההבנה הזו. פפר אינו מלמד או מדריך. הוא בנוי לשימוש אדם ומקפל ב DNA שלו ממשק אינטואיטיבי שאנשים רגילים יודעים להפעיל ולהפיק ממנו.

הנרטיב של פפר הוא בבחינת must have ולא nice to have. לא מדובר בפתיינות שיווקית אלא ברקיעת רגליים שיש בה משום הובלה של מהפכה.

לדעתי על פפר להגביר פה את הווליום ולהתמקד אך ורק בזה. איך ההבנה ב״ריבית פריים״ משנה את כללי המשחק ונהיית האופציה היחידה. הניו נורמל שכל מה שפחות מזה הוא בבחינת פשרה שלא לומר פשע.

עטרה בילר היא אסטרטגית מיתוג וסטוריטלר. היא אחראית על מהלכים קאנוניים של פרסום ומיתוג לאורך השנים ועובדת עם לקוחות משמעותיים במשק.
עטרה מייצרת אסטרטגיות מותג ומהלכי מיתוג ותקשורת שיווקית שפוגשים את ההזדמנות הכי משמעותית בשוק ומייצרים, לכן, את התוצאות העסקיות האופטימליות עבור הלקוח. עטרה בעלת תואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת בר אילן והייתה בעברה יועצת ארגונית על פי שיטת Tavistock הבריטית.